בסוף שנות השמונים רצה בהוליווד שמועה על תפקיד שווה במיוחד בסרט דרמה אפל שיופק באולפן גדול. התסריט נקרא "3,000", הסכום שמשלם איש עסקים עבור בילוי של שבוע עם יצאנית מכורה לסמים שהוא אוסף ברחוב. עשרות שחקניות נבחנו לתפקיד הנחשב - וינונה ריידר, דרו ברימור וג'ניפר קונולי נתפסו צעירות מדי; ברוק שילדס, שחלמה לכבוש פלח קהל חדש אחרי "הלגונה הכחולה", כשלה במבחן הבמה וכינתה את הפספוס "הטעות הגדולה בחיי". שמות גדולים באותם ימים, למשל מג ריאן, מולי רינגוולד, מישל פייפר, דריל האנה ושרה ג'סיקה פרקר ויתרו מראש, בטענה שהתפקיד סקסיסטי מדי.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בסוף היתה זו ג'וליה רוברטס בת ה־23 שזכתה בתפקיד ויויאן וורד. התסריט על הזונה הנרקומנית עודן ונערך מחדש, סצנות שצולמו נשארו על רצפת חדר העריכה, הסוף שונה והפך קיטשי, והסרט קיבל את השם "אישה יפה". זה היה הרגע המכונן עבור רוברטס, שכבשה בבת אחת את משבצת השחקנית המפורסמת בעולם וסידרה לעצמה את הקריירה. "אישה יפה" הפך לקומדיה הרומנטית הרווחית של כל הזמנים, עם הכנסות של 463 מיליון דולר. רוברטס קטפה את פרס גלובוס הזהב והיתה מועמדת גם לאוסקר, אבל הפסידה אותו לטובת קתי בייטס ("מיזרי").
לימים כינה ריצ'ארד גיר את הסרט "עוד קומדיה רומנטית מטופשת", אבל סיפור הסינדרלה, עם הנסיך שמטפס במדרגות החירום של הבניין כדי להציל את אהובתו ולשאת אותה אל האופק הפך זה מכבר לקאלט קולנועי, נקודת תפנית עבור הז'אנר, וגם עבור רוברטס עצמה. ועדיין, למורת רוחם של הבכירים באולפני דיסני, רוברטס מתעקשת לא לצלם סרט המשך ל"אישה יפה". "זה לא שאני נגד קומדיות רומנטיות", אמרה לפני שלוש שנים, "להפך - אני אוהבת להיות מצחיקה ואוהבת להיות רומנטית. אבל זה אתגר למצוא תסריט מקורי או מעניין מספיק. הרי אף אחד לא רוצה לראות זונה מזדקנת".
רוברטס (46) חוזרת עכשיו לפרונט, אחרי שנים בלי סרט "גדול", עם תפקיד מאתגר בסרט "אוגוסט: מחוז אוסייג'", שיעלה למסכים בעוד כשבועיים. מדובר בעיבוד קולנועי למחזה של התסריטאי־שחקן טרייסי לטס מ־2007, שזכה בפרסי פוליצר וטוני. תיאטרון הבימה העלה גירסה ישראלית למחזה לפני חמש שנים, עם גילה אלמגור, אלכס אנסקי ואריה מוסקונה, ואת הדמות שמגלמת רוברטס בסרט שיחקה ליליאן ברטו.
העלילה מתרחשת באוקלהומה, כשהאבא של משפחת ווסטון נעלם, ושלוש בנותיו - קארן, אייבי וברברה הבכורה (רוברטס) - מתכנסות תחת קורת גג אחת. האיחוד המשפחתי הבלתי צפוי - שכולל גם את האמא הרוטנת, חסרת הטאקט והמכורה לכדורים (מריל סטריפ) - פותח כצפוי מערבולת של סודות, חיכוכים וגילויים שמתסיסים את המשפחה. לקלחת מצטרפים גם בעלה של ברברה ובתה (יואן מק'גרגור ואביגייל ברסלין), וגם אחותה של האם ומשפחתה.
האנסמבל המרשים, מלבד סטריפ, התאסף בחודש ספטמבר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו להקרנת בכורה עולמית של הסרט. אנשי השיווק של הסרט טענו כי סטריפ לא באה מאחר שדי בנוכחותה על המסך כדי להעניק לה מועמדות לאוסקר, והם רוצים לקדם בשיא הכוח גם את רוברטס למועמדות. הצהובונים האמריקניים, לעומת זאת, טענו כי הסיבה האמיתית להיעדרות היא הקינאה הגלויה ששררה בין שתי הכוכבות לאורך כל הצילומים. בהיעדרה של סטריפ, שבאופן שיטתי לא הגיעה לאף אחת מההקרנות החגיגיות, היתה זו רוברטס שמיגנטה אליה את העיתונאים.
"להכיר את מריל זה כבוד"
עונת הפרסים של הוליווד יוצאת עכשיו לדרך, ובחודשיים הקרובים נגלה עד כמה נכונות ההערכות שהעמידו את רוברטס בין הפייבוריטיות בקטגוריית שחקנית המשנה בטקסים היוקרתיים. בינתיים היא הודפת את השמועות על יריבות כלשהי מול סטריפ.
"להכיר את מריל זה כבוד, לעבוד איתה זו כבר התגשמות של חלום עבור כל אחד. החוויה היתה ממש כמו תיבה של תגליות עבורי. גולת הכותרת היתה שמריל הוכיחה לי שבשורה התחתונה, הכל עניין של עבודה קשה. לא נתקלתי אף פעם במישהו כמוה. זה לא שהיא עושה קסם והופכת לפתע לגאונה, אלא מדובר בבחורה שעובדת הכי קשה מכולם. אני אסירת תודה שזכיתי לראות את זה מקרוב".
רוברטס מודה כי הסצנות שבהן היא חונקת את סטריפ הרתיעו אותה. "במשך שנים חשבתי שאם נעבוד יחד, בטח נלגום כוס תה ונדבר במבטא משגע כשאנחנו לבושות בתלבושות מפוארות של המאה ה־19. והנה מצאתי את עצמי מיוזעת, עם כריות שהוצמדו לישבני, רוכנת מעליה וחונקת אותה, במה שהפך גם לפוסטר הרשמי של הסרט. זה כל כך רחוק ממה שדמיינתי לעצמי.
"אבל למזלי, בסוף כל יום, כשהנחנו בצד את האמת של משפחת ווסטון וחזרנו למציאות, מריל תמיד חיבקה ונישקה אותי ואמרה לי 'אני אוהבת אותך'. זה היה הסם שלו נזקקתי כדי שאוכל להגיע גם למחרת, לטפס שוב על השולחן ולחנוק אותה. זה מפחיד מאוד לעשות דברים כאלה, ומוכרחים להרגיש בטוחים מאוד עם האדם השני. מריל פשוט ראתה בדיוק מה הייתי צריכה בתור אישה ושחקנית. היא סיפקה את הכל. עכשיו היא בטח ישנה שינה מתוקה, ולא פלא: היא בטח עייפה מלטפל בי".
עד כמה העבודה על הסרט היתה אינטנסיבית?
"מעולם לא עבדתי כל כך קשה, ואני ילדתי שלושה ילדים. קרענו את התחת. זה היה הר שטיפסנו עליו בכל יום מחדש, וגילינו שהדרך היחידה לעשות זאת היא לשלב ידיים יחד, בין שרצינו ובין שלא. עבדנו ימים שלמים, בסיומם רצנו הביתה להתקלח, ומשם המשכנו לביתה של מריל כדי לעשות חזרות ליום הצילומים הבא. כל אחד היה מביא איזו מנה של אוכל, וכך העברנו יחד את הערב, הכל יוזמה של מריל, כמובן - יושבים סביב שולחן האוכל שלה וממשיכים לעבוד. היינו חייבים לרכוב על מומנטום של עבודה לאורך 20-19 שעות, כי אחרת זה נעלם ממך. אין לי מושג איך צוות השחקנים שהעלה את ההצגה בברודוויי הצליח להעלות אותה מדי יום בלי להתאשפז בבית משוגעים".
נהנית?
"זאת היתה חוויית המשחק הטובה של חיי. הזדמנות נדירה לעבוד עם צוות שחקנים חלומי, ועבודה שנתנה לי ריגוש וסיפוק אדיר".
חמישים תפקידים יש ברזומה המשחק של ג'וליה רוברטס. עוד לפני הזינוק לפיסגה עם "אישה יפה" היא הצליחה לבלוט ב"מיסטיק פיצה" (1988) וב"מגנוליות מפלדה" (1989), שסידר לה את פרס גלובוס הזהב ומועמדות לאוסקר כשחקנית משנה. את הפסלון החשוב מכולם קטפה סוף סוף ב־2001 על הופעתה בסרטו של סטיבן סודרברג "ארין ברוקוביץ'", כשגילמה אם חד־הורית הנאבקת בתאגיד אנרגיה ענק. על הסרט הזה היא גם לקחה הביתה משכורת של 20 מיליון דולר, שדרוג משמעותי לעומת ה־50 אלף שקיבלה על "מיסטיק פיצה" וה־300 אלף שהשתכרה ב"אישה יפה".
היא עשתה בשנות התשעים גם כמה סרטים שתעדיף לשכוח - למשל "הוק" של סטיבן שפילברג (שבו גילמה את טינקרבל) ו"מרי ריילי", שזיכו אותה במועמדויות מפוקפקות לפרס "פטל הזהב" לשחקנית הגרועה ביותר. אבל התגברה גם על הרגעים הפחות נעימים, והזכירה לכולם מי המלכה הבלתי מעורערת של ז'אנר הקומדיות הרומנטיות עם "החתונה של החבר שלי", "נוטינג היל" ו"תפוס את הכלה", שבו התאחדה שוב עם ריצ'ארד גיר. בין לבין כיכבה במותחנים שוברי קופות, שבהם "לישון עם האויב" ו"תיק שקנאי".
בחורה עם בשר
בעשור האחרון היא עשתה צעד לאחור, לקחה על עצמה פחות סרטים והקדישה את מרבית זמנה לחיי המשפחה. היא קיבלה 25 מיליון דולר על הכישלון הקופתי "חיוך של מונה ליזה" ב־2003, ושיחקה בסרטים "קרוב יותר" (2004) ו"משחק כפול" (2009). סינון התפקידים לא עבד תמיד לטובתה; ב־1998 סירבה להצעה לככב ב"שייקספיר מאוהב", תפקיד שהלך לגווינת פאלטרו וזיכה אותה באוסקר; ולפני ארבע שנים אמרה לא לתפקיד הראשי ב"הזדמנות שנייה", שעליו זכתה סנדרה בולוק באוסקר.
גם הפעם רוברטס כמעט ויתרה על ההצעה. "רציתי להישאר בבית עם משפחתי, וזה לא היה רחוק שאפספס גם את הסרט הזה", היא אומרת ומחייכת את חיוך מיליון הדולר שלה. "אני פרדוקס: אישה שחולמת להיות כוכבת כמו לוסיל בול, ועדיין מרגישה בלתי נראית. חשבתי שאם אני הולכת להיעדר מהבית לזמן ממושך, אז זה חייב להיות רק עבור תפקיד מורכב מאוד. זה מה שגרם לי בסוף להסכים. הניצחון הוא שהרווחתי חברים חדשים ועמדתי בסטנדרטים הגבוהים שהצבתי לעצמי. מבחינתי, כל השאר זה רק בונוס".
איך היה לצפות בסרט לעומת הצפייה במחזה?
"כשאתה צופה במחזה, אתה יושב בכיסא בתיאטרון ומבין שחייך לעולם לא יהיו אותו דבר. אחרי שביליתי זמן רב עם הקאסט כדי לעבד את המחזה לסרט, גם חיי השתנו ללא היכר. בצפייה הראשונה בסרט המוגמר ישבתי ליד דרמוט מולרוני (שכיכב לצידה ב"החתונה של החבר שלי" ובסרט החדש מגלם את בן זוגה של האחות הצעירה; ד"כ), ואני חושבת שכמעט חסמתי לו את זרם הדם בגוף מרוב שאחזתי בידו בחוזקה. היה נפלא לראות את העבודה של החברים שלי, והקהל רק הוסיף להתלהבות האנרגטית בצורה שלא אהיה מסוגלת לשכוח".
מה משך אותך לתסריט?
"הקונפליקטים, התסבוכות והאגרסיות. אולי נעשיתי רגישה בגילי המתקדם, אבל הייתי מלאה באמפתיה כלפי הדמויות שמחמיצות את ההזדמנות להבין זו את זו, בייחוד ויולט וברברה - אמא ובת בעלות אישיות מעניינת ושוקקת חיים, שמעולם לא יצליחו להעריך זו את זו. ברברה, הדמות שאני מגלמת, היא הבת הבכורה והכי פחות מוערכת במשפחה. היא מאוד לא שלמה עם עצמה, עוברת משבר גיל העמידה, מה שמלווה בקרע בנישואיה וביחסים מעורערים עם בתה. היא שבר כלי, ועדיין מנסה להניע קדימה את חייה, איכשהו".
חיפשת תפקיד עם בשר?
"למרבה המזל יש לי תיאבון מאוד בריא, וגם אמרתי את זה מראש למי שהפך לבעלי לפני 13 שנים, כשהוא הזמין אותי לדייט הראשון. הודעתי לו שהוא צריך להתכונן, כי אני לא עוד בחורה שרק תזמין סלט".
שוברת לבבות גדולה
רוברטס נולדה באוקטובר 1967 לוולטר, מורה לדרמה שהתפרנס ממכירת שואבי אבק, ולבטי לו, סוכנת נדל"ן. הוריה הכירו כששירתו יחד בצוות הווי ובידור בצבא ארה"ב, ואחרי פרישתם מהבמה פתחו סדנה למשחק באטלנטה. יש לה שני אחים בוגרים, שניהם שחקנים - אריק רוברטס (57), שהיה מועמד לאוסקר על "רכבת אל החופש"; וליסה רוברטס (48). בתו של אריק, אמה בת ה־22, נחשבת לאחת ההבטחות הגדולות בהוליווד, ובימים אלה היא מככבת בעונה השלישית של הסידרה "אימה אמריקאית".
כשהיתה בת 4 התגרשו הוריה, וכעבור שש שנים איבדה את אביה, שמת מסרטן. אמה התחתנה עם מבקר התיאטרון מייקל מוטס, שנהג להכות את האם, עד שלבסוף התגרשה ממנו ולקחה את בתם המשותפת. בראיונות לא מדברת רוברטס על אביה החורג, אולם אחיה אריק, שכבר היה אז בוגר וגר לבדו, סיפר בעבר כי חשש לגורלן של אחיותיו. "הייתי מבועת מהמחשבה שאחיותיי נאלצו לחיות עם מוטס. באזור שבו גדלנו היה ידוע שהוא טיפוס מוזר. אני לא יודע מה היה האינטרס שלו להינשא לאמי ולחיות עם הבנות שלה, אבל ברור שזו היתה החלטה אומללה ולא בריאה עבור הילדות. בעלה של אמי התעלל בי, ואני חושש שהוא נהג לא כשורה גם עם אחיותיי ג'וליה וליסה".
בצעירותה טיפחה רוברטס חלום להיות וטרינרית וגם התעניינה בעיתונות. אולם כשסיימה את התיכון בעיירה סמירנה שבג'ורג'יה החליטה ללכת אחר אחיה הגדול והתמקמה בניו יורק. היא הוחתמה בסוכנות דוגמנות ונרשמה ללימודי משחק בבית הספר של לי שטרסברג, שם עברה גם שיעורי הגייה, כדי לעמעם את המבטא הדרומי שלה, שלא התחבב על המלהקים.
נישואיה הראשונים, לזמר הקאנטרי לייל לאבט, שהכירה ב־1993 בסרט "השחקן", החזיקו מעמד שנתיים. עם השנים דבק בה שם של שוברת לבבות גדולה; בסוף שנות השמונים יצאה עם ליאם ניסן וזרקה אותו בשביל דילן מק'דרמוט, שגילם את בן זוגה ב"מגנוליות מפלדה". הם הספיקו להתארס, לפני שהיא נפרדה ממנו והחלה לצאת עם קיפר סאת'רלנד; גם איתו התארסה, אבל ברחה שלושה ימים לפני החתונה לטובת חברו, השחקן ג'ייסון פטריק. בין האקסים שלה אפשר גם למצוא את כוכב הסידרה "חברים" מת'יו פרי, שאיתו שיחקה כשהתארחה בסידרה בתור בחורה המחפשת לנקום בצ'נדלר לאחר שהשפיל אותה בבית הספר היסודי; ואת דניאל דיי לואיס, איתן הוק והרוקר בילי איידול.
ביולי 2002 היא נישאה לצלם דני מודר, שאותו הכירה על סט צילומי הסרט "המקסיקני", שבו כיכבה לצד בראד פיט וג'יימס גנדולפיני. כשהתחיל הרומן ביניהם, רוברטס היתה מאורסת לשחקן בנג'מין בראט, ששיחק באותם ימים ב"חוק וסדר" ואפילו גרם לה להתארח באחד הפרקים (תפקיד שהביא לה מועמדות לאמי). מודר היה נשוי, ולאחר שהתאהב ברוברטס התגרש מאשתו.
החתונה נערכה בטקס צנוע בחווה של השחקנית בניו מקסיקו, שם הם גרים עד היום; האורח המפורסם היחיד היה החבר ברוס וויליס. זו חווה צנועה יחסית, 49 דונם שרכשה השחקנית בצעירותה תמורת 2.5 מיליון דולר. ביתם המרכזי של הזוג נמצא במאליבו שבלוס אנג'לס, וזו אחוזה שנבנתה בהתאם להנחיות ירוקות נוקשות, עם חיסכון משמעותי באנרגיה, שישה חדרי שינה, מגרש טניס פרטי ונוף לאוקיינוס.
בנובמבר 2004 ילדה רוברטס תאומים, בת ובן - הייזל ופין, וביוני 2007 הביאה לעולם את ילדה השלישי, הנרי. השבוע היא נצפתה עם בטן קטנה מבצבצת מתוך שמלתה, מה שעורר מייד שמועות ברחבי העולם כי היא בהריון - בגיל 46, להזכירכם.
איך היה להיות רחוקה מהילדים במשך כמה חודשים?
"הצילומים היו בסתיו שעבר, כששנת הלימודים החלה. זו היתה הפעם הראשונה שצילמתי סרט כשהילדים שלי לא לידי כל יום, וזה היה די נורא, אין לי מילה אחרת. גם לא יכולתי להביא אותם לביקור בסט, כי יש בתסריט יותר מדי מילים גסות שהם עלולים לשמוע.
"כל הזמן חיכיתי לרגעים הללו שבהם אוכל להיות שוב עם ארבעת האנשים היקרים לליבי. הסרט הוא מנה גדושה של תזכורת למה טוב שאנחנו לא האנשים האלה מהסיפור. כל כך שמחתי לבשל שוב למשפחה שלי בבית. אני אוהבת מאוד את המטבח, אני טבחית לא רעה ואני מסופקת מאוד כשאני זוכה לבשל להם שלוש ארוחות ביום. ערכי משפחה, ובכלל ערכים - זה כל מה שיש לאדם, כי הרי תהילה היא דבר חולף. כשיש לך בסיס איתן, זאת המהות של הכל".
במסע הקידום לסרט החדש סיפרה רוברטס כי היא שומרת על קשר הדוק עם אמה. "אנחנו קרובות מאוד ומתראות כמעט בכל יום. אני מעריכה אותה יותר בזכות מערכת היחסים שלה עם הילדים שלי, אבל אני אוהבת אותה בעיקר כי היא לא כלבה שיכורה (כמו דמותה של מריל סטריפ בסרט)".
הפרויקט הבא שלה הוא סרט טלוויזיה שהפיקה רשת HBO, עיבוד למחזה "הלב הבריא" של לארי קרמר, שעוסק במגפת האיידס בתחילת שנות ה־80. אבל כשיש לך הון מוערך של 150 מיליון דולר, אתה לא באמת דואג לפרויקט הבא. רוברטס מודה שכיום היא אמא במשרה מלאה, והמשחק הוא רק תחביב, לא יותר. בערך כמו תחביב הסריגה, שהיא מקדישה לו זמן רב, "בעיקר מכיוון שהוא לא מצריך ריכוז מוחלט ומאפשר לי לשוחח עם חברים במקביל". בהפסקות שבין צילומי "אוגוסט: מחוז אוסייג'" היא סרגה שמלות לבובות של ילדתה.
אף על פי שגדלה בבית בפטיסטי־קתולי, סיפרה רוברטס בעבר כי היא מאמינה בהינדואיזם, ואף הוסיפה לילדיה שמות על פי הדת ההינדואיסטית. "משפחתי וחבריי פינקו אותי מאוד בחיים הללו, ובגלגול הבא אני רוצה להיות דבר שקט ותומך", אמרה לפני שלוש שנים בראיון למגזין "Elle". באותו ראיון גם התייחסה לתופעת הניתוחים הפלסטיים, בעיקר בקרב נשים בגיל מתקדם, וטענה: "אנחנו חיים בחברה אחוזת פאניקה ותפיסה מעוותת של הגוף, שבה נשים לא מאפשרות לעצמן לראות כיצד הן ייראו בגיל מבוגר. אני רוצה שיהיה לי מושג כלשהו, לפני שאני מוחקת את העבר. אני רוצה שהילדים שלי יראו טוב מאוד מתי אני כועסת או מאושרת, כשהכל מודגש בפנים שלי. הפנים מביאות איתן סיפור, וזה לא אמור להיות הסיפור של איך נסעת לקליניקה של הרופא".
שגרירה של האו"ם
חלק מזמנה היא מקדישה לעבודה הומניטרית, כשגרירת האו"ם לשיפור צריכת מזון נקי ובריא בבתים. היא שותפה ביוזמה של מותג האופנה האיטלקי "גוצ'י" להעצמת נשים, ובראיון ל"מארי קלייר" בחודש שעבר אמרה שהילארי קלינטון משמשת עבורה מודל לחיקוי.
"אני חושבת שהצלחתי ליהנות מהקריירה שלי משום שידעתי שזה יגיע, שזה יקרה, אפילו כשהמשחק היה רק אמצעי לשלם את החשבונות. הדברים הנכונים עבורי יגיעו כשתהיה לי באמת יכולת להבין כיצד לעשותם. כשאני מפספסת תפקיד אני יכולה להיות מדוכדכת שלא קיבלתי אותו, אבל כשאני רואה למי הוא הלך, אני אגיד לעצמי - 'נו, מילא'".
האוסקר השני שלך בדרך?
"כל שחקן רוצה לזכות באוסקר, נקודה. זה לא אומר שאתה מתכנן את חייך כדי להשיג אותו, כי זה בלתי אפשרי. עכשיו, כשאני אדם בוגר ואני קושרת אושר ומימוש עצמי לדברים בעלי ערך גדול באמת - אז אם באמת אזכה בשנית, ההתרגשות שלי תגיע ממקום שונה לחלוטין.
"בכלל, זה כבר לא אותו הביזנס. הדברים השתנו לעומת מה שהיה פעם. האינטרנט הוא האחראי העיקרי לכך, הוא מאפשר אנונימיות שגורמת לאנשים להשתתף במסעות שנאה, ואני - אני אוהבת קרבות אגרופים, כמו פעם, כשהאנשים היו מלאי כעס אחד כלפי האחר. אם אתה מחפש דרך להוציא את העצבים, תכין את האגרופים שלך".
איך את משחררת לחצים וכעסים?
"במשחק. ומהבחינה הזאת, אני מסודרת עכשיו לעשר השנים הבאות. בסרט הזה הוצאתי הכל".
dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו