ירי הרקטות אמנם גורם לרבים מתושבי הדרום לעזוב את יישוביהם, אך יש מי שנותר מאחור לשמור על הבית. בכל יישוב נאלצו קבוצות תושבים קטנות להישאר ולשמש כוח תפעול, אבטחה ואחזקה, ומפעמת בהם תקווה. תקווה שכאשר שכניהם ישובו, יקבלו את פניהם השקט והנורמליות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"אנחנו, בני הקיבוצים, לא שכחנו מעולם את הערבות ההדדית, אף שאנחנו חיים בעידן קפיטליסטי טהור", סיפר יוסף, עובד ברפת של אחד המשקים הגדולים בחבל אשכול, "הנה אנחנו, קבוצה של מבוגרים, נשארנו בקיבוץ כדי לתחזק אותו, כאשר משפחות עם ילדים הלכו להתרעננות ולחידוש כוחות ואנרגיות. אנחנו מקווים שכשיחזרו הביתה, ישרור פה איזשהו שקט, שיאפשר לחזור לחיי שיגרה".
בינתיים, הובילה המועצה האזורית שער הנגב מהלך שיאפשר שהות מסודרת של עשרות משפחות עם ילדים באזורים מרוחקים יותר. משפחות עם ילדים מקיבוץ מפלסים יצאו ליחיעם, ומשפחות מכפר עזה יצאו למתקן הנופש בגבעת אולגה. ההתארגנות התאפשרה בזכות מימון ושיתוף פעולה של משרד הפנים, רשות החירום הלאומית והתנועה הקיבוצית.
ענבל חביב, תושבת שער הנגב שעזבה עם ילדיה לצפון, סיפרה כי "הבן שלי בא אלי בפליאה ושאל אותי למה אין בצפון צבע אדום. צריך להבין את האבסורד, כי הילדים בעוטף עזה לא מכירים מציאות אחרת. יותר מכל אנחנו רוצים לחזור לשיגרה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו