אלף נשיקות אחרונות

יום חמישי, 11 בנובמבר 2010, היה סגרירי וגשום. השמיים שכוסו בעננים גדולים ושחורים כאילו העידו על הטרגדיה הנוראה העתידה להתרחש באותו יום בתחנת האוטובוס הסמוכה לתחנת הרכבת של עכו. המקום היה שוקק בעשרות חיילים, שיצאו לחופשת השבת וירדו מהרכבת בדרכם הביתה, וכן בתושבים מקומיים שסיימו לערוך קניות בשוק הסמוך. לכאורה סתם עוד יום של חול בדרך לסוף השבוע, אבל עבור סגן מיכל זהר, קצינת הקישור של אלפי השריונרים המילואימניקים של חטיבה 7, הוא החל דווקא עם המון אושר.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

סגן מיכל, בתם של בינה ושל תא"ל (מיל') אודי זהר, ראש רשות התעופה האזרחית לשעבר, ואחותם הקטנה של טל, איתי ויעל, שירתה זה חצי שנה בתפקידה כקצינת הקישור, ולאחר שסיימה את קורס הקצינים בבה"ד 1 החלה, במקביל, מסלול לקצונה ייעודית. היא ומשפחתה היו מאוד גאים בתפקיד שקיבלה והתרגשו לנוכח הציפיות הגבוהות שעמדו בפניה. 

באותו בוקר של 11 בנובמבר ביקשה מיכל ממפקדיה לצאת מוקדם יותר לחופשת השבת כדי להספיק להשתתף בשיעור מחול - אהבתה הגדולה מאז הילדות. "במסגרת הלימודים ושעות הפנאי, ובכלל בכל רגע פנוי בחייה, מיכל הקדישה את זמנה למחול", מספרת אחותה הגדולה, יעל זהר־שפר, "עוד כילדה קטנה ביישוב הקהילתי גילון שבגליל המערבי היא השתתפה בחוגי מחול שונים. היא היתה חברה בלהקת המחול הייצוגית של המועצה האזורית משגב ובמסגרת לימודיה בתיכון העל יסודי משגב הרחיבה בגרות לחמש יחידות במחול הכוללת בחינה עיונית, בחינה מעשית בבלט קלאסי ובמחול מודרני וכן הצגת קומפוזיציה שהורכבה על ידה". הודות לכישרונה הרב ולהשקעתה הבלתי נלאית, גדלה מיכל להיות רקדנית מחול בולטת ומשאלת ליבה היתה עם תום שירותה הצבאי לפתח ולקדם את הקריירה בתחום זה. 

ואולם לא רק הציפייה לשוב הביתה, לרקוד ולקחת חלק בשיעור המחול הציפו את מיכל באושר. בבית המתין לה החבר איתן, והיא היתה נרגשת כמו בכל פעם שבה היתה בדרכה לבן זוגה זה שנתיים. מיכל ואיתן, שגדלו באותו היישוב ולמדו באותם בתי הספר מהיסודי עד התיכון, הכירו רק בכיתה י"ב כאשר יצאו עם תלמידים נוספים מהשיכבה לסדנה אתגרית במדבר יהודה שכללה שבוע הישרדות, שבמסגרתו נדרשו התיכוניסטים לעמוד בשורת אתגרים מנטאליים ופיזיים. "מעבר לפעילות האתגרית והמנטאלית המשותפת שהיתה להם במהלך היום בסדנה, היו להם גם שיחות נפש אל תוך הלילה", נזכרת יעל, שהיתה שותפה למסע ההתאהבות הקסום של אחותה הקטנה באמצעות מכתבים שכתבה לה, שבהם סיפרה לה על הרומן הנרקם עם איתן. "הם ישבו שעות על גבי שעות במדבר תחת שמיים זרועי כוכבים, נפתחו אחד לשני והתאהבו. אני הייתי באותו הזמן בטיול בדרום אמריקה ובמכתבים שהיא כתבה לי היא שיתפה אותי בקשר שהתפתח ביניהם. הייתי כל כך מאושרת עבורה". 

קצת פחות משלושה שבועות לפני אותו יום חמישי חגגה מיכל את יום הולדתה ה־20 ואיתן החבר יצא מגדרו כדי לשמח את אהובתו ביום הולדתה. יעל: "הזוגיות שלהם היתה צעירה ובוגרת באותו הזמן. הם אמנם היו עדיין ילדים שלא התחילו עוד את החיים באזרחות, אבל הם לקחו ברצינות את העתיד. איתן דאג שיום ההולדת ה־20 של מיכל, שלמרבה הצער גם היה האחרון בחייה הקצרים, יהיה יום מאושר מאוד. הוא עשה עבור מיכל מחוות כל כך רומנטיות ומרגשות וגרם לה להמון אושר ושמחה בלב. מיכל היתה אדם שהאמין בכל ליבו באהבה ובנתינה ללא ציפייה לשום דבר בתמורה, מתוך אמונה שמעשים טובים ייצרו חברה ואנשים טובים יותר". 

בעקבות יום ההולדת המושקע שערך לה איתן, שאלה אותו מיכל כיצד תוכל לגמול לו ביום הולדתו, שחל פחות מחודש לאחר מכן. "איתן, עם כל הצניעות שאפיינה אותו, ענה לה בפשטות שהוא מבקש ממנה אלף נשיקות, שום דבר אחר חוץ מזה", מספרת יעל, "מיכל לקחה את הבקשה המופשטת של איתן, ומתוך כוונה לממש ולהגשים אותה היא החלה לאסוף בתוך קופסה יפה ומיוחדת סוכריות גומי בצורת נשיקה בשאיפה להגיע לאלף נשיקות עד ליום ההולדת של איתן ולהעניק לו אותן במתנה כפי שביקש". ואולם עוד לפני שהספיקה לאסוף את אלף הנשיקות עבור איתן ועוד לפני שהספיקה למסור לו אותן בקופסה היפה שהכינה מבעוד מועד, נקטע סיפור האהבה ונגדעו חייה של מיכל.

 קופסת הסוכריות שהכינה מיכל

"כל רגע עם מיכל הוא מתנה"

זה קרה כאשר גבי חן, תושב עכו בן 45, נשוי ואב לשני ילדים קטנים שסבל בעבר מהתמוטטות עצבים ומבעיות נפשיות, איבד את שפיותו ודהר במשאית ההובלות של החברה שבה עבד אל תוך תחנת האוטובוס ההומה. התוצאה היתה מזעזעת: חן דרס עשרות אנשים, חלקם הצליחו לנוס על נפשם ולהימלט, אך לא כולם. בהתקף הטירוף דרס הנהג למוות את החייל איימן קיזל, שמותו נקבע במקום, ואת מיכל שהמתינה בתחנה. היא ספגה פגיעה ישירה מהמשאית והובלה לבית החולים בנהריה במצב אנוש לאחר שנפגעה באורח כלל מערכתי. הרופאים נלחמו במשך שעות על חייה, אולם מיכל לא שרדה את הפציעה הקשה. איבריה נתרמו והצילו חיים של חולים אחרים, ואילו את הקופסה עם הנשיקות שהספיקה לאסוף העניקה אמה לאיתן ביום הולדתו שחל במהלך השבעה. 

לאחר מותה כתב איתן לחברתו שלא יראה עוד: "את תמיד היית האור, את תמיד עזרת לי, היית איתי בכל מצב. איתך הרגשתי הכי חזק. היית אמורה להיות איתי מאושרת בלי סוף, בלי להוריד את החיוך לרגע. הגעגועים להיות שוב בין זרועותייך, לשמוע אותך אומרת לי שאת אוהבת אותי - לא פוסקים. בשבילי היית הנסיכה מהאגדות שחיפשתי, ועכשיו חזרת לאגדה. מיכלי שלי, בבה שלי. אתמיד בדרכך בכל מה שלימדת אותי". 

המצבה של מיכל, עם המשפט שכתבה בדף הפייסבוק 

בני משפחתה וחבריה של מיכל מספרים כי היתה בה היכולת להתחבר ברגישות עצומה לסביבה שבה היא נמצאת. בעמוד הפייסבוק שלה כתבה: "אשרי האדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן ולקבל מבלי לשכוח זאת אף פעם", ולדברי אחותה יעל, אף על פי שחיפשו לא מצאו מיהו המקור מאחורי האימרה שהיוותה סימן דרך כה משמעותי בחייה. את האימרה, שככל הנראה חיברה מיכל בעצמה, חקקו בני משפחתה על מצבתה. 

על כך שבדרכה הצנועה היתה מיכל דמות משמעותית וחשובה לכל אחד ואחת בקבוצות החברים המגוונות שצברה בחייה הקצרים, יעידו דברים שכתבו לה חבריה לקראת הגיוס. "תודה לך שלימדת אותי מהי ערכה של חברות, שתמיד היית איתי ובשבילי, הקשבת, ייעצת, עזרת, בכית איתי... והיית בשבילי לכל מה שהייתי צריכה", כתבה לה חברתה ענת ורסנו. חברה נוספת כתבה למיכל במהלך השירות בצבא, לאחר ששבה מקורס קצינים: "כל רגע עם מיכל הוא מתנה... אמרת לי איך לא תיתני לפסי ברזל שעל הכתף שלך לעלות לך לראש ואיך קצינה טובה צריכה לתת מעצמה עד כמה שהיא יכולה". 

סיפור חייה של מיכל מונצח בסרט "אלף נשיקות" בבימוי ובאנימציה של ברק דרורי. הסרט מוקרן במסגרת פרויקט ההנצחה הייחודי באתר האינטרנט של בית אבי חי - "פנים.יום.זיכרון". יטבת פייראיזן־וייל, עורכת "המוסף" של מגזין בית אבי חי "כשאנו חושבים על חללים אנו מתמקדים לרוב ברגע נפילתם. הסרטים שאנו יוצרים מנסים לספר רגע בלתי נשכח מהחיים, לברוא מחדש עולם שאבד. האנימציה מאפשרת לתאר בצורה חיה זיכרון שלא נותר ממנו כל תיעוד ויזואלי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו