שינויים בהרגלי הצריחה

"אני לא אדם שעבר הכשרה, אני לא יודעת לעשות מבטאים, אין מי שישכור אותי כשחקנית לגלם את מארי אנטואנט, אני לא יודעת לשיר, אני רוקדת מעט מאוד, אני לא עושה חיקויים", אומרת ג'יימי לי קרטיס. "אבל אני כן יודעת לספר בדיחה, אני אמיצה, אני חזקה ואני דעתנית. אני מפחדת בקלות, אבל יודעת להיאבק בחזרה".

לא בכל יום שומעים בהוליווד שחקנית בקנה מידה כזה שמתוודה על מגרעותיה בגילוי לב כזה, אבל האמת היא שלקרטיס לא ממש אכפת. למה שיהיה לה. קצת לפני גיל 57, אחרי ששיחקה בעשרות סרטים וסדרות טלוויזיה וזכתה לכינוי "מלכת הצרחות של הוליווד", היא קיבלה תפקיד ראשי בסידרת האימה החדשה של פוקס, "מלכות הצעקה". למעשה, הליהוק שלה היה תנאי שהציבו היוצרים לחברת ההפקה.

זה לא מנע מקרטיס לסרב בהתחלה, אולי למטרות משא ומתן. "יש אוויר דליל במרחב שבו מישהו מרים לך טלפון ומספר לך שהוא כתב עבורך משהו", סיפרה לאחרונה ל"וראייטי". "זה קרה לי רק פעמים ספורות. אבל כשגיליתי שהסידרה מצטלמת בניו אורלינס, זה היה ה'לא' הכי קל שלי אי פעם. הבן שלי עדיין לומד, ואני הדמות המטריארכלית של המשפחה, לכן אמרתי 'באסה', וסירבתי".

בסוף היא התרצתה, כמובן. "אם תזקק כל עבודה שעשיתי אי פעם, תקבל את 'מלכות הצעקה'", היא אומרת. "וכבר עשיתי סדרות טלוויזיה בעבר, ראיתי מה קורה לאנשים שהולכים לאיבוד. זה הפאקינג ג'וב הכי טוב שתקבל, לא תמצא הנאה גדולה מזו בשום מקום אחר, וגם לא כסף טוב מזה. זה הכי טוב שיכול להיות בתעשייה שלנו".

לפגישה שלנו בהילטון בוורלי הילס היא באה בשיער אפור קצר ושמלת טריקו שחורה צמודה, שלא מאפשרת לה ללבוש מחטבים, כנהוג אצל כוכבות בסדר הגודל שלה. בתפקיד החדש היא משחקת לצד כמה מהשחקניות הצעירות והנאות של הוליווד, אבל זה ממש לא מטריד אותה. על פניו, נראה שיש רק דבר אחד שמטריד אותה: החשש שהיוצרים יחליטו לרצוח אותה עד סוף העונה. 

"שאלת הגורל של כל דמות היא מסתורין. למה אתה חושב שבאתי לראיון הזה? כדי לרצות את האנשים בחליפות. אני צריכה להיות ייצוגית, לשבת ישר ולהיראות הכי חמודה.

"כמעט בכל סצנה אומרים לנו: 'אוקיי, עכשיו שחקי את הסצנה כאילו את הרוצחת', כדי שאחר כך, כשתיחשף זהות הרוצח, יוכלו לעשות פלאשבקים ולשייך את זה לכל דמות".

כדי לקרוץ לקהל צעיר, מובילה את הסידרה החדשה (שמשודרת ב־yes Drama בימי חמישי ב־22:00 וב־yesVOD) נבחרת שצעירה מקרטיס לפחות בשלושה עשורים. לתפקיד הראשי לוהקה אמה רוברטס (24), בתו של השחקן אריק רוברטס ואחייניתה של ג'וליה רוברטס. היא מגלמת בת עשירים נבזית, השולטת ביד ברזל בבית אחווה לבנות באוניברסיטה.

קרטיס עצמה מגלמת את דיקנית האוניברסיטה, שמתנגדת לשלטון הריץ'־ביצ'יות ופותחת את שערי המוסד לנערות מרקע סוציו־אקונומי נמוך יותר. אבל העניין האמיתי בסידרה סובב סביב תעלומת רצח בת עשרים שנה, הממשיכה לגבות קורבנות ברחבי הקמפוס. אם תרצו, שילוב בין הסדרות "גלי" ו"אימה אמריקנית". 

עם הבן המאומץ תומאס. "הילדים באים קודם"

 

מעבר למחווה לז'אנר האימה, "מלכות הצעקה" היא פרודיה על הדמויות הקיצוניות הראוותניות שבו הוא נודע. הביקורות בארה"ב היו פושרות. הרייטינג של הפרק הראשון, לפני כחודש, היה סביר - 4 מיליון צופים, אבל ירד מאז ברבע. למרות זאת, היא הוזמנה לעונה שלמה, בעיקר בזכות הבאזז שהיא מעוררת ברשתות החברתיות ובקרב הצופים הצעירים.

"חשוב לזכור ש'מלכות הצעקה' היא סידרה עם המון הומור ואפילו אופנה", אומרת קרטיס, בעלת השורשים היהודיים. "והכל מוגש לשולחן כמו קציצת קניידלך עסיסית ועשירה".

אלמנט הסאטירה מאזן את האימה?

"אני חושבת שסידרת סרטי 'צעקה' לקחה את הקומדיה ומיזגה אותה בצורה מופלאה עם אימה. הז'אנר היה חייב לעבור אבולוציה, התבנית הקבועה כבר נהייתה מעייפת.

"זה לא סוד שתסריטים של סרטי אימה הם לא ממש איכותיים, ובטח שלא תמצא בסרטים האלה אמירות סוציולוגיות או פוליטיות. אבל הסידרה הזאת מביאה מנות גדושות של טקסט משובח, שלא מתקשר עם אימה. פשוט עונג צרוף. כיכבתי בלא מעט קומדיות בקריירה, והכתיבה כאן היא חזקה ומצחיקה לא פחות מאשר בתפקידים ששיחקתי בעבר".

מה את מביאה לדור הצעיר של השחקניות, שמשחקות לצידך?

"אני גדלתי בעידן הפמיניזם, כשהנושא הזה עלה לסדר היום. אני מאמינה שזה מה שהן רואות בי. אני משחקת עם קבוצה של צעירות בעלות יכולת ביטוי, שיש להן את הבמה, וזה אלמנט שהיה מסב הרבה אושר לנשים שהובילו את תנועת השוויון לנשים בסוף שנות השישים.

"במציאות אנחנו אכן ניצבות בפני אתגר, שגם בסידרה יש אליו התייחסות. יש היום תפקידים טובים יותר עבור נשים מאלה שהן מגלמות. אבל בגלל שכל תפקיד משמעותי לאורך הקריירה שלי הוענק לי על ידי גברים, אני לא הדוברת הכי טובה לנאום בענייני זכויות נשים. בכל נקודת מפנה חשובה בחיי ניצב גבר, ואני לא האדם האידיאלי להוביל את המאבק לזכויות הנשים. 

"בפרק הראשון אני אומרת לדמות שמגלמת רוברטס כמה אני שונאת אחווֹת של נשים בקולג' וכמה אני שונאת אותה, ואני חושבת שזו הצהרה פוסט־פמיניסטית נגד ההתארגנויות הללו של בנות, שמתלבשות באותו אופן ומתנהגות בצורה מזעזעת. אני מבינה שזו נקודת המבט של הדמות ולא בהכרח שלי, אבל אני חושבת שאני מבטאת מה שהרבה אנשים מרגישים.

"מצד שני, הסידרה מראה גם את הצדדים החיוביים של בנות שחוברות זו לזו. יש משקל גם לַטוב וגם לרע, וזה מה שאני אוהבת.

"מעבר לזה, אני חושבת שאנשים לא שומעים מספיק כמה הם נהדרים, ולכן אני מאוד תומכת בהם ומחמיאה להם. כל מי שמכיר אותי קורא לי 'מאמא'".

אמרת שאין לך מושג מה יעלה בגורל הדמות שלך. כל השחקנים בסידרה נמצאים באותו מצב?

"כן. אף אחד בקאסט לא באמת יודע מה צפוי בעלילה הכללית ומה עתיד לקרות לדמויות. אף אחד מהיוצרים לא מוכן לשתף אותנו. מדי שבוע אנחנו מקבלים את התסריטים לפרק הבא ולומדים אותם. אם יוצא שכולנו שורדים גם בפרק הבא, זה רק מאחד אותנו יותר, כי כולנו יודעים שזה מסוג הסדרות שכל אחד יכול לעוף בהן בכל רגע. כל צוות השחקנים קיבל דמויות שמסתתרות מאחורי מסכה, ולאורך הסידרה המסכות הללו יירדו".

באחד מפרקי הסידרה משחזרת קרטיס את הסצנה הידועה של אמה, השחקנית ג'נט לי, בסרט "פסיכו" - שבה היא נרצחת באמבטיה.

"כיבדנו את הוד מעלתה האגדה, שהיתה ולנצח תהיה אמי", סיפרה לאחרונה. "חשבתי לעצמי שכל מעריצי הז'אנר יאהבו את זה. זו המחווה הקטנה שלי לכל האנשים שאהבו את הסרט ושאמא שלי גרמה להם לחייך.

"לאורך כל חיי סירבתי להיכנס לְמקלחת, בידיעה שזה משהו ששייך לאמא שלי. עשיתי מאמץ להתרחק מצילם של הוריי במשך זמן רב. אבל שניהם כבר אינם עימנו, מספיק זמן חלף, והתפקיד החדש הזה הגיע לחיי באופן מענג ובלתי צפוי. הרגשתי שאם כבר לעשות את זה, אז ללכת עד הסוף ולדייק כמה שאפשר. שיחזרנו את הסצנה פריים אחרי פריים, וזה הרגיש נכון".

היא נולדה בלוס אנג'לס ב־1958, בתם השנייה של ג'נט לי וטוני קרטיס ("ספרטקוס", "חמים וטעים"). אחותה הבכורה ממנה בשנתיים, קלי, ניסתה גם היא את מזלה במשחק, אבל נאלצה לבסוף להסתפק בג'וב העוזרת האישית של אחותה. 

אביה, שנולד בשם ברנרד שוורץ לזוג מהגרים יהודים מהונגריה, ביסס באותן שנים את מעמדו ככוכב הוליוודי, ובעת הולדתה של ג'יימי־לי היה מועמד לאוסקר על "הנועזים". היא סיפרה בעבר כי הוא מעולם לא היה בעיניה אב אמיתי: את התפקיד הזה מילא למעשה הגבר שלו נישאה אמה אחריו.

"אמי ואבי החורג שמרו אותי הרחק מלב הסערה של השואו ביזנס", אמרה ל"Reader's Digest", "ובזכותם היתה לי ילדות נורמלית ויציבה. גם אני מפחיתה בהדרגה את המשחק. הוליווד היא הנוף המשפחתי שלי, ואני יודעת היטב כמה הקולנוע יכול להיות עסק אכזרי".

היא למדה בתיכון בבוורלי הילס ובפנימייה פרטית יוקרתית בקונטיקט. שקלה ללמוד עבודה סוציאלית, אך בתום סמסטר בודד באוניברסיטה בצפון קליפורניה נכנעה לגנים של אהבת הבמה.

"אני לא יודעת איך, אבל הצלחתי לסיים תיכון. מעדתי אל המשחק ועשיתי כל מה שביקשו ממני, אבל הכישורים שלי הם ברמה אפס. איכשהו התמזל מזלי לפתח קריירה שהביאה אותי עד הלום, בייחוד בתפקיד החדש, שהוא הטוב ביותר שיכולתי לאחל לעצמי".

לצד תפקידי אורח בסדרות "קולומבו", "ספינת האהבה" ו"המלאכיות של צ'רלי", היא כיכבה ב־1978 ב"ליל המסכות", שהיה הצלחה קופתית ונחשב בשעתו לסרט העצמאי הרווחי ביותר אי פעם - 70 מיליון דולר בקופות, מול השקעה של 300 אלף דולר בלבד. קרטיס כיכבה גם בסרט ההמשך אחרי שלוש שנים, וגם תרמה את קולה לסרט השלישי. היא נשארה בז'אנר האימה עם "הערפל", "ליל הבכורה" ו"רכבת לגיהנום", שיצאו בתחילת שנות השמונים. 

ב־1983 ניסתה לשנות תדמית בסרט הקומי "משנה מקום משנה מזל", בכיכובם של אדי מרפי ודן אקרויד, וזכתה בפרס הבפט"א הבריטי לשחקנית המשנה הטובה ביותר. ב־1988 היתה מועמדת לגלובוס הזהב על תפקידה בקומדיית הקאלט "דג ושמו וונדה", ואחר כך כיכבה במשך שלוש עונות בסיטקום הרומנטי "הכל מלבד אהבה", תפקיד שעליו זכתה בגלובוס הזהב.

לאחר שהופיעה גם בסרט הנעורים "הנערה שלי" ובסרט ההמשך, זכתה שוב בגלובוס הזהב ב־1994 על הופעתה בסרט האקשן הקומי "שקרים אמיתיים" לצד ארנולד שוורצנגר. היא היתה אז סמל סקס, וכשנבחרה לקדם קולקציה חדשה של גרבוני נשים, ביטחה את רגליה ב־2 מיליון דולר.

ב־1997 ניסתה חבורת "דג ושמו וונדה" לשחזר את ההצלחה בסרט "חיות רעות", שהיה כישלון קופתי. ושנה לאחר מכן יזמה קרטיס חידוש ל"ליל המסכות" לציון עשרים שנים לסרט המקורי, שהצליח בקופות, והסרט השני יצא ב־2002.

בסוף שנות התשעים היא החלה לדלל את הופעותיה בסרטים והתמקדה בסרטי טלוויזיה ובהופעות אורח בסדרות כמו "NCIS" ו"הבחורה החדשה". "כשלבתי היה משבר בגיל 8 ולא הייתי לצידה, זה גרם לי לשקול מחדש את הנתיב שבו בחרתי לחיים", היא אומרת.

השדים של חיי הזוהר לא פסחו על קרטיס, ובמשך תקופה היא נאבקה בהתמכרויות לאלכוהול ולמשככי כאבים, עד שנגמלה ב־1999. "לאחר ניתוח קוסמטי שגרתי התוודעתי למשככי כאבים והתמכרתי", כתבה בטור ל"הפינגטון פוסט" מייד לאחר מותו של מייקל ג'קסון. "המורפין הפך לאמבטיה חמימה, שהשכיחה את הכאבים במציאות. ההחלמה שלי מההתמכרות לסמים היא ההישג הגדול ביותר של חיי - אבל כזה שהצריך עבודה קשה וכואבת".

"המאבק שלי בהתמכרות מעולם לא היה ידוע אפילו לבני משפחתי", היא הודתה. "בעלי לא ידע, כולם הופתעו לגלות. הייתי למעשה מרדימה את עצמי מהמציאות על בסיס יומיומי, ומשככי כאבים עשו עבורי את העבודה ללא הבלאגן של צריכת אלכוהול. אבל ההתפכחות פוצצה את חיי.

"כיום יש לי הרבה יותר מודעות לעצמי והבנה מה אני יכולה לעשות ומה לא. אני מצליחה יותר מאי פעם ומרגישה חיובית מתמיד. ועדיין, יש ימים שקשה. כשאמי חלתה ובקבוקי כדורים היו בכל פינה, אמרתי לעצמי, את לא הולכת לעשות את זה.

"אני יודעת שאני מכורה ושאני אלכוהוליסטית. בין הסיבות לכך אני מונה גם את הלחץ של החיים בצילם של אמי והגוף המפואר שבו היא נודעה, ויותר מכך, הבושה שהרגשתי כשנכנעתי לניתוחים פלסטיים כדי להישאר יפה בהוליווד. גם אני, שהפכתי מפורסמת בזכות גופי, השתעבדתי לניתוחים האלו, והם אף פעם לא הלכו כשורה. אני מתחרטת על כל אחד ואחד מהם".

קרטיס (מימין) עם הוריה השחקנים ואחותה הגדולה. "מעדתי אל המשחק ועשיתי כל מה שביקשו ממני"

הונה של קרטיס נאמד ב־35 מיליון דולרים. היא נשואה כבר 31 שנים לתסריטאי־שחקן כריסטופר גסט, שכיכב בסרטים כמו "זוהי ספיינל טאפ", "הנסיכה הקסומה" ו"בחורים טובים". יש להם שני ילדים מאומצים, אנני (29) ותומאס (19). השניים מתגוררים בסנטה מוניקה שבמערב לוס אנג'לס, שם גדלה קרטיס.

גסט, אגב, הוא נצר למשפחה דיפלומטית מבריטניה, וקיבל תואר ברון - מה שהפך את רעייתו לברונית. בראיון בעבר סיפרה שבביקוריה בלונדון היא מקבלת יחס טוב יותר כשהיא מזמינה מקומות למסעדה תחת תואר האצולה מכשהיא עושה זאת בשמה האמיתי.

לפני מספר שנים החלה קרטיס לככב בפרסומות של יוגורט המסייע בפעולת העיכול וספגה לעג בתוכנית המערכונים "סאטרדיי נייט לייב" - על כך שהיא בטח לא מצליחה להעביר את צילומי הפרסומת בלי רעשים לא מחמיאים מקיבתה. לדבריה, הסידרה החדשה יכולה לשמש פלטפורמה לשיח בין צעירים להוריהם על נושאים דוגמת מודעות למראה ותופעות כמו שיימינג. היא, אגב, כתבה עשרה ספרי ילדים מאז 1993.

"עדיין יש צורך בדיאלוג כדי להעצים נשים, דווקא במצב שבו החברה שלנו נשענת באובססיביות על תדמית ועל האופן שבו את מקדמת את עצמך. בכל התמונות שאישה מעלה באינסטגרם וברשתות החברתיות, היא חושפת את עצמה ביותר ממובן אחד. אני מאמינה שהאופן שבו המציאות הזאת משתקפת בסידרה יעזור להורים שיצפו בה להבין את ילדיהם טוב יותר".

מהו סרט האימה המועדף עלייך?

"אני חייבת את כל מה שיש לי בחיים לבמאי של 'ליל המסכות', ג'ון קרפנטר, שזיהה בי משהו ב־1978. אלמלא הוא, לא הייתי כאן היום. הרגע שבו הוא קיבל אותי לתפקיד כשהייתי רק שחקנית מתחילה והתרוצצתי בין אודישנים ברחבי הוליווד, שינה מן הקצה אל הקצה את כל מה שהכרתי עד אז.

"סרטי אימה העניקו לי חיים, ויש לי כבוד עצום אליהם. אבל כצופה, אני לא מחבבת אותם במיוחד. אני מאלה שתמיד מזהירים אותם לא לצפות בקטע מפחיד בסרט, כי אני נבהלת. בעלי ואני נשבענו בנדרי החתונה שלנו לא לעשות זה לזה מסיבות הפתעה, וגם הילדים שלי ידעו בשלב מוקדם שלא כדאי להבהיל את אמא. אני לא אוהבת לפחד".

מה הם חושבים על סרטי האימה שלך?

"לא מזיז להם. כשאתה ילד של הורה מפורסם, אתה חי עם אדם שזוכה לתשומת לב מהבוקר עד הלילה, ובמבנה משפחתי זה מפר את האיזון. מטבע הדברים, אתה תמיד נשאל על הוריך. כך אני גדלתי, וכיום אני יודעת שדווקא הילדים באים קודם.

"לזכותם של ילדיי ייאמר שעד כמה שהם מפרגנים לי, הם יודעים טוב מאוד שיש להם חיים משלהם, חלומות ושאיפות, שמציבים אותם בתור הכוכבים של המשפחה, הרבה יותר מאשר בעלי ואני.

"כשאני כבר מדברת על הפרויקטים שלי בבית, הם הראשונים לגלגל עיניים, ואז אני האדם הכי לא קול בעולם. הם לא נוהגים לצפות בסרטים שלי יותר מדי, ואני בטח לא אבקש מהם לעשות זאת, הם כבר מכירים אותי".

ומצד שני, צילמת כל כך הרבה סצנות קומיות בלי להתפקע מצחוק על הסט. איך עושים את זה?

"אחלוק איתך את הסוד שלי: אני פשוט תוחבת בין האצבעות סיכה דקה, או אפילו קיסם שיניים, בלי שאף אחד ישים לב. כשהמצלמה נדלקת, אני דוקרת את עצמי בחוזקה כדי לשמור על ארשת פנים רצינית. בפעם הבאה שתצפה בי בסצנה מצחיקה, תוכל להבחין שכף היד שלי לא בפריים".

הקולגה החדשה אמה רוברטס. האחיינית של ג'וליה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו