ונשמרתם לנפשותיכם

נירה כפיר הביטה לעבר הגלים בשפת הים של תל אביב, ולפתע ליבה החל לפעום בחוזקה ונשימותיה הפכו קצרות ומהירות יותר ויותר. הסידורים היומיומיים שאליהם יצאה נשכחו, והדבר היחיד שעלה במוחה הוא זיכרון ממחלת ים קשה שבה לקתה כמה חודשים קודם לכן ביאכטה בהוואי. נירה, שהפעם כלל לא נכנסה למים אלא רק הביטה בהם, לא היתה זקוקה לזמן רב כדי לאבחן שהיא עוברת התקף חרדה. אחרי הכל היא היתה כבר אז, בתחילת שנות ה־70, פסיכולוגית קלינית מוערכת. 

"מכיוון שידעתי שאני סובלת מהתקף, הכרחתי את עצמי להתקרב למים", משחזרת ד"ר כפיר (78) ללא כל קושי יותר מ־40 שנה אחרי, "ישבתי על ספסל שצופה לים, ואמרתי לעצמי שאני לא זזה עד שזה נרגע".

נירה למעשה טיפלה בעצמה בדיסציפלינה חדשה יחסית (משלהי המאה ה־20), שלימים היה לה חלק מרכזי בפיתוחה - "התערבות במשבר". בניגוד לפסיכואנליזה המבוססת על טיפול ארוך טווח תוך התמקדות בעברו של המטופל, כאן מדובר על שיטה קצרת טווח שכלל אינה מוגדרת כטיפול. "זו מעין עזרה ראשונה, כמו החייאה, שעיקרה סיוע מיידי ומהיר להשבת האדם לתפקוד כפי שתיפקד לפני המשבר", מסבירה ד"ר כפיר. 

בתקופה הנוכחית, לא מפתיע לגלות שיש לא מעט אנשים שיכולים להיעזר בשיטה הזו. "הרבה פעמים התקפי חרדה מתחילים בגלל מצב אמיתי - למשל גל הטרור הנוכחי, או מחלת הים שלי שהיתה מצב אמיתי - באמת הקאתי את נשמתי בים. הבעיה נוצרת כאשר החרדה הזו מתפתחת ומגיעה למצב שבו למשל אנשים לא יוצאים מהבית, או מפחדים רק מלראות את הים". 

כדי להתגבר על המצב המשברי בכלל, ובאופן קונקרטי אל מול גל הטרור, ד"ר כפיר מייעצת להיצמד לשיגרה, גם אם בשינויים קלים. "אם מישהו שגר בירושלים מפחד ללכת לכותל או לקניות בשוק מחנה יהודה, אז עדיף שיעשה קניות ליד הבית, או שיעשה הליכה קצרה, העיקר שלא יישאר סגור בבית".

 

לעזור למטופל לעזור לעצמו

סוג אחר של משבר שנוצר בגל הטרור הנוכחי הוא משבר אמון של ממש בין האזרחים. רבים בציבור היהודי נדהמו אל מול תופעת הנערים־המחבלים, והתקשו להבין כיצד למשל ילד ערבי בן 13 שגדל בירושלים הפך כהרף עין לרוצח. 

את ד"ר כפיר התופעה הזו דווקא לא כל כך מפתיעה. היא מסבירה כי מבחינת המחבל הצעיר לא מדובר ברצח, אלא ב"מעשה גבורה". "הילד גדל בתרבות שלפיה המוות הוא מתנה, ושבה מהללים את ה'שאהיד'. מבחינתו, הוא עשה משהו חשוב לטובת העם שלו".

לדבריה, המחשבה שהילד הרוצח הוא בהכרח לא נורמלי או סובל מהפרעה נפשית, אינה נכונה. "נורמליות היא תלוית תרבות. מה שבחברה אחת נחשב 'לא נורמלי' בחברה אחרת נחשב 'נורמלי'. זה בדיוק כמו המחשבה שהנאצים היו כולם מטורפים. זו מחשבה לא נכונה, שכן היה מדובר במיליוני אנשים, ולא כולם היו מטורפים. בן ה־13 פשוט חונך שהרצח הזה מיועד למטרה קדושה, ולכן הוא פועל באופן רציונלי מבחינתו". 

מכל מקום, בשיטת "התערבות במשבר" אין כל התיימרות לפתור את הבעיה שעימה הגיע המטופל, אלא רק להחזיר אותו לתפקוד, כך שהוא יוכל בהמשך לפתור את הבעיות בעצמו. "אנחנו לא נפתור את הבעיה למישהו שאיבד את כספו או את עבודתו, או שאשתו עזבה אותו. אין לנו ידע בעסקים ולא ניתן לו עצות איך למצוא עבודה חדשה. אנחנו מבינים רק בפתרון השאלה איך לצאת מהמשבר ולחזור לתפקוד", אומרת ד"ר כפיר.

 

"הרבה פעמים קשה לזהות"

והדרך ליציאה ממשבר היא לפעמים פשוטה בהרבה ממה שנדמה. העיקרון המנחה הוא להחזיר את המטופל לשליטה בחייו, על ידי מתן משימות פשוטות וברורות. "אחת העצות היא לעשות כל יום לפחות מקלחת אחת שבה עוברים באופן מהיר משטיפה במים חמים למים קרים. זה טוב למערכת החיסונית ואין פצצת אנרגיה טובה מזו".

ד"ר כפיר מספרת כי "לא מעט מטופלים מתקשרים למחרת קבלת ההנחיה הזו, ושואלים: 'קודם במים הקרים או קודם במים החמים?' זה סימן מובהק לכך שהאדם אבוד. אנשים במצב הזה מרגישים כמו ילדים ומשוועים לסמכות". עצות נוספות כוללות הליכה של חמש דקות סמוך לבית ("ולא יותר מכך, כדי שתהיה משמעת"). 

עצה אחרת היא לכתוב מדי יום את כל החרדות והתחושות על דף, בלי לערוך דבר או לקרוא את מה שנכתב. "העצה הזו מבוססת על שיטה שנקראת "גרפותרפיה", שלפיה הכתיבה מפעילה אזור מסוים במוח ומצריכה ריכוז. כתיבה היא שליטה; אם אני עושה משהו, אז אני שולט במצב, וזה גם מרגיע". 

נוסף על כך, ד"ר כפיר ממליצה למטופליה לעסוק בפעילות גופנית עם מאמן אישי במשך שישה שבועות לפחות. "הקשר של גוף־נפש הוא ברור מאוד", היא אומרת, "כשאדם נמצא בדיכאון אז אפשר לראות שגם הגוף שלו באיזשהו מצב ניווני. אנחנו ביקשנו מהמטופלים שלנו להתחיל קודם באימון אישי, ואחרי שישה שבועות הם הגיעו אלינו אנשים אחרים". בין לבין, מומלץ גם להגיע לים ופשוט לטבול את הרגליים בגלים. "הפעולה הזו מייצרת אלקטרון חשוב מאוד במוח. רק תכניס את הרגל לים - וזה כמו מקלחת בלחץ גבוה". 

את כל העצות הללו ורבות אחרות ד"ר כפיר מעבירה למטופליה במכון מעגלים בתל אביב, שהקימה ב־1985. החל מסוף נובמבר המכון יוצא ביוזמה חדשה, שבמסגרתה ייפתחו קבוצות "התערבות במשבר" שבהן הטיפול יינתן בחינם.

במכון מעגלים מציינים כי לא מעט מהמטופלים מגיעים למקום רק בזכות בני משפחותיהם וחבריהם שזיהו את המצב המשברי שאליו הם נקלעו. אבל גם עבור מישהי שנמצאת יותר מ־50 שנה במקצוע, הזיהוי כלל אינו פשוט. "הרבה פעמים לא מזהים. זה מגיע למצב שבו מישהו מתאבד פתאום, ואתה אומר לעצמך, 'אלוהים אדירים, רק אתמול שתינו יחד בירה'. הם לא תמיד ידברו על כוונות התאבדות קודם לכן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו