מי הזיז את המעטפה שלי?

בחודש שעבר נשם לרווחה פרופ' ארם סמולינסקי, לשעבר מנהל המחלקה לניתוחי לב בביה"ח תל השומר, לאחר שבית המשפט זיכה אותו מאשמת לקיחת שוחד מבני משפחות מנותחים. בזיכוי, הנחשב לנדיר בישראל, זוכה מנתח הלב בלא פחות משמונה אישומים - אלא שבחינה של הזיכוי, שאותו פסקה השופטת דורית רייך-שפירא, מעוררת כמה שאלות מטרידות.

קחו, לדוגמה, את גרסת הנאשם כאשר התובעת, עו"ד טוני גולדנברג, הציגה לו מעטפה עם 80 גזרי נייר בגודל שטרות כסף על מנת להמחיש את חזותה של מעטפה ובה כסף אמיתי. המטרה: להוכיח שדי בממדי המעטפה התפוחה על מנת שהנאשם ישאל את עצמו מה היא מכילה כאשר הוא מקבל אותה ממטופלים. תשובתו של סמולינסקי: אני רגיל לקבל מעטפות עבות, לרבות כאלה המכילות דברי תודה וברכה ביחד עם ספרונים ויומנים ומזכרות מכל מיני סוגים. לשופטת זה הספיק כדי להשתכנע.

בגלל הבלאגן בשולחן

האכזבה הגדולה מהזיכוי היא בקרב משפחות המנותחים, שדבקו בגרסתם במשטרה ובבית המשפט כי מסרו לנאשם מעטפות תפוחות ממזומנים. השופטת לא פסקה שהעדויות שקריות, אך ציינה כי אצל חלקם התגלו סתירות לטובת סמולינסקי. היא קבעה כי יש לזכותו מחמת הספק ("ספקות ולו קלים באשמת הנאשם"), ולדעתה, גם אם נמסרו מעטפות מזומנים כאלה הן "נבלעו" באי סדר ששרר על שולחנו של הרופא "ולאלוהים פתרונים מה עלה בגורלן".

קיימות מספר עובדות חשובות שעלו במשפט ולא היו שנויות במחלוקת. ראשית, לא היה קשר בין משפחות המנותחים. לרוב המשפחות לא היה מניע להרע לנאשם, שהציל את חיי יקיריהן. בנו של אחד המנותחים, שרחש לסמולינסקי הערכה רבה, אף ראה בו "חצי אלוהים". איש מבין המשפחות גם לא פנה מיוזמתו למשטרה. רוב משפחות המנותחים העידו כי הפרופסור ביקש 5,000 דולר עבור הניתוח (או תרומה, שהיא אסורה). עיקר הכנסותיו (75 אחוזים) התקבלו מניתוחים שביצע בבתי חולים פרטיים. בחמישה מקרים (מתוך שמונה) העידו משפחות המטופלים כי הגיעו למחלקה ומסרו פיזית את המעטפה לידיו או הניחו אותה על שולחנו.

עניין של כבוד

הנאשם וסנגורו, פרופ' דוד ליבאי, בנו את קו ההגנה על העובדה שאיש מבני משפחות המנותחים לא ראה את הנאשם סופר את המזומנים. כמו כן סיפרו עדי ההגנה כי הנאשם סירב לקבל כסף בתמורה לעבודתו בבית החולים. על עצמו העיד כי באו אליו חולים שביקשו לשלם לו כסף, אולם הוא דחה אותם. לכל היותר הוא אמר להם שאם הם רוצים הם יכולים, לאחר הניתוח, לפנות למסלול התרומות בבית החולים.

אחד הזיכויים קשור לשני אחים שפנו לסמולינסקי בבקשה לנתח את אביהם. לפי התביעה, אמם מסרה לידיהם 5,000 דולר על מנת לשחד אותו. שני האחים סיפרו כי ביום הניתוח או למחרת הגיעו למשרדו של סמולינסקי בבית החולים, וכאשר נכנס אחד האחים הוא אמר לפרופסור ש"זו תרומת המשפחה למחלקה" ובכך רצה להוציאו בכבוד מהסיטואציה הזו. "שמרתי על הכבוד של הרופא ועל הכבוד שלי. אנחנו התביישנו לתת אבל הוא לא התבייש לקחת", סיפר.

בעדותו ציין סמולינסקי כי משפחת המנוח "רודפת אותי בעיתונים... השולחן שלי עמוס בחומר. המעטפות נפתחות על ידי המזכירות". ואולם, עדות סמולינסקי נסתרה על ידי אחד האחים שביקר במשרדו ועמד על כך ש"השולחן היה ריק לחלוטין".

השופטת קבעה כי שני האחים הרשימו אותה בכנותם כשהעידו על הדילמה שלהם בשל הצורך לשלם כספים שלא כדין. בנוסף, נדחתה גרסת סמולינסקי כי אינו זוכר את האחים. למרות זאת, החליטה השופטת לזכותו. בין נימוקיה: חדרו של סמולינסקי "הצטיין" באי סדר. כמו כן לא סביר בעיניה שהאחים הגיעו למסור לו מזומנים מבלי לתאם עימו.

יותר מדי מעטפות

באישום אחר ייתכן כי שיחק לסמולינסקי המזל: התביעה טענה כי סוכם בינו למנותח כי יקבל ממנו 16 אלף שקלים. לאחר הניתוח מסר המנותח לבנו מעטפה ובתוכה הכסף. הבן הגיע למשרדו של סמולינסקי, הציג את עצמו, ולאחר שיחה קצרה נתן לו את המעטפה. סמולינסקי לקח את המעטפה והכניס אותה למגירה. הבן סיפר כי לא פתח את המעטפה אולם סמך ללא עוררין על אביו. התובעת נאלצה לוותר על עדותו של האב מפני שבינתיים לקה במחלה קשה. את הזיכוי הסבירה השופטת, בין היתר, בשוויון הנפש של סמולינסקי למעטפות רבות ועבות שקיבל לעיתים תכופות ממטופליו, למעט, רחמנא ליצלן, כסף במזומן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו