הנרי דוד, על רגל אחת

היום עולה בתיאטרון גשר הפקה מחודשת של המחזה השייקספירי הקלאסי "אותלו" מאת שייקספיר.

העלילה של אותלו עוסקת במצביא מוסלמי ושחור בצבא הוונציאני שנושא לאישה את דסדמונה הוונציאנית, על אפו ועל חמתו של אביה שסולד מנישואיה לאדם שחור. יאגו, השליש של אותלו, משכנע אותו כי דסדמונה בוגדת בו עם קאסיו, קצין צעיר ומבטיח בצבא. התוצאה היא מסע של קטל וחורבן טרגי. 

את ההפקה מביימת מנכ"לית התיאטרון, לנה קריינדלין, שחוזרת לעמדת הבימאית לאחר הפסקה של שמונה שנים. את אותלו מגלם מיקי לאון, את דסדמונה אהובתו מגלמת בר שדה, את יאגו המניפולטיבי מגלם סשה דמידוב ואת קסאיו אמור לגלם הנרי דוד. 

אלא שרגע לפני שההצגה עולה, דוד שבר את הרגל וייאלץ להפסיד את ההצגות הראשונות. "במהלך החזרה הגנרלית נתקלתי במשהו והרגל שלי התעקמה", מספר דוד. "כאב לי אבל המשכתי בסצנה כרגיל, עד סופה. רק כשירדתי אל מאחורי הקלעים התחלתי לזעוק מכאבים. אמרו לי שהתעלפתי. הזמינו לי אמבולנס ובבית החולים אובחן אצלי שבר ברגל. לצערי אצטרך עכשיו להיות בבית במשך שבועיים. 

"מעולם לא חשבתי שהביטוי 'ברייק אה לאג' ייפול עלי, והאמת שאף פעם לא חשבתי שהוא ביטוי מוצלח במיוחד. עם זאת, אני שמח שזו רק הרגל ולא איבר מרכזי הרבה יותר כמו הראש".  

אתה חושב ששייקספיר עדיין רלוונטי?

 "בטח. זה מחזה שמאוד מתכתב עם המציאות העכשווית בארץ ובעולם. אותלו הוא מפקד בצבא, חלק מהאליטה הצבאית, אבל כשעוברים לפסים האישיים הדבר הראשון שצף זה צבע העור שלו. אני קצת מכיר את זה. בנסיבות מסוימות אני ישר משויך כ'רוסי', ומישהו ישר הופך ל'פרענק'. העובדה היא שהיחס האמיתי שלנו לאחר הוא בדרך כלל גזעני, מתנשא, מעליב, פוגע. כל הפוליטיקלי קורקט הומצא כי בטבע שלנו אנחנו לא כאלה".

הרגשת את זה על בשרך כעולה חדש? 

"בסך הכל ההשתלבות שלי פה היתה יחסית מהירה וקלה, אבל זה עדיין לא היה פשוט. עליתי בגיל 11, ובגיל 12 חצי מהתלמידים בבית הספר בלפור בתל אביב הלכו אחריי עד הבית שלי וצעקו לי 'רוסי מסריח, תחזור לרוסיה'. ואני מדבר איתך על תל אביב של שנות ה־90. אז נכון שעברו מאז כמה שנים והדברים השתנו על פני השטח, אבל אני עדיין מרגיש שלא אוהבים את הרוסים".

בהצגה משחקת גם אמו של דוד, השחקנית ליליאן רות, שמגלמת את אמילה, אשתו של יאגו. אין זו הפעם הראשונה שאם ובנה חולקים במה. "וזה טראומטי בכל פעם מחדש", צוחק דוד, "באופן כללי אנחנו משתדלים לעשות הפרדה טוטלית בין החיים לבמה, ואם אני חוצה את הקו אני בדרך כלל מתחרט. האמת היא שלפעמים אני כן מתייעץ עם אמא לגבי איך שאני רואה את הדמות, אבל באופן כללי אני לא מוכן ולא אוהב לשמוע ביקורת".