נגן החצוצרה לואי ארמסטרונג נשאל פעם אם הוא יכול להסביר מה זה ג'אז: "אם אתה שואל אותי שאלה כזו", ענה בחיוך, "אתה לעולם לא תבין". העונה הראשונה של הסידרה "טרמיי" עלתה אתמול לאוויר בישראל, חודש לפני שהעונה השנייה שלה עולה בארה"ב. אם תשאלו אנשים שצפו בסידרה הזו על מה היא, הם יגידו לכם שהיא על ניו אורלינס, על ג'אז, על אמריקה של אחרי אסון קתרינה. אחרים יגידו שהם לא הבינו עד עכשיו מה רצו להגיד להם פה. אבל אם אתם שואלים על מה הסידרה הזו, אז עדיף שתוותרו עליה מראש. הסידרה נפתחת במשפט אחד: "שלושה חודשים אחרי". עבור הצופה האמריקני ההקשר נעשה כמעט באופן מיידי. קתרינה, יחד עם דליפת הנפט בשנה שעברה במפרץ ניו מקסיקו, הן שניים מהאסונות הגדולים שידע הדור הנוכחי בארצו של הדוד סם. ההשפעות של שני האסונות הללו לא מפסיקים להכות באנשים. מחלות, אבטלה, גזענות שבאה והולכת אבל לעולם לא נעלמת, ובעיקר המון חומר ליצירת תרבות: ספרים, סרטים, שירים ואמנות כזו או אחרת. עבורנו, הצופים הישראלים, לוקח זמן לפשפש קצת בזיכרון כדי לדלות שוב את הפרטים מהאסון ההוא שהיכה בארה"ב. מה קרה אז בדיוק, מתי בכלל זה קרה ואיך נגמר הסיפור. זו היתה חוויה אמריקנית פר אקסלנס, כזו שלא מצאנו לה מקום בזיכרון הקולקטיבי שלנו. אז עכשיו אחרי שמיקמנו את עצמנו על הרצף ההיסטורי, מגיעה סצנת הפתיחה. ניו אורלינס היא מוסיקה, היא להסתובב ברחוב ולהרגיש, בין היתר, גם את הזימה נוטפת מבין האצבעות. אחר כך מגיע הפתיח, ואנחנו מגלים שהחבר'ה שעשו את הסידרה הזו הם אותם אנשים שהביאו את אחת התוכניות הטובות ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה: "הסמויה". רף הציפיות עולה בהתאם. אבל לאט לאט מבינים שזו לא "הסמויה". ציר העלילה, הדמויות, הדיאלוגים. הכל שונה ממה שהכרנו עד עכשיו. זה לא תופס אותך בבטן, לא מטיל אותך על הספה מהופנט, אלא מכניס אותך לאווירה של העיר כאילו התחשק ליוצרים להגיד: רוב הסיכויים שלא היית בניו אורלינס ורוב הסיכויים שאתה לא מבין עד כמה הסיפור של קתרינה היה טרגי, אבל אנחנו ננסה להביא לך את זה עד הבית. אין פה סיפורים גדולים או קטנים מהחיים. יש פה את החיים - עד כמה שאפשר להעביר אותם מבעד למצלמה. והחיים בניו אורלינס שאחרי קתרינה הם תחושת אובדן אחת גדולה ובלתי נגמרת. אז אם חשבתם לרגע להתייאש אחרי הפרק הראשון, תחזיקו את עצמכם. תנו לזה עוד שבועיים. האנשים והעיר ייכנסו לכם לחיים כמו בחיים: לאט, בהיסוס קל. לרגע תשאלו את עצמכם אם באמת כדאי לכם לבזבז זמן יקר על מוצר טלוויזיוני שאתם לא מצליחים להוציא ממנו אמירה. ואולי בכלל השאלה שצריכה להישאל היא למה כל כך חשוב לכם לחפש אמירה, לחפש מסקנה חותכת ולא פשוט לשבת וליהנות מיצירה טלוויזיונית מרשימה.