המירוץ לצמרת של אלי רוזן

מה הסיכוי של אמן חדש, מיוחד, מעניין, אך לא הולך בתלם המיינסטרים לזכות להצלחה כלשהי בימינו? אני כמובן לא מדבר על מכירת עשרות אלפי עותקים ועל הופעות מפוצצות בקיסריה, אלא על משהו בסיסי הרבה יותר - הכרה בעצם קיומו כאמן.

ישנם כיום בארץ המון אמנים (אני מדבר על עשרות!) שיוצרים מוסיקה נהדרת, מעניינת ומקורית ולאו דווקא קשה לעיכול כפי שנדמה אולי מהכותרת "אלטרנטיבי" המקושרת אליהם. הם "אלטרנטיביים" בעיקר בגלל אמצעי השיווק שלהם, מפני שהם חתומים בחברות תקליטים קטנטנות ועצמאיות (לא שהגדולות גדולות כל כך בימינו) המפעילות יחצ"נים ויחצ"ניות רעבים ומלאי להט ואמונה שהם מייצגים את הדבר הכי טוב בעולם.

הנה לדוגמה אלי רוזן, יוצר צעיר ומוכשר, זמר, גיטריסט ופסנתרן שהוציא לאחרונה אלבום בכורה בלייבל Anova. בשמו של רוזן נתקלתי לראשונה באינטרנט, לפני משהו כמו חמש שנים, כשהעלה שיר ראשון שלו לאתר "במה חדשה" או לאתר "השרת העיוור". מאז שמו צץ ועלה מדי פעם כ"הבטחה" גדולה, בין היתר על ידי הבן שלי יונתן, שמעורה הרבה יותר ממני בסצנה האלטרנטיבית המקומית, ואני מאוד סומך על ההמלצות שלו.

יונתן עבד אז בחברת התקליטים הצעירה Anova (הוא כבר לא, אל דאגה!), וכך שמעתי שבחגיגת השנה הראשונה לחברה אלי רוזן שר את השיר "גשם" שהלחין למילים של ריימונד קארבר (תירגם את זה יפה עוזי וייל). בסמפלר של חברת התקליטים שיצא לכבוד החגיגות באותה שנה (2008) אלי רוזן שר שיר מקורי בשם "נחמן מאומן" וגם גרסה מרגשת ל"לא יכולתי לעשות כלום" של יונה וולך שהלחין אילן וירצברג. אחר כך הגיע לרדיו תל אביב (שבו אני משדר) סינגל מקסים ושונה בשם "אי אפשר לשמוע שירה" שהיה בו משהו מרענן מאוד בים השירים שמגיעים לרדיו מדי שבוע.

הכי "מסחרי" שיש

וכך, כשיצא לפני חודשיים אלבום הבכורה של רוזן, "כל המקומות האלה", שמו כבר היה מוכר לי והייתי להוט לשמוע במה מדובר. וכך, כמעט במקרה, התוודעתי אל אחד האלבומים היפים שיצאו כאן בעת האחרונה.

ברור לי שיש עוד אמנים רבים כאלה שאני, כמו כל מי שמתעסק בתחום הזה, מפספס על בסיס יומיומי. השפע המטורף הזה גורם להמון יצירות מוצלחות להיעלם. אבל לפחות לפעמים קורה שזה מצליח, וזה נורא משמח. איך כתב אלי רוזן בקומוניקט שצורף לאלבום: "אני חושב שבעולם המטורף שאנו חיים בו, אנו חגים במעגל יומי אוטומטי ולא עוצרים ולו לרגע אחד להביט בדברים. בשירים אני מנסה לעצור ולהביט באותם רגעים קטנים ומלאי השראה שאנו מפספסים...".

אז הנה, אני מציע לכם לעצור לרגע ולהקשיב לו. הוא מקורי ומעניין ומאוד מאוד יפה. שירים קטנים, חכמים, מרגשים. מי שפוחד ממוסיקה "קשה" יכול להירגע: לעומת חלק גדול מחבריו ללייבל Anova, כמו "איטליז", עמית ארז, נועה בביוף, "רוקפור" או רות דולורס וייס, רוזן יוצר מוסיקה נגישה ונעימה, או, כמו שנכתב באתר "מוסיקה נטו": "מה שמפתיע הוא ש'כל המקומות האלה', אלבום הבכורה של אלי רוזן, הוא הריליס הכי מסחרי של הלייבל עד היום, במובן הכי חיובי של המילה. יכול להיות שאם היה יוצא בחברת תקליטים גדולה, היה זוכה לחשיפה שהיתה הופכת את רוזן לכוכב במונחים מקומיים".

צריך רק להקשיב לארבעת השירים הראשונים כדי להבין איך אלבום צריך להיפתח. "אי אפשר לכתוב שירה" הוא הפתיחה המושלמת, והתנופה ממשיכה בבלדות הקורעות "יאבאל'ה" ו"חולפים הימים". ואז מגיע "בתים בעיר" הכל כך מעולה (עם טקסט שנון שכולל את השורה "טוב שקיימת טלוויזיה, כך לעולם לא אשאר לבד"). ב-"Where Is My Love" מראה רוזן את הצד האפל שלו, ב"דיינו" שר איתו יורם חזן (סולן "כנסיית השכל") וב"בן גוריון" מצטרף אליו בדקלום/שירה עמיר לב, שהחיבור ביניהם בכלל לא מפתיע, כי גם רוזן יודע לספר סיפורים בשיריו והדוגמה הכי טובה היא "זקנה מצפת" - כנראה השיר הכי קסום באלבום.

בחזרה לקומוניקט הרשמי - "כל המקומות האלה" נכתב במהלך שש שנים של שיטוטים, התבוננות והקשבה. שנתיים מתוכן עשה אלי בפאריס, והאווירה המיוחדת של העיר ניכרת באלבום. כיוצר, אלי מושפע מענקי המילים צ'רלס בוקובסקי, ריימונד קארבר ויהודה עמיחי, משנסיונרים דגולים כמו ז'ק ברל ודומיניק אה וממוסיקאים ולהקות שלא מפסיקים לחדש כמו רדיוהד, ביורק, נואר דזיר ובלונד רדהד.

האלבום הוקלט במחצית השנייה של 2008 בהפקתו המוסיקלית של איתי זנגי (מלהקת "בין השמשות"), כשלעיבוד המיתרים אחראי צח דרורי (שעשה את זה באלבומים של אביתר בנאי). עם אלי רוזן מנגן איתי זנגי בגיטרות, קלידים וחצוצרה, וכן המתופף איסר טננבאום והבסיסט מרק לזר (שניהם מ"רוקפור"), תום קלנר (מ"חבורת אטומיק") בצ'לו, עופר טל ("התפוחים") בסקרצ'ינג ויהוא ירון ("פאניק אנסמבל", רות דולורס וייס) בקונטרבס. כדאי מאוד להקשיב לאלבום הזה. יום אחד תוכלו לספר שהכרתם את אלי רוזן בתחילת דרכו.

מילה על עמית ארז

ועוד מילה על חבר בכיר בלייבל Anova: עמית ארז. חוץ מזה שהוא מנגן בלהקת "איטליז" יש לו קריירה מצליחה כסולן, בעיקר באנגלית. אחרי חצי אלבום ראשון ועוד אלבום בכורה שלם לפני שנתיים הוא השיק השבוע את אלבומו החדש בעל השם:"Last Night When I Tried To Sleep I Felt The Ocean With My Fingertips". שווה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו