"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
הצילו! מחזירים את המנה
הצילו, אני לא יודע לבשל, ערוץ 2, 21:00
"הצילו, אני לא יודע לבשל". ניסיון לבשל סימפתיה // "הצילו, אני לא יודע לבשל". ניסיון לבשל סימפתיה ,
"הצילו, אני לא יודע לבשל". ניסיון לבשל סימפתיה // "הצילו, אני לא יודע לבשל". ניסיון לבשל סימפתיה

הצילו! מחזירים את המנה

הצילו, אני לא יודע לבשל, ערוץ 2, 21:00

,עודכן
0

טוב, אז ככה: "מאסטר שף" עובד? עובד. "האח הגדול" עובד? ברור. "רוקדים עם כוכבים", שם סלבס לומדים לעשות משהו שהם לא יודעים, עבד? תכלס כן. אז בואו נשלב את הכל ונקווה לטוב. אחרי ערב אחד של "הצילו, אני לא יודע לבשל", נראה שאת הסלט הזה הכין מישהו מהמתמודדים, וזה לא יצא ממש אכיל.

צריך להיזהר מלבחון את הריאליטי החדש של קשת רק על פי תוכנית אחת, כי נכון לעכשיו יש שטיק אחד שלא יחזיק לאורך זמן: מפורסמים יותר או פחות, שרוצים מאוד להיות יותר, לא מצליחים לבצע פעולות מוטוריות אלמנטריות (כן, בסופו של דבר לשבור ביצה זו פעולה מוטורית ולא בישול), מקווים שהסתלבט על עצמם יעורר סימפתיה, ומשם הדרך ללב הצופים קצרה, כך לפחות הם חושבים. אז בגיזרת הסימפתיה הם יכולים לסמן וי. חכמים גדולים הם לא יצאו אתמול, אבל לפחות נראה שמדובר בחבורה נחמדה.

עכשיו השאלה מה עושים מכאן. כמה פעמים יכול עוד פרופ' רולידר להכניס את היד לתוך מלית לקול צחוקם של האחרים, כמה פאנצ'ים "גבריים" עוד יכול לזרוק רן שריג, וכמה זמן יכול לעבור עד שרנא רסלאן תבין ששום דבר טוב לא ייצא לה מהתוכנית - זה לא שבתום התוכנית היא תפטר את השף הפרטי שלה.

יש לזה פתרון, ואני מניח שנצפה בו בשבועות הקרובים. המחבת כבר לא תהיה הגיבורה, אלא אם כן היא תתעופף על אחד המתמודדים. כי גם כאשר יגיעו רגעי ההצלחה, ההתרגשות, כשמיכל ינאי תלמד להכין פירה או כשיעל בר זוהר תצליח להכין מפרום, עם זה לא גורמים לצופים לרוץ לשירותים אחרי החדשות כדי להתיישב בזמן לתחילת התוכנית. מישהו צריך לייצר כאן מהומות, כי בלי זה "הצילו, אני לא יודע לבשל" תישכח מהר מאוד. כמאמר השיר: "זה הכל רק משחק של דמעות".

• • •

המתחזק

הפרלמנט, ערוץ 2, חמישי, 22:15

דווקא מכיוון שזה היה הפרק הפחות מצחיק בעונה השנייה של הפרלמנט, אפשר דרך מערכון אחד להבין איך אסי כהן והחבורה הצליחו לפצח אותנו. הגאונות בניואנסים, בזיהוי של הסיטואציות, כבר נטחנו עד דק. אבל כדי להשלים את התמונה, להיצרב בזיכרון, צריך גם לבעוט. בדיוק כמו שהם עשו עם ראובן אח של שאולי ושבת המלכה.

כולנו היינו שם, בילדות, כשאחד הילדים הגדולים והפחות עדינים בשכונה שם כיפה על הראש והתחיל להרביץ בנו תורה. בדרך הכי רדודה, באותה אגרסיביות אופיינית לו, הוא היה מסביר לנו על היופי בהתחזקות. מה שלא הפריע לו להמשיך באורחות חייו הבעייתיים.

"שבת זה היום היחיד שהוא אישה", אומר ראובן, יוצא מבית הכנסת עם אביו, לבוש לבן ומדבר פתאום לאט, רגוע כזה, "אנחנו חיים במירוץ מטורף, והשבת באה ואומרת לנו: 'עיצרו רגע, אני השבת, תקבלו אותי'".

באוכל שהשאירה השכנה לחתולים הוא בועט, את אבא שלו הוא מזרז, ובשכן הוא נוזף כאילו בעדינות שהוא לא מגיע לבית הכנסת. וברגע שניתן הגונג - שבוע טוב. סיגריה, מוסיקה, רעש, "כמה עשו חיפה?" מיותר לציין שלא כל המתחזקים הם כאלה, ממש לא. אבל איפה עוד חוץ מאשר ב"הפרלמנט" יזהו ויעקצו את אלה שכן?

טעינו? נתקן!אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו