ערב יום העצמאות האחרון, עושות את דרכן עשרות מכוניות מתל אביב ומירושלים ליישוב טירת יהודה הסמוך לנמל התעופה בן-גוריון. מאחורי בתיו של היישוב השלו, בהאנגר צפוף שביציאתו האחורית חוות סוסים, נערכת עוד מסיבת חג, שבה זורמות הבירות כמים ודי.ג'יי תזזיתי מקפיץ בה את הקהל. אלא שמשהו בכל זאת שונה במסיבה הזאת - כמעט כל הצעירים המתנועעים על הרחבה הם חובשי כיפות סרוגות והבנות הרוקדות לבושות בחצאיות. על המסיבה הם שמעו באוניברסיטה שבה הם לומדים - האוניברסיטה הדתית בר-אילן.
הנהירה ההמונית של סטודנטים מהמגזר הדתי למסיבות הדתיים היא רק סימפטום. בשנים האחרונות עוברת האוניברסיטה מהפך שקט. בר-אילן, שנחשבת מעוז הימין הדתי, המקום שבו למד יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה, הופכת אט אט לאוניברסיטה שרוב הסטודנטים שלה הם חילונים. על פי אומדנים שונים שמסרו אנשי האוניברסיטה, ההנהלה וארגוני הסטודנטים יש כיום בבר-אילן יותר סטודנטים חילונים מדתיים. ההערכות מדברות על פער של 60-40 אחוזים לטובתם של החילונים. יש כאלה המצביעים אפילו על רוב חילוני בן 70 אחוזים.
אחת הדוגמאות הבולטות למהפכה השקטה שעוברת בר-אילן בשנים האחרונות היא מערכת הבחירות האחרונה לראשות אגודת הסטודנטים שהסתיימה לפני שבועות ספורים. אף על פי שמאז רצח רבין אסרה האוניברסיטה על השתתפותן של מפלגות פוליטיות בבחירות האוניברסיטאיות, במערכה הנוכחית, שהיתה סוערת ומלאת תככים, התמודדו זה מול זה שי בכור, פעיל המזוהה עם מפלגת קדימה, וגלעד בר-גיל, יו"ר האגודה הקודם, מי שנחשב לכוכב העולה של הציונות הדתית מבית היוצר של הבית היהודי והאיחוד הלאומי.
לטענת שני הצדדים המאבק היה אישי, ללא קשר לשיוכם הפוליטי, אך ההתרחשויות סביב מערכת הבחירות דווקא מצביעה אחרת. כך, למשל, במהלך מערכת הבחירות בשל כוחם של הדתיים באוניברסיטה ניסה בכור, העומד בראשו של התא שינוי אמיתי, להצניע את שיוכו הפוליטי.
רק לאחר ניצחונו זכה בכור לברכות לבביות באתר האינטרנט של צעירי מפלגת קדימה "יאללה קדימה". תחת הכותרת "ניצחון באוניברסיטת בר-אילן לתא העצמאי שינוי אמיתי שיושב ראשו קדימאי". עוד נכתב באתר כי בין כותלי האוניברסיטה מוצנע הקשר עם מפלגת קדימה, ושהתא בראשותו של בכור לא נועד לקדם את רעיונותיה ותפישותיה של המפלגה בקרב ציבור הסטודנטים. "התמיכה הקדימאית בתא בעיקרה דקלרטיבית וארגונית", כך נכתב, "נובעת מכך שהעומד בראשו הוא צעיר קדימאי בשם שי בכור".
גם בצד הדתי הבינו הפוליטיקאים את חשיבות הבחירות לאגודת הסטודנטים של האוניברסיטה. כדי לבסס את שליטתם במוסד התייצבו באוניברסיטה יום לפני הבחירות יו"ר האיחוד הלאומי יעקב (כצל'ה) כ"ץ והח"כ לשעבר ניסן סלומיאנסקי מהמפד"ל שבאו לחזק את בר-גיל ולתמוך בו. לקראת הבחירות אף נרשמה במחוזות הציונות הדתית דאגה רבה מהפסד אפשרי של בר-גיל. כך, לדוגמה, באתר האינטרנט של ערוץ 7 עלתה יום לפני הבחירות כותרת המצהירה על "היעד החדש של קדימה: ראשות אגודת הסטודנטים בבר-אילן". בכתבה אף נכתב כי "לראשונה בתולדותיה החליטה מפלגת המרכז-שמאל להריץ מועמד מטעמה לתפקיד יו"ר אגודת הסטודנטים בבר-אילן המזוהה עם הימין הדתי".
יום הבחירות עצמו היה גם הוא סוער. עשרות פעילים של התאים השונים התייצבו ברחבי הקמפוס. "יש בעיה עם הסטודנטים החילונים", סיפר אחד מהפעילים של תא שינוי אמיתי, "יש רוב באוניברסיטה שהוא חילוני, לפחות 60-40 אחוזים לטובת החילונים. אבל הדתיים הם חיילים. הם עמדו בשמש, בשיא החום, 45 דקות רק בשביל להצביע. לחילונים לא כל כך אכפת, הם לא מעורבים במה שקורה". למרות הדברים רשמו החילונים הישג מרשים וניצחו בבחירות.
גאים ללמוד בבר-אילן
ניצן נוסף לפתיחות שהחלה מגלה האוניברסיטה נרשם לפני שלוש השנים כשהוקם בבר-אילן לראשונה תא גאה, שחבריו נמנים עם קהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים). מהפכנותו של המהלך הועצמה על רקע היותה של בר-אילן אוניברסיטה שמייסדיה חרתו על דגלם את עקרונות היהדות. באחד מאירועי יום הסטודנט שנערכו במוסד אף הסתובבו חלק מחברי התא ברחבי האוניברסיטה עם חולצות בצבעי דגל הגאווה שעליהן נכתב: "גאה ללמוד בבר-אילן".
"היינו חבורה של 15 פעילים", מספרת סיוון נאור (28) מרמת גן, ממקימי התא הגאה, "מבחינת הנהלת האוניברסיטה לא דחו אותנו על הסף ובשלב מסוים גם הקצו לנו חדר, אבל דאגו להסביר לנו שאי אפשר להקים תא שלא בתקופת בחירות. אפשר לומר שהתגובות כלפינו היו פיפטי-פיפטי. הרבה דתיים אמרו לנו שזה טוב שיש תא כזה והתעניינו איך הולך והיו כאלה שאמרו שלהם זה לא מפריע. והיו מצד שני גם כאלה שאמרו שלא צריך לדון בנושא בניגוד לרצונם וכשניסינו לתלות מודעות הורידו לנו אותן כמה פעמים ביום.
"אני לא יודעת אם זה שינוי שחל בבר-אילן או שזו התדמית שיש שם. כשהלכתי ללמוד שם לקחתי בחשבון שהולך להיות לי קשה, כי רק דתיים הולכים לשם, וכשהגעתי זה לא היה ככה בכלל". התא הגאה לא שרד יותר משלוש שנים. "לצערי הרב היום זה התפוגג", היא אומרת, "סטודנטים הם דבר זמני, אף אחד לא נשאר שם שנים ארוכות, וכך זה נגמר וחבל".
המסיבות כובשות את הכיפה
כאמור, לא רק הבחירות והפתיחות שמגלה האוניברסיטה למיעוט הגאה הן הסמן המרכזי לשינוי שהיא עוברת. מסיבות הדתיים שאופיין חילוני הפכו בשנים האחרונות ללהיט בקרב חובשי הכיפות, שכן המסיבה לדתיים בערב יום העצמאות האחרון לא היתה הראשונה.
"המסיבות האלה רצות כבר חמש שנים", מספר רפאל אדלר (26) מבני ברק, ממארגני המסיבות, "זה קורה בכל אירוע, חג או סיבה למסיבה". בנוגע לאופי המסיבות מסביר אדלר שמדובר במסיבות פרטיות: "אנחנו לוקחים מתחם כלשהו וסוגרים אותו כך שאנחנו מבטיחים שרק 'החבר'ה הטובים' ייכנסו. עיקר האוכלוסייה שמשתתפת במסיבות הללו היא של סטודנטים, שרובם מגיעים מבר-אילן, שם גם מתפרסמות המסיבות".
איך מתקבלות המסיבות האלה במגזר הדתי-
"בהתחלה אנשים הרימו גבות - מסיבות ריקודים בהשתתפות בנים ובנות יחד, לצלילי מוסיקת טראנס ואלכוהול, זה לא בדיוק עומד בכללי ההלכה, אלא ההפך המוחלט, אבל יש רצון וביקוש. בהתחלה זה עוד היה עוף מוזר והיו הרבה השמצות שזה לא בדיוק של דתיים, אבל היום מגיעים המון חובשי כיפות שמוגדרים בציבור הדתי 'דתיים-לייט' - שומרים את הדת מבחינת שבת, כיפה, תפילות והכל, אבל גם מרשים לעצמם לבלות במסיבות שלנו. כיום לראות סטודנטים מבר-אילן במסיבות כאלו זה לא רק לא דבר חריג אלא אפילו מקובל מאוד".
אדלר מדגיש שהמסיבות לא נעשות למטרות רווח כי במגזר הדתי לא שותים אלכוהול בכמות שמייצרת הכנסה גבוהה. "המסיבות התחילו, לפחות מבחינתי, בגלל חוסר במקומות בילוי לקהל דתי", הוא מוסיף, "יש כאן גם אפשרות לקהל הביישן להכיר בנות. יותר מ-18 זוגות הכירו אצלנו והתחתנו בשנה הראשונה".
גם במסיבות הרשמיות שמארגנת האוניברסיטה יש קריצה למגזר החילוני. כך למשל בשנים אחרונות ביום הסטודנט, ההפנינג השנתי לטובת הסטודנטים, עיקר ההופעות מתרכזות בזמרים חילונים למהדרין כמו שלמה ארצי, יהודית רביץ והדג נחש.
בר-גיל, יו"ר אגודת הסטודנטים היוצא, טוען כי לא תמיד הדברים היו כך: "פעם היו מופיעים כאן כוכבי זמר חרדי-דתי כמו אברהם פריד ומרדכי בן דוד. זאת מגמה שהלכה והשתנתה במשך השנים. כיום כבר ברור שמביאים אמנים ישראלים, כאשר הכיוון הוא באמת שירים ומוסיקה עברית".
בצד החילוני ממליצים לקחת את הדברים בפרופורציות. "יש לי חברים במרכז הבינתחומי בהרצליה וכשאני הולך ליום הסטודנט שלהם יש כל מיני דוכנים עם בריכות ובחורות בביקיני. יש אווירה יותר מינית, דברים שלא תמצא כאן בבר-אילן. אי אפשר להגיד שביום הסטודנט של בר-אילן חילוני מרגיש בבית. יש אווירה של אירוע חצי בני עקיבא כזה", אומר ג', סטודנט חילוני.
למרות דבריו סטודנטים רבים טוענים שלא רק במסיבות, אלא גם ביומיום ניתן להבחין בכיוון החילוני שאליו נוטה האוניברסיטה. "כשפותחים עיניים ומסתכלים קצת לצדדים רואים הרבה יותר גופיות מחצאיות", מספר א', סטודנט חילוני נוסף, "אמנם את הדתיים רואים יותר כי כיפה, חצאית, כיסוי ראש והריון בולטים יותר מעוד מכנסיים וגופייה, אבל בפועל נראה כי כיום יש רוב חילוני. אני לא חושב שפעם היו זוגות שהיו יושבים על הדשא ומתמזמזים. אמנם לא רואים את זה כל יום וכל דקה, אבל אפשר לחוש שיש יותר פתיחות למקרים כאלה. כיום אף אחד לא ייבהל אם יראה זוג מתנשק על הדשא. זה הופך להיות טבעי".
לא בודקים בציציות
גם בין חברי הסגל הבכיר של האוניברסיטה יש מי שמכירים במגמת החילון שעוברת על המוסד הוותיק ואף מסבירים מה עומד מאחוריה. פרופ' יפה זילברשץ, המשנה לנשיא האוניברסיטה, טוענת שהתחושות בנוגע להתגברות הנוכחות החילונית באוניברסיטה נכונות. לדבריה, "מאז ראשית הקמתה היתה האוניברסיטה מאוד סקטוריאלית, גם בקרב הסטודנטים וגם בקרב אנשי הסגל, הרוב היו חובשי כיפות. ב-15 השנים האחרונות עבר המקום תהליך של התפתחות. נפתחו מחלקות חדשות, תחומים שונים ותוכניות בין-מחלקתיות. במהלך הזמן הבינו שאין אפשרות להתחרות באקדמיה הישראלית אם האוניברסיטה נשארת סקטוריאלית, ועל כן פתחה האוניברסיטה את שעריה לתלמידים ולחברי סגל שלאו דווקא מגיעים מרקע דתי.
"פתיחת השערים פגעה אולי בצביונה הדתי של האוניברסיטה, אבל גם כיום היא ממשיכה להקצות משאבים רבים לחקר היהדות ומקפידה שכל הבא בשעריה ייחשף לעולמות העשירים של היהדות. בוגרים רבים, שלא באו מרקע דתי, נפגשים כאן לראשונה עם התכנים הללו ולא פעם הם באים ואומרים שדווקא זה היה פסגת הלימודים האקדמיים שלהם".
הפתיחות והליברליות הביאו אפילו לשינוי בלתי רשמי בנוהלי האוניברסיטה. בעבר התבקשו המרצים והסטודנטים לחבוש כיפה במהלך שיעורי התנ"ך, בין שהם דתיים ובין שלא. כיום הנוהל כבר לא נאכף ובשיעורי התנ"ך נמצאים הסטודנטים, ובמקרים חריגים גם מרצים, ללא כיסוי ראש. פרופ' זילברשץ אינה מחווה את דעתה בנושא, אך מסכימה כי גם עובדה זו יכולה להעיד במשהו על אורח החיים שהתפתח באוניברסיטה.
ובכל זאת, למרות תהליך החילון, עושה רושם שהשינוי לא הפך את בר-אילן לאוניברסיטה שמאלנית יותר. "עצם קיומם של חברי סגל רבים שאינם דתיים מלמד על הפתיחות. אבל למרות זאת סביר להניח שמפה לא ייצאו קריאות אנטי-ציוניות", אומרת פרופ' זילברשץ ומסייגת מיד: "אבל זה ממש לא אומר שאנחנו בודקים בציציות של כל מרצה מה דעתו".
גם בסדר יומם של הסטודנטים עולות לא אחת שאלות פוליטיות וגם אצלם מדובר בהליכה על חבל דק שבין הציבור החילוני לדתי באוניברסיטה. אחד הנושאים הרגישים ביותר במוסד הוא רצח רבין והעובדה כי רוצחו של ראש הממשלה המנוח למד בבר-אילן.
ביום הזיכרון האחרון בנאום שנשא בר-גיל כיו"ר האגודה בטקס ממלכתי לזכרו של רבין אמר: "היום, 14 שנים אחרי, הגיע הזמן לומר די, הרוצח השפל לא יצא מאיתנו. הוא אמנם העביר את זמנו בין כותלי הבית הזה, שדוגל במתן הזדמנות שווה לכל הסטודנטים מכל שכבות האוכלוסייה, לכל המגזרים ומתן עזרה לבעלי לקויות למידה, אבל הרוצח לא שאב את רעיונותיו המטורפים לא מסביבתו ולא ממכריו חובשי הכיפה. אל לנו להתנצל, כמי שנוטלים חלק נכבד בהובלת החברה הישראלית, בצה"ל, במערכת המשפט, בכלכלה ובאקדמיה, נעמוד איתן מול הטענות ונאמר בפה מלא - ידינו לא שפכה את הדם הזה".
מעונות לדתיים בלבד
אחד הדברים הבוערים על סדר יומם של החילונים באוניברסיטת בר-אילן הוא מעונות הסטודנטים בקמפוס האוניברסיטה, המיועדים לדתיים בלבד. אמנם אגודת הסטודנטים מציעה, מחוץ לאוניברסיטה, מעונות המיועדים לחילונים, אך לטענת הסטודנטים המגורים בהם יקרים יותר ונוחים פחות בשל מרחקם מהקמפוס. "מה שקורה מבחינת המעונות זה אבסורד", אומר א', סטודנט המגדיר עצמו חילוני-מסורתי, "יש רוב חילוני אבל המעונות בקמפוס שייכים רק לדתיים. כשהתחלתי ללמוד כאן ביקשתי לברר על זכויותיי באשר למגורים במעונות האלה והשאלה הראשונה שנשאלתי היתה אם אני דתי או חילוני. כשאמרתי שאני חילוני, אמרו לי שלא אוכל להתגורר במעונות בשל כך. זה דבר שמאוד קומם אותי. למה מגיע לי פחות מלסטודנט דתי-!".
על פי תקנון האוניברסיטה מי שרוצה להתגורר במעונות חייב לשמור על כללי הדת. כך למשל מתחייבים הסטודנטים לשמור שבת במתחם, ללכת עם כיפה ולקום לתפילת שחרית. במגורים יש הפרדה בין המינים, ועל פי התקנון אסור לבני המין השני להימצא במתחם שאינו מיועד להם לאחר השעה 23:00.
הסטודנטים החילונים אף מקבלים חיזוק מיו"ר האגודה היוצא, בר-גיל חובש הכיפה: "צריך להיות קשובים לכולם. אכן יש בעיה עם זה שהסטודנטים הדתיים נהנים מהמעונות במתחם האוניברסיטה. יש בזה צדק והיגיון, אבל מנגד צריך גם למצוא פתרונות עבור הסטודנטים החילונים שאין סיבה שישלמו יותר ולא יזכו לאותן הטבות כמו הדתיים".
מדוברות האוניברסיטה נמסר בתגובה: "השיבוץ במעונות נקבע על פי אורחות חייהם של הסטודנטים כדי לאפשר לסטודנט חילוני לחיות בנוחות ובלא הפרעה לאורחות חייו, כך גם כלפי הסטודנטים הדתיים. על כן הוחלט להפריד בין המעונות".
למרות הטענות בנושא המעונות ולמרות שיש חילונים הסבורים שהאוניברסיטה דתית מדי ודתיים החושבים שהיא חילונית מדי, רבים מסכימים כי האידיליה נשמרת. "זה תלוי בבנאדם", אומר בנימין קיש, 24, הלומד בכולל (המכון הגבוה לתורה) של בר-אילן, "כמו שאני רואה את זה, גם החילונים שבאים לבר-אילן הם יותר בעלי זיקה למסורת וליהדות ממקומות אחרים. אלו אנשים שיותר מתעניינים באורח חיים דתי. זה נכון שכמו כל אדם שחושב שצריך ללכת בדרך שלו הייתי שמח שהיהדות תהיה דומיננטית יותר בין התלמידים, כמו למשל ברמת הצניעות, אבל החשיבות טמונה קודם כל ברוח המוסד ורוח המוסד הזה היא רוח יהודית. אם היו מעמידים בפני שתי אפשרויות: להקצות עשר שעות ללימודי יהדות או עשר שעות ללימודי שמירה על צניעות הייתי בוחר באפשרות הראשונה".
גם יו"ר אגדות הסטודנטים הנכנס, שי בכור, מסכים עם כך שהאוניברסיטה הולכת לכיוון חילוני, אך מצהיר כי הסטטוס קוו נשמר עדיין בקנאות: "לאוניברסיטה יש צביון דתי. יש כאן משהו יפה, של שמירה על הסטטוס קוו. אין פעילויות דווקא בשבת ויש תפילות משותפות והרצאות על דת. בבר-אילן אין את כל האווירה התל-אביבית, שהיא יותר מתירנית, יותר חילונית. זה המקום בדיוק לאווירה של אידיליה משותפת בין הדתיים והחילונים".
"יש פה הכל מהכל", מסכימה פרופ' זילברשץ עם הקביעה, "אם תלך ליד המדרשה והכולל תראה דתיים שנחשבים לבדלנים או מקפידים יותר. אם תשב בשיעורים תראה את כולם מעורבבים. וגם המרצים שאינם חובשי כיפות הם כבר לא תופעה חריגה. יש צביון מסוים שנשמר אבל מערבב את כל התרבות הזאת יחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו