לאורך הקריירה הארוכה על במות התיאטרון בישראל, חטא אוהד שחר פה ושם גם במלאכת הבימוי. כמו לשחקנים רבים, גם עבורו העמדה מאחורי הקלעים קורצת ומפתה, ובימים אלו הוא שוב נכנס לנעלי הבמאי, הפעם במסגרת פסטיבל תיאטרונטו, שיתקיים זו השנה ה־24 בחול המועד פסח, 19-17 באפריל, באולמות יפו העתיקה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בפסטיבל יועלו תשעה מחזות, שנבחרו מתוך 120 מחזות שהוגשו (מספר שיא לפסטיבל), ומתוכם שמונה מחזות ישראליים מקוריים, רובם נוגעים ב"אני הפרטי" של המחזאי. במקביל תתקיים השנה לראשונה גם חגיגה שייקספירית, ותלמידי האקדמיה לאמנויות המופע יקיימו מיצגי חוצות ברחבת התיאטרון שיציינו 450 שנה להולדתו של המחזאי וויליאם שייקספיר.
"ההוויה הישראלית והמצוקות האישיות בלטו במיוחד השנה", מספר יעקב אגמון, מייסד הפסטיבל, ובין ההצגות שיתמודדו בתחרות על פרס ההצגה הטובה ביותר ע"ש השחקן ניסים עזיקרי ז"ל (פרס בשווי 5,000 שקלים) נמצאת גם "שפתיים צמודות", שנכתבה בהשראת סיפור מאת ולדימיר נבוקוב ובמרכזה השחקן שלום שמואלוב, שנעזר בבימויו של אוהד שחר.
"פה ושם נגעתי בבימוי", מספר שחר, "אני מאוד נמשך לזה. אני לא עושה את זה הרבה כי אני משחק, אבל אני מאוד מאוד אוהב לביים".
וכשניגשים לביים שחקן אחד בהצגת יחיד, התפיסה היא שונה?
"זו פעם ראשונה שאני מביים הצגת יחיד. אנחנו בתחילת הדרך למעשה. מה שאני יכול לעשות זה להביא מהניסיון שלי, כי שיחקתי בשלוש הצגות יחיד בחיי, שתיים מהן בתיאטרונטו, לפני עשר שנים ולפני 20 שנה, ואחת בקאמרי, אז אני קצת מכיר את המדיום הזה וחושב שבמובן הזה אני יכול לעזור לו. בימוי של הצגת יחיד הוא לא בימוי רגיל, כי השחקן עושה הכל, הוא מביים ומפיק ועושה הכל. אני יכול לעזור. אני העין הנוספת. למעשה, אני הפרטנר שלו".
המחזה "שפתיים צמודות", אשר נכתב על ידי עמית ארז על פי סיפור קצר מאת ולדימיר נבוקוב "Lips To Lips", מתרחש בברלין של שנות ה־30 ומתאר את סיפורו של איליה בוריסוביץ', מהגר רוסי בגיל העמידה בעל עסק למוצרי אמבטיה, שרוצה להיות סופר. הוא כותב רומן על גבר זקן המתאהב באישה צעירה, ונעזר בקלדנית נוירוטית המקלידה את הרומן. שתי העלילות, זו של הסופר המנסה לפרסם את סיפורו וזו של גיבור סיפורו המחפש אהבה, מקבילות ונושקות עד לטשטוש גבולות.
בימים אלו מככב שחר בתיאטרון הקאמרי בארבע הצגות במקביל: "רומן משפחתי", "קזבלן", "משפחה חמה" ו"מקבת". החלום לביים גם על במת תיאטרון הבית שלו קיים ובועט. "הייתי רוצה מאוד לביים בתיאטרון הרפרטוארי, אבל אני כנראה לא רציני. אם הייתי בא עם משהו קונקרטי שאפשר לשכנע ואומר תנו לי את קאמרי 4 או 5, אז אולי. בינתיים אני לא באמת דוחף, למרות שזה מאוד קוסם לי".