נאור ציון מצא את ג'וב החלומות: בסידרה התיעודית החדשה שלו הוא מבקר ביעדים נחשקים, זולל מנות מעוררות תיאבון ורץ להנאתו (אף אחד לא מושלם). אם "איט אנד ראן" נראתה לכם מוכרת מאיזשהו מקום, מתברר שהפיילוט לפורמט המקורי שהגה ציון שודר בזמנו בערוץ 2, אבל הסידרה המלאה נחתה דווקא בערוץ 10. למה? ככה. נפלאות הן דרכי הטאלנטים, ועלומות הן דרכי גופי השידור. מה שבטוח, לציון זה כבר לא מאוד משנה. הוא טס, בלס, חגג, ואתם תוכלו לשבת בבית ולהתענות מול המסך. לא מספיק הפיד העליז בפייסבוק, של חוגגי החופש הגדול הרשעים, השוהים באגמים אוסטריים צלולים או בכפרים הולנדיים ירוקים, עכשיו גם בטלוויזיה מבלים בחו"ל? אוף איתכם.
בולטת לטובה ב"איט אנד ראן" האנגלית בפיו של ציון, אנגלית קולחת ובלתי מביכה. זוהי נקודת פתיחה מעודדת במקצת. השאלה המהותית, מה יש לציון - קומיקאי, סטנדאפיסט, שחקן ויוצר טלוויזיה - להציע לצופים במסגרת תוכנית טיולים עם דגש קולינרי, נענית באמצעות שלל מחמאות למאכלים הזורמים אל פיו ("כמה דיוק בפיצה אחת... פשוט לא ייאמן", "עדינה, טרייה ולא יותר מדי מכבידה" - על פסטה אחרת), העשויים לגרום לכמה מבקרי מסעדות ובשלנים טלוויזיוניים להתגרד מקנאה. ציון לא מביא ידע מקיף או מומחיות של ממש, הוא מביא את הלשון שלו והטעם שלו, וחיבה עזה לאוכל. ביעד הראשון, ניו יורק הקדושה, כל המטעמים ערבו לחיכו של ציון. הפיצות, הפסטות, ההמבורגרים והקינוחים - כולם זכו לאנחות הנאה, עצימת עיניים ודברי שבח. "המקום הזה מייצר בך חשק עצום לזלול את כל העולם", ייצר ציון אבחנות תייר ממוצע, בלי ערך מוסף אמיתי. כשהגיעו מחמאות גם על מוצרים של שף ("מוצרים מצוינים ונדירים"), כבר הרגשתי שאני צופה בפרסומות. לגידי ואהרוני זה לא היה קורה.
שני אלמנטים אחרים הופכים את התוכנית של ציון לעוד תוכנית של נאור ציון. ליוצר יש טביעת אצבע ייחודית, סימן חיובי בדרך כלל, אבל כאן ציון משתמש בחיבתו לנשים כדי לראיין, נכון, כ־90% נשים. נשים מוגדרות בפרק הבכורה כ"אחלה נוף" (יש גם קלוז־אפ על משתזפת בסנטרל פארק), ונדמה שכל אישה מצחקקת שצעדה בניו יורק ברדיוס של ציון, זכתה להיכנס לפריים. לא שמדובר בכזה כבוד. הסמול־טוק של ציון עם נשים זרות לא מתקדם לשום מקום, ורק מדגיש את חסרונה של צלע נשית לצידו. ואם לא נשית אז צלע כלשהי, בסדר. לאורך פרק הבכורה צועד ציון ומדבר למצלמה, וכשהוא לא צועד או אוכל, הוא רץ (מייד בהרחבה). סייד־קיק היה עוזר להנחתת הבדיחות שחולפות אי שם בקו הרקיע של ניו יורק, ונותן לציון מרווח נשימה. אבל מי צריך לנשום? ציון מעדיף לרוץ.
אם יש משהו משעמם יותר מלרוץ, זה לצפות במישהו אחר רץ. הפסקול עוזר להפיג את הייאוש (הפסקול עמוס הלהיטים הוא נקודת האור של פרק הבכורה) אבל ברצינות, איך זה קונספט, לראות מישהו רץ? ציון, כמו תייר מתלהב, לא מסתפק בגורמה וב"נוף" אלא מתעקש גם להיות יקה פוץ ולעשות ספורט בחופשה. כמו המכורים האלו שקמים בחמש וחצי בבוקר כדי להספיק לגמוא כמה בריכות או לעשות סטים בחדר הכושר במלון. ציון רץ, הקלוריות נושרות ממנו - ואלו הם הרגעים החלשים של "איט אנד ראן" (ראיתם פעם קלוריה נושרת? בדיוק). הרגעים הטובים, כפי שאפשר לנחש, הם במפגשים החזיתיים: מנת המבורגר עסיסי, פיצה מגרה או פסטה טרייה. אבל בשביל זה לא צריך לטוס בכל העולם, בשביל זה בראה "קשת" את "מאסטר שף".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו