נפתח בדילמה. לקט סטיבנס, אחד הסינגר-סונגרייטרז הכי נהדרים של שנות ה-70, יש אלבום חדש, יפהפה, בשם "Roadsinger". אוסף של שירים קטנים ונוגעים ללב בגלל המלודיות המתוקות שלהם, וגם בגלל קולו הכל כך מזוהה של הזמר. בעולם אחר היינו מתנפלים על האלבום הזה בזרועות פתוחות וממליצים עליו בפה מלא, אבל אנחנו חיים בעולם הזה והנה הדילמה: האמן שנקרא קט סטיבנס חדל להתקיים בשנת 1977. אחרי שנים של חיפוש משמעות לחייו הוא מצא דרך חדשה. בעקבות ספר קוראן שקיבל מאחיו (הנשוי לישראלית) הפך באופן מאוד לא פופולרי בעולם המוסיקה למוסלמי אדוק. קט סטיבנס הפך ליוסוף איסלאם, פרש מיצירת מוסיקת פופ והקדיש את זמנו ללימוד הקוראן ולפעילות חינוכית וחברתית למען מוסלמים בבריטניה. על אף שהציג את עצמו תמיד כמוסלמי מתון ורודף שלום (ואף זכה בתואר "איש השלום של אירופה") התפרסמו שמועות על תמיכתו באייתוללה חומייני עוד בסוף שנות ה-70, ואחר כך גם שמועות על כך שהוא מעביר כספים לארגוני צדקה מוסלמיים, שמתגלגלים לחיזבאללה ולחמאס. בסוף שנות ה-80 דווח שהוא הזדהה עם הקריאה לרצוח את מחבר הספר "פסוקי השטן", סלמאן רושדי, ובעקבות זאת הוטל עליו חרם תקשורתי בארה"ב ושיריו לא הושמעו שם ברדיו (להקת "10,000 מניאקים" אולצה להסיר את שירו "רכבת השלום" מאלבומה). כניסתו לארה"ב, בייחוד לאחר אסון התאומים, מלווה תמיד במעצרים ובחקירות, כיוון שהוא מופיע ברשימת החשודים הפוטנציאליים לתמיכה בטרור. בשנת 2000 הוא רצה להגיע לישראל לצלם סרט תיעודי לערוץ VH1, אך אחרי חקירה בת שעות אחדות בנמל התעופה גורש לחו"ל. לאוהביו הוותיקים היתה דילמה אמיתית איך להתייחס לאלבומיו הישנים והטובים. האם להפסיק להאזין להם? האם לאסור את השמעתם? או אולי בכלל צריך להפריד בין האדם ודעותיו לבין אמנותו? מה עושים- כוכב בגיל 18 קצת היסטוריה: סטיבן דמיטרי גיאורגיו נולד ב-21 ביולי 1948 בלונדון לאב יווני מקפריסין ולאם שבדית. בגיל 17 הוא החל להקליט משיריו, תחילה תחת השם סטיב אדמס ואחר כך כקט סטיבנס. בגיל 18 הוא כבר היה דמות מוכרת בפופ הבריטי עם להיטים שכתב ושר כמו "החתך הראשון הוא העמוק ביותר". עד גיל 24 הוא הוציא שלושה אלבומים שנמכרו במיליוני עותקים והשפיעו על דור של יוצרים: "Mona Bone Jakon", "Tea For The Tillerman" והאלבום המצליח מכולם, Teaser and The" "Fire Cat. עד גיל 30 הוציא סטיבנס שישה אלבומים נוספים שהיו פחות מושלמים, אך כללו עוד כמה להיטים גדולים ונמכרו בסך הכל ביותר מ-60 מיליון עותקים. מאמצע שנות ה-70 החל סטיבנס להביע אי שביעות רצון מהחומרנות של עולם הפופ והפנה חלק גדול מהכנסותיו לתמיכה בארגוני צדקה חברתיים. אלבומו "Back To Earth" שיצא ב-1978 כבר הוקלט על ידי סטיבנס החדש, שהוקסם מדת האיסלאם. הוא התאסלם, שינה את שמו ליוסוף איסלאם, פתח בית ספר יסודי איסלאמי בפרבר של לונדון וגם מכר את כל כלי הנגינה שלו ואת אלבומי הזהב שקיבל. בשנים הבאות הוא היה פעיל מאוד, חברתית ופוליטית, וגם עורר עליו ביקורת עזה. ב-1995 החל יוסוף איסלאם לחזור להקלטות. אלא שהמוסיקה האישית שלו נזנחה לגמרי ופינתה מקום לגישה המיסיונרית. בשמונה השנים הבאות הוא הוציא לא פחות משמונה אלבומים של מוסיקה דתית מוסלמית ושל הקראת פרקי קוראן. הדרך חזרה בשנים האחרונות הוא החל לחזור אט אט לפעילות בעולם הפופ. תחילה רק כחלק מפעילותו החברתית, ותמיד בהקשר של מופעי צדקה. ב-2003 הקליט גירסה חדשה לשירו "רכבת השלום", הוא חידש את השיר "עולם פראי" יחד עם פיטר גבריאל, וב-2004 הקליט בדואט עם רונן קיטינג את "אב ובן". ההתנגדות כלפיו נחלשה בהדרגה - גם מפני שלא נמצאו הוכחות לתמיכתו בטרור וגם בשל הסבריו החוזרים ונשנים שהוא לוחם למען השלום. לכך עזרו גם ההתנצלויות שלו על התבטאויותיו החריגות, למשל בחידוש לשיר "אל תבינו שלא כהלכה", שבו הוא הופך להיט משנות ה-60 לבקשת מחילה אישית. השיר הופיע ב-2006 באלבום הקאמבק הגדול שלו למוסיקה-בסגנון-הישן-והטוב, "An Other Cup". עכשיו הוא חוזר באלבום נוסף, וכאן כבר ממש קשה למצוא את האיש שהלך לפני 30 שנה לחפש. למרות השם החדש, זהו קט סטיבנס הישן והטוב. הללויה או אלחמדוללה.