מד"א זה אני

מבחוץ, מרחוק, נראה מנכ"ל מד"א, אלי בין, כמו תפוח ירוק עם כתמי סומק אדמדמים, שרק לפני רגע נקטף ממש מהעץ. תפוח גדול, יפה, שגדל במטע מערכת יחסי הציבור המשומנת והיקרה של ארגון ההצלה. תפוח של הצלחות, של הישגים, של מינהל תקין ושל רגישות לכספי ציבור. בפירוש לא רוע, התנהגות בריונית, חשד לטובות הנאה למקורבים ואי סדרים חמורים.

מקרוב, מבפנים, זה כבר נראה אחרת: ברגע שמכניסים את הירוק האדמדם הזה לפה ונוגסים את הביס הראשון - מגלים שבפנים הוא בעצם אכול. מגלים תפוח גדול שצמח, כמה לא מפתיע, בחממת מרכז הליכוד ועסקניו ולצידו תפוח נוסף שצמח באותה הגינה: יו"ר הוועד הפועל של הארגון, ד"ר נועם יפרח. שני התפוחים האלה הם חברים טובים שעוזרים אחד לשני, שומרים אחד על השני, מחפים אחד על השני - עובדי ציבור שמעשיהם גובלים לא פעם בפלילים. גם אנשים זהירים, שאינם מתלהמים בדרך כלל בלשונם, מתקשים להבליג על התנהלותם של השניים, ובעיקר על זו של המנכ"ל.

"רמאי, שרלטן, מגלומן, רודף פרסום", מכנים כמה מהם את אלי בין, אגב הצגת מסמכים השופכים אור על דפוסי התנהגותו עוד בהיותו יו"ר ועד העובדים. "נהנתן סדרתי" יורים אחרים; "דיקטטור" מטיחים בעלי תפקידים בכירים בארגון. הרמז ברור: בין מעורר בהתנהגותו ובהחלטותיו פחד, פחד ועוד פעם פחד. האיש עריץ, אומרים גם מי שאינם מופיעים עדיין ברשימת קורבנותיו, האיש פוגע, משמיץ, מתנכל למקצוענים ולעובדים מסורים שאינם רוקדים לצלילי חלילו. הוא רודף אותם. אין בו חמלה ורחמים.

שלטון הפחד, התברר לנו במהלך איסוף החומר לסדרת כתבות זו, הוא אכן אחת הבעיות הגדולות של הארגון. כשעל כיסא המנכ"ל יושב אדם חסר מעצורים, שמבקר המדינה תיאר ב-2006 כיצד היה מעורב בתפירת התפקיד הבכיר לעצמו במרמה; כשעל המנכ"ל הזה אין פיקוח אמיתי; כשבידיו היכולת להציף את עובדי הארגון החביבים עליו בעשרות כלי רכב חדשים ובנסיעות לחו"ל, או לחלופין: למרר את החיים למתריעים בשער - אנשים חוששים לפרנסתם ולמעמדם המקצועי. הם מאפשרים לו בשתיקתם לעשות בארגון ככל העולה על רוחו. "אפילו לאשר רכישת כמה ג'יפי פג'רו גדולים", כגרסת גורם פנימי, "שאין בהם צורך אמיתי. את התורמים הרי אפשר לשכנע להסכים להשתמש בכספם גם לרכישת טנקים ומטוסים למד"א".

- הג'יפים האלה אכן נרכשו-

"כן", אומר אותו גורם, "וזה חלק מהמגלומניה של האיש. מד"א רכש כמה כאלה בשבועות האחרונים מחברת מיצובישי, ומיד התחילה בורסת הניחושים לטובת מה ובעיקר לטובת מי. מי שמכיר את הכלים האלה, שמחיר כל אחד מהם 300 אלף שקלים, חושב ודאי שמד"א ואלי בין נערכים עכשיו למלחמה בקרטל הסמים בקולומביה, או לשליחת כוח רפואי לג'ונגלים של גינאה ואפריקה. הוא עלול להאמין שאנחנו נערכים להצלת אנשים במקומות נידחים על הגלובוס שרק עם ג'יפים 4X4 ניתן להגיע אליהם. אחרת קשה להבין: מדוע ארגון שמחזר על הפתחים במאמץ לגייס עוד ועוד תרומות, אפילו של כמה שקלים, נזקק פתאום למפלצות האלה-"

- במד"א טוענים שהג'יפים האלה נדרשים, בין היתר, להגעה לזירות בעייתיות במזג אוויר קיצוני.

"אתם מצחיקים אותי. בדיוק למטרות האלה יש לנו אמבולנסים 4X4, ובמקרים בעייתיים מאוד שקשה להגיע לשטח עם אותם אמבולנסים, יש לנו את הטרקטורונים. מטעים אתכם במצח נחושה".

- אם כך, למי באמת מיועדים הג'יפים האלה-

"תהרגו אותי, אבל אין לי מושג. אפשר הרי להדביק להם כל דבר. מה שאני יכול לומר לכם בנושא הזה הוא רק דבר אחד: אין דבר כזה שהמנכ"ל לא יודע או לא נמצא בתמונה. הכל מתחיל ונגמר אצלו. הוא המחליט, הוא הקובע, הוא המאשר גם כאשר באופן פורמלי מוצג הדבר כהחלטה של ועדה כלשהי. הוא אישית מנהל את החנות הזאת, היקרה והבזבזנית, שמשרדיה ממוקמים במרכז מגן דוד אדום בתל אביב.

- הוא הפך את מד"א לארגון צבאי-

"כן, ואותי זה לא מצחיק. אני כאילו עובד בקרקס. האיש נטל ארגון מתנדבים רציני, עם 100 תחנות, המון רצון טוב ומטלות ברורות, והפך אותו למוסד סמי-צבאי או סמי-משטרתי. ליתר דיוק: לתיאטרון אבסורד. הוא מינה עצמו ברצינות הכי גמורה למעין רמטכ"ל או מפכ"ל, הציב תחתיו "ניצבים", "אלופים", "אלופי משנה" וכך הלאה כלפי מטה, ובנה לעצמו צבא שלם של שכירים שחייבים לענוד את הדרגות שהוא המציא.

"רק שאצלו אלוף או ניצב זוכה לתואר 'מגן', תת ניצב הוא 'תת מגן' וכך גם בדרגות היותר נמוכות. הוא עצמו, כרמטכ"ל, העניק לעצמו את דרגת העל: 'רב מגן' - או בשמו המלא: רב מגן אלי בין".

"אני מצדיע ואומר תודה"

אין כאן טעות בסיפור הדרגות והצבא שהקים לעצמו אלי בין: הקרקס הזה אמיתי. המנכ"ל אוהב את משחקי המלחמה, את שעשועי חסמב"ה, את החיבור הישיר עם המשטרה. הוא אוהב את חדרי המבצעים למיניהם עם הפלזמות ועשרות הטלפונים. מי שהיה שוטר צבאי בעת שירותו הסדיר אוהב להנחית פקודות, לנזוף בפקודיו, לרמוס חלשים. הוא אוהב להשפיל יריבים אמיתיים או מדומים.

אחת הדוגמאות החרותה בזיכרונם של בכירים במד"א היא זו של דרור ריכטר, מנהל איזור לכיש במשך 19 שנה, שלפני ארבע שנים סר חינו אצל המנכ"ל והאחרון התנהג כמי שהחליט להעביר אותו סדרת חינוך. זה קרה, לא במקרה, בימים שבהם שהה ריכטר בחופשה פרטית בחו"ל. למשרדו החדש בתחנת אשדוד הגיע אחד מנאמני המנכ"ל, פרץ את הדלת, החליף את המנעול ופינה את חפציו של ריכטר למקלט המבנה. כשחזר האחרון לארץ והתייצב לעבודה - גילה לתדהמתו שהוא כבר לא. בעטו אותו החוצה, בהפתעה, גם ממשרדו וגם מתפקידו.

שבועות ארוכים הסתובב המנהל הבכיר מושפל ופגוע, טיפס על הקירות ושפך את ליבו בפני חבריו. הרושם שקיבלו אותם חברים היה אז ברור: הדחתו הברוטאלית נעשתה בגין עצמאות היתר שגילה במרחב לכיש, שם נחשב למלך, ומחוסר הסכמתו להיות תומך של המנכ"ל במאבקים פנימיים נגד הוועד. היו"ר שהחליף כובעים ונלחם עכשיו בחבריו לשעבר בא איתו חשבון, העביר אותו כאמור סדרת חינוך וגרם לו למשבר.

רק כעבור כמה שבועות, כשריכטר זחל כבר על הרצפה, העניק לו המנכ"ל מעין חנינה: הוא מינה אותו ללא מכרז לתפקיד מנהל מחלקת התרמות הדם. החזיר לו מעט מכבודו.

החיוך חזר אפוא אל פניו של ריכטר, הלקח נלמד, ונאמנותו היתה עכשיו מוחלטת: כשהסתיים מבצע עופרת יצוקה לפני שנה ומקהלת מעריצי אלי בין פצחה בשירי הלל ומכתבי חנופה למצביא הדגול, הצטרף אליה גם דרור ריכטר. במכתב מביך אל המנכ"ל, שעותקים ממנו נשלחו גם לראש הממשלה, לשר הביטחון, לשר הבריאות ולראשי רשויות מקומיות רבות - נאמר, בין היתר: "מד"א כארגון ההצלה הלאומי הוכיח וימשיך להוכיח את יכולתו ומקצועיותו כשהשוני הפעם הוא העומד בראשו, וכאזרח המדינה אני מייחל כי תמשיך לעמוד בראשו עוד שנים רבות".

כשהלשון שלו כבר היתה עמוק עמוק במקום ההוא, סיים המנהל המאולף את היצירה המונומנטלית בהצדעה וירטואלית: "במד"א לא מצדיעים, הרשה לי לחרוג מהנורמה - אני מצדיע לך ואומר תודה.

ברגשי כבוד וגאווה, תת מגן דרור ריכטר".

בריונים עם שרשרת ברזל

עובד בארגון, המכיר מכתבי חנופה נוספים מהסוג הזה, אומר שלפחות חלק מכותביהם באו בסוף על שכרם. "כשהמנכ"ל רוצה", הדגיש, "הוא יודע לתגמל ביד נדיבה. הרבה כסף הוא שופך על חלוקת הצ'ופרים למקורבים או למי שהוא חפץ פתאום ביקרם. זה מתבטא בקידום, בהעלאה בדרגה, בטיסה לחו"ל או בשדרוג הרכב שלך. בסל של המנכ"ל יש הרבה דובדבנים.

ביקשנו להצביע על מקרה אחד והוא צחק: "דרור ריכטר".

ריכטר, תמהנו, זה שרק לפני רגע שמענו איך המנכ"ל מרט את נוצותיו, ואיך הקורבן התחיל להצדיע לו-

"נכון", השיב, "אין כאן טעות. לפני שנתיים וחצי רכשו לו מכונית חדשה מדגם טויוטה קורולה ולפני שבועיים כבר רכשו לו רכב מהודר אחר: פורד פוקוס עוד יותר חדשה. אתם יודעים מתי מחליפים רכב על פי תקנון מד"א? אחרי שלוש שנים או אחרי 250 אלף ק"מ. תלוי מה קורה קודם. כמה לדעתכם עשתה מכוניתו האחרונה של דרור ריכטר לפני שהחליפו אותה? פחות מ-100 אלף ק"מ".

- יש לך דוגמה נוספת-

"יש לי הרבה. הרכב שסופק לריכטר הוא רק אחד מ-14 כלי רכב חדשים מדגם פורד פוקוס או מאזדה 3 שנרכשו לפני כחודש במיליוני שקלים. אחד מהם, מאזדה 3 בצבע אפור עכבר, הועברה למבקר הפנימי, אלי ארסלן, אף שלא היה זכאי לכאורה לקבל אותה. למה בכל זאת קיבל? כי מבחינת המבקר הפנימי מכונית הטויוטה קורולה החדשה שלו בצבע לבן, שנמסרה לו לפני שנתיים וחצי בסך הכל ועשתה גם היא פחות מ-100 אלף ק"מ, היא רכב ישן. קשה לו לנסוע מביתו שבקריית אונו למשרדו בת"א ברכב 'ישן'".

- כלומר, המבקר הפנימי שצריך לפקח על הנעשה בארגון, כולל על סגירת ברז הכסף לעשרות מכוניות חדשות, מקבל יחס מועדף-

"את זה אתם אמרתם".

שאלנו אנשים המכירים את המנכ"ל מה סוד כוחו ומתי זיהו אצלו את החולשה לאסוף "שבויים" באמצעות חלוקת ושדרוג כלי רכב והטבות שונות לעובדים - והם הציעו לנו לחזור למחצית הראשונה של שנות ה-2000. "אז, כשאלי בין כיהן עדיין בתפקיד יו"ר ועד העובדים וכעוזר המנכ"ל", אמר לנו אחד המנהלים, "נזרעו זרעי הפורענות. שם בנה המנכ"ל את כוחו. שם התחילה החגיגה הגדולה שלו במד"א".

החגיגה הזאת, מתברר, עסקה בראש ובראשונה בכיבוש לב העובדים. הוא נזקק להם כדי להילחם בהנהלה ולהפוך אותה לחלשה ומפוחדת. איך עשה זאת? הוא הזעיק עשרות עובדים ומנהלים מכל הארץ לצורך פיצוץ ישיבות בבית מד"א, כשאלה מגיעים למקום באמבולנסים.

התפריט היה ידוע: צעקות, התפרעויות, שלטים וחסימת הכניסות והיציאות מהבניין. לא פעם הם היו קרובים לפגיעה פיזית בנבחרי ציבור במד"א, לרבות בסגן נשיא מד"א, עו"ד בצלאל הוכמן.

"הכל היה יזום ומאורגן היטב", מאשר אחד החיילים של הוועד דאז, "הכל היה פרי מוחו של אלי בין. הוא הזעיק אותנו, הוא רצה מפגני כוח, הוא ניסה להלך אימים על חברי מועצה.

"באנו, צעקנו, הנפנו דגלים שחורים ופוצצנו ישיבות של נציגי המתנדבים, נציגי המועצה או של חברי הוועד הפועל. אנשים תפסו את הראש והתפזרו בבהלה הביתה. אני זוכר מקרה אחד שבו הגיעו אנשים של אלי בין לבניין עם שרשראות ברזל, חסמו את הכניסות והיציאות וקשרו בשרשרת עבה את מכוניתו של יו"ר הוועד הפועל דאז, האלוף במילואים יוחנן גור. שמורות אפילו תמונות מאותו אירוע מביך. גור הצליח לצאת את הבניין בשלום כאשר מישהו העניק לו טרמפ הביתה".

- ההפגנה הזאת אכן הגבירה את כוחו של בין-

"אם תקראו מכתבים שהוא שלח להנהלה בהתנשאות בנושאים שונים, ואת התשובות המגומגמות והמתחנפות שקיבל - תבינו שהוא השיג בדרכים האלה את שלו. ביד אחת הוא כופף את ההנהלה והבהיר לכולם מי בעל הבית, ביד שנייה ליטף את העובדים בכספיה. הוא הציף אותם במתנות גדולות וקטנות לחגים השונים, וכך גם בכל מועד שהוא החליט להפוך אותו סיבה לחלוקת מתנה. שולמן ישלם, הוא ידע, ואת הפירות האלה הוא יקטוף בסוף לעצמו".

150 אלף לריטה

"תבינו", אומר עובד ותיק מאזור הצפון, "לא מדובר היה במתנות רגילות שמחלקים במוסדות ציבוריים ובמקומות עבודה פרטיים. אצלו זה היה הרבה מעבר לתלושי החג בפסח ובראש השנה. מעכשיו בכל חג וחג כמעט, על פי דרישתו התקיפה, נפתחה קופת ארגון ההצלה לטובת חיזוק מעמדו: בפסח אחד נרכשו וחולקו סטים למיטה בסכום כולל של 186 אלף שקלים, זאת בנוסף לתלושי השי הרגילים במאות שקלים; בפסח שני יזם היו"ר הזמנת אלפי בקבוקי יין ב-200 אלף שקלים; בט"ו בשבט נרכשו קערות דקורטיביות ב-85 אלף שקלים; ובחג שבועות ערכות גבינה ומתנות חלופיות ב-190 אלף שקלים".

על פי אותו עובד ואחרים, יו"ר הוועד לא שכח את הילידים גם בחגים אחרים: בחנוכה נשאבו מההנהלה 80 אלף שקלים לחלוקת סט ספגטי או סט לסלט לעובדים; בפורים גיוונו עם דברי מתיקה בעלות של 65 אלף שקלים; בראשית שנת הלימודים ציידו את העובדים בשוברי קנייה לרשת חנויות גדולה לצורכי משרד; ובהזדמנות אחרת, גם היא במסגרת מה שכינו באירוניה "סיבה למסיבה", נפרדה ההנהלה מ-300 אלף שקלים בקירוב לטובת סט מצעים למיטה, מגבות רחצה ומגבות לפנים.

"ביום חג נוסף, שגם בו אין מחלקים במוסדות ציבוריים מתנות לעובדים, העבירו ממד"א לחברת כיתן טקסטיל 220 אלף שקלים לצורך רכישת 1,600 שמיכות פיקה. כניעת ההנהלה לוועד בראשות אלי בין היתה מוחלטת".

- מה אתה מתלונן, הרי תפקיד יו"ר ועד עובדים הוא לדאוג לעובדים.

"נכון, אבל הכסף למתנות נלקח ברובו מקופת הארגון, ולא מקופת הוועד. זה הבדל עצום. הוא היה מיועד במקור למטרות לגמרי אחרות. בנוסף, אם העובדים כל כך יקרים למנכ"ל, הוא אמור היה להמשיך במסורת הזאת גם אחרי כניסתו לתפקיד החדש. אבל עובדה שהוא הפסיק את הנוהג הזה".

בכיר ממרחב הירקון של מד"א: "צריך להבין שמאחורי בולמוס הקניות הזה עמד כל הזמן אדם אחד ששמו אלי בין. הוא יזם, הוא דחף, הוא בחר בחשאי את המתנות ללא ועדת מכרזים כלשהי. הוא רץ למרחקים ארוכים ובפורים 2005, לקראת פרישת המנכ"ל הקודם, אבי זוהר, נשבר השיא: ריטה ורמי קלינשטיין הוזמנו לאירוע גדול של העובדים בהיכל התרבות בת"א במחיר שערורייתי - קרוב ל-150 אלף שקלים תמורת שעה וחצי של הופעה".

- אף אחד לא קם וצעק 'הלו חברים, השתגעתם, רדו מהגג, אנחנו לא בית התעשיינים, לא בורסת היהלומים, לא מוסד פרטי - יש לנו צרכים אחרים-' איש לא הזכיר לוועד ולהנהלה שמדובר בגוף ציבורי, דל אמצעים, שפונה לציבור בבקשה להרים לו תרומות, אפילו של 10 שקלים?

"אף לא אחד. אנשים שתקו. אנשים פחדו. אלי בין היה כבר איש חזק, מתוחכם, בעל קשרים בפוליטיקה, במשרד הבריאות, במרכז הליכוד. שומר נפשו ירחק ממנו".

- מאין נמשך הכסף למופע של ריטה-

"שבו חזק על הכיסא: מהתקציב שהיה מיועד להגברת הפעילות של בני הנוער בארגון. מהתקציב שנועד להגביר את פעילות המתנדבים. אטימות, אני קורא לזה, קהות חושים, אובדן הדרך. אין לי מילה אחרת".

הסוויטה במלון הנסיכה

סל הפינוקים של עובדי מד"א כולל כבר שנים יציאה לנופשוני השתלמות באילת או בים המלח שאותם מארגנת העמותה לקידום מקצועי של ההסתדרות. ומי שלט גם בחגיגה הזאת? יו"ר הוועד, אלי בין. מי היו המאושרים המצ'ופרים שהגיעו לנופשונים האלה יותר מפעם בשנה? מקורביו של אלי בין. מי ביקשו להירשם לסופי השבוע האלה באילת ונאמר להם, לתדהמתם, שהם ניצלו את זכאותם? אנשים שלא היו סמוכים לצלחת הוועד.

העדויות בנושא הזה מלמדות שמלון הנסיכה באילת נבחר כמלון הבית של אלי בין וחבריו לנופשונים, ושאליו נהג היו"ר להגיע עם העובדים האחרים. אבל מי שהיה במחצית השנייה של שנות ה-90 נהג אמבולנס פשוט בעפולה וגר פעם בדירה מאוד צנועה בעיר, התקשה כנראה להתגורר בחדר רגיל במלון המפואר. הוא נזקק לסוויטה מהודרת ומרשימה ביופייה בקומה ה-15, בחר לעצמו את זו המכונה "המרוקאית", והיה מאושר.

הוא לא היה לבד. גם המבקר הפנימי בארגון, אלי ארסלן קיבל שדרוג, אבל רק ל"ג'וניור סוויטה". לא רק רכב חדש, מתברר, עושה לו טוב. גם הוא אוהב את החיים הטובים.

לזכותו של בין ייאמר שהוא בחור יצירתי ושבנוסף להמצאת חגים ואירועים לטובת העובדים; בנוסף להצפת הארגון ברכבים צמודים חדשים; בנוסף לארגון הנופשונים מדי שנה; ובנוסף לחלוקת הדרגות והצ'ופרים הנוספים - הוא הגה כיו"ר הוועד עוד רעיון מופלא: להוציא משלחת של 20 מנהלים וחברי ועד לחודש לימודי אנגלית בארה"ב על חשבון אגודת ידידי מד"א. במדינת ישראל, הוא הגיע כנראה למסקנה, קשה יהיה לחברים היקרים שלו ללמוד את השפה. הם לא יקלטו.

ואכן, במשך שלוש שנים מומשה התוכנית החדשה, שבה שולבו כאמור גם חברי ועד ומקורבים אחרים למלכות. "זה היה חלום", סיפר אחד המאושרים, "כי הטיסה, המלון וארוחת הבוקר - היו על חשבון אגודת התורמים. בנוסף, בסוף כל שבוע הגיע נציג של התורמים ומסר לכל אחד מאיתנו מעטפה עם 300 דולרים להוצאות. הלימודים? למדנו, אבל לא מי יודע מה".

היכן היה החבר אלי בין כשהנבחרת שלו בילתה בקולג'? הוא נשאר בישראל, אבל לא כל התקופה. כיו"ר הוועד הוא החליט שמוטלת עליו החובה והאחריות לטוס לשיקגו לכמה ימים כדי לבקר את חברי המשלחת ולדרוש בשלומם. היתה לו, בכל זאת, בעיה: הוא לא שולט בשפה האנגלית. הוא נזקק תמיד למלווה מתרגם. מה עשה? צירף אליו לטיסה את אחד מנאמניו, אורן בלושטיין. עוד כרטיס טיסה, עוד הוצאה, עוד חבר מאושר ותומך נלהב כיום של המנכ"ל החוגג.

באיזה חדר התגורר אלי בין במלון המשלחת של מד"א בשיקגו? שוב בסוויטה, אם כי לא מפוארת. הסיבה: המלון היה הפעם פחות מהודר ממלון הנסיכה.

מבקר המדינה חושף

אחרי קרוב לשבע שנים מתוקות בראשות הוועד, שבהן הצליח להפוך אותו לבסיס כוחו הפוליטי, נערך אלי בין להסתערות על כיסא המנכ"ל, תא"ל (מיל') אבי זוהר, שעמד לפרוש בשלהי קיץ 2005. זה היה חלומו הגדול. רק שבדרך לכיבוש השלטון היו לו כמה בעיות: המכרז לתפקיד המנכ"ל אמור היה להיות פתוח למתמודדים חיצוניים ולא פנימי בלבד; בוועדת המכרזים אמור היה להשתתף נציג נציבות שירות המדינה; תנאי הסף מבחינת הכישורים הנדרשים היו השכלה אקדמית וידיעת השפות עברית ואנגלית על בוריין.

בעיות? מבחינת יו"ר הוועד בעיות קשות, בלתי עבירות כמעט. אבל אלי בין וחבריו בוועד הפועל של מד"א פתרו אותן אחת אחרי השנייה. נציג נציב שירות המדינה לא שובץ בוועדת המכרזים, המכרז החיצוני הפך לפנימי, לא נדרשו יותר שליטה בשפה האנגלית על בורייה והשכלה אקדמית ובוטל הצורך בהסכמת שר הבריאות לבחירת המנכ"ל.

מי ניהל את הישיבות האלה? ד"ר נועם יפרח, שהיה יועץ שר הבריאות בשכר, ושגם על אופן בחירתו מתח מבקר המדינה ביקורת קשה. בין היתר, כתב: "אני רואה בחומרה את הליך הבחירה של ד"ר יפרח ליו"ר הוועד הפועל. ד"ר יפרח היה מועמד יחיד לתפקיד, והוא סלל לעצמו דרך נוחה להיבחר".

עם רקורד כזה אין פלא שהוא היה אחד האדריכלים של פרויקט תפירת המכרז לחברו היקר. החבר הזה השתתף בעצמו בתרגיל המסריח, והמבקר כותב: "מר אלי בין היה משתתף פעיל בדיון שבו התקבלו החלטות הנוגעות להגדרת דרישות המשרה ולהליך הבחירה של המנכ"ל. מר בין הצביע בעד קיום מכרז פנימי. הוא השתתף בקביעת הרכב ועדת המכרזים אשר בפני חבריה התייצב ימים ספורים לאחר מכן. מר בין לא הצהיר, כמתחייב מהתקנון, על היותו בניגוד עניינים. הוא היה מודע לכך שבדרך פעולתו הוא מעורב בהתוויית הדרך למינויו שלו כמנכ"ל".

יו"ר הוועד זכה בכתר באוגוסט 2005, וזמן מה לאחר מכן נקרא כאמור מבקר המדינה לחקור את הפרשה. או אז נזעקו המנכ"ל החדש וחברו היו"ר, שני "הנבחרים המאושרים", אל משרד עו"ד בת"א, מכרו לו את הסבריהם והאחרון ביסס עליהם את תגובת מד"א למבקר המדינה. הסיפור הוציא מהכלים את מי שכיהן אז כנשיא מד"א בפועל, האלוף (מיל') יוחנן גור, וזה שלח מכתב ללינדנשטראוס - מכתב שגרם לאחד מחברי הוועד, יורם מיכאלי, למתוח עליו ביקורת קשה בשיחות פנימיות.

גור התקשה להבליג. "הובא לידיעתי שאתה מתבטא בגנות מכתבים שאני כותב ומביע דאגה שהם מגיעים לידיים ולעיניים לא רצויות ואף מציע לקולגות שלך בוועד הפועל לאסור עלי כתיבת מכתבים", כתב לו.

"ובכן, מר מיכאלי, מאין אתה שואב את הסמכות לאסור עלי כתיבת מכתבים? באיזו זכות מוסרית אתה מציע לאסור עלי לכתוב מכתבים לאחר שהרמת יד והצבעת לאישור התגובה לדו"ח מבקר המדינה - תגובה מלאת שקרים ועיוותים? אתה מודאג משום מה שמבקר המדינה יקרא את מכתבי, אך אינך מודאג באותה מידה שהוא יקרא את דברי השקר הכלולים ב'כתבי הפרקליט'? זה מוסר כפול! זו צביעות ברמה הכי גבוהה האפשרית!"

מיכאלי דחה אז את הדברים, והשבוע הסביר לנו שיוחנן גור טעה משום שמכתב התגובה למבקר לא נדון ולא אושר בוועד הפועל. הוא הוכן לדבריו בידי אלי בין וד"ר נועם יפרח, ביחד עם הפרקליט שייצג אותם. "לא הייתי בסיפור הזה", טען, "אין לי נגיעה לאותה תגובה. הביקורת עלי לא היתה במקומה".

הביקורת על תגובת גיבורי הפרשה היתה במקומה, ודו"ח המבקר לינדנשטראוס מדבר בעד עצמו. הדו"ח הזה הונח כעבור זמן על שולחן בג"ץ וגרם לפסילת המכרז והזכייה של אלי בין - אבל האחרון לא אמר נואש. ב-2008 הוא ניגש למכרז החדש, מצא מולו איש מנוסה ומיומן, ראש אגף המבצעים בארגון במשך עשרות שנים, דורון קוטלר, ואמור היה להפסיד לאיש שכיהן כממלא מקום של ארבעה מנכ"לים בארגון. לאיש שנחשב לאדם שקול, רציני ויצירתי.

אלא שהמשחק המשיך להיות מכור, הורדת רף הדרישות סללה לאלי בין את הדרך לתפקיד בפעם השנייה, דו"ח מבקר המדינה כאילו לא היה. התפוח הזה נבחר, בחירתו אושרה בצורה מגומגמת בידי ועדת טנה שפניץ, ועוד לפני שזה קרה כבר בא המנכ"ל החדש חשבון עם מי שהעז להתמודד מולו במכרז: דורון קוטלר.

הוא הדיח אותו מתפקיד ממלא מקום המנכ"ל, הרחיק אותו מוועדות חשובות, פגע בכוחו ובמעמדו - הוכיח שהוא, אלי בין, בדיוק מה שאומרים עליו: איש רע, נוקם ונוטר. איש שחושש מבעלי מקצוע שיש להם גם אמירה. איש שמפחד מבעלי עמוד שדרה.

motig@israelhayom.co.il michals@israelhayom.co.il uzid@usraelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו