"אלכס" הוא מותחן אירופי, צרפתי ליתר דיוק. השיוך הקונטיננטלי משחרר את אלכס מכל מוסכמה של תקינות פוליטית, והתיאורים בו מפורטים, אכזריים וקשים לצפייה. זה לא רומן לרכי הלב.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
סיפור המעשה מתחיל בחטיפתה של אישה צעירה ונאה. החוטף שלה מביא אותה למקום מסתור וכולא אותה, עירומה ומושפלת, בכלוב ימי־ביניימי קטן התלוי מן התקרה. "כל מה שאני רוצה הוא לראות אותך מתה," הוא אומר לה - והיא אפילו אינה מכירה אותו. ככל שזמן כליאתה מתארך, כך הופכים העינויים שהיא עוברת לאיומים יותר, אבל ככל שהסיפור מתקדם - כך גם יחסנו לאלכס לא נותר כשהיה בתחילת היכרותנו איתה.
מי היא, אם כן, אלכס? חטופה חפה מפשע? רוצחת סדרתית? קורבן לפשע נתעב? פייר למטר עושה עבודה מצוינת בטלטול עמוק של הקורא, ובסופו של דבר אנחנו נותרים עם טעם של מציאות מטרידה ובתחושה שזה הרגע חווינו מסע מצמרר אל לב המאפליה.
"אלכס" הוא השני בטרילוגיה שבה מככב הבלש קאמי ורהובן. דמותו של ורהובן יוצאת דופן - הוא הבלש הגמד הראשון. את העובדה שהוא מסתכל על העולם מלמטה הוא חייב לאמו, ציירת מפורסמת, שעישנה כמו קטר בזמן ההריון. ורהובן נלחם בשדים משלו, שאינם קשורים דווקא לנמיכות קומתו - אשתו ההרה נחטפה ונרצחה, מה שהכניס אותו למשבר נפשי עמוק. לזכותו של למטר עומדת גם העובדה שתיאור ההתמודדות של הבלש עם הטרגדיה שעבר לא מצטמצם, כפי שאולי היה צפוי, ליניקה חסרת מעצורים מתוך בקבוק אלכוהול. אנחנו רואים אותו ממש נשבר, וזה מוסיף מימד חיוני של אמינות לסיפור.
המשטרה בצרפת עובדת בשונה מזו האמריקנית, ולעיתים עובדה זו דורשת הסתגלות מסוימת מן הקורא, בייחוד בנוגע לפרטים הקטנים. אבל אחרי ההתאמות הללו כל מי שיקרא ב"אלכס" ימצא מותחן משובח, עתיר פניות והפתעות, שחלקן אפקטיביות כאגרוף בבטן. בקרוב הסרט, בבימויו של ג'יימס האריס ("לוליטה", "הדליה השחורה").
אלכס / פייר למטר; מצרפתית: רמה איילון; חרגול־מודן, 314 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו