וסרמן נגד ההורים

הטלפון התורן הגיע אלי לפני כשבועיים, בשעת ערב מאוחרת, כשהחלה להתלקח בארץ "מחאת הסרדינים" - מחאת ההורים נגד הצפיפות בכיתות. מחאה שהובילה להשבתת הלימודים באלפי בתי ספר; מחאה שהנהלת הסתדרות המורים אמורה היתה ליזום ולהוביל - או לפחות לתמוך בה - ולמרבה התדהמה ניסתה להכשילה.

האיש שדיבר איתי שאל תחילה שאלת תם: האם מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן, תומך לדעתך בשביתה החשובה שנועדה להקטנת מספר התלמידים בכיתה מ־40 ל־30 במקרה הרע? האם לדעתך מסייע וסרמן לוועדי ההורים במאבק שישפר גם את תנאי העבודה של רבבות מורים? 

השבתי בחיוב.

"אתה טועה", אמר, "הוא לא תומך בשביתה. הוא מתנגד לה בתוקף. הוא רק עושה זאת בסתר, בחשאי, מאחורי הקלעים".

וסרמן מתנגד לשביתה כל כך צודקת? לא האמנתי לו. "הרי כיתות קטנות, סבירות, של 30 תלמידים הן אינטרס ברור גם של המורים", אמרתי. "הרי גם הם ייהנו מכך. וסרמן צריך להוביל את המלחמה הזאת".

"נכון", אמר, "אבל המלחמה הצודקת של ההורים לא ממש מעניינת אותו... הוא עסקן, הוא נהנתן כמו שאתה יודע, הוא מבלה בבתי מלון מפוארים; הוא בטיסות, בכנסים בחו"ל, בטקסים - והכי הכי מעניין: הוא ברומן עם נפתלי בנט. הוא לא רוצה להרגיז את שר החינוך החדש. הוא רואה בהורי התלמידים, ביוזמי המחאה, יריבים של בנט. הוא טוען ברצינות שאסור לחזק אותם".

שוב לא האמנתי לגרון העמוק. דבריו לא נשמעו לי הגיוניים. 

בנט. דואג לווסרמן, לא לתלמידים // צילום: קוקו

ולמרות זאת - בדיקה שערכתי, יחד עם עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת, העלתה את העובדות הבאות: וסרמן הינחה את ראשי הסניפים לקיים שיחות עם ועדי ההורים באזורי השיפוט שלהם; וסרמן חיפש דרך להוריד את גובה הלהבות בנושא הרגיש הזה; וסרמן הסביר למקורביו שאין סיבה להשבתת הלימודים בגין הצפיפות בכיתות. הוא היה נחוש בעמדה הזאת.

והמדהים מכל - באחת מישיבות ההנהלה, על פי זיכרונו של אחד הנוכחים, הוא אמר במפורש: "אני לא רוצה שההורים יצברו כוח... אני לא רוצה שזה יקרה..."

שורה תחתונה: וסרמן נגד ההורים. וסרמן נגד התלמידים. וסרמן נגד המורים שמלמדים בתנאים בלתי אפשריים. הוא בעד אדם אחד: שר החינוך החדש, נפתלי בנט. בהמשך נסביר איך האינטרסים של שני החברים החדשים מתחברים.

 

וסרמן בועט בנשיאה

רמזנו כאן יותר מפעם אחת על רצונו של וסרמן להיפרד מנשיאת בית הדין הפנימי, השופטת בדימוס שרה פריש. רמזנו שזה עומד לקרות, שכבודה אינה מיישרת איתו קו, שהיא בדרך הביתה - אבל וסרמן הכחיש. היא המשיכה בתפקידה. 

עכשיו זה קורה. אין לי מושג אם ערב נסיעתו ביום א' השבוע, לעוד גיחה מיותרת לארה"ב על חשבון המורים, הוא הספיק כבר לדווח לנשיאה על הפרידה הצפויה ממנה, או שפריש תקרא זאת כאן הבוקר בפעם הראשונה. אבל האיש הנגוע בשחיתות אישית וציבורית קשה, קיבל לפני שבועיים החלטה סופית בנושא: להדיח אותה. קבלו תיקון: לא להאריך את ההסכם איתה.

פריש. לא פסקה לטובת וסרמן // צילום: ליאור מזרחי

אחת הסיבות כנראה: בעתירה של גילה קליין, ראש סיעת האופוזיציה "נחל", פסקה כבודה לטובת האחרונה. שומו שמיים. פריש לא בעטה בה ולא זרקה אותה לכל הרוחות - שוד ושבר. איך היא עשתה לו דבר כזה?

הסיפור בתמצית: קליין ביקשה לפני כשנה מווסרמן, לצורכי פעילותה לטובת המורים, לקבל את רשימת המורים חברי הארגון ואת פרטי ההתקשרות איתם המצויים במאגר. היא נדחתה על הסף. היא ביקשה לקבל את רשימת 401 חברי הוועידה של הסתדרות המורים והדואר האלקטרוני שלהם, ושוב נדחתה.

בנסיבות האלה עתרה קליין באמצעיה הדלים לבית הדין הפנימי, ביקשה לקבל את המידע הבסיסי הזה - לצורך יצירת ושמירת קשר עם המורים ברחבי הארץ - ומצאה את עצמה מול סוללת פרקליטים מטעם המזכ"ל. בקרב הזה בין דוד לגוליית, בין האור לחושך, בין הטובה לרע - ניצחה קליין כבר בינואר השנה, אבל וסרמן לא העמיד עדיין לרשותה את הנתונים האלה. 

גרוע מכך: הוא המשיך לבזבז כספים של המורים במלחמה ההזויה בקליין, הורה להגיש ערעור, גרם להגשת בקשות דחייה בתיק - לרבות בקשה להחלפת המותב - משך ומשך את הזמן עד שלפני שבועיים, כשהבין כנראה שהלימון נסחט כולו, טיפס מדרגה: החליט כאמור סופית לסיים את ההתקשרות עם פריש. 

ואכן, בישיבת ההנהלה המצומצמת, שבה שולט וסרמן ללא עוררין, שאל אותו אחד החברים אם שרה פריש התפטרה. תשובתו הקטגורית היתה: "לא". כלומר, אני החלטתי לסלקה. 

התירוץ היה, על פי זיכרונו של אחד הנוכחים: סיכמנו איתה על שנה והיא מכהנת כבר כמה שנים. לא נתערב בשום הליך שהיא מנהלת עדיין.

השופט קוטון. יש לו שיניים

הנוכחים שמעו, החליפו ביניהם מבטים ושתקו. איש לא העז לשאול את החבר וסרמן את השאלה המתבקשת: למה, יוסי? מה קרה בדיוק? מדוע דווקא עכשיו אתה מסלק אותה?

איש לא רצה להרגיז את הדיקטטור. גם לא זה שהעז למלמל כמה משפטים באוזני ידידים ולהסביר מדוע לדעתו מתנהג וסרמן כמי שעומד להיפרד בקרוב מתפקידו; מדוע לדעתו התחילה כבר, בחצר הפנימית, מלחמת הירושה.

 

דרוש שופט נוח...

אילו שמו של וסרמן לא היה נקשר בפרשיות שחיתות חמורות, יחד עם איש סודו יוסי אפרת; אילו לא פורסמו כאן ממצאי התחקיר של עוזי דיין ומיכל שבת על פרשיותיו השונות - כי אז היה וסרמן מאבד את שארית הבושה ומושיב על כיסאה המתפנה של פריש אדם מסוגו. 

אם לשפוט על פי עולם מושגיו, אחרי שפריש איכזבה אותו, הוא היה שמח להושיב על הכיסא הזה שופט בדימוס חסר חוט שדרה, חסר בושה וכבוד עצמי; משפטן ציני שמוכן לעצום עיניים.

במילים פשוטות: אדם חסר יושרה בסיסית, חסר מצפן ומצפון, חסר ערכים - מהזן של וסרמן. אדם שלא יתבייש לשרת מזכ"ל מושחת כזה ואחר כך לטעון: לא ידעתי לאן נכנסתי.

רגע לפני שהורדתי את החומר לדפוס, לחש מישהו על אוזני: וסרמן עוד עשוי להפתיע אותך ואת עמיתיך. יש לו מועמד רציני לתפקיד. 

שאלתי: אתה מדבר על עו"ד אפרים זילוני מההסתדרות?

איש שיחי פרץ בצחוק. "לא, לא", אמר, "אני יודע מי זה זילוני, הוא באמת בתמונה, אבל זה לא הוא. את זילוני מההסתדרות מייעד וסרמן לתפקיד סגן הנשיא".

 

בנט ווסרמן, אחים

כאילו אין די בפרשיות הקודמות והחדשות של וסרמן - הגיח פתאום משום מקום הוגה הדעות המחונן הזה, איש האשכולות, המחנך ומורה הדור, ובין טובת הנאה אחת לאחרת, בין גיחה וחזרה מחו"ל, בין מעלליו האחרים שהמשטרה משלימה בימים אלה את חקירתם, נכנס באיוולתו למגרש הפוליטי. נכנס והסתבך עד צוואר.

ועוד איך הסתבך. הוא הסתבך בתמיכה בהצעת החלטה של ארגון החינוך העולמי הקוראת לחרם על ההתנחלויות בישראל; בהסרת המצור על עזה ובעוד נושאים שנויים במחלוקת. הוא קיבל החלטה פוליטית בארגון שאינו פוליטי אלא מקצועי. בדרך, אחרי שנחשף, הסתבך בשקרים. 

איך המאור הגדול של המורים הגיע בכלל למקום הזה? הנה הסיפור על קצה המזלג: הסתדרות המורים מזרימה מדי שנה מאות אלפי שקלים לארגון המורים הבינלאומי כדמי חבר. בכך היא מבטיחה בעצם לווסרמן ולמקורביו, ובהם המתורגמנית הצמודה שלו לאנגלית, ציפי דביר, הזמנות לאירועים ולכנסים ברחבי העולם (כיסוי הטיסות וחלק מהאירוחים בשנים האחרונות מגיע למאות אלפי שקלים ונשאב גם הוא מכיס המורים).

העסקנים האלה אוהבים את זה, מסבירים למי שמוכן לשמוע אותם כמה זה חשוב למדינה, ועוד לפני שהם נוחתים בארץ, כבר מתחילה ההתרוצצות לקראת הנסיעה הבאה. יש לחבורה הזאת תיאבון גדול. 

במסגרת החגיגות האלה מתקיים אחת לארבע שנים קונגרס של ארגון החינוך העולמי כאשר זמן מה לפני פתיחתו, או במהלכו, מנסחת ועדה מיוחדת החלטה מוסכמת בסוגיית ישראל והפלשתינים. זה קרה לפני ארבע שנים בקייפטאון וזה קרה בחודש האחרון בבריסל, לשם הגיעו וסרמן ואנשיו בהסתר, ונתנו את ברכתם להצעת החלטה אנטי־ישראלית שתתקבל בקונגרס בקנדה.

לציבור המורים, מיותר לומר, המורכב מכל הקשת הפוליטית, הם לא דיווחו על מעשיהם.

לרוע מזלם קרתה תקלה: גילה קליין שמעה שלהקת וסרמן עומדת לצאת לעוד סיבוב הופעות בחו"ל - תחילה לכנס קצר בארה"ב ובהמשך לקונגרס בקנדה - ויצאה מהכלים. היא פירסמה פוסט נשכני, האשימה את וסרמן בשחיתות, הזכירה למורים שלחגיגת הנסיעות הזאת יש לווסרמן כסף, אבל לא לחלוקת מלגות למורים שבוטלה בהוראתו. 

הפוסט של קליין פורסם ביוני, ויומיים לאחר מכן פירסם וסרמן הודעה שתכליתה אחת: להצדיק את הנסיעה לקנדה. רוח דבריו: מחשש להצעת החלטה חמורה נגד ישראל הוא טס בחודש האחרון פעמיים לבלגיה וחזר ממנה עם "הישג והצלחה מרשימים".

מהו אותו הישג מרשים? מעבר לאמירה כללית כי "הנוסח המוסכם יהיה המסמך היחיד שיוצג בקונגרס", לא פירט המזכ"ל. בצדק רב מבחינתו: הוא הסתיר את כתב הכניעה.

כשהתגלה המסמך, כשנחשף הסוד, פרצה כצפוי השערורייה, כבשה את מהדורת החדשות, וגרמה לווסרמן ולאנשיו לפרסם הודעה שקרית: לא נחתם הסכם כלשהו בעניין ישראל־פלשתין.

ועוד הטעיה גסה של וסרמן: בניגוד לטענתו כי בקונגרס הקודם בקייפטאון המשלחת הישראלית נמנעה - היא תמכה ועוד איך. וסרמן, יחד עם חברי המשלחת מהמפד"ל, גד דיעי ושלמה ישי, היו מעורבים בניסוח כתב הכניעה.

ציפיתם ששר החינוך, כמו יתר לוחמי גבורות ישראל מהבית היהודי, יגנו את תמיכת וסרמן בהחלטה האנטי־ישראלית? הגזמתם. 

הם שותקים. על פי תשובת בנט לעוזי דיין, הוא שוחח עם וסרמן וזה הבטיח לו לא לתמוך בהודעה המוסכמת ואף לצאת מהאולם. מחיאות כפיים.

נזיפה? חשיפת השקרים של המזכ"ל, מלווה בדרישה נחרצת שהוא ומלוויו לא יגיעו בכלל לקונגרס בקנדה? חלילה. בנט זקוק לווסרמן ב"מחאת הסרדינים", ווסרמן זקוק לשר בנושאים אחרים - נסגר המעגל. הם אחים.

 

החשב שהפך לגנב 

התלונה המי יודע כמה שקיבלנו החודש עסקה באלי נתיב, עד לאחרונה החשב של עמותת גמלאי צה"ל, "צוות", שהתקבל לעבודה ב־2006, הבין שיש דרך לגנוב מהקופה והפך לגנב סדרתי.

תחילה גנב סכומים קטנים יחסית של כמה אלפי שקלים, עם הזמן קיבל תיאבון וגזר לעצמו סכומים גבוהים יותר ויותר - רק בשנה האחרונה שילשל לכיסו החבר נתיב כ־170 אלף שקלים.

איך התגלתה המעילה? לגמרי באקראי הודות לערנות עובדים בבנק שאיתו עובדת העמותה. החשד הועבר להנהלת העמותה, החשב־גנב התבקש לתת הסברים, הודה מייד בגניבת כ־170 אלף שקלים, הבטיח להחזיר אותם והוסיף את המשפט ההזוי הבא: אם תגלו עוד כספים שגנבתי, תגידו לי ואני אחזיר גם אותם...

נכון לעכשיו מודה כבר החשב־גנב בגניבת סכום צנוע של יותר מ־800 אלף שקלים; נכון לעכשיו הוא החזיר לקופת גמלאי צה"ל 300 אלף שקלים; נכון לעכשיו הגישה נגדו העמותה תביעה אזרחית להחזרת חצי מיליון שקלים נוספים.

היכן המשטרה בסיפור הזה? היא חוקרת, מתקדמת בקצב שלה - התיק עדיין לא בפרקליטות. צפירת הרגעה אחת: החשב־גנב, שהחליט לא להשיב על שאלות מיכל שבת, יושב כבר בבית. גם זה משהו.

 

החברים של עומרי

לא הכל שחור במדינה, לא כולם רעים, לא כולם זאבים זה לזה. יש גם אנשים טובים, רגישים, עם לב ונשמה ואהבה וערך של חברות אמיתית - כפי שלימד אותנו השבוע הסרט המרגש של אמנון לוי ויעל דן בערוץ 10: "החברים של עומרי".

לוי. יצר עם יעל דן סרט מרגש עד דמעות // צילום: קוקו

הסרט הזה, שגם אותי חנק מדמעות, מזמין הצדעה לשלושת החברים של עומרי תדהר, שלקה לפני שנים ספורות במחלת ניוון שרירים קשה, ונזקק לעזרה צמודה. החברים האלה (אלכס, שושן וארליכמן) לא עזבו, לא התרחקו, לא נטשו - להפך: הם איתו ובאותו הבית. הם המשענת שלו במלחמה במחלה הארורה. מגיע להם צל"ש.

בהזדמנות הזו של אמירת מילה טובה - עוד שני צל"שים לאנשים שקיבלו השבוע החלטות מתבקשות: אחד ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שהודיע סופית לנער השעשועים של הכנסת, שלא לומר הליצן שאיים עליו, אורן חזן, שהוא לא יישב על כיסאו ולא ינהל את ישיבות הכנסת. יש גבול לכל תעלול.

אדלשטיין. שם קץ לביזיון // צילום: דודי ועקנין

צל"ש שני מגיע לשופט השלום בחיפה, ערן קוטון, שגזר ביום שני עונש של 14 חודשי מאסר על אוהד הפועל ת"א אלרואי (פואד) ידעי - הבריון שפרץ לכר הדשא באיצטדיון בלומפילד ביפו והיכה את כוכב מכבי ת"א, ערן זהבי.

לא קנס, לא מאסר על תנאי, לא עבודות שירות - מאסר בפועל. עכשיו צריך לקוות שהבריון המתפרע לא יערער על העונש כי במחוזי, כמו בעליון, עלולים להימצא כמה חברים מהוועדה לרחמנות ציבורית שיורידו למענו את הרף; ששוכחים שתפקידם הוא להגן על הציבור ולא להפקירו.

ידעי // צילום: יוסי זליגר

חוצפת מאיר מוטיל

זוכרים את פרשת יו"ר ועדי העובדים לשעבר בטלוויזיה החינוכית, מאיר מוטיל, שהכניס את ידו לקופת ועד העובדים לצרכיו הפרטיים? 

זוכרים. "אירחנו" כאן את היצירה כמה פעמים, הצגנו עובדות מביכות, תיארנו את העובד הכוחני הזה במלוא הדרו. 

מוטיל. אחת הסיבות לסגירת תיקו הפלילי היתה מועד פרישתו הקרוב 

אתם זוכרים אותו מסיבה נוספת: נפתחה נגדו חקירת משטרה והפרקליטות סגרה את תיקו, בין היתר משום שהוא עומד לצאת לגמלאות באוגוסט 2015. נהגו בו לפנים משורת הדין. 

אז הנה כמעט הגענו לרגע הזה, שבו יוכלו בטלוויזיה החינוכית לנשום לרווחה, אבל היו"ר לשעבר לא שש לצאת לפנסיה. הוא ביקש להמשיך לעבוד ונמצא אפילו מליץ יושר למענו בנושא. 

האם ייענה? הסיכויים קלושים ובצדק. מהתגובות שקיבלה מיכל שבת מדוברי הנציבות ומשרד המשפטים ניתן היה השבוע להגיע למסקנה הזאת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו