"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
מחפשים את האקזיט
הקודחים, הוט 3 והוט VOD, 20:15
"הקודחים". צעד אמיץ מצד זריף // "הקודחים". צעד אמיץ מצד זריף

מחפשים את האקזיט

הקודחים, הוט 3 והוט VOD, 20:15

, עודכן

"המכונה (הקודחת) הזכירה לי אותי, בכוח שלה... זה אני בדומה". כך, במשפט גאוני אחד, סיכם טום קשתי, זמר, כדורגלן עבר ופליט ריאליטי חביב, את עקרון הליבה של הסידרה החדשה של זיו שמש, "הקודחים". זה אני בדומה. כלומר, זה אני - אבל לא בדיוק. בדומה. מאוד ישראלי.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"הקודחים" מוצגת כדוקו־ריאליטי, אבל אין כאן באמת תיעוד דוקומנטרי, אולי כמה נופים פוטוגניים. בדוקו־ריאליטי, כמו למשל "מעושרות", ההפקה מתערבת בעדינות הראויה בחיים האמיתיים של המשתתפות, ויוצרת סיטואציות דרמטיות במידה. השיטה כאן היא אחרת: על הבסיס המתוסרט היטב, נותנים למשתתפים, שכולם בקיאים ומנוסים בצורת ההתנהלות של המדיום ומבינים יפה איך הוא פועל, לאלתר בדיאלוגים.

הצוות הנבחר מתבסס על גרעין של בוגרי "גוללללסטאר" המצליחה מאוד, נירו לוי, רון שובל וטום קשתי, שעליהם נוספו חנוך דאום וגדעון לוי, ובכולם נוהג אורן זריף.

כל אחד מהם מביא למסך את אישיותו המוכרת היטב לצופים, ומתנהג, פחות או יותר, כמצופה מדימויו הסטריאוטיפי: נירו לוי הוא התחמן המסתדר ("ההיררכיה צריכה להיות ברורה: אני מכין קפה והם עובדים"), רון שובל הוא התימני הקמצן ("אין תימני שיוציא כסף"), חנוך דאום סטנדאפיסט ימני ("גדעון לוי הוא עוכר ישראל, בושה למדינה. אני שמח שהוא איתנו"), טום קשתי מופיע בתפקיד היפה והקלולס.

יוצא דופן יחיד הוא דווקא אורן זריף, שדמותו בסידרה חותרת תחת דימויו בחיים, לפחות הדימוי שהוא מבקש לעצמו, ומעניקה לסידרה נופך משעשע של חתרנות. סיפור המסגרת (ההזוי במידת מה) מבוסס על זריף, שבעזרת כוחותיו הפלאיים אמור לגלות נפט בכל מיני מקומות בארץ.

בפרק הראשון הוא מסמן - לאחר שקיבל "תקשור" - את נקודת הקידוח בחירייה, ובאופן לא מפתיע פורץ מן הקרקע זרם של... ביוב. "לא נורא", הוא מנחם את עצמו, "באמת פרץ מהקרקע נוזל, כמו שאמרתי, רק שזה לא היה נפט..." זה צעד אמיץ מצד זריף, שבמשך 25 שנה מנסה לשכנע אותנו שיש לו כוחות על־טבעיים - וכאן הוא עושה מהם חוכא ואטלולא.

אני לא רואה את אורי גלר עושה מעשה כזה.

"הקודחים" היא סידרה ישראלית לעילא. באים בה לידי ביטוי נאמן רכיבים רבים של ההוויה הישראלית: למשל, הסיכוי להתעשר מהר ובקלות - מי לא רוצה למצוא נפט בחצר האחורית שלו? השוביניזם - כל הגיבורים גברים - והשימוש בסממנים דתיים מופרכים. בסצינה קורעת מביא זריף גיאולוג כדי שיסביר ל"שותפיו" מה זה נפט ומהיכן הוא מגיע. הגיאולוג מתחיל לדבר על דינוזאורים בני מיליארדי שנים ומופסק מייד: אלה דברי כפירה, והעולם נברא לפני 5,000 שנים, אין דינוזאורים (טום קשתי: "דינוזאורים יש רק בסרטים. זה כמו להגיד שיש באגס באני במציאות"). הוא ייענש על דברי הכפירה הללו. ובאמת, הלוח שעליו הכין הגיאולוג סידרה של שקפים מודפסים נופל פעם אחר פעם - סימן ברור מלמעלה שכועסים.

ההפקה עושה את העבודה (בפרק הבא יש הליקופטר ואפילו השר נפתלי בנט מתארח תפקיד עצמו), והפאנצ'ים רודפים זה אחר זה, מהם טובים יותר ומהם טובים פחות, אבל בסך הכל - בידור מהנה לקיץ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו