היועץ שלא נח

"אם אקבל יום אחד התקף לב, שבץ או שיקרה לי משהו רע אחר", נהג לומר בשנים האחרונות היועץ המשפטי של אוניברסיטת בר־אילן, עו"ד דרור פרנקל, "אני מבקש שפרופ' משה קוה לא יגיע להלוויה שלי. שלא יבוא, שלא יעז, שלא ילווה אותי בדרכי האחרונה".

פרופ' קוה כיהן שנים כנשיא האוניברסיטה, ניצל לרעה את מעמדו להשגת טובות הנאה לעצמו, ונחשף בקלונו בדו"ח מבקר המדינה מ־2013. פרנקל לא עמד לצידו. הוא היה בצד השני, סייע למבקר המדינה באיסוף החומר, הציג את עצמו כמתריע בשער, כאילו שידיו שלו נקיות.

"זו היתה מערכת יחסים עכורה, רווית יצרים, שקרים ותרגילים מכוערים", הסבירה לנו לפני חודש וחצי בכירה בסגל האקדמי בבר־אילן, המצויה ברזי הפרשיות השונות, "מערכת חולה, אבל לא חריגה, במושגים של המוסד האקדמי הזה.  

"אמרת בשנים האחרונות אוניברסיטת בר־אילן", הוסיפה אותה בכירה, "אמרת קן צרעות, ריקבון, טובות הנאה למיוחסים, חיסול חשבונות. אמרת בר־אילן, אמרת הפקרות שמבקר המדינה חשף במוסד הזה, אבל לא השלים את המלאכה. הוא לא הצליח לנקות את האורווה הזאת עד הסוף".

הבכירה הכואבת, כלשונה, שהגיעה אלינו כשהיא מלווה ביודעי סוד אחרים, ביקשה להדגיש כי היא מדברת "עמוק עמוק מהבטן". כואב לה מה שקרה בבר־אילן, כואב לה מה שקורה שם עדיין, כואב לה שאין שומרי סף אמיתיים ושכספים שנלקחו שלא כדין, לא הוחזרו עדיין לקופה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ביקשנו ממנה לא להתפזר ולהציג מקרה בולט לדוגמה - והיא מיהרה להציג: שומר הסף עו"ד דרור פרנקל.

"תבדקו בבקשה", אמרה, "כמה כובעים חובש היועץ המשפטי הזה; אילו טובות הנאה לכאורה ניתנו לו; באילו ניגודי עניינים באוניברסיטה הוא נגוע. תבדקו איך הוא ניצל לרעה במשך שנים את מעמדו כדי לעשות לביתו כסף רב. איך חגג ומדוע המבקר הפנימי לא הצליח ועדיין אינו מצליח לבקר אותו.

"תבדקו", חזרה ואמרה, "ותבינו שיש בעיה. שאני לא מטעה אתכם".

פרנקל הצטרף לחגיגה

בדקנו וגילינו שהאורחת שלנו ידעה על מה היא מדברת. היא לא הגזימה. יש מאזן אימה בבר־אילן: אנשים חששו וחוששים מהיועץ המשפטי הכוחני. העובדה שהוא חולש על מידע רב, הפכה אותו לעוף מוגן. 

ביטוי ראשון לכוח הרב שצבר פרנקל באוניברסיטה, מאז קיבל בה קביעות ב־1992, נמצא בתלושי השכר שלו: משכורתו החודשית חרגה עם השנים באלפי שקלים מהסכום שהיה רשאי לקבל, כמו כמה בכירים אחרים. 

רק שבמקום שיעצור את הסחף, במקום שיציית ראשון להנחיות הממונה על השכר, קובי אמסלם וקודמיו - הוא הצטרף לחגיגת השחיתות וגזר לעצמו קופון נאה: במקום 44 אלף שקלים גג בחודש, הוא קיבל עד לפני חודש וחצי 51 אלף שקלים!

תכפילו את "חריגת" 7,000 השקלים במספר השנים שבהן שילשל פרנקל לכיסו כספים שאינם שלו, ותגיעו לסכום, שבמקרה הטוב נוגע בחצי מיליון שקלים; במקרה הרע מתקרב למיליון שקלים. סכום נאה.

גורם באוניברסיטה, שניחש מה תהיה תגובת עו"ד פרנקל ("הנושא שנוי במחלוקת והוגשה עתירה לבג"ץ", טען), אמר לעוזי דיין: "פרנקל לא יכול לטעון לא ידעתי, לא שמתי לב, לא הייתי ער למתנה היקרה שקיבלתי. ראשית, משום שהממונה על השכר דרש את החזרת הכסף כבר לפני ארבע שנים. שנית, משום שנוסף על תפקידיו הרבים הוא מכהן כמרכז הוועדה לשכר בכירים בבר־אילן".

גורם באוצר: "בר־אילן? מה שקורה בה ידוע לנו. האוניברסיטה הזאת היא חלק מאותם מוסדות שעתרו נגד שר האוצר והממונה על השכר וקיבלו השבוע סטירה משופטי בג"ץ. כבודם, בראשות הנשיאה מרים נאור, העמידו אותם במקומם. הם דחו את טענותיהם כאילו לממונה על השכר אין סמכות לקבוע את רמת השכר שלהם". 

עכשיו יוחזרו כל הכספים?

"אני לא יכול לומר לך כמה שנים לאחור ילכו אנשיו של אמסלם, אבל חלק נכבד מהכספים יוחזרו. יש לממונה מספיק כלים כדי לאכוף את החוק. החגיגה הזאת הגיעה לקיצה". 

"הנחש רב הכובעים"

פרנקל, 55, הוא משפטן מתוחכם, חריף שכל, שבמתק שפתיים מסוגל להטביע את הסובבים אותו בים של נתונים עד שהם הולכים לאיבוד. "יש לו כישרון לדבר הרבה בלי לומר כלום", סיפר בכיר באוניברסיטה, "יש לו כישרון לבלבל את אורחיו, לשכנע אותם ששחור הוא לבן ולהפך, להוריד אותם מדרך המלך לסמטאות צדדיות. בזה הוא תמיד היה חזק".

במסגרת הכישרונות האלה הצליח המשפטן הערמומי, שיש המכנים אותו "הנחש רב הכובעים", לצרף את עצמו לרשימת הנהנים מכספי הקרן לקשרי מדע בינלאומיים. הוא הצליח לצבור בה מאות אלפי שקלים, כאילו שהוא מדען או חוקר הנזקק באמת לכסף הזה מבחינה מקצועית.

מה יש לו לחפש בקרן המיועדת לאנשי הסגל האקדמי בלבד, שהאוניברסיטה מפרישה לכל אחד מחבריה רבבות שקלים בשנה ושהם זכאים עם פרישתם למשוך את הכספים שלא נוצלו? מה חיפש בה שומר הסף הבעייתי עד לימים אלה?

שאלה טובה שגם מבקר המדינה וגם הממונה על השכר שאלו והשיבו עליה קטגורית: לא היה לו מה לחפש בה. נקודה. 

אבל היועץ הכל יכול, שהתחבר אל עטיני הקרן הזאת כבר בשנות ה־90, יחד עם חמישה בכירים אחרים (שפרשו בינתיים), נהנה מכספיה ולא החזיר עד היום אפילו שקל אחד. הוא ציפצף. מבקר המדינה קבע פעם אחר פעם שמדובר ב"מנהג פסול", חידד את הדברים ב־2009 ודיבר אל הקיר.

פרנקל התעלם. הוא הסתתר מאחורי "ועדה ציבורית" שהקימה האוניברסיטה להפקת לקחים מדו"ח המבקר - ועדה שברחה מליבת הבעיות - וזו קבעה ברצינות: מבקר המדינה טעה בעניין של פרנקל...

טעה? איך אפשר לטעון זאת כאשר פרנקל עצמו דיבר איתנו על "הקצאה שנתית" ואמר: "אני מקבל כספים מקרן השתלמות המנוהלת רישומית בין מאות סעיפי תקציב האוניברסיטה... על רוב הטפסים שהגשתי היה כתוב קרן השתלמות, אבל יש טפסים שכתוב קרן קשרי מדע כי הפקיד משתמש באותה מערכת חישובים..."

מי היה מרכז הוועדה שדנה בעניין עו"ד פרנקל? עו"ד פרנקל עצמו. מי העיד בפניה? עו"ד פרנקל. מי אישר את מסקנות הוועדה הזאת? ועדת הקבע של בר־אילן. ומי היועץ המשפטי שלה? ניחשתם נכון: שוב עו"ד פרנקל.

בעיה של מראית עין? ניגוד עניינים? כשמדובר ביועץ המשפטי של בר־אילן, הערך הזה לא קיים. אפשר לשכוח ממנו.

שיעור ממרים נאור

עו"ד פרנקל אכן שכח ממנו, אבל לא חדי זיכרון באוניברסיטה ובמשרד האוצר. שמו חרות בזיכרונם היטב. על הרקע הזה שאלנו את עו"ד פרנקל על מקומו ב"ועדה הציבורית" שדנה בעניינו, והוא לא הבין על מה אנחנו מלינים. מבחינתו, הוא תיפקד כמתאם הוועדה, שום דבר מעבר לזה, הוא בכלל לא התערב בקבלת ההחלטות.

שאלנו אותו אם הוא היה במעמד של מזכירה בלבד, שכן בוועדה חשובה אחרת הוא הציג את עצמו "כנותן שירותי מזכירות", והוא בחר להתחמק. הוא עבר לנושא הבא.

בכל זאת, קרה משהו: לגמרי במקרה, בסמוך לשאלות שהצגתי עם עוזי דיין לשומר הסף הזה - "הוא ביקש ביוזמתו", לשון דובר האוניברסיטה, "להפסיק את ההקצבה השנתית לקרן ההשתלמות שלו, אף שמדובר בזכות הקבועה בתנאי ההעסקה שלו".

רגע, אם הכל התנהל כשורה ואם מבקר המדינה טעה - מדוע הורה עכשיו לאוניברסיטה להפסיק להעביר לו את הכספים הללו? אם מדובר בכספים רגילים של קרן השתלמות ולא בקרן לקשרי מדע בינלאומיים, מדוע הסכים לוותר עליהם?

רוח תשובתו: חשובים לו מראית עין ורצונו לתת דוגמה לאחרים.

זו התשובה גם בעניין החלטה חשובה אחרת שלו: "הוא החליט מיוזמתו, מחמת ראייה מערכתית אוניברסיטאית", לשון דובר האוניברסיטה, "להפחית את שכרו מראשית יולי השנה לגובה הסכום המקובל על הממונה על השכר, אף שקיימת מחלוקת משפטית בעניין סמכויות הממונה".

עם כל הכבוד, אין ולא יכלה להיות מחלוקת אמיתית, כפי שמלמד גם פסק דינה של הנשיאה מרים נאור שניתן השבוע. "חופש אקדמי", היא כתבה בין היתר, "אין משמעו התפרעות תקציבית והתנערות מפיקוח תקציבי... חופש זה אין משמעותו היעדר פיקוח כלל ואין הוא מאפשר לחמוק מכללי המינהל התקין... הוא אינו מכשיר חריגות שכר". 

מתי יבקר המבקר?

אי אפשר לחתום את הפרשה הזאת בלי להידרש לעובדה שאמנם פרנקל הצטייד במשך שנים באישורי הנהלה כמעט לכל דבר וענין, אך עדיין מרחפים סימני שאלה מעל העובדות הבאות:

1. נוסף על שכרו המנופח כיועץ משפטי של בר־אילן, מועסק עו"ד פרנקל גם כיועץ משפטי חיצוני של מכללת שערי משפט, נמצא לכאורה בניגוד עניינים, ומנהל את פגישות העבודה עם נציגי המכללה במשרדי בר־אילן.

מדובר בעבודה נוספת, הטעונה אישור של הוועדה לניגוד עניינים באוניברסיטה, אלא שהוועדה הזאת לא דנה מעולם בנושא. היא התפזרה לפני שנים. מי היה המרכז שלה? עו"ד פרנקל.

2. פרנקל הוא גם מרכז הוועדה לשכר בכירים שלא דנה מעולם בגובה שכרו. תפקידו בה, לגרסתו: הוא מעין מזכירה, מפיץ דואר וחומר רקע, מתאם ישיבות. לטענתו, הוועדה דנה בשכר צמרת האוניברסיטה למעט בשכרו, כי זה נקבע בשעתו בידי ועדה ציבורית.

3. לעו"ד פרנקל כובע נוסף: הוא היועץ המשפטי בשכר גם של "חברת בר־אילן למחקר ופיתוח" שמבקר המדינה אסר בשעתו על מנכ"ל בר־אילן לכהן בה כדירקטור (ללא שכר) בגין "ניגוד עניינים". מי אישר לפרנקל את העבודה הנוספת כאן בשכר, כמו במכללת שערי משפט, ואיך קורה שמה שאסור לאחרים, מותר דווקא לו? 

שאלות טובות שאמורות ודאי להיבדק עם אחרות בידי מבקר האוניברסיטה, רענן דומוביץ. המבקר התחיל אמנם את הבדיקה במחלקה המשפטית, אבל אז נאלץ לעצור זמנית בהוראה מלמעלה. הסיבה: פרנקל מאוד עסוק. אסור להפריע לו בעבודה.

עצה לנערה המתבגרת שקד

שרת המשפטים התזזיתית, איילת שקד, ממשיכה לשבור שיאי חוצפה, איוולת, להציע הצעות הזויות ומה לא. היא ממשיכה לנסות להחליש את מערכת האכיפה, לזרוע אי־אמון בבג"ץ, להתנהג כמו נערה מתבגרת שחסר לידה משפטן מבוגר, שפוי ואחראי. אדם עם שכל ישר.

אילו עמד לרשותה אדם כזה, הוא היה מסביר לה מושכלות יסוד: כשרת משפטים היא האחרונה לחלק ציונים לשופטים. לא לקלס, לא לבקר. תפקידה להגן על עצמאות המערכת. 

אדם כזה היה מפנה אותה בוודאי גם להחלטה השבוע של השופט המחוזי בלוד, פרופ' עופר גרוסקופף, שדן בבקשה לאישור תביעה נגזרת בגובה 369 מיליון שקלים נגד נוחי דנקנר וכמה דירקטורים בדסק"ש (בפרשת הרכישה הכושלת של "מעריב"). בקשה שכבודו אישר לא לפני שקרע את המסיכה מפרצופם של הדירקטורים שאישרו את הקנייה.

בין היתר הוא קבע: "דירקטוריון המקבל החלטה מבלי שתהיה לפני ולו תשתית עובדתית מינימלית, פועל בפזיזות". כמו כן, כתב כי מעבר לאמירות כלליות לא הוצגה לדירקטוריון תועלת ממשית שתצמח לקבוצה מרכישת העיתון הכושל.

רוצה לומר מה שרבים רוצים לומר: בגופים כלכליים ואחרים יושבים גם אנשים חסרי אחריות, בובות שמישהו מושך בחוטים שלהן, יצירות מופת שמרימות ידיים בהצבעות בלי להבין על מה ולמה. סמרטוטים החרדים רק לכיסא שלהם.

חוקים חשובים מבקשת שרת המשפטים להעביר? הנה לה הזדמנות לחוקק את חוק הדירקטורים. לעשות סדר בג'ונגל הזה. להחמיר עם הרשלנים חסרי האחריות שמסכנים את כספו של הציבור. 

בנט בעידן השקיפות

איך אמר השבוע גורם במשרד החינוך שתלה תקוות בשר החדש, נפתלי בנט? "זו אותה גברת בשינוי אדרת. הוא לא טוב מקודמו. הוא מגלם בהתנהגותו עצימת עיניים ובריחה מערכים בסיסיים של שלטון חוק ומינהל תקין. כמו קודמיו, גם הוא מעניק בדרכו הגנה טוטלית למזכ"ל המושחת של הסתדרות המורים, יוסף וסרמן".

האיש לא טעה, לצערי. מיכל שבת פנתה השבוע לשר והציגה לו חמש שאלות מתבקשות, שהוא אמור היה לכאורה להשיב עליהן ללא קושי. תמציתן: האם הוכן במשרדו דו"ח ביקורת על הסתדרות המורים, המקבלת מדי שנה ממשרד החינוך 115 מיליון שקלים ללא פיקוח ובקרה אמיתיים? אם כן, מי הכין אותו ומדוע לא פורסם עדיין? האם ניתן לקבל עותק ממנו?

ועוד שאלה עקרונית: האם יתנה השר את העברת 115 מיליוני השקלים של משרדו בפעם הבאה בהסכמה של וסרמן לעריכת ביקורת בארגונו של מבקר המדינה? האם יציג תנאי דומה לארגון המורים בראשות רן ארז? אם לא, מדוע?

בנט בחר לא להשיב על השאלות העיקריות של שבת. הוא הסתפק באמירה סתמית כי "המשרד אינו נוהג לערוך ביקורות בארגוני עובדים, אלא מבקר את ההוצאות של הארגונים בהתאם לתשלומים המועברים להם על ידי המדינה".

מה בעניין דו"ח הביקורת לשנים 2013/14? בנט אמנם מאשר שיש דבר כזה, אבל השר הנאור, שהשקיפות בוערת בעצמותיו, שומר אותו לעצמו. הציבור לא רשאי לדעת מה כתוב בו. 

עידן התמימות בעליון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו