העיר גרנובל, הנמצאת במרחק של שלוש שעות נסיעה ברכבת מפאריס, עלתה לפני חודש לכותרות כשעשרות צעירים ממוצא מוסלמי, חמושים באלות ובמוטות ברזל, הציתו כלי רכב, השחיתו חנויות ואף תקפו חשמלית והבריחו את נוסעיה. המהומות התלקחו לאחר שבמהלך מרדף משטרתי נורה למוות צעיר מוסלמי, והן פרצו ימים ספורים לאחר שהחוק האוסר לבישת רעלה בפומבי אושר בפרלמנט הצרפתי (בספטמבר יהיה על מועצת החוקה והסנאט במדינה לאשר את החוק באופן סופי).
גם מעבר לתעלה, בבריטניה, סוגיית המהגרים המוסלמים דורשת התייחסות מצד הרשויות. בעיר התעשייתית סטוק און טרנט, בצפון-מערב אנגליה, הוחלט כי חודש הרמדאן, שיגלוש השנה אל שנת הלימודים, מצריך היערכות מיוחדת. העירייה קבעה כי בבתי ספר עם מספר רב של תלמידים מוסלמים יש להימנע משיעורי שחייה, כדי לוודא שהתלמידים לא יבלעו מים בטעות בזמן הצום. בתי הספר שבהם מדובר הם ממלכתיים ומיועדים לכלל האוכלוסייה, אך העירייה הוסיפה בכל זאת גם המלצה להימנע משיעורי חינוך מיני, שכן על בני נוער מוסלמים חל איסור "לחשוב מחשבות מיניות" במהלך החודש הקדוש.
לא רחוק משם, בעיר התעשייתית וולסול, אירעה כמה ימים קודם לכן תקרית אחרת המסמלת את התנגשות הערכים בין המיעוט המוסלמי לחברה האירופית. העירייה החליטה לאטום את החלונות בבריכה הציבורית לבקשתן של נשים מוסלמיות, שהוטרדו מהמחשבה שכל מי שעובר ברחוב עשוי לראות אותן בבגד ים. תושבת העיר, פאולין פול, אמרה לבי.בי.סי שהיא כועסת מאוד על ההחלטה, "שהתקבלה לבקשתם של אנשים ספורים בלבד".
כל אלה יחד מספרים את סיפורה של החברה האירופית העכשווית הנאבקת על זהותה. לאחר שלחמה בכנסייה ובצורות שונות של רודנות, מנסה כעת היבשת ליצור ישות מדינית חדשה - האיחוד האירופי - שאין בו אולי גבולות אך יש בו תמימות דעים לגבי הערכים הראויים: סובלנות, חירות, שלטון חוק וכיבוד הזולת. בינתיים קיבלה לזרועותיה היבשת עשרות מיליונים של מהגרים מוסלמים, רבים מהם עם ערכים ומנהגים אחרים לחלוטין, והשאלה המרכזית שנשאלת כיום היא אם ניתן לגשר בין שתי התפישות.
אירופה הולכת ומזדקנת
"יכול להיות שבמבט לאחור, אירופה קיבלה לתחומה יותר מדי מהגרים מוסלמים", אומר ריצ'רד לואיס, מומחה בריטי להגירה שביקר בישראל לרגל כנס הגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין. לואיס מילא ב-30 השנים האחרונות מגוון תפקידים בנציבות האירופית וביקר במוקדי סכסוך עולמיים ובהם הבלקן, אפגניסטן והמזרח התיכון, כדי לבחון מודלים שונים של הגירה. הוא מוסיף: "השאלה החשובה היא מה עושים עכשיו. כלומר, מה ניתן לעשות כדי להטמיע בצורה הטובה ביותר את המיעוט המוסלמי בתוך היבשת. להגיד שאני מאוד אופטימי? לא ממש. אבל אנחנו חייבים לנסות. עם כמות המוסלמים שחיים באירופה, אנחנו חייבים לנסות, אפילו אם לא נצליח בטווח הנראה לעין".
לא כולם שותפים לעמדותיו של לואיס, ולמעשה חלק מהעוסקים בתחום ההגירה סבורים שבדיוק עמדות כמו שלו הן אלה שגורמות לכישלון המתמשך בטיפול במהגרים המוסלמים באירופה. דגלאס מורי, שעומד בראש מכון המחקר הבריטי המרכז ללכידות חברתית (CSC), עוסק בשנים האחרונות בתופעת הקיצוניות בקרב המוסלמים בבריטניה. בראיון טלפוני מלונדון הוא אומר כי הפקידות והמנהיגים האירופאים "לוקים בקוצר ראות פושע" וכי "בתהליך ההגירה וקבלתם של המוסלמים נעשו כמעט כל הטעויות האפשריות".
התומכים בשילוב המהגרים המוסלמים בחברה מתבססים על הטיעון כי ההגירה עשויה להיות הפתרון לבעיה הדמוגרפית של אירופה. בחלק גדול מהמדינות נופל שיעור הפריון מתחת לרמה המינימלית הנדרשת לקיום האוכלוסייה (2.1 ילדים לאישה), והמשמעות היא שאוכלוסייתה של אירופה מזדקנת ומצטמצמת. הדרך היחידה, לטענתם, למנוע את הצטמצמות אוכלוסייתה היא הבאתם של מהגרים.
לפי חישובים שביצע האו"ם, כדי להימנע מהצטמקות במספר התושבים תידרש אירופה לקבל מדי שנה - עד שנת 2050 - לא פחות מ-1.6 מיליון מהגרים, ובסך הכל כ-65 מיליון בני אדם. המשמעות היא מרחיקת לכת, ואינספור מחקרים מראים כי אם כך יקרה, בתוך כמה עשרות שנים עשוי המרקם האנושי והחברתי ביבשת להשתנות לבלי הכר.
כבר היום יש במערב אירופה 25-20 מיליון מוסלמים, שהם כחמישה אחוזים מהאוכלוסייה. בגלל המשך ההגירה ובגלל קצב הריבוי הטבעי המוגבר, עשוי המיעוט המוסלמי להגיע עד כדי 20 אחוזים מהאוכלוסייה עד שנת 2050, ומכיוון שמוסלמים מתגוררים כמעט אך ורק באזורים עירוניים, עשוי חלקו של המיעוט המוסלמי בערים מרכזיות באירופה להגיע לכשליש ואף לכמחצית מהאוכלוסייה.
מאמצי ההיטמעות בחברה האירופית רחוקים בינתיים מלהשביע רצון. מהגרים מוסלמים גרים בדרך כלל
ברובעי עוני בערים, ופעמים רבות אינם יוצרים קשרים עם הסביבה. במחקרים רבים הם מעידים על אפליה מצד החברה האירופית ועל קשיים במציאת עבודה. צעירים וצעירות ממוצא מוסלמי נוטים להתחתן רק עם מוסלמים, ופעמים רבות הם מחפשים בני זוג בארץ המוצא - מהגרים ממוצא טורקי, לדוגמה, נוסעים לכפרים ההרריים שבעומקה של רמת אנטוליה כדי להביא בחזרה כלה שלא "התלכלכה" בתרבות המערב המתירנית.
"ההגירה המאסיבית כל כך היא פתרון מאוד קצר ומאוד לא נכון", אומר מורי, "משום שהיא יצרה בעיות חברתיות אחרות, בין השאר אבטלה בקרב הבריטים הלבנים. ממשלה עם מינימום של חזון היתה צריכה להבין שזה מה שיקרה. הפתרון קצר המועד שנבחר למחסור בכוח האדם בימים שאחרי מלחמת העולם השנייה הוביל לכך שהגיעה לכאן כמות אדירה של עובדים. עם הזמן זה הלך וצבר תאוצה משום שהעובדים האלה הביאו את המשפחות שלהם, וכיום אפשר להביא לא רק את האישה אלא גם את מי שמיועדת אולי בעתיד להיות אישה, ואת האחים, ואת ההורים ואת הילדים ואת הסבים. זו טעות מזעזעת ופושעת בשיקול הדעת".
קו השבר
התערותם הבעייתית של המהגרים המוסלמים באירופה קיבלה מימד נוסף בעשור האחרון, לאחר שהתברר כי מוסלמים שנולדו והתחנכו באירופה היו אחראים לסדרה של פיגועים וניסיונות לפיגועים. פעולות הטרור בתחבורה הציבורית ביולי 2005 בלונדון בוצעו על ידי בני מהגרים בעלי אזרחות בריטית. כמה חודשים לאחר מכן יצאו צעירים מוסלמים להפגנות בפרברי פאריס, ורבים באירופה החלו לשאול את עצמם אם המהגרים המוסלמים בכלל רוצים להתערות בחברה הכללית, ואם כן - מה הם מוכנים לעשות לשם כך.
כאן עובר כיום למעשה קו השבר בחברה האירופית, שמפצל אותה ביחסה להגירה בין מי שמאמין שעיקר הנטל בתהליך ההתערות חל על המהגרים, שנדרשים לשינוי באורחות חייהם ובאמונותיהם - למשל בתחום המיני והמשפחתי - לבין מי שמאמין שעיקר הנטל חל על החברה המארחת, שצריכה להתאים את עצמה לאורחים החדשים שזה מקרוב באו.
מורי סבור שהתאמה כזאת אינה אפשרית, שכן הדור הצעיר של המוסלמים באירופה היום מעוניין פחות באינטגרציה מאשר דור ההורים. "אנחנו עדים למעשה לתהליך של היבדלות ולא של היטמעות של המוסלמים בחברה האירופית", הוא אומר, "וזו בעיה מאוד קשה. חלקם אפילו רואים בהיטמעות כישלון וכניעה לחברה שסביבם.
"לזה מצטרפות תנועות מוסלמיות מקומיות שמנסות להניא את הדור הצעיר מהשתלבות בחברה ושמדגישות אצלו את הזהות המוסלמית על חשבון הזהות האירופית. המטרה המכוונת של התנועות האלה היא שהדור הצעיר של המוסלמים יזדהה עם האומה המוסלמית הכלל-עולמית יותר מאשר עם השכנים שלהם בבניין או ברחוב שליד".
מה השתבש לדעתך בתהליך ההגירה?
"הכל. זה נכון שגל ההגירה המוסלמי שאנו עדים לו עכשיו הוא לא גל ההגירה הראשון לאירופה, אבל יש הגירה ויש הגירה. עד שנות ה-50 של המאה הקודמת היתה ההגירה לבריטניה ולאירופה איטית באופן יחסי. כיום מדובר בהגירה מאסיבית מאוד. וכשיש יותר מדי מהגרים, הם פשוט לא מצליחים להשתלב בחברה.
"מה שקורה כיום באירופה הוא שלמהגרים אין שום מוטיבציה לנסות ולהשתלב, מכיוון שכפרים שלמים מפקיסטן עברו לגור בצפון אנגליה. המהגרים יכולים להמשיך ולנהל אורח חיים פקיסטני לחלוטין, בתנאים משופרים בהרבה, כמובן, בגלל רמת החיים הגבוהה יותר ובגלל שלל הזכויות שלא היו להם בארץ הולדתם. מה שיותר חשוב הוא שהם לא נדרשים בכלל להתאים את עצמם לחברה שסביבם, כי באזורים מסוימים הם לא פוגשים אפילו מישהו לא פקיסטני. אז בעצם זו פקיסטן, רק עם רמת חיים גבוהה יותר. זה תוצר של מדיניות קטסטרופלית ממש".
לואיס שייך באופן מובהק למחנה השני. "השאיפה שלנו היא שבסופו של דבר הם יהיו בלגים והולנדים לכל דבר", הוא אומר, "האם הם רוצים בכך? אני לא יודע, זו שאלת מיליון הדולר. אבל אני חושב שהרוב כן, הם כבר היכו שורשים ומדברים את השפה. כיום, אגב, חלק גדול מההגירה היא בצורה של איחוד בני משפחה עם מהגרים שכבר נמצאים באירופה אבל עדיין יש תחושה שהם לא רוצים להיות חלק מהחברה. רבים שומרים על קשר עם המשפחות ועם הסביבה המסורתית שלהם בארצות המוצא. וזה התפקיד שלנו: לשכנע אותם שהם צריכים להיות אירופאים".
למה בעצם-
"יש אנשים שאומרים שהאיסלאם לעולם לא ידור בכפיפה אחת עם הערכים של אירופה, אבל לדעתי יש רק מיעוט של קיצונים. רק משום שאדם אחד פוצץ רכבת, לא אומר שכל השאר תומכים בו. אני חושב שהגרסה הקיצונית של האיסלאם היא עיוות של הדת הזאת, זה לא האיסלאם האמיתי. אני חושב שרוב המוסלמים באירופה רוצים להישאר בה, ואם כך יש לשלב אותם בחברה באופן מקסימלי. זה התפקיד שלנו לאפשר להם לחיות איתנו ולנסות להיות סובלניים כלפי המסורות שלהם.
"יש תהליכים שהמוסלמים באירופה צריכים לעבור. הם מאוד רגישים לדת שלהם ולערכים שלהם, דבר שהתברר לדוגמה בפרשת הקריקטורות של מוחמד. מוסלמים צריכים להבין שעושים קריקטורות - זה שיעור שהם צריכים להבין, למרות שאני באופן אישי חושב שזה היה חוסר רגישות לפרסם אותן. אבל אני לא חושב שצריך להסתכל על זה כ'אנחנו' מול 'הם'. התפקיד של אירופה הוא לגרום לכך שהאיסלאם יתאים לנורמות שלנו".
בלי נאמנות, אין אזרחות
על הטענה שאירופה צריכה להתאים את עצמה ולהקל עד כמה שניתן על המהגרים המוסלמים אומר מורי כי מדובר בשטות מוחלטת, "אבל אלה הדברים הרגילים שאומרים לנו הפקידים בבריסל ובאירופה בכלל. רוב אזרחי אירופה סבורים שהערכים שמייצגת היבשת שלהם הם ערכים טובים, וזו הסיבה שהם בוחרים לחיות באירופה. זו גם הסיבה שההגירה היא רק בכיוון אחד, ושאין כמעט בכלל אירופאים שבוחרים להגר לעולם המוסלמי. יש לכך סיבות: המצב הכלכלי המחפיר במדינות המוסלמיות, הגזענות וצרות האופק בחברות האלה, היחס המבחיל לנשים ועוד ועוד סיבות. במילים אחרות, אירופאים מצביעים מדי יום ברגליים באיזו חברה הם רוצים לחיות.
"ההנחה שאירופה צריכה למעשה להיהפך ליותר איסלאמית היא בעיניי ממש מעשה של בגידה. אם אירופה תתאים את עצמה לאיסלאם, זה סופה של אירופה. לעומת זאת, אם האיסלאם יתאים את עצמו לאירופה, זו הדרך היחידה שלו להתקדם.
"קח לדוגמה את חופש המחשבה או את חופש הדת, חופש הדיבור, זכויות אדם - הערכים האירופיים האלה אינם עומדים לדיון או למשא ומתן מבחינתי, אבל הם סותרים לחלוטין את אורח המחשבה המוסלמי המקובל. אני לא חושב שיש על מה לנהל משא ומתן, אני חושב שמי שלא יכול לקבל את הערכים האלה - או שעליו ללמוד לקבל אותם או שעליו לעזוב את אירופה. אבל לאירופה אסור לזוז אפילו סנטימטר מהערכים האלה. זה לא שאנחנו יכולים להתפשר ולומר שנשים הן קצת פחות שוות מגברים, או שרק לחלק מהאירופאים יש זכות דיבור. זה בלתי נסבל מבחינתי, אבל זה בדיוק מה שהמנהיגים שלנו עושים".
לאן כל זה הולך, לדעתך? מה צפוי לאירופה בשנים הקרובות-
"יש כמה תרחישים. אחד מהם הוא שהאיסלאם באירופה יחויב להבין שיש לו אמנם מקום ביבשת, אבל שאין לו רשות להשתלט עליה. מוסלמים נהנים כיום באירופה מזכויות רבות יותר מאשר בכל מקום אחר שבו הם חיים, אבל חלק מהעיסקה הוא שהם לא יכולים למנוע את הזכויות האלה מאחרים. אם זה יקרה, אז האיסלאם אכן יותאם לאירופה ונוכל לעבור את המשבר הזה יחד.
"אבל אני חושש שאנחנו הולכים בכיוון ההפוך. אני חושש שהמנהיגים ביבשת ימשיכו לעשות ויתור אחרי ויתור לכוחות הרדיקליים ביותר באיסלאם. מה שאנחנו נראה בסופו של דבר זה אירופה מפוצלת יותר וקנאית יותר. אנחנו נראה התפוררות פנימית של החברה האירופית, וערים שבהן הדת היחידה היא האיסלאם. אירופה היא כבר כיום מקום שקשה לזהות אותו, ואם קוצר הראות הזה יימשך, אנחנו נראה יותר ויותר שנאה ואלימות בין קהילתית. להערכתי זה רק ילך ויחמיר, ומי יודע מה יהיה בסוף".
shishishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו