לא קל לאכול את "יצאת צדיק". הטעם שלה לא אחיד. אתה מתרגש מזה, ורגע אחרי אתה ממש מתעצבן. אתה שמח שהיא שם, וכועס שהיא שם. אתה חושב מה זה אומר על הערוץ שמשדר אותה, ואז חושב מה זה אומר עליך. מה זה אומר עלינו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
את העונה החדשה בחרו לפתוח עם אחת הקלאסיקות של הנוכלויות הקטנות - החלפת המצברים. שתי בחורות עם מצבר גמור מתקשרות למכונאים בקריאה לעזרה - בראש של הקומבינטורים אין טרף קל מזה. לא שזה באמת משנה. פעם זה מזגנים, פעם אזעקות ופעם מעבדה לסלולריים - הנוכלים אותם נוכלים, הצדיקים אותם צדיקים, וחיים הכט אותו חיים הכט. גם התגובות אחרי נשמעות תמיד אותו דבר - זה לא אני, זה פופטיץ. לכל טלפון שאליו מתקשרים השחקנים של הכט יש הזדמנות אחת. עובד גרוע או סתם לא ערני, חוסר תשומת לב, לא משנה מה, פסילה אחת והעסק שלך מקבל את הסטירה של החיים. מתעסקים כאן עם פרנסה של אנשים ולא בטוח שהנזק העצום מגיע להם. זה יכול גם לעבוד הפוך, שתעודת צדיק נופלת על נוכל שבמקרה קם בבוקר במצב רוח הגון.
עד כאן בענייני הגינות. כי העניין של שמחה לאיד משחק כאן תפקיד לא פחות חשוב. זה כיף, עושה טוב לראות אנשים שחשבו שתפסו עקיצה קלה - במקרה הזה שבעה מתוך עשרה מצברים הוחלפו ללא סיבה - מקבלים את הסטירה הזאת, יודעים שממחר יביטו עליהם אחרת, שהבלוף התפוצץ להם בפנים.
שערו בנפשכם את "יצאת צדיק" במדינה אחרת. יש מצב שבארה"ב אנשים היו נתפסים מרמים לכאורה מול כל המדינה, והעסק שלהם היה ממשיך לעבוד כרגיל? יכול להיות שבגרמניה היו מפרגנים כל כך לאלו שלא רימו, נותנים להם תעודה ומדליה, שמים את שמם באתר האינטרנט של התוכנית? מרוב שאנחנו רגילים לקומבינות, "מבינים" אנשים שעושים פויילה שטיקים, גם עבירות מוסריות אמיתיות עוברות לחלקנו ברמת הדחקה, הפאדיחה.
ויש עוד עניין לגבי "יצאת צדיק" ושאר התוכניות שחושפות במערומיהם עצמאים קטנים, עסקים קטנים, ומציגות אותם כבעיה לאומית. אם מחפשים נורמות קלוקלות וכשלים מוסריים, נכון יותר שנחפש למעלה, אף שיש כאלה שמנסים להגיד לנו אחרת. תסתכלו על תכנוני המס, על הרווחים כלואים, על התספורות ועל פרשות השחיתות שמציפות אותנו. אחרי שתסיימו איתם, כשהכל יהיה תקין, תחזרו לטכנאים ולחשמלאים. אני בטוח שאז תמצאו אחוז גבוה יותר של צדיקים.
היסטוריה בקלילות
"אומרים שהיה פה", חינוכית 2, שישי, 18:00
בסיום הפרק הרביעי של "אומרים שהיה פה", שעלתה בסוף השבוע שעבר בהנחיית יהונתן גפן, תהיתי איך לא עשו את זה קודם. ההיסטוריה של מדינת ישראל, בתחומים שונים, כשכל שנה מתומצתת לרבע שעה קצבית, שמחה, ללא חפירות. כמה פשוט, ככה נכון. שישה או שבעה מרואיינים בכל פרק, קפיצות מעונש המוות של אייכמן להקמת שלישיית גשר הירקון, מההתפטרות של אשכול לקרבות של אלתרמן וזך. בין לבין פרסומות מעיתוני התקופה ואנקדוטות משעשעות. גם אם לתואר ראשון בהיסטוריה זה לא יקדם את הצופים, לוויכוח בארוחת שישי הם יבואו הרבה יותר מוכנים.