ובסוף גרמניה מנצחת?

אחרי הניצחון על צרפת ברבע גמר המונדיאל, נכנסו כל שחקני נבחרת גרמניה שהשתתפו במשחק לתוך אמבטיית קרח. במשך שמונה דקות תמימות הם לא יצאו משם, קופאים מקור ובעיקר משחררים את השרירים הכואבים והתפוסים שלהם. מדובר בנוהל קבוע של הגרמנים אחרי כל משחק, אבל הפעם, המאמן יואכים (יוגי) לאב הרגיש שהוא צריך לשחרר עוד קצת את הלחץ מחניכיו הקשוחים והממושמעים. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

כחלק מהשחרור המנטלי איפשר המאמן לשחקניו גם מפגש עם משפחותיהם. אלא שבעוד מאמן נבחרת הולנד, לואיס ואן חאל, התיר לשחקניו לבלות את כל הלילה עם נשותיהם, במחנה הגרמני המשמעת והקיבעון עדיין חזקים יותר, ולאחר ערב נעים עם הרעיות ועם הילדים חזרו השחקנים לחדריהם כדי לנוח לקראת ההכנות למשחק חצי הגמר הגורלי מול ברזיל. וההכנות האלה עשו את שלהן - ובגדול: חצי הגמר הזה אמנם הפגיש את שתי הנבחרות שהתמודדו בגמר המונדיאל ב־2002, אבל כאן הסתיים הדמיון לאותו משחק. הפעם, בניגוד לניצחון של ברזיל לפני 12 שנה (0:2), מחצו הגרמנים את יריבתם 1:7, כאשר את חמשת השערים הראשונים הם כובשים בתוך חצי שעה, בתצוגה שתיכנס לפנתיאון של טורנירי הגביע העולמי. 

אבל למרות הניצחון הענק, בגרמניה לא אוהבים לחגוג לפני שהמטרה הושגה. במשלחת הגרמנית סיפרו כי כבר בבוקר הראשון לאחר ההעפלה לחצי הגמר צפו השחקנים בסרט וידאו של שעתיים ובו כל הנקודות החזקות של נבחרת ברזיל. "אנחנו אוהבים להיות מוכנים לַכּל, שום דבר לא מקרי", אמר ל"שישבת" שטפן איירמן, אחד הדוברים בנבחרת הגרמנית, והוסיף: "אנחנו מאמינים שהכנה מושלמת חשובה לא פחות מהיכולת של השחקנים על הדשא. המאמן עובד עם השחקנים על כל פרט בנבחרת היריבה. הם יודעים מה הנקודות החזקות של היריבה ומה הנקודות החלשות, לא רק מבחינת כדורגל. הם גם מבינים את הנקודות שיכולות לשבור את היריב מבחינה מנטלית". 

ואחרי ששברו את היריב הברזילאי בחצי הגמר, עכשיו זה באמת המאני־טיים. 24 שנים גרמניה לא זכתה בגביע הנכסף. ביקרנו במחנה האימונים המיוחד של נבחרת גרמניה לפני המונדיאל בעיירה הפסטורלית סנט לאונרד באיטליה, ראינו את העבודה הרצינית, את האימונים הטקטיים, את רוח המסורת והגאווה הלאומית בכל אימון. כשעמדנו לעזוב את מחנה האימונים הבטיחו אנשי המשלחת של "הנציונל מנשאפט" (הנבחרת הלאומית) לשמור איתנו על קשר: "יש לנו תקווה שהביקור של כלי תקשורת ישראלי יביא לנו מזל במונדיאל. הלוואי שנדבר בשמחה גם אחרי שנזכה בגביע". 

עד כה הכל הלך כמתוכנן, וגרמניה הגיעה לגמר כשהיא עוברת בדרך נבחרות חזקות כמו פורטוגל, גאנה וארה"ב בשלב הבתים. בשלב שמינית הגמר הדיחו הגרמנים את אלג'יריה העקשנית (1:2), וברבע הגמר חלפו על פני צרפת החזקה עם ניצחון 0:1. בחצי הגמר, כאמור, עברו בקלות מפתיעה את המשוכה הקשה מכולן. בינתיים.

הנבחרת הגרמנית במהלך אימון במחנה בברזיל. כל פרט מתוכנן מראש, כל צורך של שחקן נענה באופן מיידיצילום: GettyImages

בג'ונגל מתכוננים טוב יותר

בגרמניה אין מקום לטעויות. משיחות עם אנשי הצוות של לאב עולה כי הם דואגים לשחקנים מכל הבחינות - מקצועית ומנטלית - ולכל פרט הכי קטן שאפשר להעלות על הדעת. בצד המקצועי הכין הצוות דו"חות מפורטים על כל 31 הנבחרות שהופיעו בגביע העולמי, מהסיבה הפשוטה שלפחות על הנייר היה סיכוי לפגוש כל אחת מהן בדרך. כך למשל ידעו השחקנים את כל הפרטים על השחקנים האלג'יראים בשמינית הגמר, שרובם אלמונים במונחים של הכדורגל האירופי. בשיחות המקצועיות שנערכו עם השחקנים דיברו אנשי הצוות על כך שבאלג'יריה יש לא מעט שחקנים מוסלמים מאמינים, כך שקשה מאוד לשבור אותם מבחינה מנטלית. ואכן, רק בהארכה הצליחו הגרמנים לשבור את המערך ההגנתי של אלג'יריה פעמיים, ורק חוסר ריכוז לפני הסיום הביא לשער מצמק של הנבחרת האפריקנית. 

המקצוענות בנבחרת הגרמנית, כמו בכל דבר, היא טוטאלית. השמירה על השקט של השחקנים מתחילה בדברים הקטנים, וכמובן, הדבר מורגש היטב גם בבית המלון שבו משתכנים השחקנים ואנשי הצוות. יותר משנה לפני שריקת הפתיחה של המונדיאל יצאו אנשי התאחדות הכדורגל הגרמנית לברזיל כדי לבדוק מהו המקום המושלם עבור השחקנים. בסופו של דבר, לאחר ההגרלה והידיעה היכן ישחקו, נבחר בית מלון הממוקם בסנטו אנדרה שבמדינת באהִיה. למעשה, המחנה ממוקם בתוך ג'ונגל על חצי אי בתוך הים. כדי להגיע לבית המלון נוסעים הגרמנים 40 דקות מנמל התעופה בפורטו סגורו, ומשם עוד שבע דקות במעבורת. הסיבה שבית המלון ממוקם בתוך הים היא כדי למנוע מגורמים לא רצויים, ובהם גם עיתונאים, להגיע ולפגוע בשקט שלו זקוקים השחקנים. הגרמנים בחרו במיקום גם בגלל מזג האוויר. תנאי האקלים בברזיל חמים ולחים למדי, שונים לחלוטין מאלה שיש בגרמניה, אבל בסנטו אנדרה מזג האוויר נוח יחסית וגשום מדי פעם. יחסית לקבוצות אחרות, הגרמנים טסו מעט, אבל גם כך הכל תוכנן בקפידה כדי להבטיח שהשחקנים יבלו כמה שפחות זמן באוויר ובנסיעות. כך יעיל יותר. בית המלון חדש לחלוטין ונבנה במיוחד עבור נבחרת גרמניה על ידי איש עסקים ממינכן, וה"מנשאפט" היו הראשונים לחנוך אותו. המלון הוא כמו כפר קטן, ובמרכזו יש מנורות עם תמונות ממשחקי עבר במונדיאל, הכל כדי להכניס את השחקנים לאווירה המיוחדת של גביע העולם. על הבר יש שש טלוויזיות גדולות ועליהן מוקרנים משחקי עבר וגם משחקי המונדיאל הנוכחי, והשחקנים צופים בהם בכל הזדמנות. עד עכשיו הם נהנו למדי ממה שראו. 

שחקני הסגל הגרמני הם רק קצה קצהו של צוות ענק שעוטף אותם בכפפות של משי ודואג לכל צורכיהם. חוץ מהמאמן לאב ועוזרו האנזי פליק עובדים בנבחרת גם מאמן שוערים, ארבעה מאמני כושר ועוד שלושה סקאוטים שבוחנים כל פרט במהלך האימונים והמשחקים. הם מנתחים ומצלמים כל דקה, ויש להם דו"ח מפורט על כל שחקן בכל אימון. על פי בדיקות דם ומבדקים פיזיים שעוברים השחקנים, הצוות יודע מי נמצא בכושר הטוב ביותר לקראת משחק הגמר, מי זקוק למנוחה ומי היה הכי יעיל על המגרש. 

הצוות הגרמני מונה גם שלושה מנהלי נבחרת שאחראים ללוחות הזמנים ושהכל יעבוד כמו שעון, שלושה רופאים, פסיכולוג וארבעה פיזיותרפיסטים. כדי שהשחקנים חלילה לא יהיו רעבים, צמוד אליהם השף הולגר שטרומברג, שהכין תפריט מיוחד לכל שחקן על פי הנתונים שקיבל מהצוות הרפואי. וזה לא נגמר כאן. לנבחרת צמודים שלושה אפסנאים ואליהם צמוד נציג של חברת אדידס, הספונסרים, שדואג שכל השחקנים יהיו לבושים וממותגים כראוי. לנבחרת הבוגרת צמודים גם שמונה דוברים שדואגים ששום רכילות לא תצא החוצה. לשחקנים יש גם מורה ליוגה שתפקידו להפיג את המתח ושמונה מאבטחים צמודים שמונעים מכל מי שאינו קשור למשלחת להיכנס פנימה.

מאמן גרמניה, יואכים לאב // צילום: אי.פי.אי

חינוך מגיל צעיר

נבחרת גרמניה היתה אלופת העולם שלוש פעמים (1954, 1974, 1990) והשתתפה עד כה ב־18 מונדיאלים, ולמעשה, משנת 1954 לא החמיצה שום טורניר של גביע העולם. בנבחרת עברו שמות גדולים דוגמת פרנץ בקנבאואר וגרד מילר, שהכניע את הולנד בגמר 74', ולותר מתיאוס וקרל היינץ רומינגה ואחרים. 

בשנים האחרונות עברה הנבחרת לא מעט תהפוכות מקצועיות, בעיקר בסגנון המשחק שלה. לנבחרות האחרונות של גרמניה וגם לזו הנוכחית יש סגנון שונה של כדורגל, ולפרקים רבים הוא גם התקפי ומהנה וכרגיל מאוד יעיל. זה אולי יישמע מפתיע אבל גם בישראל יש לה אוהדים לא מעטים (ראו מסגרת), שהתאהבו בסגנון היותר משוחרר שהעניק המאמן לאב לנבחרת שלו. 

מאמן הכדורגל ופרשן הערוץ הראשון במונדיאל, אייל לחמן, מתלהב בעיקר מהדרך המקצועית הלאומית שיש בגרמניה: "משנת 1990 החלו בגרמניה לעבוד על פרויקט לאומי שהמטרה שלו היתה לייצר את 'הכדורגלן המושלם' - שחקן אחד שיכול להיות ולעשות הכל. מבחינה פיזית, טקטית, מנטלית, אחד כזה שיכול לעשות שימוש במוח שלו, ביכולת תגובה למצבים שונים. גרמניה מחולקת לחבלי ארץ שונים ובכל חבל כזה יש בתי ספר לכדורגל שעבדו תחת הדרכה מגבוה, תחת השיטה הלאומית הזאת. זה יוצר משמעת, סדר, גאווה לאומית. תחושה של דרך אחת משמעותית. גם בבלגיה פיתחו קונספט אחיד בבתי הספר בכדורגל, צרפת מתקדמת מאוד בתחום האקדמיה לכדורגל, ואפילו בגאנה עובדים מאוד מסודר בתחום הכדורגל, ויש לכך משמעות גדולה ורואים גם תוצאות חיוביות לעניין במונדיאל הנוכחי. בכדורגל יש חשיבות עצומה לתרבות ולחינוך ליסודות נכונים מגיל צעיר מאוד. אם משווים את זה למה שקורה בישראל אפשר לראות את ההבדלים - וחבל". 

לדברי לחמן, מאסוט אוזיל, תומאס מולר, מריו גצה ושחקנים אחרים בנבחרת הם תולדה של השיטה הגרמנית שמייצרת שחקנים מאוד מגוונים, טכניים, התקפיים ויעילים מאוד: "הם ממש נולדו כשהשיטה הגרמנית הזאת החלה להיות מיושמת וגדלו עליה. רואים עליהם בבירור את ההשפעות החיוביות ברמת המושלמות והגישה שלהם למשחק". 

לחמן מסביר שהמאמן לאב למד הרבה משחקן העבר האגדי והמאמן בהווה, יורגן קלינסמן, בעת ששימש עוזרו בנבחרת, וכיום הוא מיישם היטב את הכדורגל שלו במגרש.

 לפני משחק חצי הגמר מול ברזיל, עסקו גם בגרמניה בפציעה הקשה של הכוכב הברזילאי ניימאר, ששבר חוליה בגבו במהלך משחק רבע הגמר מול קולומביה והפך לסיפור הטרגי של המונדיאל הזה. "השחקנים היו עצובים מאוד מפציעתו של ניימאר", סיפר למוסף "שישבת" הקשר סמי חדירה, כוכב ריאל מדריד (יריבתה הגדולה של ברצלונה, שבה משחק ניימאר), "רצינו לשחק מול הנבחרת הטובה ביותר כי זו המהות של הגביע העולמי. ניימאר הוא ללא ספק אחד השחקנים הכי טובים בעולם וכל אחד מאיתנו הביע אמפתיה כלפי הפציעה שלו". המנהל הספורטיבי של הנבחרת, אוליבר בירהוף, הוסיף: "אנחנו מאחלים לו כל טוב מכל הלב. שתהיה לו רפואה שלמה ושיחזור מהר למגרשים". 

מרקל כבר בדרך

לקראת משחק הגמר יש היערכות מיוחדת לא רק במחנה הנבחרת בברזיל, אלא כמובן גם במדינה עצמה. הקנצלרית אנגלה מרקל, שהגיעה למשחק הפתיחה, תגיע בטיסה מיוחדת גם למשחק הגמר ואין לה כוונה לפספס את האפשרות לצפות מקרוב בזכייה רביעית של מולדתה. בגרמניה צופים כי לפחות מחצית מאוכלוסיית המדינה, המונה יותר מ־80 מיליון בני אדם, תהיה מרותקת למסכי הטלוויזיה ותצפה במשחק, שייצא לדרך בשעה 22:00 על פי השעון המקומי. ברחבי המדינה הוצבו מסכי ענק ובכיכר המרכזית בברלין יצפו בו יותר ממיליון אוהדים. מסכים נוספים יוצבו במינכן, בפרנקפורט ובערים נוספות, והמטרה היא להוציא מיליוני אוהדים לרחובות בתקווה שיחגגו את הזכייה בגביע. 

כאמור, מאז החל יואכים לאב את דרכו בנבחרת היא שינתה לחלוטין את פניה. מכדורגל יעיל וניצחונות דחוקים של 0:1, הפך הכדורגל הגרמני לאטרקטיבי והתקפי עם הרבה מאוד שערים. בכל מקום אחר בעולם סוג כזה של משחק היה מתקבל בברכה, אבל במדינה שבה הכל חייב ללכת לפי הספר, קצת קשה לקבל את השינוי. דוגמה אחת היא השיטה שבה משחק המאמן, ללא חלוץ מרכזי טבעי - "פולש נוין" קוראים לזה בתקשורת הגרמנית, או בעברית, "תשע לא נכון". הכוונה היא לחלוץ מרכזי שלא משחק על פי השבלונה, קרוב להגנה של היריבה, אלא מסתובב בחופשיות בחלק הקדמי ומחליף מקומות עם שאר שחקני החלק הקדמי. 

אחד העיתונאים הוותיקים, שמלווה את הנבחרת מאז המונדיאל בספרד ב־1982, הוא גרגור דריקס, וגם הוא התקשה לקבל את השינוי בשיטת המשחק. "אי אפשר לשחק ללא חלוץ", הוא מסביר את תפיסת העולם המקובעת של הגרמנים, "כדורגל משחקים עם חלוץ ולא עם חמישה שחקני התקפה שכל הזמן זזים ממקום למקום". ככה זה אצל הגרמנים. הכל צריך להיות מסודר ומדוקדק. אולי גם אפשר להבין למה אנחנו, הישראלים, תמיד רוצים לקנות מכוניות או מוצרי חשמל שיוצרו בגרמניה. הכל מתוכנן, מדויק, צריך לעבוד על פי תבנית מסוימת. אין מקום להפתעות או לשינוי הרגלים. 

מאז החלו שלבי הנוקאאוט במונדיאל, התקשורת הגרמנית מרוצה מאוד. לא מדובר רק בהעפלה לגמר המונדיאל, אלא בעיקר משום שבשלבים המכריעים חזרה הנבחרת לשחק כדורגל מכני, אפור, שמביא תוצאות. לא חלילה 0:4 מלהיב שמרתק את הצופים לטלוויזיה, אלא 1:2 יעיל על אלג'יריה או 0:1 דחוק על צרפת, שהיתה פשוט חסרת אונים מול ההגנה הגרמנית החזקה. אחד מיצרני המכוניות הגדולים בגרמניה אמר פעם שמשחק הגנה בכדורגל בנוי כמו מנוע, אלא שבמקום שסתומים במוצר מכני צריכים לעמוד 11 שחקנים מסודרים שיעשו את העבודה. כביצועי המנוע - כך ביצועי הנבחרת.

יש שאוהבים את הסדר והאפרוריות שהציגו הגרמנים בחלק מהמשחקים, אחרים דווקא נכבשו בתצוגות היותר מלהיבות שעשו חניכיו של לאב במונדיאל הנוכחי. אבל אין חולק שהכדורגל הגרמני עבר מהפכה גדולה. 

אחרי תרגילי היוגה שבוודאי יערכו השחקנים לפני המשחק כדי להירגע נפשית וההרצאות הטקטיות, נוסף על כל ההכנות הגופניות והנפשיות, יעלו הגרמנים לכר הדשא באיצטדיון המרקאנה שבריו דה ז'נירו כדי לחזור הביתה רק עם הגביע. יש להם את האופי והמסורת ואת השחקנים הנכונים לעשות את זה הפעם. 

גם המאמן לאב רוצה להביא, סוף סוף, תואר הביתה. הגרמני בן ה־54 סוגר עשור בנבחרת, כולל שנתיים כעוזרו של קלינסמן. זהו הטורניר הרביעי הגדול שהוא בעמדת המאמן של המנשאפט ובמחנה האימון הגרמני אומרים ש"הגיע הזמן לתרגם את המחמאות, את הפתיחוּת במשחק ואת השיטה היותר התקפית גם לזכייה בגביע". 

בחודש מארס בשנה הבאה תגיע הנבחרת הגרמנית לישראל למשחק מיוחד נגד נבחרתו של אלי גוטמן. בעוד יומיים נדע אם נראה כאן בקרוב את אלופת העולם החדשה או את סגניתה. 

אוהדים גרמנים בברלין, צופים במשחק חצי הגמר נגד ברזיל \ צילום: אי.אף.פי

*   *   *

דבר האוהד: היסטוריה לחוד וכדורגל לחוד

 

מעולם לא הסתרתי את אהדתי לנבחרת גרמניה. היא נולדה כשהייתי בן 9, בברית המועצות לשעבר - גם היא מדינה שבה לא היה מדובר בבחירה מובנת מאליה, בטח למי שסבו נפל במזרח אוקראינה ב־1943. בישראל כמובן הרימו גבות ועקצו כאשר שמעו כי אני אוהד את הנבחרת ההיא, אבל מתוך המבוכה גם נדרשתי לתת תשובות - בעיקר לעצמי. המרכזית שבהן היתה - ועודנה - שאיני מצמצם את תולדות גרמניה רק למה שקרה בשנים 1933-1945. גרמניה היא לא רק היטלר, הימלר ושאר הארורים, אלא גם ברהמס, בטהובן, קאנט, שופנהאואר, שילר, גתה, ניטשה, מאן - אם להתחיל למנות רק את ענקי הרוח והמוסיקה. 

המעניין הוא שככל שחולפות השנים, את השאלה "איך זה להיות אוהד של נבחרת גרמניה בישראל?" אני שומע פחות ופחות. אז מה קורה? אחת הסיבות לשינוי נעוצה בסגנון הנבחרת עצמה, שמאז מהפכת קלינסמן מציגה לרוב כדורגל מהיר, נועז, אפילו שמח. אפשר להניח שגם הופעת השמות הלא־גרמניים בסגל (מוסטפי, בואטנג, חדירה ואוזיל בסגל הנוכחי) תרמה את שלה בהסרת המחסומים הפסיכולוגיים. 

כמו כן, אין זה סוד שנבחרת הכדורגל הגרמנית משקפת את השינוי שעברה החברה בגרמניה מאז 1945: היום היא נמנית עם המדינות הסובלניות והליברליות ביותר בעולם, ובמובנים רבים ההתגלמות של חזון האיחוד האירופי. אפילו דף הפייסבוק הרשמי של ההתאחדות הגרמנית אינו משתמש במושג הרווח בחו"ל לנבחרת גרמניה, ה"נציונל־מנשאפט", אלא ב־team האנגלי והקוסמופוליטי (DFB-Team). רבבות צעירים ישראלים שעבורם ברלין היא יעד תיירותי מספר 1 באירופה הם עדות לשינוי.

בכלל, אם רוצים לערב פוליטיקה ודיפלומטיה בספורט, גרמניה אפילו ראויה לאהדה בישראל. למעט ארה"ב, ספק אם יש מדינה שמסייעת יותר לישראל ומחויבת יותר לקיומה מאשר גרמניה. 

והערה אחת לסיום. נדמה שהשואה נשחקת עם השנים כמכשול בפני אהדה לגרמניה - לא בגלל שמשמעותה ההיסטורית והמוסרית, חלילה, פוחתת או מאבדת מעוצמתה, אלא דווקא בגלל שהיא כל כך נוכחת בשיח הפוליטי והיומיומי (ע"ע ההשוואות של איראן לרייך השלישי, החוק שאסר על השימוש במילה "נאצים" או דיאלוג נפוץ בסגנון "איך היה? - שואה!"). כשהשואה כל הזמן מוצפת לשיח הציבורי, היא גם פחות מושכת תשומת לב וגם מנותקת מהקשרה כאירוע היסטורי קונקרטי ונעשית מטאפורה קיומית, אקלים כללי, דימוי לאיום מתמיד. בד בבד, גרמניה בת זמננו, מה שנהוג לכנות "גרמניה האחרת", מתנתקת והולכת מגרמניה ההיא, ובה בעת המושג "נאצי" הופך לדימוי שמוצמד בנוחות לכל אויב באשר הוא, כמעין חלופה מודרנית וחילונית לעמלק. אולי בגלל זה, דווקא את גרמניה - המדינה, החברה והנבחרת - קל יותר לאהוד. 

 דוד ברון 

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו