"ברכו את ישראל", קורא הכומר האוונגליסט ג'וני לי קלארי, עיניו רושפות, ידיו מונפות ועל חזו מרקדים תליוני צלב ומגן דוד. "אחיי ואחיותיי, מי שמברך את ישראל יבורך, ומי שמקלל יקולל. ברכו את העם הנבחר ותבורכו לשארית ימיכם". הכנסייה מלאה מאות מתפללים, רובם שחורים, שיושבים בצפיפות על דרגשי העץ הקטנים וממלמלים עם קלארי "ברכו את ישראל". דממה משתררת כשקלארי, 50, מישיר מבט ומספר: "כנער שטפו לי את המוח בתעמולה אנטישמית, הבעירו בי שנאה נגד היהודים הגרגרנים שהמציאו את השואה כדי לקדם את השתלטותם על העולם. אבל להכחיש את השואה זה כמו להכחיש שיש ירח בשמיים. מי שלומד את התנ"ך נותר ללא ספקות: העם היהודי הוא נבחר האלוהים. לכן אני קורא להבטיח שלא יסבול עוד לעולם. ואתם יכולים לקרוא לי ציוני אם מתחשק לכם". שני עשורים קודם, קלארי נמצא במקום שונה לחלוטין: מוביל את אחד מארגוני השנאה הגזעניים, האנטישמיים והאלימים ביותר בארה"ב - "האבירים הלבנים של הקו קלוקס קלאן". במהלך עשרות שנות קיומו מיוחסים לחברי הארגון אינספור מעשי רצח, הצתות, תקיפות אלימות והשחתות רכוש, כולם על רקע תיעוב עמוק ודמוניזציה של יהודים, שחורים, מהגרים וכל קבוצה שנתפסת כאיום על טוהרו של הגזע הארי הלבן ועל עליונותו. "מינקות לימדו אותי לשנוא את מי ששונה ממני", מספר קלארי. רוב שנות חייו הוא היה גזען חמום מוח, לאומן קיצוני ואלים. אך ב-15 השנים האחרונות הוא מסתובב בארה"ב ובעולם ומטיף לפיוס בין-גזעי, קבלת האחר ומלחמה באנטישמיות. לפני שלושה חודשים אף הוסמך ככומר של ה-Church of God in Christ, הפלג הנוצרי האפרו-אמריקני הגדול בארה"ב, המונה שישה מיליון חברים. ובכל פעם שקלארי פוצה את פיו יוצאים ממנו, לצד חיבוק הקבוצות החברתיות בארה"ב, גם מזמורים למען היהודים בישראל. חייו מוקדשים כעת להפצת סיפור חייו ולמעבר הקיצוני שהתרחש בהם: ממרתפיה האפלים של הגזענות האמריקנית אל המערכה המוארת לקידום השוויון הבין-גזעי והפצת האהבה לישראל - והכל בתיווכו ובסיועו של אלוהים. הבטיחו להגן עלי מהכנופיות קלארי נולד בפרבר קטן של אוקלהומה סיטי, בירת אוקלהומה שבדרום השמרן של ארה"ב. בן שלישי מתוך ארבעה לאב סייד קשה יום ולאם זמרת קאנטרי כושלת ואלכוהוליסטית. "הבית שלי היה מאוד גזעני. אבי ספג גזענות מאמא שלו, העביר אותה אלי - ואני חייתי בשנאה, גזענות ואנטישמיות", הוא מספר. "אמא שלי לא היתה נאמנה לאבי, התעללה בו, ניצלה אותו והביאה אותו לפשיטת רגל. בסוף היא נטשה אותנו למען גבר אחר. הייתי בן 11, ובלילה שבו היא עזבה אבא שלי לקח רובה ופוצץ לעצמו את הראש מול עיניי. הייתי קטן, מבוהל ולא הספקתי לעצור אותו. כמה ימים אחרי ההלוויה אמא שלי חזרה לבית עם חברה החדש וזרקה אותי משם. נאלצתי לעבור עם אחותי לקליפורניה. לא הסתדרתי איתה, והיא ביזבזה את הכסף שהוריש לי אבי על סמים. חיינו בגטאות של לוס אנג'לס, באזור שנשלט על ידי כנופיות. הייתי ילד בודד, מנודה. הוכיתי, נרדפתי ועברתי התעללויות. הדברים שהכי חסרו לי היו הגנה ותחושת קבלה ושייכות - שלמישהו יהיה אכפת ממני. הכי קל היה לגייס אותי לכל ארגון שהיה מעוניין בכך". יום אחד צפה קלארי בנאום טלוויזיוני של דיוויד דיוק, ממנהיגי ה"קלאן" ואחד הקיצוניים שבגזעני ארה"ב (דיוק עלה לתודעת הציבור בישראל לפני שלוש שנים, כמשתתף מרכזי בוועידת השואה הבינלאומית באיראן, שמטרתה היתה הכחשת השואה). בשנות ה-70 היה דיוק מפורסם בארה"ב ודבריו על הארגון שמחבק את חבריו ובועט בכל היתר משכו את קלארי כילד, שכתב לדיוק מכתב. דיוק שלח לביתו של קלארי כמה חברים מהסניף המקומי של הארגון, "שהבטיחו שאם אצטרף לא אדאג יותר מהכנופיות שרדפו אותי ומהבדידות, ושהם יהיו כמו משפחה בשבילי. כנער בן 14 עשיתי באותו רגע החלטה רעה מאוד והצטרפתי אליהם". חברי הקלאן סיפקו לקלארי חומרי לימוד: "חומרי קריאה אנטישמיים וחוברות קומיקס עם הציורים המפורסמים של יהודים כעכברים. בקלאן טענו, כמו הנאצים, שהיהודים שולטים בכלכלה ובתקשורת כדי להרוס את הגזע הארי. תמיד חושבים שהקו קלוקס קלאן בארה"ב שונאים קודם כל שחורים, אבל דווקא השנאה ליהודים היא הקשה ביותר. מבחינתם הם גרועים מהשטן". בגיל 19 שימש קלארי כשומר ראשו של דיוק, אך עד מהרה הוא יועד לתפקידי גיוס, הסברה והנהגה בארגון והפך לפנים הציבוריים שלו. "תפקידי היה לקרוא הרבה ספרות גזענית - הכרתי את 'מיין קאמפף' של היטלר בעל פה - ולדבר בכל הזדמנות נגד מי שלא לבן. העניין היה הפצת שנאה, פחד כלפי יהודים, שחורים, מהגרים, זרים". היום קלארי מנסה לנער מעצמו כל עדות לפעילות אלימה בעברו. "לא פעלתי פיזית מעולם, אלא לשם הגנה עצמית. הייתי דובר ויועדתי מראש לתפקידי הנהגה. לא הייתי מאנשי הארגון שפעלו בחוץ וביצעו פשעים. בצעירותי הייתי מעורב במריבות אלימות, במסעות הפחדה ואיומים, אבל לא הרגתי אף אחד. מנהיגים צריכים להיות בוהקים מניקיון כדי לשמור על מעמדם ולא לתת לבולשת הפדרלית סיבה לשים עליהם יד. תפקיד המנהיג הוא לחלק הוראות ולהפיץ ברבים את האידיאולוגיה". קשה לי להאמין שלא השתתפת בשום פעילות אלימה של הקו קלוקס קלאן. "אם הייתי משתתף באירועים אלימים - בסופו של דבר הייתי מוצא את עצמי בכלא. מנהיג צריך להיות נקי כדי שכמה שיותר אנשים, אפילו הסולידיים ביותר, ירגישו שיש להם אחרי מי ללכת עם אמונותיהם הגזעניות, מבינה? קחי את דיוק, הוא מעולם לא ליכלך את ידיו. טוב, הוא גם נמושה קטנה, לא מסוגל להילחם בשקית ניילון. המטרה שלנו היתה לרתום לארגון גם את אלה שלא יודו בפומבי שהם גזענים - ויש רבים מאוד כאלה בארה"ב. אלה שיושבים בחליפה ובעניבה ודואגים מהתחזקות המיעוטים. ואז, כשאתה מדבר על ארגון שפועל לכאורה לקידום זכויות האזרח של הלבנים ולמען עתיד אמריקה, ואתה לא ידוע כפושע או כאסיר לשעבר - יש לך יכולת לפנות להרבה אנשים. תמיד הסברתי שהקלאן מונע בעצם מאהבה לגזע הלבן. הייתי נושא נאומי הפחדה שאם לא נתעשת אמריקה תנוהל על ידי שחורים, פורטוריקנים או חלילה יהודים. הייתי שטוף מוח עד אובדן רציונליות. הדברים שלי חילחלו והשפיעו. הייתי ניגש לאנשים ומטיח בהם: 'תרצה שהבת שלך תלך עם כושי? שייוולדו לך נכדים עם דם יהודי-'. הייתי קורא להפריד, להבטיח שיהיו בתי ספר ושכונות ללבנים בלבד - ולסגור את יתר האוכלוסיות בגטאות של עצמן. הכל היה מפחיד ואלים מאוד". מה היו טקטיקות הפעולה חוץ מהסברה- "לקלאן אפשר להצטרף באופן גלוי וחסוי. תחתיי, למשל, היו הרבה שוטרים שנרתמו באופן חסוי. החסויים ביצעו את המעשים האלימים, אבל לא רק הם. אם שמענו על שחור שמבלה עם אישה לבנה - הוא קיבל בלילה ביקור שבו שרפו צלב מול ביתו. הקלאן קודם כל מזהיר. ישרפו צלב קרס מול בתי כנסת, ישחיתו מכוניות, ינפצו חלונות וישאירו כרטיס קטן עם כיתוב 'זכית לביקור מהקו קלוקס קלאן'. במקרים אלה הם לרוב חובשים את המצנפות ומתעטפים בסדינים. היו כאלה שצבעו את הגוף בחום, שמו מסכה ודיברו כמו שחורים, כדי שייחסו את המעשים שלהם לשחורים". איך ידעתם את מי לגייס- "העניין היה לזהות מוקדי מתיחות בין-גזעית ומצוקות כדי לנצלם לגיוס אנשים. אני זוכר שקראתי על אישה שהותקפה מינית על ידי גבר שחור - ומיד שלחתי אליה אנשים שהבטיחו להגן עליה, להכות את ה'כושי' הזה וללמד אותו לקח. הקלאן עובד כל השנים בשיטה של 'רודפי אמבולנסים' - כמו עורכי דין שרודפים אחרי אמבולנסים כדי לשכנע פצועים להשתמש בשירותיהם". במקביל לפעילותו בארגון היה קלארי מתאבק מקצועי, שהופיע תחת שם הבמה "ג'וני אנג'ל" והיה חבר בהתאחדות המתאבקים הלאומית של ארה"ב. הוא אף היה בעל זירת היאבקות משלו, שבה אירח קרבות והופיע בעצמו. סיוריו ברחבי ארה"ב כמתאגרף והפרסום שלו נוצלו למטרות הארגון. בתקופה מסוימת היה קלארי יד ימינו של טום מצגר, כמנהל תנועתו הגזענית "ההתנגדות הארית הלבנה". מצגר הוא שונא ישראל מושבע, שמשמש יועץ בכיר לארגונים ניאו-נאציים ותומך בגלוי בפעילות אלימה כלפי מיעוטים. קלארי נע באי נוחות כשהוא מדבר עליו: "הוא האיום מכולם, איש מאוד שלילי, רשע קיצוני. גם כשעבדתי איתו הרגשתי שזה אחד האנשים המסוכנים בארה"ב, שפיצח לאדם את הראש בגרזן בלי למצמץ. אני מתריע נגד הסכנות שבאדם הזה בכל הזדמנות שיש לי". בחוץ חיכו לי 30 שוטרים בשנות ה-80 השתלב קלארי בארגון "האבירים הלבנים של הקו קלוקס קלאן", ובסוף אותו עשור הפך למנהיג הארגון שנחשב לאחד האלימים בגלגולי הקו קלוקס קלאן. אחת הפרשיות הידועות לשמצה שנקשרו בשמו היא רצח שלושה פעילים למען זכויות אזרח בשנות ה-60. קלארי היה בשיא מנהיגותו כשפגש בחורה בשם קרול. "באותה תקופה כבר לא התאבקתי, ועבדתי כסוכן מכירות של מכוניות. יום אחד הגיעה קרול וביקשה נסיעת מבחן על משאית שהעמדנו למכירה. כשנסענו עברנו ליד קבוצת שחורים, והיא העירה כמה שהיא שונאת אותם. היא דיברה באופן שחבר קלאן מאומן לדבר, וזה עורר את תשומת ליבי. התחלתי לדבר איתה על הארגון, נתתי לה חומרי קריאה - ולבסוף גייסתי אותה כחברה". במקביל הפכה קרול לבת זוגו של קלארי. "היא היתה יפהפייה והתאהבתי בה עד מעל לראש. היינו בלתי נפרדים. היא רכבה על סוסי רודיאו וסיפרה שהיא בת של שריף במשטרה ושהיא עובדת כסוהרת בכלא נשים. היו לי הרבה שוטרים בארגון, אז זו לא היתה סיבה לדאגה מבחינתי". במשך חודשים חיו קלארי וקרול ביחד בביתו, עד שיום אחד היא קמה ונעלמה. זמן קצר לאחר מכן החלו חברים ותומכים חסויים בארגונו לקבל ביקורים של הבולשת הפדרלית. פעילים נעצרו ונלקחו לחקירות, סודות הארגון דלפו. קלארי גילה שמביתו נעלמו מסמכים. קרול, התברר, נשתלה בחייו כסוכנת של האף.בי.איי. "כשהבנתי מה קרה נסעתי לבית של אבא שלה כדי לחפש אותה וחיכו לי שם 30 שוטרים. היא יצאה החוצה ושאלתי אותה איך היתה מסוגלת לרמות אותי כך. מאותו יום היא לא קיימת יותר, האף.בי.איי מחק את עקבותיה". הנזק שגרמה קרול היה בעיקר לחברים חסויים שנחשפו - רבים מהם איבדו את מקום עבודתם. "בצורה הזו חיסלו חלק גדול מהארגון ופגעו בו ובחבריו כלכלית", מסביר קלארי, "זו שיטה ידועה של האף.בי.איי". הארגון נקלע למשבר ומנהיגותו של קלארי - אז בסוף שנות ה-20 לחייו - עורערה בעיקר על ידי מספר ארגונים ניאו-נאציים שבאותם ימים החלו לשתף פעולה עם הקו קלוקס קלאן. בניסיון להציל את מעמדו אירגן קלארי כינוס של מספר ארגונים במטרה לאחדם תחת מנהיגותו - ונחל כישלון מוחלט. "החיים שלי התחילו להתפורר. פיטרו אותי מהעבודה והייתי שבור נפשית מכך שבת זוגי היתה סוכנת שתולה. באותו זמן גם קיבלתי טיפ משוטר, שהיה חבר חשאי והזהיר אותי שהאף.בי.איי מתכנן להשתיל סמים במכונית שלי. היה לי ברור שסומנתי כמטרה. חיי התרסקו, אז פרשתי מהקו קלוקס קלאן. הרגשתי כמו בדיחה. הכרתי בחורה בבר, ואחרי חודש וחצי התחתנתי איתה, אלא שחודשיים אחרי החתונה היא רוקנה את כל הבית בחשאי וברחה. תקופה ארוכה לא הצלחתי להשיג עבודה, הוציאו נגדי צו פינוי מהבית והיו לי חובות ענק. חשבתי לעצמי, רק לא מזמן נסעתי בלימוזינות, התראיינתי אצל אופרה וינפרי, נאמתי מול אלפים והייתי מנהיג. עכשיו אני עני, בודד, מרומה, מדוכא ודחוי. ואז החלטתי לעשות את מה שאבא שלי עשה - לירות לעצמי בראש". ואז הגיע האור הגדול כצפוי מסיפורו של כומר אוונגליסט, בנקודה זו עלילותיו של קלארי הוצפו באור גדול. "ואז ראיתי את התנ"ך", הוא משתנק, "לקחתי אותו ליד והתפללתי לאלוהים. אמרתי, אלוהים, אם אתה קיים תציל אותי מהחרפה הזו. למחרת בבוקר הטלפון צילצל וסוכן מכוניות הציע לי עבודה. תביני, עצם זה שהטלפון עבד היה פלא, כי היו אמורים לנתק לי אותו. נסעתי לעבודה החדשה על טיפת הדלק האחרונה, וביום אחד הרווחתי 700 דולר. אז ידעתי שאהיה בסדר והחלטתי להתחיל ללכת לכנסייה. בהדרגה היה לי ברור שאקדיש את חיי לאלוהים ושאעשה הכל כדי לשמש הוכחה לכך ששנאה וגזענות מובילות לתהום ולכליה. הוכחה לכך שבני אדם מסוגלים לשנות את מהלך חייהם". קלארי זכה לסיוע מכיוון בלתי צפוי בדמותו של הכומר השחור וויד וואטס. "זה אדם שעשיתי לו הרבה רע במהלך שנותיי בקו קלוקס קלאן, והוא לא הסכים לכעוס עלי", צוחק קלארי. "שרפנו לו צלב מול הבית והוא יצא ושאל 'איפה הנקניקיות והמרשמלו'. נכנסנו למסעדה שהוא אכל בה ואיימנו שהוא יגמור כמו התרנגולת בצלחת שלו, אז הוא הרים את העוף ונישק אותו". וואטס פתח לקלארי דלת להתקרבות לאוכלוסייה השחורה בארה"ב. "זה לא קרה ברגע, מדובר בתהליך של שנים", מדגיש קלארי. "להסמיך ככומר בכנסייה שחורה אדם שהיה מנהיג של הקלאן זה מסר שהגיעה העת לפיוס גזעי ולהפלת חומות בין קבוצות בארה"ב. זה חשוב במיוחד בתקופה זו, שבה הגזענות מרקיעה שחקים, דווקא מאז שאובאמה נבחר לנשיא". איך אתה מסביר את זה- "הפופולריות של אובאמה נפגעה מאוד. הוא לא משקם את הכלכלה ולא מקיים את הבטחותיו, ויש גם זעם על יחסו לישראל. רבים כמוני מאמינים שצריכה להיות תמיכה ברורה בישראל, והוא הנשיא האמריקני הראשון שתמיכתו לא חד-משמעית. אני לא שופט את אובאמה בגלל צבע עורו, חלילה, אלא בגלל מה שהוא מייצג. אבל יש רבים בחברה האמריקנית שכן שופטים אותו לפי עורו. הקלאן טוענים שאחרי בחירת אובאמה הם קרסו מעומס ההצטרפויות של חברים חדשים לשורותיהם. אני עובד היום בשיתוף עם האף.בי.איי ועם גופי אכיפת החוק במדינה, והם טוענים שהשנאה בחברה האמריקנית גואה בתקופת אובאמה. את המרמור ממנו מנצלים ארגונים גזעניים כדי להתחזק. הייתי בהחלט גאה שאדם שחור מקבל לגיטימציה כזו בארה"ב, אבל אני מאוד לא מרוצה מהאדם השחור הזה באופן ספציפי. אני חלמתי לראות דווקא את קונדוליסה רייס נבחרת לנשיאה. היינו הורגים שתי ציפורים במכה - גם אישה וגם שחורה". קלארי השקיע מאמץ רב בלימוד ההיסטוריה היהודית. "הייתי צריך להחלים ממחלת הגזענות. קראתי חומרים רבים על השואה וצפיתי בסרטים תיעודיים כדי ללמוד את הנושא. את יודעת, אני לא מבין איך אפשר להכחיש את השואה. זה פשוט מגוחך, אבל מרוב שנאה לא הצלחתי לפתוח בזמנו את העיניים. הפילוסוף ג'ורג' סנטיאנה אמר שמי שלא זוכר את העבר - מועד לחזור עליו. אני זוכר היטב את העבר שלי וכמה הוא היה עלוב, ולכן עושה הכל כדי לחיות אחרת". אפילו מחלקת המחקר של הליגה נגד השמצה בארה"ב, גוף שמטרתו להיאבק בגילויי אנטישמיות ואנטי-ישראליות, התעמקה בעבר של קלארי והגיעה למסקנה שהכאתו על חטאיו אמיתית וכנה. כל ישראל תגיע לגן עדן מאז שינה את אורחותיו נוהג קלארי להתעמת עם מכחישי שואה, בין היתר בתוכניות חדשות ואירוח בארה"ב. בשנות ה-90 הוא התארח בתוכנית של סאלי ג'סי רפאל, שלא משודרת עוד, ושם נערך ויכוח בינו לבין חברי ארגון ניאו-נאצי וחברי קו קלוקס קלאן שטענו שהשואה לא התרחשה. "אמרתי להם, בואו לבקר איתי במרכז הסובלנות בלוס אנג'לס ונראה אם אחרי זה תגידו שהשואה לא התרחשה", מספר קלארי בגאווה. "הפקת התוכנית הטיסה אותם לשם, וסיירתי איתם במוזיאון. אחר זה הם אמרו שכנראה שמשהו התרחש. זו התחלה מבחינתי, זו התקדמות חשובה". בנוסף ניצל קלארי את החשיפה הנרחבת שניתנה לסיפור חייו בטלוויזיה האמריקנית כדי להפגין את השינוי הקיצוני שעבר. באחת ההזדמנויות ציחצח את נעליו של אדם שחור בעזרת מצנפת קו קלוקס קלאן, ובמקרה אחר, בתוכניתו של ג'רי ספרינגר, בעט בעץ אשוח שקושט בצלבי קרס לכבוד חג המולד על ידי אנשי הקלאן. קלארי מתגורר כיום במיאמי, אוקלהומה, יחד עם אשתו הטרייה מלינדה, שהיתה מנהלת קריירת האיגרוף שלו ומועסקת כעוזרת ספרנית בספרייה הציבורית. הוא יוצא מדי שנה לסיורי הרצאות שנמשכים חודשים באוסטרליה, שם ישנה קהילה נוצרית אוונגליסטית גדולה, וכן במקומות רבים בעולם. בכל רחבי ארה"ב הוא מרצה בבתי ספר, באוניברסיטאות, בארגונים אזרחיים, בכנסיות ואפילו בצבא האמריקני ובגופי ביטחון אחרים. כך למשל נשא לפני כחודש הרצאה בפני 500 חיילים אמריקנים בבסיס הצבאי פורת בלבור, הסמוך לפנטגון שבוושינגטון הבירה, באירוע לכבוד יום מרטין לותר קינג - ממנהיגי המחאה נגד אפליה גזעית. לאחר מכן נשא את דרשת יום ראשון מול כ-2,000 אנשי צבא ועובדי הפנטגון. לפני כשנתיים קיבל קלארי פרס מטעם צבא ארה"ב על היותו סוכן של שינוי חברתי. "בצבא אין מקום לגזענות", הוא מחייך, "כשאתה שוכב בשוחה בעיצומה של מלחמה קיים בה רק צבע אחד - צבע המדים הירוק". על מה אתה מדבר בהרצאות שלך- "איך להביא להידברות ולאיחוד. אני משתמש בניסיון החיים שלי. אני מראה לאן זה הוביל אותי: לדרך ללא מוצא על סף התאבדות. אני מזהיר שחברות בארגוני שנאה באשר הם היא הדרך הבטוחה להרס מוחלט של החיים. אני אומר לאנשים, תזמינו שכנים שלכם, מצבעים ומגזעים אחרים, להצטרף אליכם לברביקיו בבית. דאגו שילדיכם ישחקו יחד. בבתי ספר אני מלמד לא לשתף פעולה עם בדיחות ואמירות גזעניות. יש בארה"ב ביטוי נפוץ ופוגעני: מי שמצליח להתמקח ולהוריד מחיר בחנות אומר על עצמו 'עשיתי לו יהודי בחמישה דולר'. זה סטריאוטיפ גזעני ודוחה כאילו כל היהודים הם סוחרים מתמקחים שרק מחפשים מציאות. אני מלמד להתנגד לזה". עדיין לא הבנתי מהיכן נובעת אהבת ישראל שלך כיום- "אני מאמין לכל מה שאלוהים אומר, ואתם העם הנבחר. מעבר לתנ"ך, קראתי על ישראל ועל היהדות והבנתי שזה עם שסבל ושכולם נלחמו בו. לכן אני קורא לתמוך בעם ישראל ולחזקו כדי שלא יסבול עוד לעולם. אני מדבר על ישראל, כותב על ישראל. יש הרבה נוצרים שניצבים מאחורי, אבל האופוזיציה מולי גדלה לצערי הרב. יש יותר ויותר כנסיות אוונגליסטיות גדולות שמביעות עמדות אנטי-ישראליות, וזה מרתיח אותי. מי שלא תומך בישראל ובעם היהודי הוא לא נוצרי אמיתי". בדבריו מרמז קלארי לכומר ג'רמיה רייט, שגרם מבוכה אדירה לנשיא אובאמה במירוץ לנשיאות ארה"ב. רייט, שערך את טקס נישואיו של אובאמה, הטביל את שתי בנותיו והועסק במטה הבחירות שלו, התגלה בציבור כמטיף לבדלנות שחורה וכמשתמש בביטויים גזעניים, אנטי-ישראליים ואנטי-אמריקניים חמורים - למשל כאלה שהצדיקו את מתקפת הטרור של 11 בספטמבר. מה שמעורר את זעמו של קלארי היא תמיכת רייט בפלשתינים. כדתי אדוק שנמנה עם הזרם הרפובליקני השמרני בארה"ב, סובלנותו של קלארי כלפי האחר נעצרת בחריקת בלמים בכל הנוגע למוסלמים ולהומוסקסואלים. אבל הוא ממהר להתגונן, כמובן: "אין בי שנאה לערבים ולמוסלמים. אני מתנגד לקווים מרכזיים באיסלאם ולדמויות ולקבוצות קיצוניות כמו חמאס, חיזבאללה, אחמדינג'אד ובן לאדן. קראתי הרבה בקוראן, ויש שם קריאה להרוג נוצרים ויהודים. זהו ספר מלא שנאה. אני מצטער עבור רוב המוסלמים, שאינם מחבלים או אלימים, שאלה קווי היסוד של דתם. לכן אני קורא למוסלמים לגלות את אלוהים ואני מתפלל למענם. לא הייתי עושה זאת אילו הייתי שונא את כולם". והומוסקסואלים- "אני לא סולד מהם חלילה כבני אדם. אני נגד הומוסקסואליות כי התנ"ך אומר שזה שגוי, ואני משוכנע שזה ניתן לריפוי. אני אומר I will pray the gay away. הכרתי גבר שעמד לפני ניתוח שינוי מין. התפללתי למענו והוא התחיל לקרוא בתנ"ך ולהתפלל לאלוהים - ולבסוף נישא לאישה והוליד ילדים. אל תטעי: אני מתנגד לשנאה כלפי הומואים, לנידוי שלהם, לאי קבלתם לכנסייה ולהתעמרות בהם. אבל יש בי אחריות להזהיר אותם שהם חיים בחטא ולעזור להם". והאהבה שלך לישראל לא נובעת רק מכך שליהודים יש תפקיד לקראת ביאת המשיח- "אלוהים נתן ליהודים את האדמה הזו. הוא אומר שכל ישראל תיגאל - וכך יהיה. נוצרי אמיתי מאמין ויודע שהעם היהודי כבר ניצל, מקומו בגן עדן מובטח. הרבה נוצרים יטענו שכל עוד היהודים לא יכרעו על ברכיהם ויקבלו את ישו, הם לא יינצלו. אני לא חושב כך. כל ישראל תינצל".
* * *
רשת עכביש של ארגוני שנאה
ארגוני השנאה הימניים-הקיצוניים של הקו קלוקס קלאן הוקמו בארה"ב באמצע המאה ה-19, במטרה להבטיח את "עליונותו" של הגזע הלבן ואת שמירת זכויותיו מול מיעוטים, שחורים, יהודים, קתולים וארגוני שמאל. הארגונים הימניים אימצו לעצמם סמלים מפורסמים כמצנפות בצורת חרוט, חלוקים לבנים ומסכות ששימשו בין היתר להסוואת חבריהם שביצעו מעשי אלימות קשים, שריפות צלבים וצלבי קרס, ונדליזם ואף רצח של מתנגדיהם.
ארגון הקו קלוקס קלאן הראשון נוסד במדינת טנסי בעקבות מלחמת האזרחים, ובהדרגה הפך לארגון בעל פריסה ארצית בכל רחבי ארה"ב. מאז עבר מספר גלגולים, שבמהלכם קמו ונפלו ארגוני קלאן. במחצית השנייה של המאה ה-20 מנה הארגון כחמישה מיליון חברים ועודד (במילים ובמעשים) גזענות, אנטישמיות, אנטי-קומוניזם, אנטי-קתוליות ומאבק חריף בשטף ההגירה. הארגון פועל בשיתוף פעולה עם ארגונים נאציים וניאו-נאציים, וב-1979, למשל, בפרשה שקרויה "הטבח בגרינסבורו", נרצחו חמישה מפגינים בצעדה של עובדי המפלגה הקומוניסטית על ידי חברי קו קלוקס קלאן ואנשי המפלגה הנאצית האמריקנית.
כיום פועלים מספר ארגונים נפרדים של הקו קלוקס קלאן, ולהם מאות סניפים ברחבי ארה"ב - מה שמקשה על המעקב והחדירה המודיעינית אליהם, ועל היכולת לאמוד את מספר חבריהם. במהלך השנים נרשמו בארה"ב ניסיונות להכריז על ארגוני הקו קלוקס קלאן כעל ארגוני טרור, אך הם עדיין מוגדרים כארגוני שנאה שמצויים כל העת על הכוונת של הבולשת הפדרלית בארה"ב (האף.בי.איי).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו