בחדר הארונות המפואר של פנינה טורנה ברמת השרון שוכנים לבטח גם מאות זוגות נעלי העקב שרכשה בשנים האחרונות, בשווי מצטבר של מאות אלפי שקלים. כל נעל כזו מוסיפה בין 14 ל־16 סנטימטרים לגובהה הפיזי של המעצבת המיניאטורית - ועוד כמה וכמה סנטימטרים וירטואליים של ביטחון עצמי. "יש משהו בעקבים שמראה על שליטה ויציבות", היא מסבירה לי. "כשאני נפגשת עם מישהו, אני קודם כל מסתכלת על הנעליים שלו".
מה הזוג הכי יקר שיש לך בארון?
"לבוטין, שעלו 3,700 דולר. בגלל שאני מידה 35, אני מקבלת הודעה ממנהל החנות שלהם בניו יורק כשמגיעים דגמים חדשים, כדי שהיפניות והסיניות לא יעוטו עליהן לפניי".
כמה זוגות של לבוטין יש לך?
"בין עשרה ל־12 זוגות שאני לא נועלת כמעט, כי הם לא נוחים לי. יש לי נעלי עקב שהן רק לתצוגות אופנה, שם אני פוסעת על המסלול בתום התצוגה ומתפללת, 'אלוהים, תעשה שאני לא אפול כי זה עקבים של דראג קווין".
ובבית?
"לפני שבאת מאוד התלבטתי אם לשים עקבים. הורדתי והחזרתי אותם כמה פעמים עד שבסוף אמרתי, 'אני הולכת לקבל אותו מכל הלב', וזה אומר על שטוח".
את ממש משקיעה בנושא הזה מחשבה.
"לגמרי, ובגלל זה אני גם פדנטית מאוד בהליכה שלי, כך שגם לא תראה אצלי שריטה על הנעל. אם הייתי צריכה לדרג, אז אחרי כל מי שאני אוהבת מגיעות הנעליים שלי".
אבל טורנה היא לא רק אספנית נעליים כפייתית, היא גם אשת עסקים ממולחת ששמלות הכלה שלה נמכרות מסביב לעולם, שחקנית מוערכת ("פולישוק") ופליטת ריאליטי סדרתית. בעלה (השלישי) ומנהל עסקיה הוא דודי לבנשטיין, 67.
בימים אלה את מפציעה בריאליטי השלישי שלך, איך זה שפיספסת את "מעושרות"?
"לא הייתי הולכת ל'מעושרות'. תמיד פחדתי להיות אישה שמתחתנת עם גבר שיש לו את כל הכוח והכסף. החשש שלי היה שאני לא אצליח בחיים האלו בזכות עצמי. מצד אחד רציתי לוודא שיש לי את הכוח וההשפעה על גברים, ומצד שני פחדתי להישאב למקום של הרבה כסף. אני מאמינה שכשזה בא לך בקלות, אז אתה יכול להיות מעושר, אבל אתה לא מרגיש מאושר".
מה בנוגע להשקעות ונדל"ן?
"הכל בידיים של דודי וביקר לי לפעמים אני אומרת לו, 'תגיד כמה הרווחתי החודש?' זה משהו באופי שלי. אני יודעת שהכל בסדר ושיש לי ממה לשמח את אהוביי, וזה מה שחשוב".
עכשיו בטח תגידי שאת לא יודעת כמה כסף יש לך בחשבון.
"אני אגיד לך את האמת? אני באמת לא יודעת. זה לא מניע אותי וזו לא המטרה. כל מה שאני היום זו החוויה של לעשות את זה ולהיות כל כך מוכרת בכל העולם בזכות השמלות שלי. ברומא, אנגולה ואיטליה, למשל, אני לא יכולה ללכת ברחוב. כשאנחנו בניו יורק, דודי עוצר כל הזמן ומצלם. מבחינים בי ואז ניגשים ואומרים לי 'מיס טורנה?', אני אומרת 'יס', ואז שואלים אם זה בסדר להצטלם איתי. אולי זה טיפשי, אבל יש בזה משהו מדהים לדעת שאנשים אוהבים את מי שאתה, אולי כי תמיד הייתי ילדה חסרת ביטחון".
הילדה חסרת הביטחון הזו נולדה לפני 53 שנים בכפר סבא לשאול, דיפלומט, ולרות, מזכירה בשירות משרד החוץ. אחריה נולדו להוריה עוד שלוש בנות: כוכבה, אריאלה ואילנית.
בגיל שנתיים עברה עם משפחתה לשליחות עלומה בחוף השנהב, שנמשכה ארבע שנים. מגיל 7 עד 11 שהתה המשפחה בליבריה בשליחות אחרת. אחרי שיבה קצרה לארץ והתמקמות ברמת השרון, יצאו יחד לצרפת. בגיל 18 טורנה שבה לארץ לבדה והתגייסה לצה"ל בתפקיד מורה חיילת. לדבריה, לא השלימה את שירות החובה משום שהוגדרה כחיילת בודדה, האסתמה שממנה סבלה מילדות החריפה והיא שוחררה בטרם עת. היא שבה לצרפת, ובתוך זמן קצר נישאה שם לראשונה והפכה לאם. על בעלה הראשון ועל הקשיים בקשר היא מסרבת להסגיר פרטים.
לדבריה, כאשר הנישואים האלה התפרקו, כעבור שנתיים וחצי, פסק בית המשפט בצרפת כי בנה היחיד, דוד, יהיה נתון למשמורת שלה, אולם כאשר החליטה בצעד נמהר לעלות איתו לארץ (בניגוד לרוח אמנת האג הבינלאומית), נלקח ממנה הילד כשהוא רק בן 6 והועבר לאביו. "ביום שלקחו לי אותו זה היה יום אבל", היא משחזרת. "אני קרעתי את החולצה שלי. היה לי כזה סריג ופשוט קרעתי אותו".
במטבח ביתה. "זה האופי שלי, אני רכה, אני נשית"
"טוב, אז אעשה בגדים"
דוד שב אליה רק אחרי יותר מעשור, עשור שבו פגשה אותו פעם אחת בלבד, ושבו הספיקה להתחתן, להתגרש ולהתחתן שוב (עם לבנשטיין).
את זוכרת את המפגש הראשון שלך עם דוד אחרי הנתק?
"קודם כל דיברנו בטלפון, ואני לא אשכח את היום הזה בחיים: הרמתי את הטלפון וציפיתי לקול של ילד, ופתאום אני שומעת 'מאמו' בקול של גבר. אחרי כמה שיחות נסעתי עם בעלי ואחותי לפגוש אותו בפאריס. הדבר הכי מוזר היה שהוא הסתכל למעלה ואני הסתכלתי למטה, כי הוא חיכה לאמא גבוהה ואני לילד קטן, אבל הוא מצא אמא קטנה ואני מצאתי ילד גדול. המילים הראשונות שהוא אמר לי (בצרפתית) היו: 'אני לא יודע אם את דומה לג'ניפר לופז או מדונה', וזה שבר את הקרח. עד היום יש לי את הממחטות שהוא הביא לי, כי הוא ידע שאני אבכה. בשלב מסוים נפרדנו ושמרנו על קשר טלפוני והוא בא לבקר בארץ. יום אחד הוא התקשר לאבא שלו ואמר שהוא לא חוזר לצרפת. הפעם, אבא שלו לא התעקש".
איך בחורה צעירה מתמודדת עם משבר כזה?
"היו לי, ולא פעם, מחשבות אובדניות. אולי אני נאיבית ואולי אני סתם מאמינה, אבל ברגעים הכי חשוכים הצלחתי להאמין שהוא יחזור יום אחד ועדיף שאני אתעסק בלבנות את עצמי כדי שכשהוא יחזור יהיו לו אמא ובית מאשר לרחם על עצמי, או למות".
ואכן, בשנים שבהן היתה מנותקת מדוד הצליחה לבנות לעצמה שם בתעשיית האופנה הישראלית. לדבריה, הכל התחיל במקרה: כשחזרה לבדה לארץ מצרפת נקלעה למצוקה כלכלית, וכדי להתרומם ממנה שכרה את אחת החנויות ברחוב דיזנגוף בתל אביב והתחילה לעצב בגדים.
"לא ידעתי מה לעשות והדבר היחיד שהיה זה החנות, אז אמרתי, 'טוב, אני אעשה בגדים". טורנה מספרת שהפריצה שלה הגיעה כשתמונה של כלה מהצפון, שביום חתונתה נפלו קטיושות וטילים, הופיעה בענק בעיתון בשמלה שעיצבה עבורה. אף על פי שמעולם לא למדה לתפור, טורנה נחשבה לאחת ממעצבות שמלות הכלה הבולטות של שנות התשעים בארץ. הרבה לפני שהשפים הפכו לכוכבים, היו אלה מעצבי האופנה הנוצצים שכיכבו בכותרות של מדורי הרכילות.
אם להאמין לעיתונים, גלית לוי ואת הייתן סוג של אויבות, והשיא היה כשיצאת עם הגרוש שלה, אייל.
"זו ברובה יריבות שהומצאה על ידי העיתונות. אני זוכרת שהיא בדיוק התגרשה מאייל ואני בדיוק התחלתי לצאת עם דודי, והלבישו עלי את אייל. דודי ואני היינו בסוף שבוע ואנחנו קוראים 'אייל ופנינה, מתי תגידו להורים?'. מזל שלדודי יש חוש הומור והוא אמר לי, 'עוד מעט ייגשו אלי וישאלו אותי: אייל מה תרצה לשתות?'. הוא לא האמין לזה לרגע".
אם את עכשיו רואה אותה, את תגידי שלום?
"ראיתי אותה בארה"ב לפני כמה שנים ואמרתי לה שלום, והכל בסדר. תראה, היתה ללא ספק תחרות, אבל מפה ועד אויבות יש דרך. אני לא זוכרת שאפילו היתה בינינו איזושהי אינטראקציה חוץ מפעם אחת שעובדת שלי עברה לעבוד אצלה, ואני תבעתי אותה. את לוקחת לי עובדת? עד כאן".
מה בית המשפט קבע?
"שמותר לעובדת לעבוד איפה שהיא רוצה, זה כנראה גם שיעור שאני הייתי צריכה ללמוד - שעם כוח לא משיגים שום דבר".
העבודה היתה מקום המפלט שלך מהכאב?
"העבודה היא שהצילה אותי. העבודה שלי היא גם לחתן אנשים שברוב המקרים גם רוצים להביא ילדים. כלומר, משהו שהוא בבסיסו מאוד שמח בזמן שאני שורה בעצב מאוד גדול. באותה תקופה היה לי ברור שאני לא אעשה עוד ילדים. במקום מסוים הלב שלי מת, והדבר היחיד שהצליח קצת להחיות את הרגש היה הכלב ליצ'י. הוא היחיד שחדר את זה והעיר את הנימים הכי קטנים, אבל הלב מת. לא היו לי חיים בלב וגם לא שמחה או רגע אחד של אושר. תמיד היה לי חלום שדלת החנות תיפתח ודוד ייכנס. בכל פעם שכלות היו שואלות אותי מה הן יכולות לעשות בשבילי, הייתי מבקשת שמתחת לחופה יתפללו שהילד שלי יחזור".
איך היחסים שלכם היום, כששניכם חיים בארץ ועובדים יחד?
"בכל בוקר כשאני מגיעה לעבודה, כשהמעלית נפתחת, הדבר הראשון שאני קוראת זה 'דוד' וזה גם יוצא במבטא צרפתי, והוא עונה 'כן, אמא'. וזה בדיוק מה שאני רוצה לשמוע, את המילה 'אמא', וכמה שיותר פעמים. זה כמו הנשמה לבן אדם שמת. בבוקר זה חיבוק, אבל אין את הקטע הפיזי שאני רואה לפעמים אצל אימהות אחרות. השנים עשו את שלהן, עשר השנים הללו השפיעו".
הוא בקשר עם אבא שלו?
"הם בקשר רופף, הזמנתי אותו לחתונה שלו אבל הוא לא בא".
מצטערת שלא עשית ילדים נוספים?
"בטח, אני חושבת שיכולתי להיות אמא של שני ילדים כי אני מאוד טוטאלית".
"זו הפעם הראשונה שעשיתי קוסקוס בחיים". על הסט של "מאסטר שף VIP" // צילום: ינאי יחיאל
"אני או במטבח או במיטה"
כשועלת קרבות ותיקה בעולם הריאליטי, ששרדה את מנחם בן ב"אח הגדול" ושפטה את אלון ליבנה ב"פרויקט מסלול", טורנה תנסה כעת להראות לבטי רוקאווי ולנועם טור כיצד מבשלים את הדג, במסגרת עונת ה־VIP של "מאסטר שף" (ימי שלישי בשעה 21:00 בקשת, ערוץ 2).
"כשאני בבית, כשאני במטבח או במיטה", היא מודיעה למי שהספיק להרים גבה, "אין דבר כזה שלא תהיה תעסוקה סביב האוכל או שלא יהיה סוף שבוע עם לפחות 13 אורחים".
אני מניח שבהפקה ציפו שתכיני קוסקוס או חביתה.
"בתוכנית זו הפעם הראשונה שעשיתי קוסקוס בחיים, וזה היה הפחד הכי גדול שלי. אמא שלי תמיד הכינה קוסקוס מתוק בבית ואף פעם לא הסתכלתי עליה מכינה אותו, וכשזה הגיע אז קיבלתי חרדה מאוד גדולה".
הבנתי שהיחסים עם השופט יונתן רושפלד לא היו מדהימים, בלשון המעטה.
"תראה, אצלי הכל מאוד שקוף. אני מאוד מנומסת ואני לא אגיד משהו ואפגע בבן אדם, אבל הפנים שלי לא יכולות לשקר, וזאת בעיה, ובאחת המשימות רושפלד התעצבן על הפרצוף שעשיתי בתגובה. הוא ראה את זה, מאוד התעצבן ובסוף אמר, 'נמאס לי מהאטיטיוד של המסריחה הזאת'".
איך הגבת?
"וואו וואו וואו, מצא להגיד מה ולמי. הסינר הופ בשנייה החוצה. בטח שנפגעתי ובצרחות. אמרתי לו באותו הרגע, 'עוד לא קם הגבר שיצרח עלי, שיהיה לך ברור', והתחלתי ללכת'. עזבתי הכל באמצע הצילומים מול כולם. הרגשתי כמו ילדה קטנה שגוערים בה. אז מה אם נבהלתי מהמשימה? הוא גער בי באופן מאוד קיצוני ומעליב, ואצלי זה לא יקרה".
את מכירה את הטענה הזאת כלפייך?
"אטיטיוד? לא, וגם לא מסריחה. אני יכולה להבין שמצידו הוא מצפה שכולנו נשמח ויש, הנה משהו שאנחנו לא יודעים, אבל כשאתה בן אדם תחרותי אתה מפחד שיביאו לך משהו שיכשיל אותך, וזה מה שקרה לי וראו את זה על הפנים שלי. כשאני נכנסת למשחק, אני אפילו לא זוכרת שזה אני מהחיים הרגילים. אני לגמרי במשחק" (רושפלד עצמו בחר שלא להגיב לטענות של טורנה).
מאחת עד עשר, כמה את תחרותית?
"איפשהו בין תשע לעשר. אני לא אהרוג אף אחד, אבל אם צריך לדחוף מישהו חזק הצידה, אני אעשה זאת".
מה הקו האדום שלך?
"משהו שהוא לא מוסרי. למשל, אני לא אשתמש במידע מלוכלך שיש לי על מישהו כדי לנצח אותו, אבל גם ראו את זה ב'אח הגדול'. כשיש לי מה להגיד, אני אומרת".
היחסים עם רושפלד הלכו והידרדרו או שהשלמתם?
"זה הידרדר עד הסוף. לא היה לי נעים איתו, ממש לא, ואני לא אייפה את הדברים. האמת היא שממש לא הבנתי למה, כי בעולם הגברים אני מסתדרת מאוד יפה, וזה העולם שאני שוחה בו. יש משהו במבנה האישיות שלי שיודע מאוד להסתדר עם גברים. אני יודעת לתת להם את ההרגשה שהכל בידיים שלהם, גם אם יש לי שליטה מלאה על הדברים. זה כלי שמאוד עזר לי בחיים בהרבה מאוד דברים, אבל במקרה של רושפלד לא הבנתי את התעלומה. לא עבד עליו כלום. לא העיניים, לא החיוכים, לא שום דבר".
השתמשת בזה גם שם?
"זו המהות שלי כך שאני לא יכולה שלא להשתמש בזה. זה האופי שלי. אני רכה, אני נשית".
אם אני אגיד מינית?
"אז זהו, כאן אני אגיד משהו. היו בהחלט מצבים שנורא־נורא רציתי משהו, למשל אודישנים גדולים שעשיתי בחיים שלי, ובפירוש היה ברור שאם אהיה מוכנה לעשות מין עם אותו הבמאי אז הדרך לתפקיד תהיה קצרה יותר, והיו כאלה שאמרו את זה מפורשות, אבל ברגע האמת אני לא מסוגלת. אני יכולה להשתמש בכל הקסם והחן, אבל אני עוצרת כשאני יודעת שזה יגיע למקום שבו יהיה לי קשה לתקן אחר כך עם עצמי. יכול להיות שיכולתי לכבוש יותר פסגות אם כן הייתי מגיעה למקומות האלה, אבל לא הייתי מסוגלת להגיע לשם גם אם רציתי מאוד ואמרתי, 'יאללה, אני חייבת את הדבר הזה'".
אם רושפלד קורא את הכתבה הזאת, מה היית רוצה להגיד לו?
"אם אתה בעל כוח או עוצמה מסוימת, אתה צריך מאוד להיזהר. בעולם שאני מתנהלת בו אני בן אדם עם לא פחות סמכות ומעמד בקנה מידה בינלאומי, ודווקא במקומות האלה, שבהם אני חזקה מאחרים, אני מאוד נזהרת כי אני מאמינה שאפשר לעשות את הדברים בצורה שבה אתה תורם ולא רק מעצים את עצמך, אלא מעצים את מי שמולך גם אם הוא חלש ממך. רושפלד עוד לא הפנים את זה. בוא נגיד שלא הייתי רוצה להיות שותפה שלו. ממש לא".
הפרסום וההכרה משחקים תפקיד בקבלת ההחלטות שלך?
"אני לא אשחק את יפת הנפש ואגיד שלא. אני מאוד נהנית מהפרסום. יש בזה הרבה דברים יפים. בחג המולד היה לי מעריץ בן 10 שביקש מסנטה קלאוס לפגוש אותי והילד הזה ידע יותר ממני על השמלות שלי. אבא שלו אמר לי שהוא רוצה שנכתוב לו בחדר בגדול 'פנינה טורנה'. רוב המעריצים שלי הם ילדים וצעירים, וזה תמיד מפתיע אותי. זו הוכחה כל פעם מחדש שאם אני מצליחה לגעת בכל כך הרבה אנשים, אני עושה משהו נכון".
התמונה האחרונה עם הבן דוד, לפני הנתק הממושך. היום הם עובדים יחד
"לא מדברת רק על גייז"
עם מי הכי התחברת ב"מאסטר שף"?
"עם נורמן עיסא. הוא מאוד אותנטי והיה לנו קשר טוב. וגם עם אבי נוסבאום, שהיה קורע אותי מצחוק".
גם בילדות היית מוקפת גברים?
"לא, וגם לא עבדתי בעבודה שהיא בתחום של גברים, אבל בגיל די צעיר הבנתי שיש בי משהו שיכול לפתוח דלתות. אני מדברת איתך בלבל של החן. דודי (פונה לבעלה), איך היית מסביר את זה שאני מסתדרת יותר בעולמות של הגברים?"
דודי: "גייז תמיד אוהבים אותך".
פנינה: "אני לא מדברת רק על גייז".
דודי: "גברים סטרייטים? זה ברור שיאהבו אותך. זה מובן מאליו. תסתכלי על עצמך בראי ותביני".
פנינה: "במקום חברות יש לי חברים שהם גייז. זה פשוט מגנוט. אם אני אגיע לאן שהוא, אז סביר להניח שאני אתחבר יותר עם גיי מאשר עם אישה. כל סוף שבוע חצי מהשולחן הזה הוא החברים הגייז שלי וכל השאר זה המשפחה".
אומרים שהומואים אוהבים נשים גדולות מהחיים, מצליחות, דיוות.
"הם גם קוראים לי דיווה. יש לי נתין מספר אחת, נתין מספר שתיים (צוחקת). הם כל הזמן אומרים, 'הדיווה אמרה', 'הדיווה ביקשה', וזה כיף כי אין את המתח המיני, אז מבחינתי זה כל מה שאני אוהבת ביחד. אלו גברים שאני מסתדרת איתם טוב מאוד, אבל בלי הדבר הזה שמפריע. בעולם הסטרייטי תמיד אתה יכול לפלרטט עד שלב מסוים וזה נורא רגיש, כי או שזה קורה או שזה נהרס".
אפרופו דיוות וחברים, ריטה ואת, חברות ילדות ותיקות, כבר לא בקשר.
"נכון, אנחנו לא בקשר כבר שנתיים, אבל יש הרבה חברויות שהן מילדות, שנוצרו בתנאים של ילדות, והן לא עומדות במבחן הזמן, וזה המקרה. תראה, יחסים הם דבר מאוד פגיע ורגיש. כל דבר הכי קטן יכול להרוס יחסים של חיים שלמים, וחבל, כי אין לי עוד חברת ילדות חוץ ממנה".
הן הכירו בכיתה ו' כשלמדו יחד בבית הספר אוסישקין ברמת השרון ומאז שמרו על קשר קרוב, גם כאשר טורנה התגוררה בחו"ל למשך תקופות ממושכות.
היית שם בתקופת הגירושים שלה, מה חשבת?
"הייתי וזה נורא כאב לי כי מאוד אהבתי את שניהם. רמי וריטה היו החברים הכי טובים שלי בעולם, וכשהם נפרדו התנפץ לי חלום כי הם היו מודל לזוגיות. עד היום כשאני רואה אותם בנפרד מאוד כואב לי".
אחד השירים היפים ביותר שלה, "חברה", נכתב עלייך ("ואת ואני שהבטחנו כל כך, היוותרי רק היי לי לנשימה").
"וכשאני שומעת אותו ברדיו אני מייד בוכה. חברות טובה יכולה להיות הרבה פעמים יותר טובה מקשר דם כי הלב בוחר במי להתאהב, וכשזה חלילה נגמר זה כואב. כואב כמו לאבד בן אדם שהלך ולא יחזור. הקשר דעך וכל אחת פנתה לעולמה שלה".
ואם היא מתקשרת אלייך עכשיו?
"ברור שאני אענה. אני יכולה להיפגע ולהריץ סרטים, אבל כשבן אדם ירים טלפון אני לא אהסס. אני לא מגיעה למקום שבו אני אפגע בכוונה. גם אם מישהו שפגע בי ייכנס בדלת ויגיד לי שאין לו מה לאכול, אני אכניס אותו ואבשל לו. יש לי לב שסולח".
עם הבעל דודי לבנשטיין. נשואה בשלישית // צילום: דודי ועקנין
"חוץ לארץ זה עולם אחר"
אבל טורנה, כאמור, לא עוצרת בכחול־לבן. אלפי מטרים של בד תחרה והרבה מאוד חרוזים עברו מאז ניצב הסטודיו שלה בגאון בלב רחוב דיזנגוף. מאז ועד היום היא הספיקה כמעט לגמרי לנטוש את השוק המקומי ולהפוך לאחת ממעצבות שמלות הכלה הבולטות בארה"ב ולככב בתוכנית הריאליטי "Say Yes to the Dress", שמשודרת שם ובמדינות נוספות בעולם.
כיום היא חיה על קו ניו יורק־רמת השרון ובין לבין קופצת לאיטליה, לקנדה ולאנגולה. לדבריה, בניו יורק היא מעסיקה 28 עובדות, אבל עיקר העבודה מתבצע בארץ, פה היא מעסיקה חמישים עובדים נוספים, ובהם שלושה גברים: בעלה, בנה ועובד אחד ללא קשר משפחתי.
"זה תחום שמאוד קשה לשרוד בו בארץ ומי שלא הבין את זה בזמן מת", היא מסבירה את ההחלטה להפוך לבינלאומית. "גם אני לא הבנתי את זה, אבל דודי הבין את זה. היתה תצוגה בלוס אנג'לס ואחרי התצוגה הוא בא ואמר לי, 'נגמר בארץ, עכשיו משקיעים בחו"ל', ותודה לאל כי לפעמים אני צובטת את עצמי לגבי מה שקורה. בחיים לא האמנתי שהנכדה של מלך ערב הסעודית תיקח טיסה במיוחד עם מאבטחים ואמא שלה כדי לפגוש אותי. זה כאילו לא הגיוני".
אילו היית נשארת בארץ, מה לדעתך היה קורה?
"לא הייתי קיימת. הייתי בדיוק כמו אלה שנעלמו. אני לא חושבת שהם נעלמו כי הם לא היו טובים".
בניו יורק היא מציגה בסלון הכלות הגדול קליינפלד. "יש לי בסלון אזור מופרד וממותג פנינה טורנה, ובמשך שבועיים בחודש כולם נדחקים הצידה וכל החנות הופכת לפנינה טורנה", היא מתארת. "אנשים יודעים את זה מראש ומגיעים במיוחד מכל מיני מקומות בעולם. כבר קרה שהייתי חולה ולמרות זאת נסעתי, כי אנשים לוקחים מטוסים כדי להגיע אלי". מחיר התחלתי לשמלה של טורנה הוא 4,000 דולר ועד איפה שתרצו לתת לדמיון שלכם להפליג.
"חוץ לארץ זה עולם אחר ויש שם הערכה גדולה לאנשים מוכשרים", היא משתפת. "מעולם לא התבקשתי להוכיח את עצמי מול אף לקוחה. פה אני יכולה לפגוש לקוחה והיא תגיד לי, 'איך אני יכולה להיות בטוחה שתעשי לי משהו שאני אוהבת?'. זה מצב שבו אני מסתכלת על הלקוחה בשיא הרצינות ולא ממקום של פגיעה או כעס, אבל אם את לא יודעת מה טוב לך - לי אין דרך להמחיש לך. מיציתי את המקום הזה. אני בשלב שבו אני נהנית ממה שאני עושה, אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי אבל לא מוכיחה ולא משכנעת".
מה היקף הפעילות שלך בארץ?
"אני חייבת להגיד שלרוב בארץ אני מתעסקת רק ביצירה עצמה. יש לי חוק אחד שאם לקוחה מהעבר רוצה להיפגש איתי, אני אעשה את זה כי אני לא שוכחת מאיפה באתי. אבל אני כמעט לא נמצאת בחנות כי אני לא יכולה להיות בכל העולם וכשאני בארץ לשבת בחנות ולחכות שלקוחה תיכנס".
אני מניח שקל הרבה יותר להגיד את זה כשלא רעבים להצלחה.
"מן הסתם. תראה, אני בן אדם אחד ואני לא יכולה להתיש את עצמי. קרה שכבר הגעתי למצבים של מינוס כוחות ואנרגיות וזה פגע לי בבריאות, אז באיזשהו מקום כשאני בארץ אני מקדישה הרבה זמן לעצמי. אני מתאמנת המון והולכת לשיעורי רוחניות של תודעת העל. אני לומדת חומר מדהים. אתה מכיר את זה שאתה יודע מלא דברים אבל לא מפנים ולא נופל לך האסימון? אז הגעתי למורה שלי, והדברים באופן הכי פשוט בעולם מסתדרים לי. אני מקדישה לזה הרבה זמן. ארבע פעמים בשבוע אני מסיימת יום עבודה והולכת אליה".
בזמן הזה שאת שם, יש בארץ לא מעט מעצבים שפורחים גם בארץ וגם בחו"ל.
"אחד הדברים שאני הכי גאה בהם זה שאני שפטתי ב'פרויקט מסלול' ובחרתי באלון ליבנה והיום אנשים מכירים אותו. מגיע השלב שאתה מבין שאתה צריך להעביר את הדברים הלאה כי אני לא אחיה לנצח, ואם אני היום יכולה ללמד ולייעץ אז אני אעשה את זה באהבה גדולה. שואלים אותי על אלון הרבה פעמים ואני עוקבת אחריו. הרבה פעמים פונים אלי ואומרים לי, 'את גאה בזה שפתחת את הדלת לכל כך הרבה מעצבים ישראלים?'. בטח שכן. תשמע, כבשנו את העולם וזה כבוד גדול".
גם דורית בר־אור זוכה לפרגון בארץ.
"אני מצטערת על הבורות אבל אני פחות מכירה אותה. אני יודעת שהיא עושה דברים יפים אבל אני לא ממש יודעת מה קורה בארץ. אני יודעת שהיא מוכשרת ושהיא עושה גלביות".
"אני מייצגת את המדינה"
לפני עשר שנים היית בתחילת דרכך בארה"ב, איפה תהיי בעוד עשר שנים?
"אני מקווה שאהיה דמות שיכולה להשפיע בקנה מידה הרבה־הרבה יותר גדול ואמשיך לכבוש את העולם. אני יודעת שזה נשמע קלישאה, אבל אני מייצגת את המדינה שלי מאוד יפה. בכל פעם שנגמרת מכירה ממקומות כמו דובאי, אני אומרת לעצמי שאם הם רואים את הישראלי בצורה יותר טובה, עשיתי את שלי".
היום בנך עובד איתך ונמצא קרוב אלייך, אבל אתם עדיין חיים בעולמות שונים.
"נכון, דוד חזר בתשובה בגיל 24 ובהתחלה זה היה מאוד קשה. הרגשתי שלקחו לי אותו שוב. בזמנו היה לו רב שלא הסכים לנו להיות בקשר כי אני בטלוויזיה, ומבחינתי זה היה לעבור את הכל שוב, אמנם בקטן יותר אבל זה היה עוצמתי. קרה נס והוא התרחק מהרב הזה. דוד נשאר חרדי אבל עם חבר'ה שמכבדים את ההורים. יש לי בבית תנור גלאט כשר והכל כשר־כשר, וכשהם באים לשבת אני מבשלת הכל בפיקוח של כלתי".
ואת סבתא לנכדה בת כמעט שנתיים.
"אני סבתא מאוד אוהבת. אני נמסה וקשה לי לשמור על שפיות מולה. לצערי, אני לא נמצאת הרבה בארץ, אבל כשאני פה אני הולכת לבקר אותם בבני ברק או שלינור כלתי מגיעה עם הדסה אלי לעבודה".
את מפצה איתה את מה שהיה חסר לך עם דוד?
"זה יותר ריפוי מפיצוי, כאילו היא באה להחזיר את החסר. כמו ששמים שני כבלים ובמקום חשמל יש רגש".
מסתכלת במראה ומרגישה סבתא?
"אני מרגישה בלב את המקום הזה. הרבה פעמים כשאני אומרת 'הנכדה שלי', אנשים מופתעים. לא האמנתי שאפשר לאהוב ככה. אם יגידו לי אני או שיקרה לה משהו, חס וחלילה, אז תיקחו אותי ומה־זה בריקודים ובשמחה. היא גם מאוד דומה לי. היא לא אוהבת בננות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו