"כפר עזה זה העוגן, לא נעזוב את הבית"

איום המנהרות גרם לתושבים רבים ביישובי עוטף עזה לצאת לחופשה ביישובים צפוניים יותר עד לחזרתם של ימים רגועים ובטוחים יותר. משפחת גולדשטיין מכפר עזה החליטה ששום חשש ושום ארגון טרור לא יגרמו להם לעזוב את ביתם.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ההורים נדב וחן ושלושת ילדיהם - ים (12), אגם (8) וגל (שנתיים) נשארים מתוך אידיאלוגיה עמוקה, ואמרו כי יישארו בביתם הן בעיתות שלום והן בעיתות מלחמה. לא מדובר בצעד של מה בכך, שכן מתוך 800 תושבי כפר עזה רק כ־120 בחרו להישאר. שאר התושבים עברו להתגורר ביישובים ובקיבוצים בצפון עד יעבור זעם.

"יורים עלינו ומעלינו"

"התחושה בלחיות ביישוב כמו כפר עזה היא מאוד מעורבת", סיפר נדב, "כפר עזה זה בית, זה העוגן, ומסביב לכל זה מתנהלים החיים. מצד שני, להישאר פה זה לנהל את החיים בתוך מלחמה. כל היום אתה שומע את ההפצצות של צה"ל מצד אחד, ואת הבומים הבלתי פוסקים של הרקטות מצד אחר, הם ממש יורים עלינו ומעלינו. בתוך כל זה אתה צריך לגדל ולנהל משפחה וזה ממש לא קל, קל וחומר כי עכשיו זה גם חופש גדול והילדים בבית. אנחנו שוהים הרבה שעות במרחב המוגן".

לדברי נדב שנולד בקיבוץ, גם העובדה שהוא מנהל את המפעל הקיבוצי "כפרית תעשיות", המעסיק 160 עובדים, נוטעת בו את התחושה כי זהו ביתו וכי אינו יכול לעזוב, אפילו לא להפוגה קלה. "יש למפעל התחייבויות ללקוחות ולספקים בארץ ובחו"ל. אתה לא יכול להגיד להם: 'חכו לי עד אחרי המלחמה'. החיים ממשיכים להתנהל, עם או בלי מלחמה", שיתף.

בני משפחת גולדשטיין מצאו כמה דרכים אלטרנטיביות לבלות יחדיו, חרף המצב הביטחוני. "הילדים משחקים במחשב ובטלוויזיה, ויש לנו כל מיני פעילויות חברתיות במרחב המוגן. אי אפשר להתעלם מכך שיש לילדים פחדים מההפגזות ושהם מתכנסים בתוך עצמם. הם אומרים לנו כי הם מפחדים ושואלים הרבה שאלות. כך, למשל, הם מבקשים לנסוע רחוק מכאן כדי להירגע. בשיגרה הם מאוד אוהבים את המקום. החיים אצלנו במשפחה הם כמו טבח בצבא: שבוע מלחמה בכפר עזה, וכמה ימים בחוץ כדי להירגע. אבל, לטוב ולרע, אנחנו נשארים פה".