הנה קצה חוט אפשרי אחד, אולי אפילו קצה חבל, השופך אור על הרקע, האווירה ובעיקר על רוח המפקד: רוח חמאס־עזה וחמאס־חו"ל, שהולידה את חטיפת שלושת הנערים בתחומי איו"ש.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אותו קצה חוט קשור בטבורו לחבורת הטרוריסטים, אנשי חמאס, שגורשו במסגרת עיסקת שליט לעזה ולחו"ל, והפכו בפועל, בחודשים הרבים שקדמו לחטיפת הנערים, למיפקדת הטרור של חמאס באזורי יהודה ושומרון, מיפקדה בשלט רחוק.
תכירו: הראשון הוא מאזן פוקהא, ריצה תשעה מאסרי עולם ועוד 50 שנות מאסר לאחר שהורשע בתכנון פיגוע ההתאבדות בקו 361 בצומת מירון, שבו נהרגו תשעה אנשים. שוחרר בעיסקת שליט.
הפעיל השני הוא עבד אל־רחמאן רנימאת. רנימאת היה חבר מרכזי בחוליית צוריף של חמאס שפעלה באזור חברון באמצע שנות ה־90. הוא הורשע, בין היתר, בחטיפתו וברציחתו של החייל שרון אדרי ובפיגוע בקפה אפרופו בתל אביב בפורים 1997, שבו נרצחו שלוש נשים. גם הוא שוחרר בעיסקת שליט.
והשלישי הוא סאלח ערורי, ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון. שוחרר מהכלא כשנה לפני עיסקת שליט והמשיך לפעול מחו"ל, תחילה מסוריה ואחר כך מטורקיה.
כל השלושה שוהים היום מחוץ לגבולות מדינת ישראל: ערורי בטורקיה ואילו השניים האחרים - בעזה. הם, כמו עוד עשרות מחבריהם, ממשוחררי עיסקת שליט, גורשו מישראל ומשטחי יו"ש לעזה ולחו"ל מתוך מחשבה שהרחקתם תצמצם נזקים וששהייתם בעזה ובחו"ל תמנע מהם לפעול משטחי יו"ש.
בפועל התרחש תהליך הפוך. דווקא משום שהיו רחוקים, התקשתה ישראל לפקוח עליהם עין. "חמאס־עזה" בעידן שאחרי הדחת מורסי, הוגבל על ידי מצרים בפעולותיו נגד ישראל והפך בעל כורחו ל"שוטר" של הרצועה. פעילותו הישירה והמיידית מתחומי הרצועה נגד ישראל - הצטמצמה. איסמאעיל הנייה וחבריו מצאו עצמם בתפקיד המשגיח על הארגונים המטורפים - עוד יותר מהם - כגון הג'יהאד האיסלאמי וקבוצות אל־קאעידה.
התחליף היה אזור יו"ש. "חמאס־עזה" החל לפעול מרחוק כדי לשקם את התשתיות הצבאיות־טרוריסטיות של הארגון בגדה, אלה שצה"ל החל לטפל בהן השבוע. חלק ממגורשי עיסקת שליט הפכו לאנשי מפתח בעשייה הזאת. סעודיה, ייתכן שירדן ועוד מדינה או שתיים במפרץ הפרסי, נוצלו כמקומות מפגש בין תושבי יו"ש לבין המפעילים מהרצועה.
האם הפעילות של "חמאס־עזה" ושל חבורת מגורשי עיסקת שליט היא זו שהביאה ישירות או בעקיפין גם לחטיפת הנערים בסוף השבוע שעבר? לא בהכרח, אבל השראה בוודאי שאבו משם. את "האקדח המעשן" שקושר את החוטפים עם חמאס - עם או בלי קשר לעזה - גורמי הביטחון אינם יכולים לחשוף כרגע, אבל על מה שהיה עד לחטיפה האחרונה, על צונאמי של יותר מ־100 ניסיונות ותוכניות חטיפה מאז עיסקת שליט, הם יכולים לדבר וגם לספר על רוח המפקד.
אחד מהם, חאלד משעל, מנהיג חמאס, יושב כיום בקטאר שבמפרץ הפרסי. לפני כחודש פירסם חסן סאלמה, שנשפט ל־38 מאסרי עולם בכלא הישראלי, מכתב גלוי למנהיגיו בחמאס. סאלמה, שאחראי יחד עם אחרים לשורת פיגועים שבהם נהרגו 46 בני אדם (ושישראל הטילה וטו על שחרורו במסגרת עיסקת שליט) קבל למעשה על כך ששכחו אותו.משעל השיב לו בנאום פומבי כעבור כמה ימים והבטיח לו שאת התשובה יקבל מגדודי עז א־דין אל־קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, וכי "לא יארך הזמן עד שנשחרר את האסירים".
"חטיפה היא השפה היחידה"
מנקודת מבטו של משעל ועמיתיו בכירי חמאס, עיסקת שליט באוקטובר 2011 היתה ועודנה "היהלום שבכתר", המודל לחיקוי. חמאס רואה בה ובהמשך החטיפות נשק שובר שוויון; בטן ישראלית רכה. התנהלותה של ישראל תרמה לכך רבות. כל עיסקה ומחווה שבמסגרתה שוחררו טרוריסטים - ובעשור האחרון היו רבות כאלה - רק הגבירה את תאבונו. שחרור אסירים במסגרת עיסקה אחת סימן את הדרך לחטיפה הבאה.
לפני חודשים אחדים פירסם חמאס "חוברת הדרכה לחוטף", ובה עצות מעשיות למי שמבקש להוציא אל הפועל חטיפה. משוחררי עיסקת שליט שגורשו לעזה עסקו בכך בפועל.
אחד מהם, ממשוחררי עיסקת שליט, עומר אבו סנינה, אף שלח למשפחתו ביו"ש כרטיס זיכרון למחשב שכלל הנחיות מפורטות למימוש חטיפה. השב"כ תפס את הכרטיס. אבו סנינה כתב בו בין היתר: "אם מדובר בחטוף חי, שיש צורך להגיע אליו אחת לשבוע לפחות לצורך הבאת אוכל ושתייה, עדיף להסתירו בבית, בחווה חקלאית או במקום עבודה..." ואף ייעץ: "יש להימנע מהסתרת החטוף במקומות שוממים, מערות או חורשות, אלא אם כן מדובר בגופה..."
כרטיס הזיכרון הזה גילם תופעה: מאז עיסקת שליט ועד חטיפת הנערים לפני שבוע הוכנו או התרחשו עשרות רבות של ניסיונות חטיפה, הן של חיילים והן של אזרחים - רובם המכריע התרחשו בתחומי יו"ש וכמעט כולם הסתיימו בלא כלום, אם בשל פעילות סיכול מוצלחת של שירותי הביטחון (כ־50 כאלה), אם בשל ערנות של אזרחים וחיילים שהיו יעד לניסיונות הללו, ואם מכיוון שלא הבשילו לידי מעשה ונשארו כתוכניות על הנייר.
הרחוב הפלשתיני ליווה באהדה את ניסיונות החטיפה הללו. הציבוריות הפלשתינית העמידה במרכז הרטוריקה שלה את נושא שחרור האסירים. גם ראשי הרשות הפלשתינית, התוקפים עתה את חמאס, נתנו גיבוי רטורי לפעילות הזאת, למרות שלא היו שותפים לה. ג'יבריל רג'וב, מבכירי פת"ח והרשות הפלשתינית, אמר ש"אם חמאס רוצה לחטוף חיילים - שיחטוף חיילים..." והטעים: "חטיפה זאת השפה שהם מבינים, אנו מעודדים אותם (את חמאס). כשהם חטפו את גלעד שליט בירכנו אותם. כשהם ביצעו את עיסקת שליט, על אף כמה השגות שהיו לנו לגביה - גם כן בירכנו אותם". יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, הלוא הוא אבו מאזן, שהשבוע גינה את החטיפה, היה זהיר יותר בדבריו, אבל גם הוא התייחס בחיוב לחטיפת שליט והגדיר אותה כ"דבר טוב".
"היהלום שבכתר". חגיגות בעזה לאחר עיסקת שליט
גם הריקודים והשמחה המופגנת של הרחוב הפלשתיני השבוע, עם פרסום הידיעה על חטיפת הנערים, לא התרחשו בחלל ריק. מישהו חרש שם את הקרקע קודם לכן. גם כאן - קו פרשת המים היה עיסקת שליט. יחיא סנואר, בכיר בחמאס, קרא לגדודי עז א־דין אל־קסאם, מייד לאחר שחרורו של שליט, להמשיך לפעול לשחרורם של כל האסירים הפלשתינים שבידי ישראל.
ופאא אלבס, מחבלת שניסתה לבצע פיגוע התאבדות ב־2005, קראה לפלשתינים לחטוף כל שנה גלעד שליט נוסף. ד"ר עבד אל־עזיז עמרו, חבר ההתארגנות ששיגרה את המחבל המתאבד שפוצץ את עצמו בקפה הלל בירושלים, ציין בפני קהל רב באוניברסיטה האיסלאמית בעזה כי דרך החטיפות הוכיחה את עצמה. נסר יתאימה, שהיה מעורב בשיגורו של המחבל המתאבד לפיגוע רב הנפגעים במלון פארק בנתניה, הצהיר בראיון עם שחרורו כי "את האסירים יש לשחרר רק בכוח".
לדבר בשני קולות
חטיפת הנערים התרחשה בזמן שסוגיית האסירים נמצאת בליבת השיח הציבורי הפלשתיני. לפני כחודש ביטלה כזכור ישראל את הפעימה הרביעית של שחרור הטרוריסטים, ובבתי הכלא הישראליים מנהלים עתה 189 עצירים מינהליים מאבק עיקש למען שחרורם. 125 מהם שובתים רעב כבר תקופה ממושכת. כ־70 מהם מאושפזים בבתי החולים.
על רקע זה התקבלה חטיפת הנערים ברחוב הפלשתיני בפרץ של שמחה. גם הרשות הפלשתינית הוסיפה לדבר בשני קולות. הקול האחד היה קולו של אבו מאזן, שפירסם גינוי מאוחר לחטיפה, והורה למנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית לסייע לישראל בחיפושים אחר הנערים. הקול השני היה קולה של התקשורת הפלשתינית, שהמשיכה בקו של הסתה המאפיין אותה כבר שנים.
ריקודים ושמחה מופגנת. עוד קמפיין הסתה פלשתיני
בעיתון הרשמי של הרשות הפלשתינית פורסמה קריקטורה החוגגת את חטיפת שלושת הנערים: במקום הלוגו המוכר של הגביע העולמי בכדורגל 2014, שבו שלושה זוגות ידיים מונפות בניצחון ואוחזות בכדור הארץ, בעודן יוצרות יחדיו את צורת הגביע המפורסם, הציג האיור בעיתון שלוש ידיים אוחזות בשלושה אנשים, כשידיהם מורמות בכניעה. מתחת לסמל, במקום המילה "ברזיל", הופיעה המילה "ח'ליל" - שמה הערבי של חברון, העיר שבסביבותיה נחטפו הנערים.
גם תנועת פת"ח התייחסה אל החטיפה כניצחון ובעמוד הפייסבוק הרשמי שלה פורסמה תמונה שבה מופיעה יד עם אצבעות מורמות המסמנות את סמל הניצחון - וי. אך במקום שתי אצבעות הונפו בתמונה שלוש אצבעות המרמזות על מספר החטופים (באדיבות "מבט לתקשורת פלשתינית"). הגדילה לעשות התארגנות הג'הדין ברצועת עזה, כאשר העלתה ליו־טיוב סרטון שבו נראה ראש הממשלה בנימין נתניהו נחטף מלשכתו על ידי פעילי הזרוע הצבאית של הארגון.
איש במערכת הביטחון לא הופתע באמת מחטיפת הנערים, לא מהחטיפה עצמה וגם לא מהעובדה שהפעם נחטפו אזרחים ולא חיילים. כך למשל, סמוך לבית אריה, בדרך לקריית ספר, ניסו מחבלים לפני יותר משנה לגרור נהג יהודי אל מחוץ לרכבו, אך הוא הצליח לחמוק מהם.
נהגת ישראלית שנסעה בכביש הגישה למעלה לבונה, נחסמה על ידי מחבלים, שהחלו מנפצים את שמשות רכבה, אך גם היא הצליחה לתמרן ולהימלט בנסיעה מהירה.
לפני כשנתיים שבו יעל שחק ובתה חן בת ה־8 לביתן שביישוב בית אל מאירוע משפחתי. כמה מאות מטרים לפני "ציר הזבל" החל הרכב שנסע לפניהן להאט וחסם את דרכן. ארבעה צעירים יצאו ממנו. ראשיהם היו מכוסים בכובעים ובצעיפים. הם החלו להלום בשמשות הרכב באמצעות מוטות ברזל וניפצו אותן. למזלן של השתיים, הגיע למקום רכב שבו נסעה משפחתו של אהרון האס ממעלה לבונה. חמישה תצפיתנים בשירות המחבלים שניצבו לצד הדרך הבחינו ברכבו הקרב של האס ומיהרו לאותת לחבריהם להסתלק.
בראש החוליה, שהשב"כ חשף מאוחר יותר, עמד מחמד מנזר מחמד רמדאן, תושב אל־בירה. חקירתו העלתה כי שחק ובתה ניצלו מניסיון חטיפה לצורך מיקוח. חוליית רמדאן תיכננה היטב את מעשיה. חבריה רכשו שוקר חשמלי, גז מדמיע, אלות ואקדח מצית שנראה כמו אקדח אמיתי. את חטופיהם הם תיכננו להסתיר במערה או בדירת מסתור ברמאללה. הם גם התכוונו לצלם את החטיפה ולהעלות את הסרט לאינטרנט, כדי לקדם מו"מ על שחרור החטופים.
רשת מסועפת
חמאס, שעל פי נתניהו אחראי לחטיפת שלושת הנערים בסוף השבוע שעבר, הוא זה שעמד לפני כשנה גם במרכז התארגנות שנחשפה באזור חברון. רוב העצורים בהתארגנות הזאת - שתיכננו שורה של חטיפות - כבר ריצו תקופות מאסר ממושכות בבתי הכלא הישראליים. חבריה עמדו בקשר עם גורמי חמאס מחוץ ליהודה ושומרון לצורך קבלת סיוע, הנחיות ומימון. עיקר הקשר התקיים מול חוסאם בדראן, פעיל חמאס שגם הוא שוחרר מהכלא הישראלי במסגרת עיסקת שליט. בדראן נשפט ב־2004 ל־17 שנות מאסר בגין מעורבותו בביצוע פיגועי התאבדות במהלך האינתיפאדה השנייה, ועם שחרורו במסגרת העיסקה - גורש לקטאר.
באותה תקופה, ראשית 2013, נחשפה התארגנות נוספת שהופעלה מרצועת עזה. חברי החוליה הזאת ביקשו להתמקד בפיגועי ירי ובהנחת מטענים. בראשה עמד מנג'ד מוסא דיאב ג'נידי, תושב חברון בן 23, שעמד בקשר עם באסל הימוני, פעיל חמאס מחברון, ששוחרר במסגרת עיסקת שליט וגורש אף הוא לרצועת עזה.
המוות הפך לתעשייה
לא רק הפרה ביקשה להניק, גם העגלים מאזור יהודה ושומרון ביקשו לינוק, ולא פעם יצרו ביוזמתם את הקשר עם עזה. כך אירע למשל עם החוליה שהשב"כ חשף במארס 2013: שבעה מחבלים, תושבי מזרח ירושלים, שתיכננו לחטוף ולרצוח ישראלי. בראש הקבוצה הזאת עמד נור שחאדה אחמד חמדאן. חמדאן תיכנן בין היתר לבצע פיגוע בהר הבית ופנה לצורך זה לרצועת עזה, אך דווקא לגורמים שם ובשכם הקשורים לגדודי חללי אל־אקצא של פת"ח.
חודשיים אחר כך נחשפה עוד חוליה, הפעם באזור בנימין (ראס כרכר וסילואד). גם חבריה תיכננו לבצע פיגוע חטיפה, וגם הם יצרו קשר עם רצועת עזה באמצעות האינטרנט וטלפונים מבצעיים, וקיבלו הדרכה בייצור אמצעי לחימה. "חמאס־עזה", במקרה זה, הינחה את חברי החוליה הזאת לחטוף חייל, ליטול ממנו את תעודת הזהות ואת הטלפון הסלולרי שלו ולאחר מכן להרוג אותו ולקבור אותו במקום מסתור. כשנעצרו, הם היו בשלבים מתקדמים של הכנות לפיגוע החטיפה, ואף העבירו מסר לרצועת עזה שיהיו מוכנים לפעולה בתוך כמה ימים.
חקירתם העלתה פרט מעניין: מאחורי חלק מכוונות הפיגועים עמד לא אחר מאשר פתחי חמאד, ששימש שר הפנים בממשלת חמאס. בתוקף תפקידו היה חמאד ממונה גם על אכיפת הרגיעה ברצועת עזה ונמנה עם צוות המו"מ של חמאס בעניין גלעד שליט.
חמאד העריך כבר ב־2011 כי בתוך 12 שנה מדינת ישראל תיעלם, והבהיר שחמאס פועל "כדי להגיע לרגע הזה". בהזדמנות אחרת הוא הסביר כי בעבור הפלשתינים, המוות הפך לתעשייה, שבו מצטיינות בעיקר הנשים, וכי "העם הפלשתיני פיתח שיטות הרג משלו". בנובמבר 2009, אגב, הציעה אגודת "וואד" למען האסירים הפלשתינים, שאותה ניהל חמאד, סכום של 1.4 מיליון דולר לכל אזרח ערבי־ישראלי שיחטוף חייל צה"ל.
והיתה עוד תוכנית חטיפה שסוכלה על ידי השב"כ, שגם אליה היה קשור אחד ממשוחררי עיסקת שליט: עטאללה סמיח סעד, תושב אל־מזרעה א־שרקיה שבאזור רמאללה, נפגש לפני שנה בירדן עם בן כפרו, פעיל חמאס עבד אל־קאדר אברהים חג'אז, שנשפט לעשרה מאסרי עולם על חלקו בפיגועים, והיה אחראי למותם של עשרה ישראלים בפיגועים שביצע בעבר. חג'אז גורש לקטאר אך בא לירדן לפגוש את בן כפרו, ושם גייס אותו לחמאס. חג'אז העביר לסעד הנחיות כיצד לתכנן פיגועי חטיפה וירי נגד חיילים ותושבים ישראלים. סעד, מצידו, הביע באותה הזדמנות נכונות לצאת לסודאן לאימונים צבאיים.
חלק מתוכניות החטיפה שנוהלו או הסתייעו ב"חמאס־עזה" עברו כאמור דרך משוחררי עיסקת שליט ש"הוגלו" לעזה, אבל תוכניות דומות אחדות עברו דרך חבריהם שנותרו בכלא. אחד מהם היה מוחמד בל בן ה־24, שעצור בכלא אשל בדרום. בל, לשעבר תושב רצועת עזה, פעיל בארגון המכונה "גדודי לוחמי הקודש", גייס מהכלא, כך על פי השב"כ, את עלי חרוב מהכפר דורא שבאזור חברון, אף הוא אסיר ביטחוני, ואת רג'ב אלדין, תושב חיזמה שמצפון לירושלים, פעיל לשעבר בחזית העממית, אסיר אף הוא, שנעצר במאי 2012 לאחר שהודה בחקירתו בביצוע שלושה ניסיונות חטיפה. איש הקשר שלהם מחוץ לכלא היה, על פי השב"כ, עאמר קאסם, בן 29 מרצועת עזה, ובאמצעותו תיכננה החוליה לפעול.
הקשר העזתי
האם גם חטיפת הנערים אורגנה מרצועת עזה? האם מדובר בגרעין הקשה של חמאס או בארגון המזוהה וקשור עימו? האם קשורים לחטיפה הזאת - ישירות או בעקיפין - משוחררים מעיסקת שליט, כפי שהתברר מניסיונות חטיפה קודמים? כ־50 משוחררים כאלה נעצרו השבוע מחדש על ידי ישראל בשטחי יו"ש.
האם קשורים לחטיפה הנוכחית גם אסירים לשעבר שאינם קשורים לעיסקת שליט? ואולי נשזרו בה, כפי שנוכחנו בפשעי פח"ע (פעולה חבלנית עוינת; נ"ש) אחרים, גם אלמנטים פליליים? מוקדם להעריך.
מחקירת עשרות ניסיונות חטיפה בשנים האחרונות עולה כי מתכנני החטיפות עסקו תחילה באיסוף מודיעין על יעדיהם, הכינו מחבוא, דאגו למימון ולעיתים אף אגרו מים ומזון. בניסיונות חטיפה קודמים נעשה לעיתים שימוש בתחפושת - כיפות ואפילו מדי צבא, וכן בלוחיות זיהוי ישראליות. לא פעם נעשה שימוש ביותר מרכב אחד. לרבים מניסיונות החטיפה היה דרג מתכנן ודרג מבצע.
באזור חברון, מוקד החיפושים, התרחשו בחצי השנה האחרונה שני פיגועים שלא פוענחו: סמל ראשון גל (גבריאל) קובי מטירת כרמל נהרג בחודש ספטמבר האחרון מירי צלף פלשתיני סמוך למערת המכפלה, ובערב ליל הסדר נרצח קצין המשטרה סנ"צ ברוך מזרחי. ייתכן שפעילות כוחות הביטחון תתרום גם לפענוח שני האירועים הללו ואירועי פח"ע נוספים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
