טורקיה, שנחשבה פעם למעצמה של מיץ רימונים, הפכה בעשורים האחרונים לאימפריה של תיאוריות קונספירציה. התיאוריה החביבה על חוגי החזית האיסלאמית היתה שאבי האומה, מוסטפא כמאל אטאטורק, הוא "יהודי נסתר" שביקש לטהר את האימפריה העות'מאנית ממורשתה הדתית. תורת המזימה הזאת קיבלה באחרונה טוויסט של הפוך על הפוך אירוני: עתה טוען הימין הכמאליסטי החילוני כי ראש הממשלה הנוכחי, רג'פ טאיפ ארדואן, הוא לאמיתו של דבר יהודי חורש רע, המבקש לטהר את הרפובליקה מהישגיה כמדינה חילונית דמוקרטית.
אנשים רציניים ומתוקנים פוליטית נוטים לזלזל בתיאוריות קונספירציה, אך גם אם יוכח שהן מבוססות על הזיה גמורה - עדיין השפעתן על דעת הקהל היא גורם משמעותי שאין להתעלם ממנו. במבט לאחור על פרשת האונייה מרמרה, ייתכן כי ה"טיק" העצבני של ארדואן נגד ישראל וההתהפכות הגמורה שלו לכלל גיבור חצי הסהר המוסלמי היו תגובה בלתי נשלטת לחלחלה שאחזה בו כשנודע לו שיריביו הפוליטיים רואים בו יהודי בתחפושת.
הסטודנט ארדואן עושה סצנה
באמצע שנות ה-70, כשארדואן היה סטודנט צעיר ונשיא אגודת הצעירים של איסטנבול, הוא חיבר מחזה בשם "מאס-קומ-יה" והפגין כישרון כמחזאי, כבמאי וככוכב ההפקה שרצה על במות טורקיה. שם המחזה צורף משלוש מילים - מאסונים (בונים חופשיים), קומוניסטים ויהודים - וטענתו המרכזית היתה שאלה חברו יחד להשתלט על המדינה הטורקית. בשנים שאחר כך היה מי שטרח להעלים כל זכר מתועד למחזה. רפאל סאדי, מהתאחדות יוצאי טורקיה בישראל, שלמד עם ארדואן בחוג לכלכלה של אוניברסיטת איסטנבול בשנות ה-70, זוכר את מחזה הנעורים של הצעיר המופנם. במבט לאחור הוא טוען שכבר באותו מחזה נשכח היה אפשר לאבחן את הפיכת ארדואן לאנטי ישראלי.
תורת המזימה המובילה בטורקיה, שמגובה בתעשייה ענפה של חשדות ושמועות, מוקדשת ליהדות העולמית, לבעלת בריתה הציונית ובאורח ממוקד לכת הדונמה - שרידי מאמיניו של שבתי צבי (1676-1626), המשיח היהודי שנאלץ להמיר את דתו לאיסלאם העות'מאני כשהוא גורר אחריו גרעין מחסידיו. כת הדונמה עברה גלגולים שונים והתפצלויות, אך שמרה במחתרת על מסורת שבתאית משיחית והתקרבה למסדרים הסו-פיים. בראשית המאה ה-20 נראה שצעירים בכת היו פעילים בולטים במהפכת "הטורקים הצעירים" ובשכבת העילית של ההנהגה החדשה. נוכחותם שם היתה כה דומיננטית, עד שנפוצו שמועות בדבר מוצאו הדונמי כביכול של אטאטורק עצמו.
החרפת העימות בציר הישראלי-פלשתיני ובציר היהודי-מוסלמי הביאה לאימוץ יתר של תיאוריית הקונספירציה הזו בידי גורמי האיסלאם הקנאי - ככלי תעמולה למיגור יסודות חילוניים פרו-מערביים בטורקיה. מגמה זו החריפה נוכח ההמתנה המשפילה שנגזרה על טורקיה בכניסה למועדון האיחוד האירופי. וכדרכן של קונספירציות, הן מתפתחות ובולעות כל פרשה שערורייתית הזויה וכל בדל סיפור דמיוני, תוך כדי התחברות לתיאוריות מקבילות - ולעיתים הפוכות.
סיפורי הקונספירציה זכו לעדנה מרשימה ברב המכר "אפנדי" - ספרו של העיתונאי, התחקירן ומפיק הטלוויזיה סוניר יאלצין שראה אור ב-2004. זהו חיבור כרסתני שמבוסס על תחקיר מרושל ועל עבודת טלאים של פיסות רכילות - שנמכר בהצלחה אדירה. במרכזו עמדה הטענה המרעישה שלפיה רוב העילית החברתית בטורקיה מורכבת לאמיתו של דבר מיהודים נסתרים, צאצאיהם של בני המאמינים. ספר ההמשך - "אפנדי ב'" - הרחיק לכת עוד יותר בכך שהעז להרחיב את טענת המוצא הנסתר גם לשכבת ההנהגה של החוגים המוסלמיים השמרניים. ספר זה הצליח פחות מקודמו.
אורגן פויראז, עיתונאי-תחקירן חילוני, התקנא בהצלחת "אפנדי" והחל יורה לכל הכיוונים כשהוא חושף "יהודים נסתרים" דווקא בליבה של החזית הפרו-איסלאמית. אחרי שמוצה הגל הראשון של חישוף כפוי של בעלי מוצא חשוד כביכול בקרב שכבת ההנהגה החילונית, הגיע הגל הנגדי - ובדרך הטבע סומנה המטרה גבוה ככל האפשר בהיררכיה. כך חובר ספרו הבולט ביותר של פויראז, "הצאצאים של משה - טאיפ ואמינה", שמחטט באילנות היוחסין של ארדואן ובת זוגו, והגיע לשיאי מכירה; הספר, שראה אור באיסטנבול בקיץ 2007, הודפס בעשרות מהדורות ושילשל לכיסי מחברו סכומים נכבדים.
על שער הספר מתנוסס דיוקנו של מנהיג מפלגת השלטון, "הצדק והפיתוח", ארדואן, כשהוא מושחל - למרבה המבוכה - לצד רעייתו עוטת הרעלה, בליבו של מגן דוד מוזהב ענקי. על הכריכה האחורית כתובים דברי המלצה ושבח מופלגים מטעם העיתונאי הרדיקלי הנודע אמין צ'ולאשאן, מהיומון הטורקי הנפוץ "הורייט", שידע לספר שמהרגע שנתקל בספר - הוא "התמכר לקריאתו לחלוטין".
ארדואן מתואר בספר כמי שמקורב לתנועת הבונים החופשיים וכחניך של המיליונר היהודי הטורקי יצחק אלטון ושל ד"ר אלון ליאל, שכיהן בעבר כשגריר ישראל וכמנכ"ל משרד החוץ. פויראז נטל למעשה את מסכת המזימות שיוחסה בעבר לאטאטורק והלביש אותה בחליפה מחודשת ומשודרגת על ארדואן. המנהיג שהעלה את האיסלאם למרכז הזירה הפוליטית הוצג כשליחו הנסתר של מסדר הבונים החופשיים וכמין סוכן כפול ועדכני של "זקני ציון". מסכת השקרים העבשים מתקופת הצר הרוסי, שפירנסה תורות מזימה אנטישמיות לאורך הדורות, הוטלה עתה לפתחו של מי שנחשב כמשתייך לקוטב המוסלמי הכשר וההפוך בהחלט.
השלטונות שנפגעו מהחשיפה הסנסציונית הציגו את פויראז כטרוריסט אנרכיסטי המבקש לזרוע הרס והלם בחיבוריו, והמנהל פעילות חשאית נגד ביטחון המדינה - כשהוא מזוהה עם חוגים חילוניים ימניים כמאליסטיים שנגועים בגזענות אנטישמית. פויראז היווה מטרה קבועה למעצרים מצד כוחות הביטחון, ובקיץ 2007 הושלך לכלא על רקע חשדות חמורים להשתתפות בפעילות טרוריסטית ענפה בזירה הטורקית.
מצדדי המשטר האשימו את התחקירן החרוץ כי מפעל החשיפות הסדרתי שלו מומן למעשה בידי גורמים פוליטיים אינטרסנטיים מחוגי הימין הכאמליסטי, אך האשמה זו היתה קלה יחסית, שכן בהמשך נקשר שמו לפרשה שהסעירה את טורקיה ונודעה בכותרת המסתורית "ארגאנהקאן". איש לא ידע מה בדיוק מסתתר מאחורי שם קוד זה, שהתייחס במקור לעמק מיתולוגי בהיסטוריה הטורקית העתיקה, אך הפרשה התגלגלה למשפט טעון ואפוף ערפל שטבע עד מהרה במבוך של ניירת.
התביעה במשפט טענה כי "ארגאנהקאן" הוא ארגון מחתרתי שאחראי לפעולות טרור רבות שנועדו לחתור תחת אושיות הממשלה האיסלאמית השלטת באמצעות הטלת תוהו ובוהו כללי במדינה. הפרשה החלה להתגלגל בקיץ 2007 בתיאום מושלם עם זמני היציאה לאור של תחקיריו החושפניים של פויראז. מצבור תחמושת של רימוני יד וחומרי נפץ, בתוספת מסמכים חסויים, התגלו בעליית גג של קצין לאומני בגמלאות באחד ממשכנות העוני של איסטנבול. מאות החשודים שנעצרו בפרשה הרכיבו גלריה מגוונת: סופר ארוטי, עורכי עיתונים, גנרלים, פרופסורים ואנשי מאפיה. בקיצור, מלח הארץ.
לטענת החשודים, החקירה, שלוותה בשפע האזנות והדלפות, שימשה תירוץ ביטחוני לטיהור גורמים דמוקרטיים בחברה האזרחית הטורקית ולהגבלת חופש הביטוי באמצעות דמוניזציה של מתנגדי המפלגה האיסלאמית. מנגד טענו תומכי המשטר כי מדובר במליציה שהשקפת עולמה גובלת בלאומנות חילונית מהסוג הפשיסטי. שמו של פויראז, שביקש להציג עצמו כעיתונאי נטול גבולות, לוחם חירות וחופש הביטוי, נקשר מעתה בארגון מיליטריסטי בשם "איחוד הכוחות הפטריוטיים", שנשלט בידי קצינים גזעניים בהנהגתו של אחד, פיקרי קאראדאג.
הכשר ממועצת גדולי התורה
מעניין לדמיין מה היתה תחושתו של ארדואן ביום שבו גילה לחרדתו שהוא למעשה "יהודי". רפאל סאדי מסרב להתפעל מהסיפור על רג'פ טאיפ בדמות אחינו האבוד שמושב בעל כורחו לחיק עמו. לדבריו, הכל שטויות במיץ עגבניות, אם לא שקשוקה ממש. סאדי מעריך שקיים יחס הפוך בין העניין שעורר הספר ובין מידת נכונותו של רוב העם הטורקי להאמין לסחורה המוברחת שמוצגת בו. "לא חסרים חמורים שמאמינים לשטויות, אבל במקרה של ארדואן היה אפשר להמציא לו מוצא יווני. זה היה סביר יותר על רקע מקום הולדתו - כשם שהמציאו לנשיא טורקיה עבדוללה גול מוצא ארמני".
ד"ר אלון ליאל אומר שהדמיון הטורקי מפותח, אך הוא נמנע מניתוחים פסיכולוגיים של מכלול הפנטזיות הקונספרטיביות המומצאות חדשים לבקרים. "זה יוצא שם בהוצאות מכובדות ומוצב בחלונות הראווה. בביקורי האחרון בשדה התעופה של איסטנבול ראיתי ערימות של רב-מכר שבשערו צילום של ארדואן כהיטלר". אגב, ליאל עצמו הפך בינתיים לגיבור בולט באגדות הקונספירציה, ובגירסה האחרונה הוא פטרונו הרוחני של ארדואן ה"יהודי" - אם לא סנדקו ממש. לא פחות.
ייתכן שההפרעה האנטי ישראלית של ארדואן בעת האחרונה התפתחה באורח פתולוגי על רקע התעמולה בדבר שורשיו היהודיים כביכול. האיש, שתואר כמי שעומד למגר כליל את הישגי המדינה החילונית של אטאטורק, נדחק לפינת ההוקעה של "היהודי הנסתר", שהיתה נחלתו של אטאטורק בתעמולת הזוועה של החוגים האיסלאמיים. הגלגל הענק בלונה פארק של תורות המזימה הטורקיות התהפך עליו, ורכבת השדים החלה לשעוט לעברו. ארדואן ההמום, שמצא את עצמו במפתיע בעמדת הנבדל של בעל המוצא המפוקפק, נאלץ להגיב בהיסטריה. מזווית זו אפשר לנסות לפרשן מחדש את מהלכיו הלא לחלוטין מאוזנים של ארדואן.
במסגרת מאבקו שילח ארדואן בפויראז סוללת עורכי דין שהוכיחה בראיות מלומדות שכינוי אדם "יהודי נסתר" בטורקיה של היום הוא קללה נוראה שמחייבת הרשעה באשמת דיבה. הוא שב ושיגר נגד פויראז את הכוחות המיוחדים שהלבישו על העיתונאי חברות מסוכנת בארגון טרור מסתורי וחורש רע. ולבסוף הוא הצהיר, כמו כדי להסיר כל ספק, כי אם ישראל לא תבקש סליחה ותתנהג יפה, הוא יעלה על ספינת מלחמה לעזרת הנצורים בעזה בפרק ההמשך של המרמרה. אפשר לגלות הבנה למצבו האומלל: אדם שמעלילים עליו עלילות ומשדכים לו ולזוגתו החסודה ועוטת הרעלה אילנות יוחסין יהודיים - מו-עד לאובדן מסוים של צלילות דעת ולמעשים לא לחלוטין מאוזנים בניסיון נואש להשתחרר מהשידוך המגונה.
מבוך הקונספירציות בשיח הציבורי בטורקיה ממולכד ומסובך כל כך, עד כי נדמה שהדרך היחידה לפטור את ארדואן מאי הנעימות הקשה שהנחית עליו פויראז תהיה בהכרזה חברית חתומה בידי עמיתו הישראלי ומועצת חכמי התורה בישראל, שתקבע כי האיש בעל חתימת השפם הנוגה זכאי וחף מכל קירבה יהודית עד דור עשירי. ארדואן נזקק לדה-גיור כהלכה, כזה שיסדר לו לגיטימציה. זאת בהחלט אופציה דיפלומטית ג'נטלמנית ומתבקשת בעת הקשה הנוכחית ביחסי שתי המדינות, אך אליה וקוץ בה: "תעודת יושר" שכזאת עלולה לסבך עוד יותר את ארדואן, שכן פויראז יראה בה, מן הסתם, ראיה ניצחת לנכונות טענותיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו