סטארט-אפ של קומיקס

סיפור ההיכרות של אסא זיידמן, מנהל פרויקטים ומוצרי אינטרנט, ואבי בלייר, מעצב ואנימטור, הוא לבבי ותמים כמעט כמו שתי דמויות הקומיקס החדש שלהם, "עין שעורה". "את אסא הכרתי בתקופה שבה שנינו עבדנו בחברת האינטרנט 'אינקרדימייל'", נזכר בלייר (35), "אסא היה מנהל פרויקט ואני הייתי מנהל קריאייטיב. די מהר מצאנו שפה משותפת והפכנו לחברים טובים. כשסיפרתי לאסא על הרעיון שלי לקומיקס, ואף הראיתי לו כמה עמודים שכבר צוירו, הוא התלהב והחלטנו לקדם אותו ביחד".

בעבור זיידמן, גם הוא בן 35, ההתנסות בכתיבה, בייחוד לקומיקס, היתה מרגשת. "אבי סיפר לי על רעיון לקומיקס. הוא מאייר בחסד, אני לא יודע להחזיק עיפרון אבל יודע לכתוב, אז אמרנו שננסה לעבוד יחד ונראה מה יהיה. התחלנו לגלגל את זה", הוא מספר.

התוצאה של החיבור בין השניים היא קומיקס שיכלול חמש חוברות בהמשכים, ויגולל את סיפורם של שני קיבוצניקים טובי לב, יוצאי הקיבוץ הפיקטיבי עין שעורה. השניים מסתבכים בשוד מזוין פרי מוחו של עבריין רוסי המתרחש במוזיאון ארץ ישראל, ונגרם בגלל טעות בניווט. החוברת הראשונה של "עין שעורה" הודפסה, והיא תושק בבוקר יום שישי הקרוב בחנות "קומיקס וירקות" בתל אביב.

איך מוצאים זמן לריבועי קומיקס צבעוניים כשאתם מנהל פרויקטים עסוק ומנהל קריאייטיב-

זיידמן: "באופן טבעי העבודה בהיי-טק מאוד תובענית, ולמרות שרצינו להתקדם עם הקומיקס זה היה כמעט בלתי אפשרי, כי רוב הזמן הוקדש לעבודה. אז התעכבנו שנה אחר שנה, אבל מאז עזבתי את החברה, ואחרי גם אבי עזב ונשארנו בקשר. לא יכולנו לקדם את הקומיקס, עד שבשנה האחרונה כל אחד מאיתנו לקח הפסקה מתחום ההיי-טק".

לא רק ליודעי ח"ן

הקומיקס של בלייר וזיידמן, כמו דמויותיו, מאופיין באיורים מלאי מבע ובאנימציה קלאסית ורווית הומור ישראלי פשוט. נוסף על שני הקיבוצניקים התמימים שמככבים בו, אפשר למצוא בקומיקס דמויות סטריאוטיפיות מוכרות כמו ערס לא מבריק במיוחד, אוליגרך רוסי פסבדו מסוכן, זקנה נרגנת המטופלת בפיליפינית דוברת עברית קלוקלת ואחרים. "הסיפור נכתב וצויר בכוונה כך שיהיה ישראלי מובהק", מסביר זיידמן, "כזה שהקורא יאמר עליו 'הי, אני מכיר את המקום שמצויר כאן, עברתי שם לפני שבוע, ויש לי שכן שמדבר כמו הדמות האחת ובן דוד שהוא כמו הדמות האחרת'".

אז המטרה שלכם היא להוריד את הקומיקס לעם? להוציא אותו מסטיגמת הכת הסגורה של מביני דבר-

זיידמן: "אין סיבה לכך שקומיקס יהיה משהו של יודעי ח"ן בלבד, והלוואי ש'עין שעורה' ייקרא על ידי כמה שיותר אנשים, שועלי קומיקס ותיקים וגם כאלו שאינם מחובבי הז'אנר. קשה לייצר קאלט על פי הזמנה, אבל לדמויות יש בהחלט את הקסם שלהן".

לזיידמן כבר יש קילומטרז' ביחסי מיינסטרים-קאלט, שכן הוא היוצר והכותב של סדרת הקאלט האינטרנטית "רס"ב שמעון", שגוללה את סיפורו של בסיס צבאי עלום שם ועתיר חוויות חלמאיות. מ"רס"ב שמעון" זכורים הנגד העממי הבטלן שמעון, וכן גווארדיה שלמה של דמויות שצברה לה קהל מעריצים אדוק. פרקי הסדרה בהחלט לימדו את זיידמן דבר או שניים איך דברים עוברים מפה לאוזן והופכים פופולריים דווקא כשלא מצפים לכך. "'רס"ב שמעון' התחיל כטור שבועי שכתבתי בעילום שם בעת שירותי הצבאי כקצין", הוא מספר. "בחודש הראשון גם הייתי הקורא היחיד ולא טרחתי לספר על זה לאף אחד. בתוך זמן קצר אפקט ה'פה לאוזן' עשה את שלו, והיתה באתר מסה גדולה של קוראים שחיכו לפרק מדי שבוע. קוראים רבים היו משוכנעים שאני כותב על היחידות שלהם כי יש אצלם מישהו שהוא בדיוק כזה".

הסתבכת עם צה"ל בשם האמנות-

"השיא היה כשלקראת השחרור ביקשו לראיין אותי לטלוויזיה על הסדרה, וכשביקשתי מיחידת דובר צה"ל רשות להתראיין - הם השתוללו. הם שלחו מכתב ליחידה שלי ולביטחון שדה, בטענה שאני חותר תחת ערכי צה"ל ושיש לכאורה היבטים פליליים בכתיבה שלי, ואיימו עלי במשפט צבאי. המצחיק הוא שהם נטפלו דווקא לציטוטים הכי חלביים שאפשר היה למצוא".

חיפוש אחר תמימות

קריאה ראשונה ב"עין שעורה" מגלה שזוהי סדרה בהמשכים. האם זהו אקט שיווקי לקידום הסקרנות? לדברי זיידמן, "הקומיקס יוצא בהמשכים מסיבה מעשית - העלילה של כל חמש החוברות כבר כתובה במלואה, אבל לצייר אותן לוקח חודשים רבים מאוד ואף שנים. בכך שהוצאנו את החוברת הראשונה, יש עלינו לחץ גדול לסיים את השנייה בהקדם. אין ספק שהוצאת חמש חוברות נפרדות תימשך פחות זמן מיצירה מלאה של כולן במכה אחת".

אתם חושבים שיש סיכוי לקומיקס סאטירי בוטה באמת? חומרים יש, אבל לכותבים יש אומץ-

בלייר: "המטרה של 'עין שעורה' היא לספר סיפור, ובהחלט יש בו רובד סאטירי. לא חסרים חומרים ואומץ כדי ליצור קומיקס בוטה, אבל דווקא ב'עין שעורה' אנחנו מסמפתים את הדמויות ומתחברים אליהן. הרגשתי שיהיה מעניין יותר לספר סיפור על זוג חברים מאשר על קיבוצניק אחד כיוון שהם שונים באופיים והדבר יוצר ניגודים בהתמודדות עם הסיטואציות".

בלייר לא מסכים כשאני שואלת אותו לגבי התחושה המיושנת שמקרינות דמויות הקיבוצניקים התמימות. "התמימות וטוב הלב של הקיבוצניקים מחמיאים להם מאוד. בזמן שכולם מסביבם מקללים, מתנהגים בגסות ומנסים לגנוב, הם היחידים שמנסים לעזור ולהכניס קצת סדר, אבל ללא הצלחה. דווקא חבל שאין היום יותר מהתמימות הזו, כך שהקיבוץ של פעם ודאי לא משמש מטרה לסאטירה, להפך. בזמן העבודה על הקומיקס התנגן לי בראש שירו של יהונתן גפן 'יכול להיות שזה נגמר' בביצוע של אריק איינשטיין".

בהכנת הכתבה השתתפה מאיה כהן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו