יש לי חבר, נשוי יותר מעשרים שנה ולכן בעל היכרות מעמיקה עם הגאות והשפל המאפיינים את חיי הנישואים. הניסיון המצטבר הזה הפך אותו עם השנים למומחה מטעם עצמו למה שקשור בניווט בין מכשולים ומוקשים זוגיים ולפתרון משברים. את הניסיון העשיר הזה הוא שמח בכל הזדמנות לתמצת בעיקרון אחד שמחלץ אותו לטענתו מכל צרה: שובר לספא. איחרת למסיבת כיתה של הילדה, שכחת יום הולדת, הפגנת חוסר רגישות או התנהגות אנוכית - שום דבר שמעט מגע אנושי אותנטי לא יכול לפתור, ורצוי מגע אנושי אותנטי ששילמת עליו 250 שקלים.
יצא לנו כבר להתווכח לא מעט על השיטה הנלוזה הזאת, שהוא מתגאה בה עד כדי כך שהוא שוקל לפרסם רב־מכר עם תמונתו בחליפה על הכריכה האחורית נועץ בקורא מבט סמכותי. אני טוענת בתוקף שלא יכול להיות שאישה רגישה ומתוחכמת תהיה נוחה כל כך למניפולציה וקלה כל כך לריצוי ואילו הוא טוען מנגד שבמקום שהוא יתאמץ ויזיע כדי לנסות להגמיש ולרכך את היריבה העצבנית, עדיף שיעשה את זה מישהו רציני שלמד את המקצוע בווינגייט. על פי קו המחשבה שלו, אם נניח מתגלה תקלה במחשב או במכונת הכביסה, לא עולה על דעתו לפשפש בעצמו במנגנון או לשחק בחוטים אלא הוא מרים טלפון לטכנאי ומפקיד את פתרון הבעיה בידיו של איש מקצוע מיומן. למעשה הבנאדם כל כך משוכנע בצדקתו עד שהוא טוען בלהט שגם את הקונפליקט הישראלי־פלשתיני היה אפשר לפתור בקלות בעזרת שובר לספא, ויכול להיות שהוא צודק. אולי בגלל זה אנחנו מורחים ומשמנים כבר חודשים את ציפי לבני.
על דבר אחד אני מוכרחה להסכים איתו: יש מעט מצבים בחיים שבהם אני חיובית ואופטימית כמו ברגעים הנדירים שבהם אני מוטלת על הגחון באמצע מסאז', חמימה ומשומנת כמו ג'חנון בסיר. למרבה הצער, זה לא קורה הרבה. שיטת השובר לספא לא קנתה לצערי אחיזה אצלי בבית, ומכיוון שכך אנחנו ממשיכים להתמודד עם סכסוכים זוגיים בשיטה הישנה והמסורתית: צועקים כמו אוהדי בית"ר במשחק מול בני סכנין, מטיחים זה בזה עלבונות מכוערים שאין שום דרך להשתקם מהם ואז הולכים לישון ושוכחים מזה.
איור: יעל בר
אפשר כמובן לפנק את עצמכם במסאז' אבל גם אם אתם יכולים לשלם על התענוג, זה דבר שלא תמיד נעים לעשות. אם מישהו ניסה לפייס אתכם בשובר ואתם נקלעים לספא - רהיטי קש רעועים וקנקן תה בטעם גרניום שמוצע תמיד לאורחים - שימו לב שהלקוחות שמסתובבים שם בחלוק נראים כולם במבוכה כמי שנתפסו הרגע בדירה אינטימית במהלך פשיטה משטרתית. מעבר לרגש אשמה פשוט של מי שפירגן לעצמו באמצע היום מין רגע לאה שנירר כזה, נדמה לי שזה קשור למציאות הדוחקת של החיים פה. כשהגבול הדרומי מתחמם, מעמד הביניים מתמוטט והתהליך המדיני קורס - קצת לא נעים לשבת בחלוק לבן אידיוטי ולחכות לטל, המטפלת בשיטת אירווידה, כאילו הדבר הכי נחוץ שיש לכם לעשות במצב הזה הוא עיסוי בטלטול עדין כולל שרייה מוקדמת באמבט מי לימון. נו, ברור לגמרי את מי מזעיקים כשהמצב קשה.
זה מזכיר לי שהתארחתי לפני כמה שנים במלון בצפון וראיתי פתאום את גבי אשכנזי, אז הרמטכ"ל, חוצה את הלובי בחלוק מגבת לכיוון הספא. שיהיה לו בכיף, ציינתי לעצמי, לכל אחד מגיעה חופשה אבל מה בדיוק אמור לקרות אם נניח המצרים יחליטו פתאום להניע כוחות. אתם ממש לא רוצים את המפקד העליון של צבא ההגנה לישראל פורץ בזמן מלחמה בכפכפי מגבת לבור בקריה כשהוא מריח כמו חליטת יסמין ולמון גראס ב"קפה לואיז".
בכל מקרה, אני מוכנה להתערב איתכם שהידיים החלקלקות שהעניקו לו את הטיפול היו מחוברות לאישה. זה אנכרוניסטי באופן מביך, וחסר כל הצדקה הגיונית, ועדיין רוב הגברים הסטרייטים שאני מכירה, גם המפותחים ונטולי העכבות שבהם, נוטים להרגיש קצת לא נוח עם הרעיון שגבר זר יעסה את גופם העירום. זה לא שיש בזה מבחינתם משהו רע כמובן, ועדיין לא ברור מאליו למצוא סטרייט שיסכים להתמסר למשיכות עדינות בשמן חמים מידיו של גבר זר. פעם חשבתי שזה קשור באיזה נרקיסיזם גברי חבוי שמניח - אם לדבר רגע בגוף ראשון - שהמסאז'יסט אמנם רואה גופות עירומים כל היום אבל הוא עדיין לא פגש את הגב השעיר שלי(!) שבלי ספק יסעיר אותו כל כך עד שיהיה מוכן לשבור את החוקים ולסכן את עתידו המקצועי. אבל האמת היא שההסבר האמיתי הוא כנראה הרבה יותר בנאלי ופשוט מזה. כפי שגבר אחד הסביר לי פעם בכנות, "אין מצב בעולם. אני מפחד שאני אהנה מזה יותר מדי".
במה שקשור לתאורה ואפקטים מיוחדים בהחלט יש מקום לשיפור. אני מדברת בעיקר על מוסיקת הרקע עם קולות הדולפינים בעונת ההזדווגות והקטורות הריחניות למיניהן שאמורות להשרות על המטופל שלווה ורגיעה אבל מניסיוני הן בעיקר סוללות את הדרך הבטוחה והמהירה ביותר למיגרנה. מי שהתבגר כמוני בשלהי שנות השמונים יודע בדיוק על איזה סוג של ריח אני מדברת כי באותה תקופה פרחה לזמן מסוים בתחום הטיפוח האישי בארץ אופנת הפצ'ולי, בושם בריח אוריינטלי כבד שהושק לראשונה - כך אני קוראת - ב־1970 ומדיף את הניחוח המפנק והיוקרתי של שרוואל מטונף.
מה שיכול להועיל הוא מיטת הטיפולים הסטנדרטית עם הבייגלה, שאמור להיטיב עם עמוד השדרה אבל מחייב את המטופל לדחוף את הפרצוף באי רצון לתוך לולאה קשיחה כאדם שמנסה בייאוש לחלץ את האייפון שלו שנפל לאסלה. רבע שעה אתם מוטלים בתנוחה הזאת, ואתם לא רק נעשים נינוחים ומאושרים מהמסאז' כמו רמטכ"ל בחופשה בצפון אלא גם מפתחים סינוסיטיס בדרגה בינונית שאמנם גורם ללחץ מסוים בגולגולת אבל מבטיח שלא תוכלו להריח יותר כלום.
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו