ט"ו בהב

עדיאל, דנה ובּים / כלבלב בגיל הזהב 

"אל תשליכני לעת זיקנה" הוא פסוק חשוב - גם כשזה נוגע לבעלי חיים. רוב האנשים שמגיעים לעמותות למען בעלי חיים בוחרים לאמץ גורים. בצער בעלי חיים בישראל מסבירים שהדבר נכון במיוחד לגבי זוגות צעירים, שמעדיפים לצרף לתא המשפחתי החדש כלב צעיר שיהיה אפשר לעצב, ואשר יוכל לגדול עם המשפחה שבדרך. 

מהסיבה המצערת הזו, נותרים כלבים מבוגרים רבים ללא מענה - וזו בדיוק הסיבה שעדיאל ודנה אידלמן־בן ג'ויה, בני 28 מנתניה, החליטו לפני שבעה חודשים לאמץ את בּים, טרייר מעורב בן 10.

"רציתי לאמץ כלב שאנשים אחרים לא ייקחו", מספרת דנה. "ראינו אותו בפייסבוק, קראנו עליו והתאהבנו בו. חברים ובני משפחה שלנו התנגדו לאימוץ, אמרו שהוא זקן ומכוער, אבל אנחנו התעקשנו".

עדיאל, שחשש שכלב זקן יהיה עייף וחסר אנרגיה - התבדה. "אחרי שבוע גילינו שיש לו אופי של גור, ושהוא ממש היפראקטיבי. אולי זה בגלל שהבעלים הקודמים היה מבוגר ולא שיחק איתו, ואולי בגלל שאנחנו היפראקטיביים בעצמנו - אבל הוא ממש מתאים לנו".

בּים, שידוע בחיבתו המיוחדת לכדורים ("הכדור הוא כל עולמו"), הפך לכוכב השכונה: "הוא יודע לתפוס כדורים באוויר, הוא אתלטי ומוכשר, ומושך אליו ילדים בגינה, שמתלהבים מהטריקים שהוא יודע".

המחשבה על העתיד לא מרתיעה את בני הזוג. "הבאנו בחשבון שלא כל החיים לפניו, ועדיאל דאג שאם יקרה לו משהו אני אהיה עצובה", אומרת דנה, "אבל אנחנו מקבלים ממנו יותר הערכה, ויש לו הרבה לתת. הוא מלא אהבה, וגם כשעצובים וגם כששמחים, הוא מלקק ומחבק. אנחנו לא מתחרטים לרגע שאימצנו אותו ומכורים אליו, הוא הולך איתנו לכל מקום. 

"גם החברים והמשפחה שהתנגדו מאוהבים בו עכשיו ומשבחים אותנו על הבחירה, והאימוץ של בּים בהחלט העלה את המודעות בסביבה שלנו לאימוץ של כלבים  מבוגרים או של כלבים פחות אטרקטיביים. אנחנו, בכל מקרה, מרגישים שזכינו".

ירון, קרן וז'אק / שפת סימנים לכלבים

ז'אק, בסך הכל בן שנתיים וחצי, חי במשך שנה וחצי בעולם של דממה ותסכול. ז'אק (ג'ק ראסל מעורב) הוא כלב חירש, שהגיע לאגודת צער בעלי חיים בישראל לאחר שנמצא נטוש וקשור לגדר עם פנקס החיסונים שלו. הבעלים הקודמים שלו, אם בכלל הצליחו להבין שיש לו מגבלה פיזית, לא הסתדרו איתו והוא גדל להיות כלב תוקפן וחרדתי.

אבל כל זה לא הרתיע לרגע את ירון (זיגי) פרזי (30), קוסם ואמן חושים מחולון, ואת בת זוגו קרן, שאימצו את ז'אק לפני שנה, ובהרבה אהבה וסבלנות הצליחו להפוך אותו לכלב מאושר וחברותי. "ראינו אותו בפייסבוק של צער בעלי חיים אחרי שראינו הרבה כלבים והתאהבנו בו", מספר ירון. "לא בגלל שהוא חירש - למרות שהוא חירש. כשז'אק הגיע אלינו, הוא היה במצב נפשי גרוע: לא מחונך לצרכים, הורס, נובח הרבה, לועס כל דבר,  חוטף אוכל מהשולחן. אצלנו הוא עבר ממש שיקום". 

ירון לא התייאש מ"המצב הקטסטרופלי" שז'אק היה בו ומיהר לחפש פתרונות באינטרנט: "קראתי מאמרים, ראיתי סרטונים ונכנסתי לקבוצות שמספקות הנחיות לאילוף כלבים חירשים. תקשורת היא מרכיב בסיסי אצל כלבים, וזה היה ממש חסר לז'אק כי לא תיקשרו איתו קודם. הוא היה מתוסכל - הפעם הראשונה שמישהו תיקשר איתו היתה רק בגיל שנה וחצי!"

לדברי ירון, הוא פיתח עבור ז'אק שפת סימנים מיוחדת, ומאותו הרגע "מחסום התקשורת נעלם". "הסימנים מבוססים על אופי התנועה - למשל, 'כף יד' כדי לעצור וסימן של 'בוא' כדי לבוא. התחלנו מפקודות אילוף בסיסיות ולימוד באמצעות חטיפים, והיום הוא כבר עושה טריקים מתקדמים יותר כמו להתגלגל על הגב ולתת יד. 

"הוא למד ממש מהר, כל פקודה לקחה לו ימים ספורים, והכי חשוב - יש לו ברק בעיניים, כאילו הוא אומר, 'אני מתלהב מהקונספט הזה של מישהו שמתקשר איתי, אני עושה משהו מגניב ומקבל חיזוק'. הוא אמנם כלב תלותי יותר מכלבים אחרים, אבל אינטליגנטי במיוחד. הוא דואג לקשר עין, לא מתרחק, בודק כל הזמן שאנחנו בסביבה, ממש לוקח אחריות. ובעיקר - רואים שהוא מאושר".

דרור וג'סי / דווקא כי הוא שחור 

כולנו עדים למקרי גזענות ואפליה מכוערים, אבל מתברר שהם קיימים גם כלפי ההולכים על ארבע. "הרבה מאוד אנשים שמתעניינים באימוץ בעלי חיים פוסלים אותם בגלל צבע פרוותם", מספר יניב עובדיה, מנהל המחלקה לחינוך להומניות באגודת צער בעלי חיים בישראל. 

"קרוב למחצית מהמועמדים שלנו לאימוץ הם בעלי חיים שחורים, כי הם לא רצויים, ואין לזה שום קשר לאופי שלהם. נתקלנו גם במקרים של אנשים שהתחברו מאוד לכלב מועמד לאימוץ, ואז שאלו: 'זה כלב נחמד, האם יש לכם אותו גם בצבע בז'?'" 

לדבריו של עובדיה, אין הסבר חד־משמעי לתופעה: "במקרה של חתולים, הרתיעה נובעת בעיקר מאמונות תפלות שגורסות כי חתולים שחורים מביאים מזל רע, אבל אצל כלבים זה לא ברור". 

אורלי זכאי, יועצת להתנהגות חתולים, סבורה כי גם לטכנולוגיה יש יד בדבר, וליתר דיוק לתרבות הסלפי. "אנשים חושבים בטעות שחתול או כלב שחורים מצטלמים פחות טוב", היא מסבירה. 

נקודת האור מגיעה מאנשים שמודעים לתופעה ונוקטים שיטה של העדפה מתקנת. אחד כזה הוא דרור בן מויאל (40) מחולון, אב לשלושה, שאימץ את ג'סי, כלב רועים מעורב בן 4 בעל פרווה שחורה וקטיפתית. 

"לפני שלוש שנים בערך הבת שלי ראתה את ג'סי בפייסבוק של האגודה", מספר דרור. "הוא היה בן 10 חודשים, וראו בעיניים שלו שהוא רוצה לחיות. כשהגענו לאגודה וראינו את כל הכלבים בתאים, זה היה ממש כאב לב. היו שם הרבה כלבים שחורים, כי אנשים לא רוצים אותם. אז בחרנו בג'סי דווקא כי הוא שחור - שחור ומקסים".

היום ג'סי הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה: "הוא הילד הנוסף שלנו. לפעמים ג'סי נראה מרתיע כי הוא גדול, אבל הוא כלב טוב והכל הולך איתו חלק. כשהוא משחק, אנשים מבינים שזו טעות לפחד ממנו, והכל בזכות העיניים הטובות שלו".

אוולין וקלי / אהבה ממבט ראשון

גם לאוולין שון (72) מתל אביב וגם לכלבתה קלי היו חיים לא קלים לפני שנפגשו: אוולין, ילידת הולנד שחיה בארץ כבר חמישים שנה, היא ניצולת שואה ואלמנה הלוקה בשיתוק מוחין (CP), המגביל את תנועותיה. "תמיד עשיתי הכל לבד, אני עצמאית. זה קשה אבל אפשרי", היא מעידה. "מה שהייתי צריכה זה חברה"; קלי, פינצ'רית מעורבת בת 3 וחצי, אומצה על ידי משפחה, אך זו לא רצתה בה עוד והיא הוחזרה לאגודת צער בעלי חיים. 

בנובמבר האחרון אוולין, ששני כלביה הקודמים מתו ממחלת הסרטן, החליטה לאמץ חבר או חברה הולכים על ארבע והגיעה לשם כך לאגודה. מאחר שהיא מוגבלת מבחינה גופנית ומסתייעת בכיסא גלגלים, היה חשוב לה לאמץ כלב המחונך לצרכים. 

החיבור בין השתיים קרה בשנייה: "קלי בחרה אותי - היא פשוט קפצה לחיקי על כיסא הגלגלים, ומייד הרגשתי שהיא כבר שלי, ושאנחנו מסתדרות מצוין. מאז אנחנו עושות הכל יחד - יוצאות לטיולים עם המטפלת בכיסא, אוכלות יחד וישנות יחד".

"חיית מחמד זה טוב לנפש", מוסיפה אוולין. "זו חברה לכל דבר, זה מוריד את הלחץ הנפשי. מעולם לא הייתי צריכה שום דבר חומרי, אבל גם אנשים בריאים וגם אנשים מוגבלים או מבוגרים - כולם צריכים חברה".

•              •

במשרדי האגודה ברחוב הרצל 159 בתל אביב, בין 08:00 ל־13:30. חניה חינם בפארק החורשות הצמוד לאגודה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו