אחד הדברים שאפיינו את עידן הטיקי־טקה הוא קישור מעובה וחכם, שבזכות יכולתו להחזיק כדור, לזכות בו במהירות ולהבין את המשחק גיאומטרית, לא נזקק לפיזיות מרשימה. קצת נעלמו שחקני "מנוע" מהסוג של אדגר דווידס או קלרנס סיידורף, וברצלונה עצמה אף סברה שהיא יכולה לוותר על יאיא טורה.
מי שחוזרת עם מרכז שדה דו־מנועי היא צרפת - הלא מוערכת מהנבחרות החזקות בטורניר. יש לה את יוהאן קבאי ופול פוגבה - שחקני 50־50, לא רק מבחינת הגנה־התקפה, אלא גם אתלטיות־הבנת משחק. הערב (22:00, ערוץ 1, HD) הם ייפגשו את שווייץ.
פוגבה קצת מפורסם יותר. הוא היה עילוי מגיל צעיר, עזב את מנצ'סטר יונייטד בגלל דרישה לשחק יותר ואחר כך גיבה את חוצפתו הבריאה בנסיקה מהירה ביובנטוס. נדיר מאוד לראות שחקן צעיר כל כך בתפקיד מרכזי כל כך במגרש.
קבאי החל את הקריירה בשבע שנים בליל הקטנה לפני מעבר מתחת לרדאר לניוקאסל, שם היה לא פחות מסנסציה. הוא הוליך את הקבוצה לפתיחת עונה מצוינת. העזיבה שלו לפ.ס.ז' הביאה להתמוטטות העונה של הקבוצה האנגלית.
מול הונדורס שלט קבאי לחלוטין במשחק הצרפתי. שוטר תנועה אמיתי שדייק ב־75 מ־78 מסירות. במובן זה הוא מזכיר צרפתי אגדי חשוב, קלוד מקללה, אבל עם יותר מחץ התקפי. הוא יותר פול סקולס או אנדראה פירלו מצ'אבי. כמי שהוסט לאחור מתפקיד קדמי יותר, יש לו עין ותיאבון לכדורי העומק. השילוב עם פוגבה משכיח בינתיים את פרנק ריברי, וצרפת נראית יותר כיחידה מגובשת מאשר קבוצה שתלויה בכוכבים. יש לה קישור מרכזי שבאמת יכול להתעמת עם גרמניה.
נעצור עם המחמאות כי זו היתה בסך הכל הונדורס, והיום מתחיל המאמץ האמיתי של הטרי־קולור. אם צרפת היא האירופית הבכירה השקטה ביותר, שווייץ היא הקבוצה הלא מוערכת מספיק של הדרג הבינוני. אם אתם כאלה שמחפשים תגליות מונדיאל - ולא עוקבים אחרי קבוצות הדרג הבינוני־נמוך של הבונדסליגה - אז ההופעה של המגן השמאלי, ריקרדו רודריגס מוולפסבורג, בניצחון הקאמבק 1:2 על אקוודור היתה מהפתעות הסיבוב הראשון.
רודריגס הוא אחד משלושת שחקני שווייץ בטורניר שהיו שותפים לזכיית המדינה באליפות העולם עד גיל 17 ב־2009. שלושתם ילדי מהגרים ששותפו מול אקוודור. רודריגס ממשפחה צ'יליאנית־ספרדית, גרניט צ'אקה שמשחק במנשנגלאדבך ממשפחה אלבנית והאריס ספרוביץ' מריאל סוסיאדד ממשפחה בוסנית. צ'רדן שאקירי, יליד קוסובו, לא היה באותה אליפות עולם, כי כבר עבר לנבחרת בוגרת יותר בדרכו לבאיירן מינכן.
זה שם את ההופעה השוויצרית בקונטקסט מאוד ברור. לא רק "דור טוב של שחקנים", לא מדורגת מקרית, אלא מדינה אירופית בינונית בגודלה שחושבת ועובדת כמו הולנד ובלגיה. בית ה' מצטלב בשמינית הגמר עם בית ו' של ארגנטינה ובוסניה. אם הסיבוב הראשון לימד אותנו משהו, זה שההגרלה של מסי וארגנטינה פחות קלה משחשבנו.
קבאי. זמכיר את מקללה // צילום: אי.אף.פי
מי צריך חלוצים?
בשני הטורנירים האחרונים שלה גרמניה, שתפגוש מחר (ש') את גאנה (22:00, ערוץ 1, HD), כמעט לא ערכה שינויים בהרכב הראשון בחלק המוקדם של הטורניר. ב־2010 שיחקה בהרכב זהה את שני המשחקים הראשונים וערכה שני שינויים אחרי הפסד לקראת המשחק השלישי. ב־2012 ניצחה את שני המשחקים הראשונים בהרכב זהה והסתפקה בחילוף אחד לקראת המשחק השלישי. אפילו שלושת החילופים היו זהים בשני המשחקים הראשונים בשני הטורנירים. אם להתבסס על כך - אז מירוסלב קלוסה, שרוצה להבקיע כדי להשתוות לרונאלדו כמלך שערי כל הזמנים, עוד יראה את תומאס מולר עובר אותו.
אבל חשוב מזה: יואכים לאב חושב כרגע שיזכה באליפות העולם ללא צורך בחלוצים טבעיים. זה פעל מול פורטוגל: פנדל לא מחויב המציאות, שער נגיחה מקרן והרחקה פורטוגזית מטופשת שאיפשרה לגרמניה את הסיטואציה האידיאלית ביותר - משחק מתפרצות ביתרון מספרי.
המשחק בין השתיים במונדיאל הקודם החל בתנאי פתיחה שונים לחלוטין. כשגרמניה - אז אחרי הפסד לסרביה ובסכנת הדחה, היתה חייבת ניצחון ואכן השיגה אותו (0:1). קרב האחים בואטנג - קווין פרינס כפליי מייקר גאנה נגד ג'רום כמגן גרמניה - דווקא לא התפתח בצורה נוחה למאנשאפט. היא התקשתה מול הפיזיות והמהירות הגנאית יותר מאשר מול אנגליה וארגנטינה בהמשך.
בניגוד לג'רום שצבר 40 הופעות במדי גרמניה, קווין פרינס מיצב את עצמו כשחקן למונדיאלים בלבד. הוא פרש מהנבחרת ב־2011 לפני שחזר להצלבה מול מצרים. כשהדריבליסט מספר 1 בליגות האירופיות הבכירות נכנס מאוחר מול ארה"ב, הוא הביא למפנה מסוים אבל נראה מעט לא מחובר לנבחרת. גאנה שלטה מול האמריקנים, וההפסד 2:1 בהחלט היה לא מחויב המציאות לאור יתרון גדול במצבי הבקעה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו