עוד פעם זומבים? הם לא מתו כבר?
כמו שפים וכוכבניות ריאליטי ישראלים, זומבים לא מתים, הם רק מתחלפים. "בבשר החי" הבריטית שבה ומציגה זומבים כגיבורי דרמה עתידנית וקודרת. הפעם הזומבים שהוכחדו אי שם ב־2009 במהלך מדמם במיוחד, עוברים תיקון מחדש על ידי הממשל. המטרה המוצהרת היא להחזירם לחיק החברה. מנקודת המבט של הציבור, מדובר בכישלון ידוע מראש. מנקודת מבטם של הזומבים... טוב, כאן הדברים כבר יותר מדכדכים. במילים אחרות, עד שלא ראיתם זומבי בדיכאון לא ראיתם כלום.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"בבשר החי" משלבת בין ריאליזם קיצוני לבין העולם העל־טבעי כדי לספר סיפור חברתי־היסטורי. קירן ווקר הוא זומבי בדימוס, המוגדר כעת כבעל תסמונת "מוות חלקי". כמו חבריו הזומבים, הוא עבר תהליך שיקום והתאמה לחיים אזרחיים. ההסתגלות שלו לחברה עומדת במרכז הדרמה, המבהירה עד כמה בני אדם חוששים מהאחר ומהחריג.
המטאפורה גלויה למדי, ועם זאת אפקטיבית. חזרתו של ווקר לעיירת הולדתו רורטון, שאותה מנהלים חברי מועצה וכומר פנאטי, נדמית לקוחה מסיפורי שואה. קהילה דתית, צרת מוחין וחסרת עכבות ממתינה לווקר. בני משפחתו צריכים להכריע בין נאמנותם לבן ולאח, לבין נאמנותם לקהילה. תרבות של הלשנות, מעקבים והסתתרות מתפתחת. במהרה נדמה שכל אדם בעיירה מסתיר סוד הקשור לזומבי כזה או אחר.
ווקר הרגיש והפגיע הוא נבל בעל כורחו אשר הופך לקורבן. העבר הנורא שלו רודף אחריו ולא מניח לו בצורת פלשבקים מסויטים. ההווה שלו עתיר מעקבים ותרופות (הממשל קבע), והעתיד שלו כולל בריחה לסמים משככי דאגות (מפלטם של זומבים רבים) או התחמקות מתמדת ממגע עם בני אנוש. קונפליקט של זומבי הוא בגדר חידוש, ו"בבשר החי" מביאה זווית אחרת להתבוננות בלכידותה של החברה האנושית. קיומם של הזומבים לא באמת מאיים על בני האדם, הם בוחרים לראות בהם נטע זר ומסוכן. היטמעותם בחברה מעוררת בתושבי רורטון חרדה, הגורמת להם להתגייס ל"כוח מתנדבים אנושי", שמטרתו ללכוד זומבים ולנטרל אותם. כל השוואה ליצירות ספרותיות המתנהלות במציאות כאוטית, מ"בעל זבוב" ועד "על העיוורון", יכולה לבוא בחשבון. "בבשר החי" מציגה ביקורת חברתית נוקבת במסווה של סידרת זומבים. מעניין איך נוער יגיב אליה. מצד אחד, פנטזיה על מתים־חיים. מצד שני, חתיכת מוסר השכל. שווה לנסות בבית, באור יום.
* * *
עוד חברה שכזאת
קוגר טאון 5, HOT VOD, חינם
מה חדש בעולמה של קורטני קוקס? לא הרבה. הקומדיה של קוקס שורדת כבר חמש עונות, וכדרכן של קומדיות אמריקניות העוסקות בחיי חברים, גם אם פיספסתם עונה או שלוש, לא החמצתם כלום. ג'ולס היא עדיין האמא הכי חתיכה ונוירוטית בפרברים, בן זוגה גרייסון עדיין מנהל פאב שכונתי ומתחזק שרירי בטן למופת, השכנים שלהם מנהלים את אותה זוגיות קרה ורווית עקיצות הדדיות, האקס שלה עודנו לוזר דביל וכן הלאה. העונה נפתחה עם מערכת היחסים החדשה יחסית, הנרקמת בין טראוויס (בנה של ג'ולס) לבין לורי, חברתה הצעירה והלא מאוד מבריקה. הדמויות שומרות על חד המימדיות שאפיינה אותן כל חייהן, הפאנצ'ים נותרו סתמיים, ואם אי פעם היה ל"קוגר טאון" קסם, נדמה שרק ניתוח חירום יכול להחזירו. חברים, הושיעו!
