האלבום החדש של ריי צ'ארלס, "גאונות נדירה" או ככינויו "גאון נדיר" (Rare Genius), מכיל הקלטות נדירות של האמן שהלך לעולמו בשנת 2004 בגיל 73. מדובר באלבום שהוא תוספת נכבדה לכל מי שמחזיק בספרייתו (או במחשבו) את חומריו של המוסיקאי הנפלא הזה, ובהזדמנות מעולה להיזכר באחד הקולות היפים, החשובים והמשפיעים במוסיקה של המאה ה-20.
קחו, למשל, את "ג'ורג'יה במחשבתי". נדמה לי שאין אישה או איש בעולם בני 30 פלוס שלא מכירים את השיר הזה, מהפתיחה התזמורתית עם עיבוד המיתרים המדהים והכניסה של הקול השחור הכמעט בוכה, הכל כך מזוהה. "ג'ורג'יה און מיי מיינד", שיר שבכל פעם פוגע לך ישר בלב.
את השיר כתב והלחין מוסיקאי אמריקני (לבן, רחמנא ליצלן) בשם הוגי קרמייקל (שכתב בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת להיטים רבים, הידוע ביניהם היה "סטארדאסט"). ריי צ'ארלס "רק" שר את השיר והפך אותו לאחד הלהיטים הגדולים והנצחיים של המאה ה-20. זו היתה, בין השאר, גדולתו של צ'ארלס. חלק גדול מהשירים הכי גדולים שלו לא היו שלו, אבל האינטרפרטציה שלו הפכה אותם לקלאסיקות שרשומות על שמו. הוא הקליט המון המון שירים של אחרים, ואפילו את שירי הביטלס הוא הצליח לא לקלקל.
ילדות קשה
ריי צ'ארלס היה אחד המוסיקאים הבולטים והחשובים במוסיקה השחורה של המאה ה-20. אם לקראת סוף המאה ההיא, ומאז, המוסיקה השחורה היא השולטת ונותנת הטון בכל תחומי המוסיקה הפופולרית, הרי שצ'ארלס היה בין חלוצי התחום, בעיקר בשנות ה-50 וה-60.
כפסנתרן גאוני, זמר מלא נשמה ומנהיג להקה, הוא יצר מהפכה של ממש כשמיזג בין נשמה ופופ, רית'ם אנד בלוז וקאנטרי, ג'אז וגוספל. אין כמעט אף מוסיקאי שהשפיע כמוהו על ההתפתחות ועל ההתעוררות של המוסיקה השחורה באותן שנים.
הוא נולד ב-1931 בג'ורג'יה כריי צ'ארלס רובינסון. ילדותו לא הבטיחה טובות: בגיל 6 הוא התעוור (כתוצאה מגלאוקומה) וזמן קצר לאחר מכן הוא התייתם משני הוריו. כתלמיד מוסיקה מצטיין הוא החל להקליט בגיל 16, בעיקר בלדות מתקתקות בסגנון נט קינג קול.
כשהיה בן 20 זכה בלהיט ראשון (במצעד הרית'ם אנד בלוז, "ילדונת תני לי לאחוז בידך"), ואז החלה המוסיקה שלו הופכת מתוקה פחות ובלוזית הרבה יותר.
ב-1955 הוא הקליט להיט שסימן את תחילת התקופה המהפכנית שלו, "יש לי אישה", ואחריו קבוצה של אלבומים ולהיטי ענק שריעננו את צליל הרית'ם אנד בלוז והפיחו בו רוח חיים.
גם בשנות ה-60 המוקדמות המשיכה הצלחתו וחרגה מתחום הגוספל והרית'ם אנד בלוז אל מצעדי הפופ והקאנטרי. עם להיטים כמו "איני יכול להפסיק לאהוב אותך", "צא לדרך ג'ק", "הסירי את הכבלים האלה מליבי" ועוד רבים, הוא הפך לאחד הזמרים האמריקנים המצליחים ביותר (כמעט כמו אלביס פרסלי) והשפעתו על תחיית הרית'ם אנד בלוז בארה"ב ובבריטניה היתה עצומה. אריק ברדון, ג'ו קוקר, ואן מוריסון, סטיבי ווינווד וכל שאר הזמרים הלבנים ששרו רית'ם אנד בלוז רצו להישמע כמוהו.
באמצע שנות ה-60 נקטעה ההמראה בקריירה שלו כשנעצר על שימוש בהרואין ויצא להפסקה מפעילות לשלוש שנים.
הקול המסומפל
בהמשך הקריירה שלו הקפיד צ'ארלס להקליט אלבומי ג'אז ובלוז, אך את עיקר פרסומו קנה דווקא בתחום המוסיקה הפופולרית, בעיקר כפרשן (לעיתים מתקתק) לשירים של אחרים. הוא כבר לא היה מהפכן (אם כי שיריו המוקדמים החזיקו מעמד יפה גם עשרות שנים אחרי, למשל בסרט "האחים בלוז"), אך עדיין יצר עשרות גרסאות משובחות לשירים שהוכיחו שלפחות טעם טוב יש לו. הוא גם הקליט מדי פעם שירים חדשים לגמרי שלא ביישו את נעוריו (למשל, את "בייבי גראנד" עם בילי ג'ואל).
מאז חזרתו לפעילות סדירה ב-1967 וממש עד סוף חייו המשיך צ'ארלס להופיע ולהקליט כמעט באופן רציף. ב-35 השנים האלה יצאו לו כ-35 אלבומים חדשים ויותר מ-100 אלבומי אוסף שונים ומשונים. סמפולי קולו הגיעו למאות שירים בעשורים האחרונים, אפילו ל"כמה יוסי" של ברי סחרוף. עכשיו יש עוד הזדמנות להאזין לו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו