כשבני הזוג חן שילוני ובעלה אלון אפל כיכבו ב"מירוץ למיליון", הם נראו כמו זוג מושלם. גם כשניהלו ביניהם מריבות אוהבים, הקפידו לעקוץ זה את זה בחן רב, כאילו הם מתווכחים רק כדי שיהיה לנו מעניין. בכל זאת, לא בכל יום אנחנו פוגשים על המסך דוגמנית שהתחתנה עם מדריך הקיקבוקסינג שלה. בסרטון ההיכרות שאלה אותה המלהקת: "יצאת פעם עם בחורים נמוכים ממך?" רומזת על הפרש הגובה בין השניים, וחן ענתה, בישירות המאפיינת אותה: "הוא לא ראה אותי ממטר בהתחלה, על מה את מדברת? אני זאת שהתחלתי איתו". באותו סרטון הם גם דיברו על החלום המשותף לקנות דירה. "בואי לא נדבר על מספרים בשלב הזה", אמר אפל על מחירי הדירות הבלתי אפשריים, וחן הוסיפה צוחקת: "מקסימום נמכור כליה".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אבל ריאליטי לחוד ומציאות לחוד. שנה וחצי לאחר פרק הסיום, ולאחר הולדת בתם אמה, גילתה שילוני שהיא נשאית של נגיף הפפילומה, הגורם המרכזי לסרטן צוואר הרחם, ועברה סידרה קשה של בדיקות וטיפולים. מאוחר יותר נפרדה מבעלה. וכאילו לא די בכל זה, הכלבה שלה, שאליה היתה קשורה בעבותות של אהבה, מתה בייסורים קשים. "זו השנה הכי מטלטלת שהיתה לי", היא אומרת, "בחלומות הכי שחורים שלי לא חשבתי שתיפול עלי תקופה כל כך קשה".
שילוני, שבקרוב תחגוג 31, הספיקה לא מעט. היא צעדה על עשרות מסלולים, השתתפה בקמפיינים, שיחקה בתפקיד ראשי בסרט הבריטי "The Honey Killer", שעליו היתה מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים העצמאיים בפאריס, השתתפה בסרט "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן" לצד ציון ברוך, ואף הבליחה בתפקידי אורח בסדרות "טקסי דרייבר" ו"החברים של נאור". עכשיו היא משחקת בהצגה "אלאדין" ובסידרה החדשה של ישראל קטורזה, "ישראל".
"התלבטתי הרבה זמן אם לדבר על העובדה שהתגליתי כנשאית פפילומה", אומרת שילוני באומץ, "כי זה נגיף שמועבר ביחסי מין, משהו מאוד אישי במקום מאוד פרטי, אבל החלטתי שאני מוכנה לוותר על הפרטיות שלי כדי להעלות את המודעות. אמרתי לעצמי: 'פאק איט, זה פוגע בהרבה נשים, וזה יכול לקרות לכל ילדה טובה, גם לאלו שלא עוברות ממיטה למיטה. כל אחת צריכה לדעת את זה'".
איך גילית שאת נשאית?
"לפני שנה הלכתי לעשות בדיקת פאפ אצל רופא הנשים, כבדיקה שגרתית. אחרי שבוע בערך מתקשרת אלי אחות מהמרפאה, אני זוכרת שבדיוק הייתי בדרך לים, ואומרת לי: 'אני רוצה להגיד לך משהו, אבל אל תיכנסי ללחץ'. לא ידעתי ממה להילחץ, אבל רק בגלל שהיא אמרה 'לא להילחץ' נלחצתי. היא הודיעה לי שגילו אצלי את הנגיף וזימנה אותי לבדיקה נוספת ומורכבת יותר. נסעתי הביתה, קראתי על הנגיף בגוגל, ואז נכנסתי לסרטים. אבל השד הטוב שבי אמר לי: 'אל תדאגי, רוב הסיכויים שזה כלום'. התקשרתי לחברה הכי טובה שלי והתחלתי לבכות.
"בהמשך הלכתי גם לבדיקה הקשה יותר. הרגשתי שחודרים לי לתוך הנשמה, אבל רציתי רק לשמוע שלוש מילים: 'אין לך כלום'. בסוף הבדיקה הרופאה אמרה לי שרואים משהו, ולקחו את זה לביופסיה. אחרי שלושה ימים הודיעו לי שיש לי תאים טרום סרטניים במצב בינוני עד קשה.
"הדמעות התחילו להישפך, והחיים רצו לי מול העיניים כמו סרט. לא הבנתי איך דווקא אני, שמעולם לא עשיתי סטוץ אחד, נדבקתי. יצאתי משם, ולא הפסקתי לבכות ארבעה ימים. התקשרתי לכל מי שרק יכולתי כדי להתקבל לרופא מומחה. ואני מדברת איתו במתח ובעצבים, והוא עונה לי בסלואו מושן: 'את לא מודעת, אבל לכל בחורה שלישית או רביעית יש את זה, רק שהן לא מדברות על זה'. זה לא הקל את הפחד שלי.
"ידעתי שלא משנה מה קורה - עד שהדבר הזה לא בחוץ אני לא יכולה לחיות עם עצמי. לא יכולתי לתפקד ולא יכולתי להחזיק את הילדה. היו לי סרטים מי יגדל אותה כשכבר לא אהיה פה, ראיתי איך היא נשארת לבד. כעסתי על אמא שלי שהיא לא אמרה לי לעשות את החיסון.
"אחרי שבועיים התאשפזתי ועברתי הסרה של הגידול, הליך שנקרא 'קוניזציה' ומתבצע בהרדמה מלאה. אבל זה לא נגמר פה. מאז שאני בת 12 אני זוכרת שאני רוצה להיות אמא, וזה נגע בי בנקודה הכי כואבת, כי ידעתי שבחודשים הקרובים לא אוכל להיכנס שוב להריון. זו היתה נקודת מפנה מאוד גדולה בחיים שלי. הבנתי באיזו קלות החיים שלי יכולים להתהפך. היו לי הרבה חרדות, וכל כאב גרון הפך לגידול מבחינתי".
לא ניסית לעצור רגע ולהיות יותר אופטימית?
"הלוואי שהראש שלי היה לוקח אותי למקומות יותר יציבים, אבל זה לא קרה. רק אחרי הטיפול, כשהביופסיה הראתה שאני נקייה, נשמתי לרווחה וקיבלתי את החיים שלי בחזרה, ואז כמובן עשיתי את החיסון".
איך אלון הגיב לכל הסיפור הזה?
"אלון היה מהמם. אני זוכרת שהוא לקח חופש מהעבודה, כי לא יכולתי לעמוד על הרגליים, ומאוד היה שם. הוא ניסה קצת להחזיר אותי למציאות הנורמלית ולהסביר לי שהכל בסדר. אני זוכרת שיום אחד כעסתי עליו, איך זה יכול להיות שהוא לא מבין אותי, כי זה האזור הכי אישי והכי נשי שלי, אבל הוא היה סבלני".
"החלטנו שזה לא הולך"
סיפור האהבה שלהם קצת סכריני. "היתה לו כריזמה שהיה קשה לעמוד בפניה. לאט לאט ובזהירות התחלנו לצאת, ואחרי שלושה חודשים כבר גרנו יחד. אני הכי ילדה של פעם. אם יש מישהי פרימיטיבית זו אני, עזוב אותי מכל היציאות ומהברים ותן לי משפחה וילדים".
אחרי שנה בלבד הוא כבר כרע ברך, והם נישאו. אחר כך הביאו לעולם את אמה, בתם הבכורה, ויצאו ל"מירוץ למיליון". "היתה לנו טלטלה מאוד גדולה אחרי המירוץ, אבל הלכנו לטיפול זוגי וצלחנו אותה. בשנה הראשונה לנישואים לא היתה לנו דקה לעצמנו, וכמובן שכל המירוץ והמסביב לו לא הוסיפו, למרות שהיו לנו תקופות נהדרות גם אחרי".
במחשבה לאחור, אולי לא היית צריכה ללכת לתוכנית.
"המירוץ משאיר חותם מאוד רציני על החיים, גם ברמה האישית וגם ברמה הזוגית. אני שומעת את זה גם מהזוגות האחרים שאני בקשר איתם. איך שלא תסתכל על זה, זה משפיע".
בשורה התחתונה, היית עושה את זה שוב?
"הייתי רצה לעשות עוד עונה, אבל לא עם אלון. הייתי שומרת אותו מחוץ לזה".
עם מי כן היית הולכת?
"עם חברה טובה".
אחרי שצלחו את טלטלת "המירוץ למיליון", הגיע המשבר האמיתי לאחר שלוש שנות נישואים. "קרה לנו מה שקורה להרבה זוגות: פשוט לא שידרנו על אותו הגל, וזה היה חזק מאיתנו. הלכנו לטיפול זוגי, לראות אם אפשר להציל את הזוגיות. במקרה שלי, ההורים שלי גרושים, אז ההחלטה היתה עוד יותר קשה".
היועץ הציע לכם להיפרד?
"לא. ההחלטה הזאת היתה משותפת. החלטנו שזה פשוט לא הולך, ושצריך לעצור את זה".
ואיך את חווה את הפרידה?
"מצד אחד, הכל מאוד מוזר, שונה. כשאני הולכת לישון המיטה ריקה, וכשהילדה איתו, או בסופי שבוע, זה מכה בי חזק. מצד שני, בגלל שהפרידה הזאת נבעה מתוך החלטה מאוד מודעת, אז זה מקל את ההרגשה".
יש סיכוי שתחזרו?
"אלון הוא אחד האנשים הכי מהממים שפגשתי בחיי, הוא אבא מדהים וגבר שכל אחת שתהיה איתו תזכה במפעל הפיס, אבל נכון לעכשיו אנחנו פרודים. יש הרבה אנשים שמתגרשים ואחרי עשרים שנה חוזרים להיות יחד. אני חייבת עכשיו שקט".
במהלך הראיון הוא התקשר לפחות שלוש פעמים.
"אנחנו שומרים על קשר בכל מה שקשור לילדה, ואני גם תמיד אהיה שם בשבילו. אני חושבת שזה הדדי. כרגע אנחנו לא יכולים להכיל אחד את השני, אבל הוא תמיד יהיה אחד האנשים המשמעותיים בחיי, כי הוא אבא של הילדה שלי. כשאני מסתכלת מהצד אני פשוט גאה בו, אבל כזוג, זה לא מתאים לנו".
כבר יצאת לדייטים מאז הפרידה?
"לא יצאתי עם אף אחד, ואני גם ממש לא רוצה. הראש שלי לא שם. זו הפעם הראשונה בחיי שאני נהנית מהשקט שלי. תמיד חייתי מזוגיות לזוגיות ולא היתה לי דקה לבד. עכשיו אני רוצה דממה".
את חושבת שהילדה מרגישה בשינוי?
"אני חושבת שהיא מרגישה משהו, אבל בטוחה שהיא נהנית מההורים שלה היום יותר מאשר בזמן שהיינו יחד. אני חושבת שאני אמא הרבה יותר טובה עכשיו, כשאני כבר לא בסיר לחץ".
חודש לאחר ההליך הרפואי המורכב, וקצת לפני שבעלה עזב את הבית, נאלצה שילוני להתמודד עם מותה של נייקי, כלבתה האהובה. למרות כל הנושאים הכואבים שעליהם היא מדברת בפתיחות יוצאת דופן, דווקא כאן היא פורצת בבכי.
"עכשיו אני קולטת שמרוב כל הבלאגן לא התאבלתי עליה", היא מספרת בקול רועד ודמעות בעיניה. "היו לה גידולים בראש, הוצאנו עליה 80 אלף שקל על רופאים, בדיקות והרדמות. מבחינתי, הייתי מוכנה למשכן את הבית שאין לי כדי להציל אותה. כשאמה נולדה, אלון החליט שהיא עוברת לאבא שלי, כי המחלה שלה מאוד החמירה. הייתי מבקרת אותה כל יום, עוזבת את אמה והולכת לדבר איתה ולבקש ממנה סליחה. היא היתה כמו הבת השנייה שלי".
איך היא מתה?
"אבא שלי ואלון אמרו שהיא מתה במהלך ניתוח, אבל אני לא מאמינה להם. אני חושבת שהם הרדימו אותה כי היא מאוד סבלה. אני זוכרת שהלכתי לבקר אותה בשבת, ניסיתי לגרום לה לשמוח ושתכשכש בזנב. הורדתי אותה לסיבוב למטה, והיא פשוט נפלה ולא יכלה ללכת. אבל לא איבדתי תקווה. אמרתי לה שאנחנו נעבור את זה. אני לא יודעת למה, אבל גם צילמתי אותה. היה לה משהו בעיניים שפשוט נפרד ממני. אני זוכרת שגם אבא שלי רצה שאבלה איתה. לא רציתי שהיא תסבול, אבל גם לא רציתי לוותר עליה. גם זה סיפור שלא השלמתי עם עצמי. היא היתה כדור ההרגעה שלי, והיא מתה".
תיקחי כלבה חדשה?
"יכול מאוד להיות, כי יש כלבים סגורים במכלאות וזה קורע לי את הלב. אז יש סיכוי שזה יקרה בקרוב".
במהלך ההריון, כשכבר לא יכלה לשחק ולהופיע ("למרות שמשכתי עד חודש חמישי"), ישבה שילוני בבית וחשבה איך היא משיגה יציבות בחייה. "ידעתי שאני צריכה משכורת קבועה ולא חודש אחד 500 שקל וחודש אחד עשרים אלף, אז הלכתי ללמוד קוסמטיקה רפואית ונגעתי שם בהרבה נושאים שהפרו אותי. אחר כך למדתי איפור אצל מיקי בוגנים. הרגשתי שאני מאוד אוהבת את זה ורוצה את זה, אבל אז גם הגיעו הרגעים שהייתי הולכת לאפר במקומות שבהם איפרו אותי לפני שנה. פתאום, דווקא במקום הזה, הרגשתי שהתבגרתי. שמתי בצד את חן, הילדה הפנטזיונרית, והתחלתי להסתכל למציאות בעיניים, ואהבתי את זה. הרגשתי שאני במקום הזה לא בזכות איך שאני נראית, אלא בזכות מה שאני יכולה לתת, וזו תחושה מספקת".
"דוגמנות? כסף, לא יותר"
בתום הלימודים פתחה שילוני עסק משותף לענייני קוסמטיקה עם אחיה הבכור, ספּר בהכשרתו. "היום, טפו טפו טפו, העסק עובד, ואני פשוט נהנית בו. יש לי יציבות שאין בתעשייה. אני נהנית מפרגון ואוהבת את מה שאני רואה במראה, גם אם זה לא עלי".
אני חושב שמעולם לא ראיתי אותך כל כך רזה.
"הגובה שלי הוא 1.76 מטר ואני שוקלת 56 קילו, זה הכי רזה שהייתי אי פעם. אין ספק שהתקופה האחרונה נותנת את אותותיה בגוף שלי. חוץ מזה הפכתי לצמחונית, כך ששיניתי הרבה מהתזונה שלי. אני אוכלת הכל, למעט בשר, ומשתדלת גם כמה שפחות חלב".
הפרסומים האחרונים על תעשיית הבשר השפיעו גם עלייך?
"במקרה שלי הכל התחיל מהפרק של טליה במירוץ, שאכלה נקניקיות למרות שהיא צמחונית ובכתה. אז את השליחות שלה היא עשתה. אני חייבת להגיד שאף פעם לא הייתי חסידה של בשר, ועם כל הפרסומים האחרונים, אני לא רוצה עלי את רגשות האשמה".
הפרעות אכילה זה משהו שהתמודדת איתו?
"לא. אין לי ואף פעם לא היו. אוכל תמיד העסיק אותי, אבל בשנה האחרונה הוא הפך לצורך קיומי בלבד. איבדתי את ההנאה מאוכל".
בתקופת הטיפולים הורידה שילוני את הקצב מבחינת העבודות כדוגמנית וכשחקנית. "התרחקתי מכל מה שהייתי, מהבמה, מהמסלול, כי הרגשתי שהחיים פשוט עוברים לידי, שאני לא חיה אותם כפי שאני אמורה לחיות. רק בזמן האחרון התחלתי לחזור לאט לאט לבמה. משחק הוא התשוקה הכי גדולה שלי, זה האוויר שלי. על דוגמנות אני מסתכלת כמשהו אחר - כסף, ולא יותר מזה. לא יותר מדמי כיס. אני שומרת על הגוף שלי, אני הרבה יותר מעריכה אותו עכשיו". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו