הימים עוברים ואריק איינשטיין ממשיך להעסיק אותי, כמו את רבים מאוהביו. למרות כל אלפי המילים שנאמרו עליו, הסיכומים והפרשנויות, בכל זאת אני חוזר אליו גם השבוע.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
האם בעצם היתה לו מורשת? האם השאיר צוואה אמנותית? הרי את זה שהוא היה יפה וגבוה ושר נהדר, עם דיקציה מושלמת וקול קטיפתי, ואת זה שהיה לו טעם מצוין בבחירת שירים, את זה כולם יודעים. והיה גם הדבר הזה שאף אחד לא יכול ללמוד: כריזמה. או שיש לך את זה, או שלא.
אבל יש הרבה מה ללמוד מהאיש המופלא הזה, במה שבאמת היה חשוב לו: היצירה, ההקלטות. אריק איינשטיין היה סופר מקצוען. עקשן שלא מוותר על קוצו של יוד, שלא מוכן להתפשר. ולכן גם בשום שלב הוא לא נח על זרי הדפנה. לא הסתחרר מההצלחה. הרגיש שהיה אפשר לעשות כל דבר אפילו יותר טוב. יצא לי לפגוש בארבעים שנותיי כעורך מוסיקה לא מעט זמרים וכותבים ומלחינים. רבים מהם שואפים להתחדש ולפרוץ דרכים חדשות, אך תמיד קשה יותר להשתנות כשאתה מצליח, כשיש קהל שמצפה ממך.
אצל איינשטיין זה היה המוטו המרכזי בחיים המקצועיים: להשתנות. להמציא עוד משהו. לא לחזור על עצמו. גם אם לא תמיד היצירות החדשות עמדו בסטנדרטים שהציבו הישנות, גם אם קיבלו אותו פחות טוב מבעבר, גם אם הרדיו העדיף את הקלאסיקות המוכרות. העיקר להביא זווית חדשה. לא לוותר להצלחה הבטוחה.
זה קרה עם המון שירים ישנים שהקליט מחדש, משיריו שלו ומשירי ארץ ישראל שחידש, ובוודאי זה קרה עם רוב עבודתו: שירים שהיו לגמרי חדשים ולעיתים מהפכניים כשהקליט אותם לראשונה. וכל זה קשור לחלק השני, והמאוד מרכזי, במורשתו של אריק איינשטיין: אני ואתה נשנה את העולם, יחד.
כשאריק פגש את שלום
העבודה עם יוצרים צעירים וחדשים, הגילוי שלהם והגדילה ההדדית, כשלמדו יחד איך, משלימים ומאתגרים זה את זה. איינשטיין איפשר לגוזל גם לעוף לדרכו ולפעמים לחזור אל הקן לעוד סיבוב. מבט על הקריירה שלו, על מאות השירים שהקליט ב־55 השנים האחרונות, ובמיוחד מאז שהתחיל להיות עצמאי במחשבתו וביצירתו, אי אז בסוף שנות השישים, מגלה המון שותפויות עם כישרונות ענקיים שמי יודע מה היה קורה לו, ולהם, אלמלא נפגשו.
כשאריק בן ה־28 פגש ב־1967 את שמוליק קראוס בן ה־32, הוא, איינשטיין, היה כבר אחרי להקת הנח"ל, שלישיית גשר הירקון, אלבום סולו, להיטים וסרטים ופסטיבלי זמר. וקראוס היה אמנם קצת יותר מבוגר ממנו, אבל אלמוני לחלוטין. קראוס הלחין את כל שירי החלונות הגבוהים, עיבד אותם עם זיגי סקרבניק, וביצע אותם עם ג'וזי כץ ואיינשטיין. השיתוף הזה דחף את קראוס לקריירה שהחזיקה מעמד, עם העליות והמורדות שלה, עוד עשרות שנים.
שנה לאחר מכן, כשאיינשטיין הקליט שירים בעיבודים של אלברט פיאמנטה (הברנשים של פיאמנטה) ואלכס וייס ("מזל גדי") זו היתה הפעם האחרונה שעבד עם מבוגרים ממנו, וייס בעשור ופיאמנטה בשנה. ואני מזכיר את הגיל, כי הוא סימל את הגישה של אריק: ללכת עם הכוחות החדשים גם כשהקודמים עושים עבודה מצוינת.
אז הוא הלך אל העיבודים של דוד קריבושי, ומישה סגל ולהקת הצ'רצ'ילים, ויצר מציאות חדשה ולא מקובלת במוסיקה הישראלית, שבה המלחינים (החדשים וחסרי הניסיון) הם גם המעבדים. האלבום "מזל גדי", שעיבד להפליא אלכס וייס, היה כולו לחנים של הצוציק בן ה־22 שרק השתחרר מהלהקה הצבאית, שלום חנוך.
כל הצעירים אצלי
אחרי האלבום שבו נולד הרוק הישראלי, "פוזי" שבו איינשטיין עבד עם מישה סגל והצ'רצ'ילים, הוא החל לתת מקום מרכזי למוסיקאים שאיתו גם ברמת הקרדיט. "שבלול" ו"פלסטלינה" יצאו ב־1970 תחת הכותרת "אריק איינשטיין ושלום חנוך". כך רוב שיתופי הפעולה של איינשטיין בשנים הבאות: ב־1971 "שירי ילדים" עם גיטריסט הצ'רצ'ילים רוב הקסלי ואלבום המופת "בדשא אצל אביגדור" עם בסיסט הלהקה שבכלל לא ידע שהוא כזה, מיקי גבריאלוב, שהלחין את כל השירים (ונעזר בעיבוד המיתרים של קריבושי).
גבריאלוב ימשיך להיות שותף של איינשטיין בעשרות שירים, עד סוף שנות השמונים, ואיינשטיין ימשיך לגלות ולעבוד עם צעירים נוספים: יצחק קלפטר, שגילה עוד לפני להקות הפלטינה, אחרית הימים (שאיתן גם הופיע) וכוורת. קלפטר יעבוד עם אריק שוב, בשנות השמונים והתשעים.
ב־1972 גילה איינשטיין את יוצא הלהקה הצבאית שם טוב לוי, שהלחין ועיבד עבורו שירים ראשונים ("שיר אחרי מלחמה" ו"דון קישוט") וגם איתו שיתף אריק פעולה בעשרות שירים, כמעבד או כמלחין, עד שנות האלפיים.
התגלית הבאה היתה קלידן הלהקות כוורת ו־14 אוקטבות יוני רכטר, שאריק הקליט את לחנו ל"מה עושות האיילות" ומאז לעשרות שירים שהפכו קלאסיקה (ובהם "עטור מצחך זהב שחור").
גם שותפו של רכטר ל־14 אוקטבות, אבנר קנר, עבד כמלחין וכמעבד עם אריק עד סוף שנות השבעים. ב־1977 הופיע איינשטיין במופע "אנשים אוהבים לשיר", שהוקלט לאלבום, ובו גם שר, בפעם היחידה, לחן של מתי כספי ל"בלילות הקיץ החמים". בסוף שנות השבעים ובשנות השמונים והתשעים חזר איינשטיין לעבוד עם שמוליק קראוס, שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, יוני רכטר, שם טוב לוי, יצחק קלפטר, וגם עם מעבדים חדשים מבחינתו כאילן וירצברג, אלונה טוראל ואילן מוכיח.
באמצע שנות התשעים החל איינשטיין סיבוב נוסף של גילוי שמות חדשים מבחינתו. כותבים, מלחינים ומעבדים, לצד המשך עבודתו עם שותפיו הוותיקים. חלקם לשיר אחד, חלקם לעבודה משותפת רחבת היקף. בהם אביב גפן, ארקדי דוכין, מיכה שטרית, לאה שבת, יהודה פוליקר, אהוד מנור, יעקב גלעד, עוזי חיטמן, ברי סחרוף, יואב פורת, נפתלי אלטר, פיטר רוט, דן תורן, מאור כהן, מאיר ישראל, דוד ד'אור ושותפו העיקרי בשנים האחרונות גיא בוקאטי. אריק איינשטיין לא הפסיק להתעניין. זו היתה צוואתו המוסיקלית: לשאול מה חדש.
yoavk@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו