היא מספרת את הסיפור כאילו הוא שייך למישהו אחר, לעולם אחר. מחבקת את ידו של אביה, הנתונה בכפה. שניהם איבדו את החברה הטובה ביותר: נתן את רעייתו; רננה את אמה. .
צילום: יוני ריקנר | צילום: יוני ריקנר
"הייתי בשיחת טלפון בקומה למטה ושמעתי את אמא צורחת למעלה, בסלון. חשבתי שראתה ג'וק או נדל, מה שהיה קורה לפעמים, אבל הצרחות היו שונות וממושכות", מספרת רננה מאיר (17), שאיבדה בתחילת השבוע את אמה דפנה כשמחבל רצח אותה בדקירות בפתח ביתה. "דילגתי בריצה למעלה. כשהגעתי הוא כבר הפיל אותה. הוא ניסה להוציא את הסכין מהגוף שלה כדי לפגוע בנו והיא לא נתנה לו. ראיתי אותם נאבקים. צרחתי מתוך פאניקה. אני מקווה שאמא לא שמעה את הצרחות שלי. כנראה המחבל ברח מהצרחות. ראיתי שהיא מנסה לנשום, אבל היא כבר לא הגיבה. אחי ואחותי התחילו לעלות למעלה, צרחתי להם שיירדו למטה. רצתי לאמא, חשבתי להוציא ממנה את הסכין, אבל נזכרתי שאסור להוציא גוף זר, אז רצתי לטלפון. התקשרתי למד"א. את המספר של המוקד הצבאי לא הצלחתי לזכור. אחר כך התקשרתי לאבא".
"הייתי באלון שבות אצל הרופא עם הילד הקטן", שיזחר נתן, "רננה התקשרה ואמרה שמחבל דקר את אמא, שהיא מנסה לנשום, וניתקה. היא כבר הבינה אבל נתנה לי עוד קצת זמן לחיות עם הספק. ניסיתי להתקשר אליה שוב ושוב והיא רק אמרה לי 'מטפלים באמא'. זה היה מוזר: מטפלים בדפנה, בבית, 45 דקות? הדלקתי את הרדיו באוטו, שמעתי שהיה רצח בעתניאל. כיביתי את הרדיו. הבנתי".
כשמישהו מעיר בזעם שאסור היה להוציא את המידע לפני שהמשפחה יודעת, רננה אומרת שהיתה מעדיפה לשמוע על כך מהרדיו מאשר להיות נוכחת בפיגוע.
"מודה על כל דקה"
"התקשרתי לאמא שלי", המשיך נתן לתאר את הנסיעה הביתה, "ובירכתי 'ברוך דיין האמת'. השם נתן והשם לקח, יהי שם השם מבורך. אני מודה על כל דקה במחיצתה של דפנה. מהרגע שבו ראיתי אותה לראשונה כשהיינו חיילים והתאהבתי בה באותה שנייה ועד יומה האחרון. היתה לנו זוגיות שכל הזמן נבנתה, עם גיבוי אינסופי. היינו במסע של זוג שנמצא כל הזמן בשנה הראשונה לנישואין.
"לאחרונה נעשה מסוכן באזור שלנו. דפנה היתה מודעת לזה ונמנעה מלנסוע בכבישים מסוימים. הפיגוע של בני משפחת ליטמן היה מכה מתחת לחגורה. דיברנו המון על מוות ופיגועים, מי חסר. אנחנו גרים ביישוב מוכה מאוד, קהילה שחטפה מכל הכיוונים. דפנה היתה שמחה על כל שערה לבנה בזקן שלי, כי אמרה שזה כיף לראות מתנחל מזדקן".
"יש לי חברים ערבים ויהיו לי חברים ערבים", הוסיף, "אני מאמין בבני אדם. אני לא מוותר על השלום. אנחנו אבלים וכואבים, אבל אין בבית הזה כעס ואין טינה. גם העובדה שתפסו את המחבל עניינה אותי כקליפת השום. הקדוש־ברוך־הוא לקח לי את היקר לי מכל. אבל אם זה האתגר - יהי כך. אנחנו לא מבינים כלום. אמות המידה שלנו קטנות מדי. הוא יכול להיות נוכח בבית גם כשחיים עם סימן שאלה גדול. להיות דתי זה לא להיות אדם עם תשובות אלא להיות אדם עם שאלות".
נתן והבת הגדולה רננה. "תפיסת המחבל עניינה אותי כקליפת השום" // צילום: מירי צחי
כתבנו שלמה צזנה מוסיף כי אתמול לאחר ביקור הניחומים אצל משפחת מאיר אמר נתניהו: "פגשתי עכשיו משפחה נפלאה עם תעצומות נפש כבירות: ציונים, פטריוטים, אנושיים, שאיבדו אם ורעיה נפלאה. אני חושב שכל מי שראה את תמונתה של דפנה מייד התרשם מהאור שבקע ממנה. מי ששמע עליה ועל תרומתה, הבין שמדובר כאן באדם מיוחד.
"לציבור יש חושים מאוד בריאים מתמונה, מסיפור, הם מבינים מייד, בייחודיות של הנשמה הזאת שנקטפה מאיתנו. מצאתי את אותה נשמה בתוך המשפחה, של נתן והילדים. הם ביקשו ממני רק דבר אחד - שנמשיך לרומם את עם ישראל".
משפחת מאיר // צילומים: באדיבות המשפחה
