מאז התפוצצו הפרשיות שבהן מעורבים הח"כים ינון מגל (הבית היהודי) ואורן חזן (הליכוד), נשמעים קולות בציבור הקוראים ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ולראשי מפלגותיהם להדיח אותם מהכנסת - אולם החוק איננו מאפשר זאת.
עפ"י חוק יסוד: הכנסת ניתן להדיח רק ח"כ שהורשע בפסק דין סופי בעבירה פלילית ושביהמ"ש קבע שיש עם העבירה קלון. בשלב זה עדיין לא פתחה המשטרה בחקירה פלילית נגד מגל, והתנהגותו הפוגענית של ח"כ חזן כלפי ח"כ קארין אלהרר אינה במישור הפלילי אלא במישור האתי.
קיימת גם אפשרות חוקית להשעות ח"כ מתפקידו עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, אבל גם את צעד זה ניתן לנקוט רק לאחר שהח"כ שבו מדובר מורשע בעבירה פלילית בערכאה אחת לפחות וביהמ"ש קובע שיש עם העבירה קלון.
בהיעדר אפשרות חוקית להשעות או להדיח את שני הח"כים הללו, אפשר לנקוט נגדם צעדים משמעתיים. כך למשל נגד ח"כ חזן הוגשו תלונות לוועדת האתיקה של הכנסת. הוועדה רשאית לנקוט צעדי ענישה נגדו בשל התנהגותו, אולם גם סל העונשים העומד לרשותה הוא מוגבל ביותר. היא יכולה להעיר לו, לנזוף בו ולכל היותר להרחיק אותו מדיוני המליאה והוועדות לתקופה של לא יותר משישה חודשים (עונש זה נגזר על ח"כ חנין זועבי).
לעומת זאת, בעניינו של ח"כ מגל, ועדת האתיקה מנועה מלדון כל עוד המשטרה חוקרת את פרשת החשדות נגדו. לוועדה הפרלמנטרית אין כלי חקירה עצמאיים, ולכן ספק אם תוכל לטפל בחשדות להטרדה מינית.
לנוכח זאת יכולים ראשי שתי המפלגות שאליהן משתייכים הח"כים להפציר בהם שיפרשו מרצונם מהכנסת ויפנו את מקומם, כי בהמשך כהונתם הם פוגעים בכבודה של הכנסת. קשה להאמין שמאמצים אלה יוכתרו בהצלחה, ולכן יכולים ראשי הסיעות שלהם "לייבש" אותם, בכך שייסלקו אותם מהוועדות שהם חברים בהן, ימנעו מהם להגיש הצעות לסדר היום והצעות חוק, לא ישתפו אותם במשלחות לחו"ל, לצאת מאולם המליאה בעת שהם נואמים וכדומה, ובדרך זו לנסות לאלץ אותם לפרוש מרצון.