ועדות סוג ב'

שבע שנים לפני ששטפו לנו את המוח עם תשדירי "ישראל מתייבשת" וקנסו את האזרח הקטן על שימוש מוגזם במים, הגישה ועדת חקירה פרלמנטרית דו"ח מקיף של 100 עמודים על משבר המים, שכלל המלצות ומסקנות למכביר.

הממשלה, בתגובה, התעלמה מהן כמעט לחלוטין. "אילו היה לנו קומץ מהסמכויות של ועדת חקירה ממלכתית, אין לי ספק שחלק מראשי משרד האוצר היו נמצאים בחקירות פליליות", אומר יו"ר הוועדה, ח"כ לשעבר דוד מגן.

הוועדה הזו היתה אחת מ-25 ועדות חקירה פרלמנטריות שהקימה הכנסת. בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה הוקמו רק שתיים: בנושאי השוק השחור ועצירי מחנה ג'למי. אולם מ-1987 הוקמו ועדות ללא הרף, לעיתים בנושאים שספק אם הצדיקו זאת, כמו התחזוקה בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון.

הבעיה העיקרית של הוועדות היא שסמכויותיהן מוגבלות. בדיון שערכה ועדת החקירה בעניין רצח נשים בידי בני זוגן, למשל, התברר שאין לוועדה אפילו סמכות להוציא צווי הבאה ולהעניק חסינות לעדים המופיעים בפניה. גם מסקנותיהן נזנחות כמעט תמיד: זה היה גורלן של שתי ועדות החקירה בתאונות הדרכים, ועדת החקירה באלימות בקרב הנוער והתגברותה וועדות נוספות.

מגן מכיר מקרוב את המגבלות האלו. הוועדה לחקר משק המים ערכה עשרות ישיבות וסיורים, הופיעו בפניה עשרות מומחים, ובתום שנה של עבודה מאומצת הגישה דו"ח ארוך ומפורט. המסקנות וההמלצות העלו אבק על המדפים.

"אילו היו מבצעים רק מחצית מההמלצות שלנו, לא היה צורך להקים עכשיו ועדת חקירה ממלכתית בנושא", אומר מגן, "לוועדת חקירה פרלמנטרית יש רק משקל ציבורי ומוסרי. אם להשתמש במושג מעולם הכדורגל, יש לה סמכות להוציא כרטיס צהוב אבל לא להרחיק שחקן מהמגרש".

"מכשיר מוגבל - אך חשוב"

אין פלא שהיועץ המשפטי לכנסת (לשעבר), עו"ד צבי ענבר, טען ש"ועדת חקירה פרלמנטרית נועדה פשוט כדי שיהיה עוד יו"ר ועדה בכנסת".

ח"כ אופיר פינס (עבודה), שיזם את הקמתן של שתי ועדות חקירה, בנושא עמלות הבנקים ובנושא השבת נכסים של נספי השואה, מדבר אחרת. לדבריו, "המכשיר מוגבל אך חשוב, משום שהוא מאפשר לכנסת, שבדרך כלל מטפלת בנושאים בצורה רדודה, לחקור ביסודיות נושא בעל חשיבות לאומית".

למרות ההתעלמות הגורפת מהמלצותיהן של הוועדות, ח"כ פינס טוען ש"ועדות החקירה העלו לא פעם בצורה מדהימה את לחץ הדם של הגורמים הנחקרים, שהתייצבו לדיונים עם סוללה של פרקליטים". עם זאת, גם הוא מסתייג מהמספר הרב של הוועדות שהוקמו בשנים האחרונות. "חשוב לשמר את המכשיר הזה, אך יש להימנע מאינפלציה של ועדות חקירה כפי שנעשה בשנים האחרונות", הוא מסביר, "צריך להסתפק בוועדת חקירה אחת בכל קדנציה".

היו גם הצלחות, בערך

רק שלוש ועדות זכו להישגים מסוימים: עמלות הבנקים, איתור נכסים של נספי השואה והשבתם והאלימות בספורט. שר התקשורת משה כחלון (ליכוד), שעמד בראש הוועדה לעמלות, אומר: "ההצלחה היתה מרשימה. אילצנו את הבנקים להקטין את מספר העמלות מ-389 ל-70. הם התנגדו וניהלו מאבק קשה, אבל הנחישות והרצינות שגילתה הוועדה איפשרו לבצע את הרפורמה".

אלא שאפילו הוא מייחס את ההצלחה לגורמים נוספים, מחוץ לוועדה. "אין לי ספק שאילו היינו מסתפקים בהגשת המלצות לממשלה ולכנסת, לא היה יוצא מזה כלום", הוא מודה, "העובדה שפעלנו גם לשינוי החקיקה הבטיחה שההמלצות ייושמו ולא יישארו על הנייר בלבד".

גם הוועדה לנכסי הנספים בשואה זכתה להצלחה חלקית. הוועדה, בראשות ח"כ לשעבר קולט אביטל (עבודה), עסקה במשך ארבע שנים (2004-2000) בבדיקה יסודית של הנושא, בעקבות מחקרים שהעידו על כך שרכוש רב המצוי בישראל שייך לקורבנות השואה וכי ניצולים שפנו לבנקים הושבו ריקם.

במהלך עבודתה נפתחו לראשונה הבנקים לבדיקה חיצונית של חיפוש חשבונות של נספי השואה בגנזכים ובארכיונים. הוועדה פעלה להשגת הסכם בין קק"ל לאפוטרופוס הכללי להעברת כל נכסי הקורבנות לאפוטרופוס, הוקמה יחידה במשרד המשפטים לאיתור יורשים ונוסחו הקריטריונים להשבת רכוש. מה חבל שעד היום לא קיבלו הניצולים ויורשיהם את כל הכסף שמגיע להם.

הוועדה לאלימות בספורט פעלה בשנים 2003-2001, בראשות ח"כ לשעבר אבשלום וילן (מרצ). לדבריו, "ההישג הגדול היה שינוי המערך החקיקתי על התפרעות במגרשי הכדורגל. בעקבות התערבותנו הוסרו הגדרות במגרשים והוחמרה הענישה נגד מכניסי חומרי חבלה למגרשים". גם כאן ההצלחה לא שלמה. "האלימות עדיין לא ירדה בצורה משמעותית, בין השאר משום שבתי המשפט דנים את הנאשמים לקולא", מסביר וילן. למרות זאת, הוא חושב ש"לפעילות שלנו היתה חשיבות תודעתית".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו