המנצח הרוסי הנודע ואלרי גרגייב יחזור ביום ראשון לישראל כדי לנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית בשני קונצרטים שיוקדשו לדמיטרי שוסטקוביץ', מלחין רוסי בולט וגדול כותבי הסימפוניות במאה ה־20.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
גרגייב, המנהל האמנותי של תיאטרון מרינסקי בסנט פטרסבורג, נולד בשנת 1953 במוסקבה למשפחה אוסטית והתחנך בעיר אור'וניקידזה באוסטיה. עוד בהיותו סטודנט למוסיקה קיבל פרסים יוקרתיים, וכבר בשנת 1978 ניצח על אופרה של פרוקופייב בתיאטרון קירוב (היום מאריינקה).
גרגייב מגיע לישראל לעיתים תכופות במסגרת הפסטיבל "קלאסי בים האדום" שבו הוא משמש מנהל מוסיקלי. הופעותיו הן תמיד חדשות מרנינות לאוהבי המוסיקה הקלאסית, שכן גרגייב נחשב לאחד המנצחים הטובים בעולם. "כל העולם הרגיש שהמוסיקה קרנה מתוך האור המסתורי של קצות האצבעות של המנצח". כך כתב "הגרדיאן" הבריטי על גרגייב בתחילת 2013, כאשר זה ניצח על התזמורת הסימפונית של לונדון.
אך כעבור כמה חודשים ההתלהבות מהמלחין המוכשר בעל האישיות הכובשת והאנרגיה הכמעט מאגית, התקררה. בנובמבר 2013 אותו עיתון בריטי כתב ש"גרגייב ניפץ את האמינות שלו לרסיסים". המאמר פורסם בעקבות תמיכתו הגלויה של גרגייב בחוק חדש האוסר "הפצה של מסרים הומוסקסואליים" שנתפס ע"י רבים, ברוסיה ובמערב, כהומופובי.
פעילי זכויות אדם ערכו פעולות מחאה לפני הופעותיו של גרגייב, ומוסיקאים בולטים הודיעו כי מבחינתם המלחין הוא פרסונה נון גרטה. בראיון ל־CNN האמריקני גרגייב הסביר שהמערב קורא את החוק בצורה שגויה. "יש קריאות שונות של החוק הזה, השונות זו מזו בצורה מהותית. נתחיל בכך שאני עצמי איני מקבל שום גילוי של אפליה. וכראש של ארגון גדול - בתיאטרון מרינסקי מועסקים יותר מ־3,000 עובדים - אני לעולם לא ארשה שום אפליה".
לאחר כמה שבועות גרגייב השתתף בקונצרט גדול שנערך בחצי האי קרים שסופח על ידי רוסיה. באפריל הוא חתם עם אנשי תרבות בולטים אחרים על עצומה התומכת במהלכו של פוטין. "אני מאמין שהעמדה של הנשיא שלנו מאוזנת ביותר", נכתב בעצומה.
ולדימיר פוטין // צילום: רויטרס
מדינת אמנות פרטית
למרות שגרגייב ממוצא אוסטי (צפון קווקז) הוא לעולם לא הסתיר את תמיכתו בממשל הרוסי. בשנת 2008 הוא אף הופיע עם תזמורתו בזמן המלחמה בגרוזיה בעיר צחינוואלי, בירת דרום אוסטיה. השנה, דווקא לאחר ששם את שמו על העצומה המדוברת, החלה המתקפה הגדולה נגד גרגייב במערב. כך לפחות רבים חושבים ברוסיה ומאשימים את המערב בכך שנקט עמדה פוליטית ברורה נגד המנצח הדגול.
בדיוק באותה עת גרגייב קיבל הצעה מפתה - לנצח על התזמורת הפילהרמונית של מינכן תמורת סכום נאה של 4 מיליון יורו בשנה. פעילים פוליטיים בעיר, שבמקרה היא עיר תאומה של קייב, בירת אוקראינה, החלו לאסוף חתימות נגד הצטרפותו של גרגייב לתזמורת. העצומה נשאה את הכותרת "סיפוח קרים" והופנתה ישירות לקנצלרית אנגלה מרקל.
נוסף על שמו של גרגייב, צורפו לרשימה של אמנים רוסים לא רצויים גם מנצחים ונגנים ידועים אחרים - הפסנתרן דניס מצוייב, המנצח ולדימיר ספיבקוב והוויולן יורי בשמט. כולם, כמו גם הרוב המוחלט של האליטה התרבותית הרוסית, מביעים תמיכה גלויה בנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. מעטים הם יוצאי הדופן, המתנגדים הסוררים, שמוכנים להסתכן ולומר בגלוי את אשר על ליבם, כגון זמרי הרוק אנדריי מקרביץ' או דיאנה ארבנינה.
ובכל זאת, דווקא גרגייב, כוכב העל של המוסיקה הקלאסית, מושך את האש יותר מעמיתיו, הן בחו"ל והן מגורמי האופוזיציה ברוסיה. בשנת 2013 "פורבס" הרוסי פירסם מכתב שעליו היה חתום גרגייב, שהופנה אל הנשיא ולדימיר פוטין. המנצח הציע לנשיא לאחד את תיאטרון המאריינקה עם האקדמיה של הבלט הרוסי, המכון הרוסי לתולדות האמנות והקונסרבטוריון הממלכתי. גרגייב הסביר שלטענתו, מוסדות אלה יהיו חזקים הרבה יותר כשיהיו מאוחדים וישיגו "תוצאות גרנדיוזיות".
הפרויקט הנ"ל מצא חן בעיני הנשיא הכל יכול והחולם על חידוש האימפריה הסובייטית - הישגים בתחומי אמנות וכן בתחום הספורט תמיד נחשבו למשימה לאומית, גם בתקופה הסובייטית וגם עכשיו, 24 שנים לאחר קריסתה של ברית המועצות. על פי "פורבס", הקמה של מיני אימפריה אמנותית היתה מאפשרת לגרגייב לחלוש על תקציבים משמעותיים וכן להפוך לנותן טון כמעט יחיד בארץ שידועה בחיבתה הגדולה לאמנויות.
בעוד גרגייב חולם על הקמת "מדינת האמנות" בתוך מדינה, המערב עדיין מתקשה לענות על אותה השאלה - האם כדאי ואפשר לערבב בין פוליטיקה לאמנות? בישראל הדעות חלוקות לגבי ביצוע יצירותיו של ריכרד וגנר, בעל דעות אנטישמיות קיצוניות שהאופרות שלו ודעותיו השפיעו גם על היטלר.
בגרמניה, בבריטניה ובמדינות אחרות במערב מתלבטים אם להמשיך לשתף פעולה עם אמנים התומכים במדיניות של פוטין. בהקשר זה אפשר להיזכר בתקופה הסובייטית, אז למרות המלחמה הקרה הפסנתרן האמריקני ואן קליברן השתתף בתחרות על שם צ'ייקובסקי במוסקבה ב־1958, ואמנים סובייטים מפורסמים כמו דוד אויסטרך ניגנו בבירות האירופיות.
כיצד צריכה לנהוג ישראל שבינתיים מחזיקה בדעה ניטרלית ביחס למתרחש באוקראינה? ומהו הקוד האתי במקרים האלה, כאשר זמר, שחקן או מנצח מביעים עמדה התומכת בהפרת זכויות אדם או מדיניות הנתפסת כמסוכנת וכלא חוקית? האם אפשר למתוח קו מפריד בין האמן לדעותיו?
הוויולנית אנה קזקביץ', שניגנה עם מנצחים בעלי שם עולמי, ובהם גם גרגייב, מתקשה לענות. "הוא מנצח מבריק, בעל כישרון נדיר. יש לו גם אנרגיה יוצאת דופן שבה הוא מדביק את כולם, אנרגיה יצירתית מדהימה. אני מתנגדת לעמדות שלו בנושאים רבים, אך אם הוא לא יבוא לכאן, זו בהחלט תהיה אבידה גדולה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו