"הח"כים הערבים מבעירים את השטח ומשאירים אותנו להתמודד עם האש"

"אם היום יעבור בשקט ובשלום, העניינים יירגעו", אומר לנו ראש עיריית נצרת, עלי סלאם, בבוקר יום שלישי. "היום זה צומת חשוב, שיסמן אם הפנים שלנו לרגיעה או להסלמה". 

השעה היא תשע בבוקר. ועדת המעקב של ערביי ישראל הכריזה על שביתה כללית ביישובים הערביים, ובשעות אחר הצהריים תיערך בסכנין תהלוכת מחאה המונית, "כהזדהות עם מסגד אל־אקצא". 

בינתיים נצרת יפה כתמיד ושקטה להפליא. חנויות רבות ברחוב פאולוס נותרו סגורות, אבל יש גם לא מעט שפתוחות כרגיל. בעיקר כאלו לממכר מזון, כמו המכולות, חנויות הירקות והאטליז. בכיכר העיר, הסמוכה לכנסיית הבשורה, מטיילים כמה עשרות תיירים, חמושים במצלמות. מבחינתם הכל כרגיל.

סלאם נשען לאחור בכורסתו ולוגם לאיטו מכוס התה. לאחר מספר דקות אנחנו מעדכנים אותו על פיגוע הדקירה הראשון ברעננה, וכבר ברור שהיום הזה לא יהיה רגוע. "אני מאוד חושש שאנחנו בדרך לאינתיפאדה שלישית", אומר סלאם וקם. "לצערי אני קצת פסימי. כדאי שכולנו נתעשת מהר", הוא מוסיף וממהר לצאת מהלשכה. הוא רץ לבית המשפט, לשחרר בערבות מספר צעירים בני העיר שנעצרו באחת ההפגנות בימים האחרונים. 

כשהוא חוזר ללשכה מתפרסמות הידיעות הראשונות על פיגוע הירי לעבר האוטובוס בירושלים. מדברים גם על הרוגים. היום הולך ונצבע בצבעים של דם, והמתח ניכר על פניו של ראש העיר.

בחצי דקה אחת של קריאות זעם, מבלי להתכוון, הפך סלאם (64) לכוכב השבוע. בשבת התפרסם סרטון שבו הוא נשמע צועק במלוא גרונו על חבר הכנסת איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, בעת שעמד להתראיין לערוץ 2. "לך תחפש עניינים במקום אחר, הרסתם לנו את העיר!" שאג לעברו סלאם. "הרסתם הכל, לך לחיפה! לא היה פה היום אפילו יהודי אחד. אתה לא עושה כלום. שרפתם את העולם. תשתוק! לך תעוף!" 

סלאם בדיוק חזר מתהלוכת מחאה שהתקיימה בעירו, בהשתתפות כ־3,000 איש. בסיום התהלוכה החלו הרוחות להתלהט. צעירים, חלקם רעולי פנים, יידו אבנים, הציתו צמיגים, משטחי עץ ופחי אשפה, והשליכו בקבוקי תבערה. כוחות הביטחון הגיבו באמצעים לפיזור הפגנות, בהם גז מדמיע. סלאם, שהיה בשטח בניסיון להרגיע את הצעירים, שאף רסיסים ממנו.

סלאם בעימות המתוקשר עם ח"כ איימן עודה. "לא חראם כל מה שקורה עכשיו?"

"אני נכנס לאוטו, נחנק, משתעל ודומע מהגז, אחרי שניסיתי לכבות את הלהבות, ופתאום אני רואה את אדון איימן עודה עומד רגוע, נקי, רענן, בחולצה מכופתרת, ומתראיין לו, אחרי שהלהיט אצלי את הרחובות. זרק גפרור בוער, והלך. חשבתי שאני משתגע".

הסרטון הפך ויראלי, הרשת געשה, וסלאם הוכתר - בעיקר על ידי היהודים - כנבחר ציבור ערבי אמיץ ויוצא דופן במתינותו. "לא אמרתי את מה שאמרתי כדי למצוא חן בעיני מישהו", הוא מבהיר. "אני דבק רק באמת, לא מפחד מאף אחד".

מהי האמת?

"האמת היא שאין שום דרך אחרת אלא לחיות יחד. אתם מכירים דרך אחרת? יש לכם טריק אחר? רק דו־קיום. בתוך ישראל - דו־קיום בין היהודים לערבים הישראלים, שחיים אחד עם השני, בשוויון. ובין ישראל והפלשתינים - שתי מדינות לשני עמים. גמרנו, שיקלטו כבר שאין דרך אחרת. לא מלחמות ולא מדינה דו־לאומית. רק שוויון, דו־קיום ושלום.

"לא חראם כל מה שקורה עכשיו? תראו איך אנחנו יושבים פה וכל שעה מקבלים דיווח על עוד פיגועים. חבר'ה, תתעוררו כולכם. חייבים לעצור את זה. אוי ואבוי לכולנו אם הטרור יימשך. אינתיפאדה שלישית לא תהיה דומה למה שהכרנו. כל האזור פה השתנה, המציאות היא אחרת. אסור לנו להגיע לשם". 

אתה אומר שחברי הכנסת הערבים לא מעוניינים שיהיה פה שקט?

"אני כועס עליהם נורא. הם לא באמת דואגים לציבור הערבי. במקום לעשות תהלוכות והפגנות, שישמשו גדר בין המשטרה והצעירים. שידאגו שבסוף ההפגנה, שהיא לגיטימית במדינה דמוקרטית, הצעירים יחזרו הביתה בשקט. אבל לא, הם מבעירים לנו את השטח ומשאירים אותנו להתמודד עם האש. העיר שלי בוערת, וג'מאל זחאלקה ואיימן עודה יושבים ושותים קולה ברחוב פאולוס. 

"ואז, אחרי שבישראל ובעולם רואים את האש ברחובות, אנשים מפסיקים לבוא לנצרת. בהרף עין נפגעות התדמית והפרנסה של העיר. ואת זה לוקח חודשים רבים לשקם". 

כלומר, ההיבט הכלכלי הוא שמדאיג אותך? 

"כשהמצב הכלכלי טוב, אתה טוב בכל דבר אחר. כלכלה בריאה מניעה את החברה קדימה.  הם גורמים לנו נזק אדיר לרכוש ולתיירות, ובו בזמן מרחיקים את השלום ומנפצים את הדו־קיום.

"אני מצטער מאוד להגיד שאין מספיק אמיצים שקמים ואומרים: בואו נדבר על שלום. אנחנו חיים באחלה מקום בעולם. אין עוד מקום כזה. מוכרחים לשמור עליו".

91 אחוזים מהמצביעים בנצרת הצביעו בבחירות האחרונות לרשימה המשותפת. אתה חושב שהדברים שלך מייצגים את מה שתושבי העיר חושבים?

"הרשימה המשותפת זאת פיקציה. עד עכשיו לא ראיתי אותם ביחד. הם התאחדו בשביל הכיסאות בכנסת. הצביעו להם באחוזים גבוהים כי חשבו שהם יביאו שינוי. חשבו שאם יהיה ייצוג גדול בכנסת, למגזר יהיה כוח.

"הציבור פה לא רצה בכלל ללכת להצביע. אני בעצמי קראתי לאנשים ללכת לקלפיות, הרשימה המשותפת חייבת לי. אבל תקשיבו לי טוב: בבחירות הבאות לא תהיה רשימה משותפת, כי הציבור לא מאמין בהם. לא אוהב אותם". 

מה היו התגובות בציבור הערבי על הדברים שהטחת בעודה?

"רק מעודדים אותי. מי שיוצאים נגדי הם אנשים פוליטיים עם מניעים פוליטיים".

עבד עם אצבע קטועה

הוא יליד נצרת, כמו אביו, חוסיין סלאם, שהיה פועל במפעל הסיגריות דובק והלך לעולמו לפני מספר שנים, בגיל 92. עלי הוא הבכור מבין ארבעה אחים ואחיות. איש גדול גוף ומרשים בנוכחותו, המדבר בקול רועם, תוך שהוא מצמצם את עיניו הכחולות.

כבר 43 שנים שהוא נשוי לראידה, הצעירה ממנו בשלוש שנים. יש להם 11 ילדים ו־26 נכדים. לפני שלוש שנים הורשע אחד מבניו, באסל, ברצח אשתו, ונשפט למאסר עולם. מקורביו של סלאם מבקשים לפני הראיון לא להעלות את הנושא. "אם תדברו איתו על זה, הוא מייד יתחיל לבכות. הכאב שלו גדול. הוא מגדל עכשיו את שלושת הילדים של בנו". 

"אני בניתי את עצמי בעצמי", אומר סלאם וקולו מהדהד בלשכה. "תרשמו: מכיתה ח' אני עובד. הייתי עוזר מציל בחוף השקט בחיפה". הוא מנגב אגלי זיעה דמיוניים ממצחו בשתי ידיו, ואנחנו מבחינים שהאצבע המורה בידו הימנית קטועה. "היתה לי תאונת עבודה בשנת 1984. הרכבתי מכונת נייר, האצבע נקטעה, אבל אני המשכתי לעבוד כרגיל".

הוא למד באורט עמל בנצרת, במגמת הנדסאים, ולאחר מכן החל לעבוד במפעלי נייר חדרה, כאיש אחזקה. בהדרגה יצא לדרך עצמאית, החל לספק עבור המפעלים שירותי תחזוקה והקים את חברת "בני עלי סלאם 2000 בע"מ", היושבת בחדרה ועוסקת בקבלנות ובתחזוקה ומעסיקה עשרות עובדים יהודים. הוא דמות מוכרת בחדרה, ומקורביו טוענים בחיוך שאילו התמודד בבחירות לראשות עיריית חדרה, היה זוכה. כיום מנהלים בניו את העסק המשפחתי.

בשנת 1993 נעתר סלאם לפנייתו של ראש עיריית נצרת המיתולוגי, תאופיק זיאד, לשמש חבר מועצת העיר. זיאד ביקש את תמיכתו כדי לחזק את אחיזתו הפוליטית בשכונה הדרומית של העיר, שבה היתה לסלאם השפעה רבה.

לאחר קדנציה אחת כחבר מועצה מונה ב־1998 להיות סגנו של ראש העיר ראמז ג'ראיסי. בקדנציה שאחריה כבר שימש ממלא מקום ראש העיר.

"כל אדם שרצה משהו מעיריית נצרת פנה לעלי סלאם", אומר יועץ התקשורת שלו, סלים גומייד. "ראמז היה אדם סגור. לא איש של אנשים. עלי לימד אותו איך לעמוד לצד האנשים. הוא היה המגן האנושי החזק ביותר.

"בשנת 2008 הוא התחזק מאוד והתחיל להוות איום על החזית הדמוקרטית, ששלטה בנצרת. הוא עסק בהנדסה, גבייה, ספורט. נחשב האבא של קבוצת אחי נצרת. הרים את הקבוצה, תרם לה מכיסו וגם גייס תרומות ותורמים.

"בהדרגה התחילו להישמע קולות בחזית הדמוקרטית שהוא לא צריך להמשיך. מבחינת גורמים מסוימים במפלגה הוא הגיע לתקרה שלו. הבינו ששחקן החיזוק צבר עוצמה רבה מדי. אבל הוא לא היה מוכן לוותר על נצרת.

"ביוני 2013, ארבעה חודשים לפני הבחירות המקומיות, הוא הקים מפלגה עצמאית, 'נסרָתי' (נצרת שלי). זה היה לכאורה בדקה התשעים, אבל היתה לו תוכנית מגירה כזאת, כי הוא צפה את כיוון הרוח".

סלאם בלשכתו בנצרת. "אומרים עלי הרבה פעמים 'הוא מוסד, שב"כ, חבר ליכוד'. הכל קשקוש" // צילום: גיל אליהו

בבחירות הצליח סלאם לגבור על ג'ראיסי במספר זעיר של קולות. בתום התנהלות משפטית ממושכת נערך בחודש מארס 2014 סיבוב בחירות שני, שבו הביס סלאם את ג'ראיסי בהפרש של 10,422 קולות, "ובבחירות המקומיות הבאות אביס את המתחרים ב־20 אלף", הוא אומר. "המפלגה שלי תהפוך להיות ארצית, היא תתמודד בבחירות הבאות לכנסת ותהיה הרשימה המשמעותית ביותר".

אז נראה אותך בכנסת הבאה?

"אני לא אלך לכנסת. אני נשאר בנצרת. תפקיד ראש העיר הרבה יותר חשוב. זאת עיר גדולה, הכי גדולה במגזר. כל עיני העולם נשואות אליה. פה יש עשייה אמיתית. בכנסת יש פוליטיקאים, שכל מה שהם יודעים זה לדבר".

האיסלאם היא דת סלחנית

אחת מהמתמודדים מול סלאם בסיבוב הראשון בבחירות המקומיות היתה חברת הכנסת חנין זועבי. דומה שזה אחד השמות שמעוררים בו כעס מיוחד, מהול בבוז.

"היא שום דבר. זה אתם, התקשורת, שעושים ממנה עניין. פה, בעיר שלה, היא קיבלה בקושי אלפיים קולות. מי היא בכלל, מרגיזה אותי. מספיק, אני לא מוכן לתת לה במה". 

הוא גאה לספר שאחד הצעדים הראשונים שעשה עם כניסתו לתפקיד היה "למכור את האוטו האמריקני של ראש העיר. בכסף הזה קניתי טנדר למחלקת התברואה בעיר, שחסרו לה רכבי עבודה. הנהג עבר לתפקיד אחר, וגם ארבעת השומרים של ראש העיר. מאז אני גם הנהג וגם השומר של עצמי".

כעת הוא נוסע ברכבו הפרטי, מרצדס לבנה מדגם S-550. "תודה לאל, אני מסודר מבחינה כלכלית. את כל המשכורת שלי, 25 אלף שקלים נטו, אני תורם למשפחות נזקקות בנצרת. יחד עם תורמים נוספים אנחנו מממנים שכר לימוד לסטודנטים. בחג הקורבן האחרון חילקנו שלוש טונות בשר. ברמדאן חילקנו חבילות מזון במאות אלפי שקלים". 

לשאלה כמה תושבים מונה העיר, משיב סלאם: "90 אלף בלילה ו־120 אלף ביום. יענו, 30 אלף מבקרים מגיעים לנצרת בממוצע כל יום, גם תיירים וגם יהודים. 60 אחוזים מהתיירים באים לנצרת. היעד שלי הוא שכולם יוכלו גם ללון בה. היום יש לנו 2,200 חדרי לינה, והיעד הוא להגיע ל־5,000".

מבחוץ נשמעים צלצולי הפעמונים של כנסיית הבשורה. "נצרת היא עיר קדושה, היא עיר הבשורה", סלאם מגלגל את המילים בפיו בהנאה. "פה התבשרה מרים שהיא נושאת את ישו, ומפה אני רוצה להוציא בשורה של שלום ודו־קיום".

איך אתה מגדיר את הזהות שלך?

"אני פלשתיני ישראלי. אנחנו פלשתינים במקור ואזרחים של מדינת ישראל. ב־1948 חלק מהמשפחה שלי ברחה לסוריה, מצרים ולבנון, והרוב נשארו בישראל. לי אין שום בעיה לחיות בשלום במדינה של רוב יהודי. ואני אומר לכם ש־99 אחוזים מהערבים הם כמוני. זאת המדינה שלי, ומעולם לא חשבתי דבר רע על ישראל. את המקום שבו אני אוֹכל אני צריך לכבד ולהעריך ולשמור את החוקים שלו.

"זה לא אומר שלא כואב לי על מה שמתרחש עם הפלשתינים. מבחינתי, כמוסלמי, אל־אקצא הוא לא קו אדום, הוא קו שחור. אני חושב שישראל צריכה לצאת מאל־אקצא בדחיפות. שהשייח'ים של הווקף ינהלו את אל־אקצא. אם כל המוסלמים, בלי מגבלה, יוכלו להתפלל שם, יהיה לנו שקט. אני מבטיח שיהיה לנו שקט. אסור לתת לקיצונים משני הצדדים להבעיר את המדינה". 

איך היחסים שלך עם משרדי הממשלה?

"מתייחסים אלי טוב. רואים שאני מנהל את העיר בצורה טובה, ראויה. בגלל שאני מדבר על דו־קיום בלי לפחד, אומרים עלי הרבה פעמים 'הוא מוסד, שב"כ, חבר ליכוד'. הכל קשקוש. אני פשוט לא עושה חשבון לאף אחד, רק לאלוהים. אני אוהב כל אדם - מוסלמי, נוצרי, יהודי. ישראלי ופלשתיני. צר לי על כל אדם שנפצע או נהרג. באמת. המנהיגים חייבים לשבת ולדבר. דיבורי שלום אמיתיים".

נפגשת עם אבו מאזן?

"לפני הבחירות האחרונות נפגשתי עם אבו מאזן במוקטעה ברמאללה. אמרתי לו, 'די, נמאס לנו. מ־1948 אנחנו משלמים מחיר. תגמרו עם זה, תעשו פה שקט'. הוא אמר שישראל לא רוצה".

ועם ראש הממשלה נפגשת?

"ראש הממשלה התקשר לחזק את ידיי בימים האחרונים. נפגשנו לפני כחודשיים, יחד עם ראשי רשויות ערביות נוספות מהצפון. אמרתי לו שלא רק תקציבים מעניינים אותנו, אלא שלום אמיתי.

"הצעתי לו שערביי ישראל יהוו את הגשר לשלום. אפשר להיעזר בראשי רשויות ערביות שהם נורמליים והגיוניים כדי ליצור שיח בין הצדדים. אלינו צריכים לחבור מנהיגים נוספים מהעולם. תרשמו שראש עיריית נצרת, עלי סלאם, קורא לכל מנהיגי העולם הרוצים בטוב להתערב למען שלום באזור הזה".

אתה חושש מההשפעה של גורמים קיצוניים כמו דאעש על הציבור הערבי?

"אני לא רוצה להתייחס לדאעש. רק אומר לכם שדת האיסלאם היא דת סלחנית, אוהבת. הדין האיסלאמי הוא דין של אחווה וסליחה. זאת לא דת של כריתת ראשים".

איך אתה מסביר את זה שהצעירים המוסלמים הם המקור לגל האלימות האחרון?

"הצעירים חסרי מחויבויות, כמו משפחה וילדים. והם חשופים במיוחד למדיה החברתית ולהסתה שמתרחשת בה. יש לי השפעה על הצעירים בנצרת. אני כל הזמן מסתובב ברחובות ומדבר איתם, מרגיע אותם. מסביר שלא זאת הדרך. אפשר לערוך תהלוכות והפגנות, אבל במסגרת החוק. לכו תפגינו מול משרדי הממשלה בירושלים באופן מסודר ושומר חוק.

"אני כבר כמה ימים מצליח לשמור פה על השקט. צריך לעודד אנשים כמוני, שמגנים את האלימות ודוגלים בשלום ובדו־קיום".

naamal@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו