אוליביה יקרה. רק לפני חודשים ספורים הגעת לביתנו, כדור צמר לבנבן עם כתמים חומים, והנה את כבר חלק מבני הבית. הימים הראשונים שלך איתנו היו רצופי תלאות ואי הבנות, אחרי הכל את הכלבה הראשונה בחיי, אם לא מביאים בחשבון כמה פרשיות מהעבר. כבר אז, כשנכנסת להסגר בטעות, הקדשתי לך טור אוהב כאן בעיתון. היית אז צעירה מכדי להבין את כל מה שנכתב בו, ולכן, בצניעות האופיינית לך, הסתפקת בהרטבה נרגשת של העיתון, ולאחר מכן סחבת אותו - ספוג ושסוע - על פני כל הבית, במין סיבוב צוהל שעדיין לא הצלחתי להבין את פשרו המלא.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
חסיד אחד עם אור בעיניים אמר לי לאחרונה ש"כלב" פירושו - כולו לב. אני לא תמיד מסתדר עם משחקי המילים האלה, אבל הוא צודק. כל מי שראה איך את מצליחה להסתבך עם הרצועה מסביב לכל עמוד או ברז בגינה, יבין מייד שפרס נובל כבר לא ייצא ממך. אבל הלב? כל דבר בעולם - ממשחק בכדור ועד טיפול יסודי בנעלי הבית של הילדים - את עושה עם כל הלב!
לאחרונה החלה לבקר אצלנו מדריכה לגידול כלבים. הרי לא חשבת שתופעת הקואוצ'ינג תפסח על העדה שלכם, הא?! אל דאגה! אנחנו לא מתכוונים לשלוח אותך אי פעם לתחרויות המגוחכות האלה. אף אחד לא חושב לאלף אותך לרקוד ואלס, לעשות צעד תימני, לקפץ אל תוך חישוק בוער או להביא לנו את העיתון בבוקר. למרות ש - היי! כשחושבים על זה, אם תצליחי ללמוד איך מוצאים את המפתחות, הסלולרי או - עוד יותר מגניב - אם תלמדי לעזור לנו למצוא את הרכב שאנחנו תמיד שוכחים איפה השארנו בחניון - זה יחסוך לכולנו המון זמן וישדרג את מעמדך מסתם חיית מחמד לחיית משק יעילה. את כנראה אף פעם לא תביני מה המשמעות של זמן בעיני בני אדם. איזה מזל יש לך! אבל אני סוטה מהנושא. כל מה שרציתי להגיד לך בעצם היה שמדריכת הגידול בסך הכל באה כדי ללמד אותנו להבין אותך יותר טוב, וזה יקרה מייד אחרי שתלמדי לעשות את הצרכים שלך מחוץ לבית, למען ה'.
התובנות הראשונות שהמדריכה פתחה בפנינו היו מרעישות. מתברר שאנחנו חייבים ללמוד להביט על הדברים מזווית הראייה שלך, אוליביה, ולהבין את המושגים שלך, את עולמך ואת הערכים שצרובים בדנ"א הכלבי שלך - טיפה נסחפנו לאחרונה עם הרב־תרבותיות, את לא חושבת? אחת הטעויות הראשונות שהוסברו לנו נוגעת לקפיצות החמודות האלה שאת קופצת עלינו כשאנחנו מגיעים הביתה. לנו היה ברור שמדובר בקבלת פנים אוהדת וחמה. המדריכה הורידה אותנו מזה, והסבירה שהכל קשור למאבקי מעמד וטריטוריה. הכלבה היא לא בן אדם, והקפיצות האלה חייבות להיתקל בכתף קרה - כך היא אמרה, והבהירה לנו שאת רוב הנחות היסוד שלך ירשת מאבות אבותייך הווילדעחייעס. לא שאצלנו במשפחה יש ייחוס ישיר לרמב"ם או משהו, אבל אצלך, בלי להעליב, מדובר בזאבי פרא שמעולם לא ראו שטיח או כרית, ולא העלו בדעתם שיום יבוא וחיה אחרת, זרה, חסרת פרווה באופן מזוויע ומהלכת על שתיים, תעניק להם אוכל ותאסוף אחריהם את הקקי.
.jpg)
אוליביה יקרה, אני תוהה מתי נמצא קואוצ'ר שיסביר לך את המושגים שלנו, בני האדם. אנחנו יצורים די שונים, כפי ששמת לב, ומעבר לעניין האינטלקטואלי שאפשר לפתח באשר לדומה ולשונה, הייתי שמח שנגיע להבנות בסיסיות ופשוטות, כמו: אני לא אגיד מילה אחת על המנהג שלכם לרחרח מאחורה, ואת מצידך תפסיקי להתייחס לתפילין שלי כצעצוע לעיס (אני יודע שזה עשוי מעור, אוליביה. תירגעי). ככל שאני חושב על כך יותר נדמה לי שעלינו כאן על נוסחה לא רעה, וייתכן שאנחנו בדרך לדו־קיום מכבד.
בנימה יותר אישית, אני חייב לומר משהו על הטיולים שלנו לאחרונה. אנחנו מהלכים לא פעם בגינה הציבורית ומולנו עוברים כלבים אחרים משלל זנים וגדלים. יש בהם מפלצות בגודל של חמור בינוני, ויש בהם מיניאטורות קרקסיות, זעירות מחתול מצוי ולא גדולות בהרבה מגרביל. יש קשקושים על ארבע שלראשם תספורות משונצות שמשוות להם מראה של משהו שסבתא שלי היתה שמה על השידה. אתם לא דומים בכלל זה לזה, ואין לי מושג איך אתם יודעים שכולכם כלבים. אבל אתם יודעים.
בניגוד לרבים מהבעלים שלכם, לכם עצמכם אין כל עניין בגזעים ובייחוס. אין בעולם שני בני אדם שההבדלים ביניהם מתקרבים לפער שבין כלב דני לבין צ'יוואווה, ולמרות זאת בני האדם הם גזענים גדולים, ומזעזע לחשוב מה היה קורה אם היינו שונים זה מזה כמו אצלכם. אתם, אני חייב להודות, בסדר גמור בקטע התדמיתי. לא ראיתי כלב שמתלהב מכלבה רק בגלל שעשו לה פונפון בקצה הזנב או כי היא ויסלה אמיתית. את עדיין צעירה מאוד, אוליביה, אבל מה שהולך בחוץ, אני רוצה להגיד לך, זה ג'ונגל אחד גדול. סדום ועמורה. אל תשכחי שאת חלק מבית ירושלמי שומר מצוות. צניעות, אוליביה! את עוד תודי לי על זה.
לסיום אזכיר עוד עניין אחד שקצת הביך אותי. הכלבים האלה שעוברים מולנו בגינה, ומתעניינים בשלומך ובכלל, כמו שנהוג להתעניין אצלכם. הכלבים האלה בודקים אותך, מרחרחים קצת ומייד מבינים שאת קטינה. מה שקורה באותו רגע הוא לפלא בעיניי. הם פשוט מסתובבים והולכים לדרכם. משהו עמוק במנגנון העתיק והפראי שלהם אומר להם שעם קטינות לא מתחילים. חשבתי בהתחלה שאולי הכלבים בשכונה שלנו שמרנים במיוחד. בטח גם אצלכם יש כאלה שמנצלים את מעמדם: כל מיני זמרים מפורסמים, נהגי הסעות, נשיאים או קצינים. אבל לא. שום דבר. כל מי שעובר מולנו, מרחרח, זורק לך מבט שאומר: כשתגדלי יש על מה לדבר, ומשאיר אותנו להרהורינו. ותאמיני לי, אין לי שום בעיה עם האנושיות שלי. אני חי איתה בשלום, ובסך הכל בלי יותר מדי רגשי נחיתות. אבל בקטע הזה, לפעמים מתחשק לי להסיר את הכובע בפניכם, החיות.
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו