"נדב שלי מת לחינם"

יהודית רוטנברג, אמו של סמ"ר נדב רוטנברג (20) שנהרג בשישי בערב בתקרית בגבול רצועת עזה, לא מוצאת מנוחה. האובדן על הבן גדול, ואליו מתלווה תחושה שמכבידה עוד יותר - תחושה שהדברים היו יכולים להיות אחרת עם קצת יותר תשומת לב.

"אני לא מבינה איך זה שפגז תועה של צה"ל נופל על חיילינו? מדובר במוות מיותר, הבן שלי מת לחינם", היא חוזרת ואומרת, "הוא ספג את הכל. המפקד שהיה איתו ועוד חיילים רק נפצעו, וזה בטח בזכותו".

בצה"ל מעריכים כי רוטנברג נהרג כתוצאה מכשל במערכת המרגמות הממוחשבת "קשת", שבה השתמשו חבריו. בתקרית נפצע קצין באורח בינוני ושלושה חיילים נוספים באורח קל. חילופי האש החלו בשעות הערב המוקדמות, לאחר שכוח צה"ל זיהה חוליית מחבלים שהתקרבה לגדר המערכת סמוך ליישוב נירים. לוחמי גדוד 202 של הצנחנים הוקפצו למקום, ובמקביל נערך כוח המרגמות של הגדוד וכוח טנקים הוקפץ לעמדות. סגן מפקד הגדוד הורה לפתוח באש, אך רק המרגמות עשו זאת.

צה"ל יגדיל טווחי הבטיחות

המרגמות ירו ארבע פצצות. מצלמות התצפית זיהו כי רק שתיים מתוכן נפלו סמוך למחבלים. המחבלים עצמם היו כ-250 מטרים מכוח הצנחנים. שתי מרגמות נוספות נפלו סמוך לכוח, כאשר אחת מהן פגעה בלוחמי הגדוד וגרמה למותו של רוטנברג. בתחילה חשבו החיילים שמדובר במרגמות שנורו על ידי המחבלים, אך בהמשך הובהר מעל לכל ספק כי רסיסי המרגמות שפגעו בחיילים היו מנשק צה"לי.

מתחקור ראשוני שערך בשטח מפקד פיקוד הדרום, האלוף טל רוסו, עולה כי החיילים שירו את המרגמות הזינו את הנ"צ (נקודת ציון) הנכונה במערכת, אולם בשל תקלה טכנית - ככל הנראה ב-GPS - אחד הקנים כוון בסטייה של כ-150 מטרים הצידה. מדובר במערכת ממוחשבת שצה"ל משתמש בה זה כשנתיים וחצי, ובצבא מדגישים כי מדובר במערכת מדויקת היודעת לכוון את עצמה גם לפי מזג אוויר ורוח, וכי באמצעותה נפגעו לא מעט מחבלים בתקופה האחרונה. עם זאת, לפני כמה חודשים אירעה תקלה דומה במערכת במסגרת אחד האימונים של צה"ל. בעקבות התקרית שלשום הורה האלוף רוסו על הגדלת טווחי הבטיחות בשימוש במערכת. רוסו מינה צוות תחקיר מומחים בראשות קצין בדרגת אלוף משנה לחקירת נסיבות האירוע, והיום הוא עתיד לקיים תחקיר מלא בנושא התקרית.

מרגע קבלת הבשורה המרה ביום שישי בערב, הגיעו רבים לבית משפחת רוטנברג ברחוב הבנים ברמות השבים כדי לנחם את ההורים, יהודית ודרור, ושלושת ילדיהם הנותרים - נעמה (25), ארז (24) ואלון (18). יהודית מספרת על בן שהיה מונע מאידיאלים, שאהב את המדינה וחיפש כיצד לתרום. "הוא היה מורעל על הצבא, כל מה שרצה זה להיות לוחם, כמו אביו שהיה בסיירת הצנחנים. הוא כל הזמן אמר 'אני רוצה להילחם, אבל לא למות'. היתה בו המון אופטימיות ושמחה". נדב גם היה ספורטאי מצטיין וחבר נבחרת ישראל בטאקוונדו.

סבתו של נדב, קלרה הרשקוביץ בת ה-90, היא ניצולת שואה וממייסדי רמות השבים. אתמול היא התקשתה לדבר, ואמו של נדב הסבירה: "היא איבדה את כל משפחתה בשואה, אנחנו היינו כל העולם שלה, הכל בשבילה. עכשיו היא איבדה גם את נדב. הכאב קשה מנשוא".

צחק גם בשיחה האחרונה

האחרונה ששוחחה עם נדב - חצי שעה לפני שנהרג - היתה חברתו טל קימלוב. אתמול סיפרה בדמעות: "נדב אמר לי שהוא בכיתת כוננות ושהוא ישן. הוא הבטיח לחזור אלי, ועכשיו הוא כבר לעולם לא יחזור אלי... הוא היה בחור שתמיד אהב להצחיק ולשמח. כך גם היתה השיחה שלנו לפני יומיים. אמרתי לו שישמור על עצמו, אבל הוא רק צחק ואמר שיהיה בסדר ושלא אדאג".

האב דרור, ששירת כאמור בסיירת הצנחנים, סיפר שבנו הצעיר אלון אמור להתגייס בקרוב לצה"ל והתכוון להתנדב גם הוא לצנחנים, אבל כעת התמונה השתנתה. "הוא היה אמור לחתום השבוע על טופס 'מנילה' (בחירת העדיפויות לגיוס), ולהתגייס כמוני וכמו נדב לצנחנים.

"נדב אהב כל כך את הצבא. גם אחרי ששבר את הרגל לפני שלושה חודשים במהלך צניחה לילית והרופא אסר עליו לשוב לפעילות קרבית מלאה, הוא נלחם שלא להמשיך בתפקיד מינהלי. אחר כך הוא עבר קורס מ"כים בהצטיינות וקיבל סיכת זהב. רצו להשאיר אותו בהדרכה, ושוב - הוא לא הסכים. הוא נאבק שוב עד שהחזירו אותו להיות עם חבריו. היה חשוב לו להיות לצד חבריו הלוחמים. עכשיו לא ניתן לאלון להתגייס לצנחנים. לוחם הוא כבר לא יהיה. אנחנו נתנו מספיק למדינה".

הלווייתו של נדב תיערך היום ב-14:30 בבית העלמין ברמות השבים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו