בשוק של צ'אושסקו

גיל 77 במאי הקולנוע הרומני ראדו גברה עדיין משפיע על הדור הצעיר בארצו. למרות היותו אחרון נציגי דור הנפילים, מזכרת אמנותית מעידן הקומוניזם, הוא ללא ספק מקור השראה לקולנוע הרומני הצעיר, החדש והבועט. השבוע הוא יבקר בישראל במסגרת הקרנת חמישה מסרטיו בסינמטקים ברחבי הארץ, סרטים הנוגעים בעיקר בקהילה היהודית - שעברה תלאות רבות בהיסטוריה של רומניה, אך גם לאחר עזיבתה קשורה אליה בטבורה. גברה, רומני־נוצרי, מגדיר עצמו יהודי; "ז'אן פול סארטר כבר אמר פעם שיהודי הוא מישהו שהחברה הצביעה עליו כיהודי", הוא אומר בחיוך בראיון שנערך עימו השבוע.

"כל החברים שלי היו יהודים", הוא ממשיך, "גדלתי בסביבה שהיא יהודית, ואחד הסיפורים המשמעותיים בחיי הצעירים התרחש במהלך התקופה הקומוניסטית ברומניה. אמא שלי, שהיתה מורה, נאלצה להישאר ולעבוד בבית הספר בערב חג המולד. חברתה היהודייה, ברטה ברוך שמה, אמרה לה שתלך הביתה לחגוג עם המשפחה, בזמן שהיא, ברטה, נשארה לעבוד במקומה".

הוא החל את דרכו בתיאטרון. בצעירותו אף חלם להפוך לשחקן על הבמה, אך בשלב מסוים שינה כיוון ונמשך למסך הגדול. סרטיו הרבים עוסקים באי־צדק חברתי ופוליטי. דבקותו בעיקרון זה בסרטיו שמה אותו למטרה של השלטון הטוטליטרי ברומניה הקומוניסטית. תחת הרודן ניקולאי צ'אושסקו הוא הבין שהסכנה מחכה לו מאחורי הפינה; סרטו "מאחורי החול" נפסל והקרנתו נאסרה. לבסוף הוא נאלץ לעזוב את מולדתו ועבר לגרמניה, שבה פעל ויצר סרטים עד 1997. רק אז, כמה שנים לאחר שרומניה הפכה דמוקרטית, הוא שב הביתה וחי שם עד היום.

* * *

לאורך הקריירה הארוכה שלו גברה סובב בסרטיו סביב הזהות היהודית ומטעניה. הוא היה הראשון לחשוף, באופן מפורט ובצורה יוצאת דופן, את ההיסטוריה של תעשיית הכסף סביב עלייתם של יהודי רומניה ארצה, בסרטו הבולט ביותר - "יהודים למכירה", שיוקרן אף הוא בישראל. בסרט נחשפים סיפורים חדשים ומרתקים על אודות מכירתם של יהודי רומניה, על ידי השלטונות, למדינת ישראל הצעירה.

הסרט יוצא מנקודת המוצא שלאחר הזוועה. את השואה שרדו 350 אלף מיהודי רומניה. רבע מיליון מהם "עשו עלייה" לישראל בשלושת העשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה, במה שאפשר להגדיר כסחר בבני אדם הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינות המערב. כל יהודי שעלה על אונייה או על מטוס, עם כרטיס לכיוון אחד - ישראל - נקנה בסכום לא מבוטל על ידי ישראל.

למעשה, מדובר בסכומי עתק באותה תקופה. עד 3,000 דולר דרשה ממשלת רומניה מהמוסד ומהסוכנות היהודית על כל יהודי שעזב את המדינה, שהיתה אז נתונה בחרם שהטיל עליה העולם המערבי, בשל חלקה במלחמת העולם השנייה - רומניה שיתפה פעולה עם השלטון הנאצי. נוסף על הסכומים המדוברים, נאלצו היהודים להשאיר מאחור את רכושם, והם יצאו לישראל כשבכיסם מעט דמי כיס, מתנת השלטון הרומני.

עיסוק מתמיד בזהות היהודית. מתוך "מחפשים את שוורץ", של גברה

השלטון ברומניה חישב ומצא שמשפחה ממוצעת שעלתה לישראל שווה לו 250 אלף דולר. התקציב המדולדל של רומניה הושפע ישירות מהיקף מכירת היהודים, והשלטון של המדינה המזרח־אירופית לא הסתפק בכסף - הוא דרש ציוד לגילוי נפט ואפילו צאן חי. ישראל נענתה.

"בשלב מסוים שר הפנים הרומני הביא יותר צאן לרומניה מאשר שר החקלאות", אמר אחד המרואיינים ב"יהודים למכירה", כשישראל, דרך דנמרק, העבירה חזירים מבויתים לרומניה הפרימיטיבית, שגם קיבלה את הכלים והטכניקות המתאימים לגידול צאן ובקר.

עסקאות מכירת היהודים לישראל הפכו למושחתות עם עלייתו לשלטון של צ'אושסקו, שהיה דיקטטור בעל תאוות בצע אינסופית. הוא דרש מישראל כסף במזומן וקבע תעריפים חדשים וגבוהים עבור כל "יהודון שיעזוב את המדינה". הרודן הרומני גזר קופון שמן בין השנים 1965 ל־1989, למעשה עד זמן קצר לפני שהודח והוצא להורג.

מזוודות עמוסות בכסף, שניתנו לנציגי השלטון על ידי שליחים יהודים, פדו את היהודים במחיר קבוע: אקדמאי היה שווה 3,000 דולר; סטודנט 1,700 דולר; פועל 600 דולר; ומובטלים וילדים היו שווים 497 דולר לראש. חלק מהכסף הועבר לחשבונות סודיים בשווייץ, בלי שישראל ורומניה הוזכרו בהעברות הבנקאיות הללו.

עם הזמן, בצמוד למשבר הכלכלי החריף שפקד את רומניה, צ'אושסקו העלה את המחיר. שלטונו, לא פעם, גם לא עמד בהסכמים ועיכב עליית יהודים מארצו לישראל, אבל מהר מאוד הבין שטעה. מדינת ישראל העבירה לרומנים איומים ברורים כי תפרסם את סחר היהודים בעולם המערבי וגם בין מדינות מזרח אירופה, ובבוקרשט התיישרו. הרומנים לא רצו לוותר על העסק המכניס וידעו שפרסום האקט הלא מוסרי הוא בבחינת מכה כלכלית אנושה עבורם.

עם זאת, צ'אושסקו המשיך לרצות יותר. כך, בשנות ה־80, כשהחלו זולגים לישראל יהודים מבריה"מ, רומניה דאגה לגבות מס מכל אלו שעברו דרכה. השלטונות הצמאים לכסף שיכנעו את הממסד הישראלי ש"היהודים כבר הבינו שארץ ישראל היא לא מציאה כל כך גדולה ושרובם בורחים לארה"ב או לקנדה". הרומנים הבטיחו: "אנחנו נפקח שהם עולים לישראל בכך שהם יעברו דרכנו". באחד הרגעים ב"יהודים למכירה" אף מצוטטים ראשי הממשל הרומני, ששאלו בהיתממות: "מה עשינו ליהודים רע כל כך שהם כל כך רוצים לעזוב את המדינה?"

חוויה מקהילת יאשי

גברה מודה כי "יהודים למכירה" מתאר "חלק עצוב מאוד בהיסטוריה של רומניה". הוא לא מסתיר את הביקורת על מולדתו גם כיום, שנים אחרי נפילת צ'אושסקו. עם זאת, הוא מתעניין בעיקר ב"קשר הבלתי מובן והגעגועים ששומרים היהודים מהקהילות הרומניות לארץ מוצאם". הוא מספר כי "באחד הביקורים הרבים שלי בישראל הוזמנתי לערב אצל חברים מקומיים. היו שם 30 יוצאי קהילת יאשי (העיר השנייה בגודלה ברומניה; ע"ר), שדיברו בערגה על העיר ועדיין מבקרים בה לעיתים. כמעט לכל אחד מהם היה קרוב משפחה שנשחט בפוגרום המפורסם ב־1941 - שלא פחות מ־15 אלף יהודים נרצחו בו - אבל זה לא הפריע להם להחמיא למקום ולרצות כמובן לחזור ולבקר שם. זו היתה הפעם הראשונה שנתקלתי בתופעה הזו, וזה היה מדהים ומופלא בעיניי".

סרט דוקומנטרי אחר של גברה שיוקרן בישראל הוא "מחפשים את שוורץ", ובו הזמרת אליזבת שוורץ, מהכוהנות הגדולות של המוסיקה היהודית המסורתית באמריקה, נוסעת לחפש את שורשי משפחתה ברומניה. "קשה להמעיט בחשיבותם של היהודים בכל הקשור להתפתחות התרבות ברומניה", אומר גברה, "הממשל הרומני עשה טעות ענקית כאשר התעלם מהחשיבות של היהודים לתרבות הרומנית וגרם לכך שהם יגורשו מרומניה עבור בצע כסף".

לגברה דוגמאות אינספור. הוא מזכיר את ד"ר משה גסטר, אחד הבלשנים וההיסטוריונים החשובים בתולדות רומניה, ששמו יצא מאוקספורד לעולם כולו. "אנשים גם שוכחים שאת הציור של מהפכת 1848, שהפך לאחד הסמלים הגדולים של רומניה, צייר הצייר היהודי קונסטנטין דניאל רוזנטל", הוא אומר. "השינוי שחל בחברה הרומנית, בגישה לחשיבות היהודים לתרבות הרומנית - הוא מאוד חשוב. זה מתחיל להיות בולט, ואנשים מבינים איזו תרומה גדולה היהודים השאירו כאן לאורך השנים, וכמה הם חשובים להיסטוריה ולמורשת של רומניה".

גזר כהרגלו קופון שמן. ניקולאי צ'אושסקו. צילום: מתוך ויקיפדיה

נתון מעניין במיוחד בסרטיו של גברה הוא מספרם הרב של היהודים שהצטרפו לתנועות הפאשיסטיות הרבות שפעלו ברומניה, החל מהגעת הנאצים ועד שלהי שלטונו של צ'אושסקו. הבמאי מזכיר זאת בסרט עלילתי שיצר, "תרנגול ללא ראש", המביא את סיפורו של נער יהודי ממחוז טרנסילבניה, שבשלב מאוחר מבין את הצעד שעשה, הצטרפות לתנועה פאשיסטית, שכמו דומותיה התעללה ביהודי המדינה.

המציאות הצביעה על האבסורד הזה בלא מעט ארגונים, והדוגמה הבולטת ביותר היא צמרת הסקוריטטה, המשטרה החשאית האכזרית של רומניה הטוטליטרית ששירתו בה גם יהודים רבים. לאחר נפילתו של צ'אושסקו נתון זה שימש כלי יעיל בידי האנטישמים. אחרי הכל, העם הרומני לא אהב, בלשון המעטה, את הסקוריטטה.

סרט נוסף שצולם בשנת 1982, העונה לשם "אל תירא יעקב", מביא את סיפורם הדמיוני של לייבה ואשתו, שברחו מהפוגרומים ברוסיה והגיעו לעיירה שכוחת אל ברומניה, שבה היו בטוחים שלא יציקו להם בשל היותם יהודים. רק שליל הסדר התקרב ואיתו עלילות הדם.

גברה ציין שלא אחת בילדותו ובנעוריו היה צופה בפלוגות הנאציות ובתנועות הפאשיסטיות מטילות אימתן על עירו. גם לאנטישמיות הגואה היה עד. הוא גם זוכר כיצד העיתונות המגויסת החליטה שאמו שלו יהודייה, ולכן גם הוא יהודי. האנטישמיות לא נעלמה כמובן מהשגרה ברומניה עד היום, ועם זאת היא פותחת את שעריה בפני הישראלים המציפים אותה.

זוגיות חמימה ומוזרה

ולמרות האנטישמיות, גם כשהיתה בשיאה, ישראל ורומניה שמרו על יחסים חמימים. מעל ומתחת לפני השטח התנהלה הזוגיות המוזרה, שגם אותה תיעד גברה, בצילומיו הנדירים. באחד הקטעים נראית גולדה מאיר, כשכיהנה בתפקיד ראשת ממשלת ישראל, מגיעה לביקור בבוקרשט ומתקבלת בחום על ידי נציגי הממשל הרומני.

הביקור שלה - כשהיא צמודה לצ'אושסקו - שנקבע במקור למשך שש שעות, הפך ארוך במיוחד ונמשך לא פחות מ־14 שעות, ובהן התקיימו כמובן שיחות ארוכות בנושא מכירת יהודים. הפגישה הזו מתרחשת בשעה שרוב מדינות מזרח אירופה לא ניהלו יחסים עם ישראל, ובשעה שמדינות המערב החרימו את המדינה הקומוניסטית שהושוותה אז לצפון קוריאה ולסין העממית.

זאת ועוד, ישראל היתה זו שפתחה את שערי ארה"ב בפני משטרו של צ'אושסקו, בצעד שהדהים את העולם. "היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לרומניה תמיד היו חזקים, וכמובן גם היחסים הכלכליים בין שתי המדינות. גם היום רומניה ניצבת לצד ישראל, ובאופן אישי, ישראל היא עבורי מקום שאני תמיד שמח לחזור אליו ולבקר בו. מובן שאני תמיד ניצב לצידה של ישראל", מציין גברה בחיוך.

למתבונן מבחוץ הפכה רומניה בשנים האחרונות ליעד מועדף על רבבות ישראלים, בעיקר גברים, שבינם לבין רומניה לא היה שום קשר, עד אשר הקפיטליזם פתח את שערי המדינה, שעדיין נחשבת זולה במיוחד למבקר הישראלי. יתרון נוסף - היא נמצאת מרחק של פחות משלוש שעות טיסה מנמל התעופה בן־גוריון.

לצד עסקים ישראליים רבים, גדולים וקטנים, שפתחו נציגויות בערים הגדולות ברומניה, בתי הקזינו נמצאים בחלקם בבעלות ישראלית. זמרים מהז'אנר הים־תיכוני מופיעים בהם באופן קבוע וסיפורי אהבה רבים נקשרים בין הנשים המקומיות לגברים הישראלים. תופעה זו אף זכתה להתייחסות בכתבות טלוויזיוניות ובעיתונים הרומניים.

אני שואל את גברה בנוגע לתופעה הזו, האם שם לב אליה ברחובות בוקרשט. "ודאי, המציאות החדשה הזו מעניינת אותי מאוד ואני עוקב אחריה", הוא עונה, "הרי כבמאי אתה חייב סיפור טוב בשביל שיהיה לך סרט טוב. אם אמצא סיפור טוב במסגרת התופעה הזו, לבטח ארצה לביים סרט בנושא".