בתחילת שנת הלימודים הצטרף ילד חדש לארגז החול הציבורי של ילדי הגנים בני השלוש עד שש. בעוד ילדי המדינה משתובבים בחול בבגדי כותנה עם כתמי גואש ושוקו, הגיע הילד החדש, חנוט בגוצ'י ופראדה, והתיישב על כורסה מפנקת, צופה ממעלה תלולית החול שלו על שאר בני גילו. ההורים מיצמצו בעיניהם בתדהמה, והרשת געשה: "ילד יכול ליהנות גם מארגזי קרטון, הוא לא מבחין בין יקר ללא יקר וזה גם לא מעניין אותו. העיקר שהוא נהנה", קבעה איילת בקבוצת הפייסבוק "מאמאזון", שמונה 50 אלף אימהות מרחבי הארץ.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"מערכת החינוך, במקום לצמצם את הפערים שגם ככה קיימים, מאפשרת את העמקתם", הלינה מזל. "אותי זה פשוט מקומם, ויסלחו לי כל האימהות שגרות בכפר שמריהו. מערכת חינוך שמתיימרת להיות שוויונית צריכה להגביל את הרשויות מלהתפרע בצורה כזו ולקבוע סטנדרט אחיד של גנים שלא ניתן לעבור אותו". ונילי, חברתה לשרשור, העירה: עיצוב יפהפה... ככה בדיוק מגדלים אפליה בין ילדי ישראל. בכייה לדורות!"
קצפן של איילת, מזל, נילי ורבים אחרים יצא על גני הילדים הציבוריים החדשים, שהוקמו בכפר שמריהו על שטח של 2,000 מ"ר, בעלות של 23 מיליון שקלים. לדרור אלוני, ראש המועצה, קולות הרקע האלה לא באמת מפריעים; הוא צפה מראש תגובות של תדהמה "וגם צרות עין" אל מול הפרויקט הגרנדיוזי, שיזם כבר לפני עשור והוציא אל הפועל בשנה החולפת.
מחלון לשכתו בבניין המועצה השקיף אלוני במשך שנים אל מעבר לכביש, שם ניצב אשכול הגנים הוותיק של היישוב - "מבנים לבנים בני 60 שנים שלא עמדו בתקנים. רעידת אדמה אחת ואין גנים". הוא ויתר על הרעיון לשפץ את הגנים או לבנות על שטחם גנים חדשים, וחשב בענק: אשכול של שישה גנים במתחם חדש, גדול בהרבה, צמוד לבית הספר היסודי, שצפוי אף הוא להיבנות מחדש בסטנדרט דומה בשנים הקרובות. בהתחלה רצה אלוני לצרף לאשכול גם את ילדי מושב רשפון הסמוך, אבל בתום סידרה של פגישות החליטו ברשפון לוותר. "למה? זאת חידה".
אולי הם לא רצו למשוך את תשומת הלב של כל המדינה.
"יכול להיות. אבל מה רע בגנים האלה? עכשיו הורים ברשפון סתם מתים מקנאה".
בנו אפילו כביש חדש
תהליך התכנון של גני הילדים כלל שיתוף של הגננות והסייעות, לצד מומחים שהובאו מבחוץ: אדריכלים, אדריכלי נוף ומעצבת פנים שמתמחה בעיצוב לילדים. אלוני ערך בעבר תצפיות בגנים בהלסינקי ובקופנהגן, והביא את התובנות שלו גם משם. "אמרתי לצוותים - תפנטזו הכי רחוק והכי גדול שאתם יכולים. לכו על הכי הכי, ואני אעצור אתכם כשלא אוכל לעמוד בזה יותר. אז הרחבנו את שטח הכיתות, קבענו כמה פינות פעילות צריך, וכל גננת בחרה איזו חצר מתאימה לה: אחת מעדיפה עבודה עם חול, אחרת מעדיפה משטחים בולמי זעזועים ללא חול. תיכננו מטבח שיכלול משטחי עבודה וכיור נמוכים, מתוך החלטה שהילדים יכינו לעצמם את ארוחות הבוקר בגן, וציידנו את הגנים במערכות מולטימדיה".
משרד החינוך נתן תקציב של 2.1 מיליון שקלים, התקציב הקבוע בחוק עבור הקמת גני ילדים ציבוריים. אליו הוסיפה המועצה תקציב נוסף הגבוה פי עשרה, כ־21 מיליון שקלים. שכר הלימוד בגנים זהה לזה שנגבה בכל הגנים הממלכתיים בארץ.
לצד הקולות הרבים שמבקרים את העמקת הפערים וניקור העיניים, אשכול הגנים של כפר שמריהו באמת מרהיב. המרחבים בכל גן עצומים, פי שניים ושלושה מאשכולות גנים בערים הסמוכות. הם מוצפים אור טבעי ואוויר צח, מעוצבים בהקפדה ומזמינים מאוד. ליד כיתות הגן יש אודיטוריום, מבואה רחבת ידיים הכוללת פינות משחק, חדר ג'ימבורי, חדר יצירה וגם "מרכז העצמה", המיועד לטיפולי הוראה מתקנת, ריפוי בעיסוק, הבעה ביצירה ועוד, ומעניק שירותים גם לתלמידי בית הספר. לטובת הגנים נסלל ביישוב כביש חדש, שהבטיח את הורדת הילדים באופן בטוח.
כרגע מאוכלסים רק שלושה גנים, בכל אחד 25 ילדים בממוצע. שלושת הגנים האחרים יושכרו החל מינואר לרשת גנים פרטית מהרצליה פיתוח, שמרבית ילדיה הם בני דיפלומטים, וכך בעצם ימומנו הגנים.
אלוני נשבע שהקים את הגנים בשביל הילדים, ולא כדי להרשים את ההורים. "ההורים הם לא שחקנים בשבילי, למרות שזה בוודאי משפיע עליהם. הם משוגעים על הגנים האלה. לילדים אין בסיס להשוואה, הם לא מכירים דברים אחרים, אבל את צריכה לראות איך הם באו לגן הזה ונדלקו להם העיניים. כיף לבוא לגן כזה. אתה מחנך ילדים דרך אסתטיקה. אפלטון אמר, 'תהיה יפה, תהיה חכם, תהיה בריא'. ולמה אני צריך לחסוך מהילדים שלי את הטוב ביותר? אמרתי לחברי המועצה: בשביל מי אנחנו עושים את זה, בשביל הילדים של השכנים? לא. בשביל הילדים שלנו. אז בואו נעשה להם את הכי טוב שיש'".
בעיקר מבחינת הקנקן. אבל מה שחשוב זה מה שנמצא בתוכו, לא?
"אלה אותם צוותים שהיו קודם (בגנים בכפר שמריהו יש כבר שנים שלושה אנשי צוות ולא שניים כמקובל - לכל גן יש סייעת נוספת; נ"ל), אבל התשתית שנתתי להם היא יותר טובה. למשל, ביקשתי שהכיסאות של הגננות יתאימו למבוגרים: למה הן צריכות לשבת על כיסאות של ילדים?
"לפני כמה שנים היתה אצלי מומחית לארגונומיה, שהסבירה לי שמצב הישיבה הוא בכלל לא מצב טבעי לאדם. אז הכנסנו לכיתות א' וב' פוּפים, כדי שילד שלא נוח לו בכיסא יוכל להשתרע על פוּף. את אותו דבר עשינו בגנים. כיסא עץ, שמורכב ב־90 מעלות, לא נוח לילדים. אז הכיסאות שלנו הם הכי יפים, אבל גם הכי נוח לשבת עליהם. הם בנויים לפי הישבן והגב של הילד.
"בתכנים לא התערבנו, התכנים הם אותם תכנים, עם האג'נדה החינוכית שאני מוביל כבר שנים. למשל, הגננות חייבות להוציא את הילדים אל הטבע, ואוי ואבוי להן אם הילדים לא יידעו בדיוק מתי פרחה השנה הכלנית ומתי פרח החצב. הן צריכות לדווח לי על הכל. כשניהלתי את גימנסיה הרצליה נדהמתי לגלות שילדים לא ידעו איך נראה עץ חרוב. בא לי לבכות מדברים כאלה. פה אני מעמיד את המורים למבחנים. אני נוזף במורות שמחפפות ביציאה אל הטבע ושמדרבנות את הילדים לחזור אל הכיתה. הן אומרות לי, 'הילדים משתוללים'. ואני אומר להן: אז מה? זה הטבע שלהם".
בשביל לצאת לטבע לא צריך מבנים כאלה.
"אז מה כן צריך? זאת החוויה. מבנה כזה, ובכלל, סביבה יפה, מרחיבים ליבו של אדם. זה ודאי תורם לנינוחות ולשקט האישי, כשכל כך יפה מסביב".
אלוני מספר בגאווה שהמועצה המקומית שלו מחזיקה 39 מיליון שקלים במזומן, יש לה 97 אחוזי גביית ארנונה ("האחוז הגבוה ביותר בארץ") ואפס חובות. במצב הזה היה יכול מן הסתם להסתדר גם בלי התקציב של משרד החינוך, שמימן 700 אלף שקלים לבניית כל כיתת גן, אבל לשיטתו, "מגיע לילדים של כפר שמריהו מה שמגיע לכל ילדי המדינה. והילדים פה מקבלים הרבה פחות מהמדינה. אמרו לי פעם שאין שום סיבה בעולם שאנחנו בכפר שמריהו נחיה אחרת מאיזו שכונה בהרצליה. אמרתי, למה אין סיבה? למה? מי אמר שכולם צריכים לחיות אותו דבר? מתגוררים פה אנשים שמממנים את רוב התקציב של מדינת ישראל במסים שלהם, ומותר להם לבחור. אם הם היו גנבים, היה צריך לשלוח אותם לבית סוהר. אבל הם אנשים ישרי כפיים ועושי חיל, שמפרנסים מאות ואלפי משפחות. אז מה זאת צרות העין הזאת? בשביל מה זה טוב?"
בגנים האלה כיוונת למעלה, באופן שלא מותיר סיכוי לאחרים. ריסקת את השוויוניות בחינוך הציבורי.
"לא נכון, הראיתי לכולם שהנה, חבר'ה, אפשר יותר. אני מושך את העגלה למעלה".
עם מיליונים בקופה. לאחרים אין את הכסף הזה.
"איך את יודעת? עיריית הרצליה לא יכולה להשקיע כמוני? הכל עניין של סדרי עדיפויות. יותר מרינה פחות מרינה, יותר חינוך פחות חינוך. תאמיני לי שעם ההכנסות של הרצליה מאזור התעשייה, אפשר לעשות שם בדיוק אותו דבר כמו פה".
"אני בא ממקום ציוני וערכי"
אלוני (60), בנה הבכור של שולמית אלוני, מספר שהוא "סוחב את הג'וק של החינוך מימי הצבא". בתפקידו האחרון שימש מפקד בסיס ההדרכה של חיל הים, בדרגת אלוף משנה.
"מפקד צריך לקחת אנשים ולהניע אותם לעשות דברים כמעט בלתי אנושיים. אני בא ממקום ציוני וערכי, והיה חשוב לי ללמד את מיטב הנוער לדבר עברית תקנית ולהכיר את מורשת ישראל ואת ארץ ישראל. כך יבינו למה לכל הרוחות אנחנו מסכנים את חיינו במדינה הזאת, ולמה, גם בים סוער, כשאנחנו מקיאים את נשמתנו וכשיורים עלינו - אנחנו חייבים להמשיך".
הוא השתחרר מהצבא, ניהל חברת אלקטרוניקה, ולאחר שנה ראה מודעה בעיתון המכריזה על חיפוש מנהל חדש לגימנסיה הרצליה, והגיש מייד את מועמדותו.
"לשלב האחרון הגיעו שלושה מועמדים, שאף אחד מהם לא היה מורה בעברו. הבנתי בדיעבד שזאת בעיה: מערכת החינוך לא מצמיחה מתוכה מנהיגים חינוכיים. עכשיו אנחנו בתקופה של שינוי, רפורמות כמו 'אופק חדש' כבר עושות הבדל. אבל מקצוע ההוראה נתפס כל השנים כמקצוע נוחות, וארגוני המורים דאגו למצב ולשמר אותו ככזה. מכאן נבעו הרבה בעיות".
מאז ועד היום הוא מלא בביקורת על מערכת החינוך הממלכתית "המשעממת והרדודה", ונלחם כדי לשנותה. ב־2003 עזב את גימנסיה הרצליה, "כי הבנתי שאני לא מצליח להשיג את המטרות שרציתי להשיג. רציתי להחליף חלק מהמורים כדי לממש את המטרות הנהדרות שלי, וזה לא היה אפשרי. ניסיתי לבטל את החטיבות ונתקלתי בהתנגדות גורפת של משרד החינוך. הכריחו אותי להעסיק דרגי ניהול שלדעתי לא התאימו לתפקיד. אז במקום להיות מתוסכל ולהפוך את בית הספר לשדה מאבק, פרשתי ונסעתי לאתונה, כדי לתכנן עבור היוונים את מערך ההגנה הימית על אולימפיאדת 2004".
בשנת 2005 התפטר ראש מועצת כפר שמריהו, שמואל בן טובים, לאחר שמונה לציר הכלכלי בשגרירות ישראל בלונדון. אלוני, יליד היישוב, שהתגורר בו מרבית חייו, מיהר להציג את מועמדותו. "חברי המועצה אמרו לי, 'עזוב, אל תיכנס לזה'. הם בחרו מחליף לבן טובים, וכשהבינו שאין לו סיכוי בבחירות הביאו מישהו אחר. אז ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'מה אתה נדחפת עכשיו לתוך העסק הזה?' בסוף התמודדתי מולו בבחירות ב־2005. היו בחירות סופר הוגנות, והוא הפסיד".
באותם ימים היו במועצה, שמנתה שבעה חברים, שש רשימות שונות. אלוני מספר שהביא לביטולן. "אנחנו מנהלים דיונים נוקבים על כל נושא, לא צריך רשימות. אני מוציא ומכניס חברים מהמועצה, בהתייעצות". מאז לא התמודד אף אדם מול אלוני. הבחירות המקומיות האחרונות פסחו על כפר שמריהו, כמו שהיה לפני חמש שנים.
"שלושה חודשים לפני הבחירות פירסמתי הודעה לתושבים שאני מתכוון להתמודד, ושכל מי שרוצה להתמודד מולי מוזמן. אנשים אמרו לי ברחוב: אתה חושב שיהיה מישהו מספיק מטומטם להתמודד מולך? אבל היה כנראה מישהו שחשב על זה. הוא הזמין סקר טלפוני, שאפילו אני השתתפתי בו, ובו בדקו את שביעות הרצון מראש המועצה ומהמועצה. לא יודע מי זה היה, אני רק יודע שהוא לא התמודד בסוף".
בכפר שמריהו 2,500 תושבים, 670 בתי אב. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, זה היישוב הזקן ביותר בארץ: שיעור התושבים מעל גיל 60 גבוה מבכל יישוב אחר. כיוון שרק בתים מעטים ביישוב מוצעים להשכרה או למכירה, אלוני מקדם תוכנית בניין עיר, שאמורה להגדיל את האוכלוסייה בעוד 200 משפחות - והוא מכוון למשפחות צעירות ואמידות. זאת עוד סיבה להשקעה הגדולה בגני הילדים. "אני לא רוצה לחיות בבית קברות, אני רוצה שבמקום הזה יהיו פרחים ומצהלות ילדים. תפקיד המועצה הוא ליצור אוכלוסייה מאושרת".
אלוני מודה שלא כולם ביישוב אהבו את ההשקעה האדירה בגנים. "בישיבות המועצה היו דיונים נוקבים בנושא. למשל, לא כולם הסכימו שלכל גן תהיה מערכת מולטימדיה. אבל הם קיבלו את דעתי, שצריך לעשות לילדים את הכי טוב. אני לא מתבסס על מחקרים, אלא על פרקטיקה ועל ניסיון".
גם השאלה מה זה הכי טוב נתונה במחלוקת. פרופ' דורית ארם, ראש מגמת הייעוץ החינוכי בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, סבורה כי "לא היופי הוא מה שישפיע על התפתחות הילד או ייצור הבדל בין הילדים בכפר שמריהו לאלה בערים שכנות. יש כל כך הרבה משתנים אחרים וחשובים יותר, כמו איכות החינוך או ההורים. מבחינת התפתחות הילדים, הדבר החשוב ביותר הוא הגננות, כוח העזר וכמות הילדים ביחס למבוגרים.
"אבל אין ספק שמבנה כזה, מצויד היטב ומרווח, הוא נעים ויכול להקל על ילדים שיותר קשה להם ושזקוקים למרחב. בגן קטן, ילדים נתקעים אחד בשני, חפצים נופלים, ויש לכך השפעה על ילדים שהם יותר תנועתיים או כאלה שצריכים יותר שקט. כלומר, לילדים שנמצאים בקצוות, גן כזה יכול לעזור".
ציונים בינוניים במיצ"ב
בית הספר היסודי של כפר שמריהו מתוכנן להיבנות מחדש בשנים הקרובות. גם הוא בן 60 שנים, וגם בו למד אלוני בילדותו. בתוך שנתיים אלוני מתכנן לבנות שש כיתות לימוד, מחצית מבית הספר, שידמו לכיתות הגנים. לצד כל כיתה ייבנה חדר מיוחד עבור המחנכת, שבו יהיה אפשר להעביר שיעורים פרטניים.
לאלוני חמישה ילדים: שלוש בנות בוגרות מנישואיו הראשונים ושני ילדים צעירים (15 ו־11) מבת זוגו, המשרתת בקבע כמידענית ראשית במכללה לביטחון לאומי. בנו הצעיר לומד בכיתה ו' בבית הספר היסודי ביישוב. יש לו שלושה נכדים: שניים מהם לומדים בכיתות ב' וד' בבית הספר, והשלישי - באחד מגני הילדים החדשים.
אלוני מפעיל חברה עירונית לחינוך, שדרכה הוא מעסיק מורים פרטיים המְתגברים את המורים המועסקים דרך משרד החינוך. כך, בין השאר, מקבלים הילדים שעת לימוד נוספת במועדונים בסוף היום - כל ילד בוחר באיזה מקצוע להתמקד, לפי נטיות ליבו. הילדים לומדים אנגלית מכיתה א', לעומת כיתה ד' כפי שדורשים במשרד החינוך, ומספר שעות החינוך הגופני כפול מהתקן שקובע משרד החינוך. תשלומי ההורים בבית הספר כפופים לחוזר מנכ"ל משרד החינוך, כמו בכל הארץ.
נתוני המיצ"ב העדכניים של בית הספר היסודי מפתיעים. ההישגים של הילדים הלומדים בו (מחציתם מהיישוב ומחציתם מרשפון ומקיבוץ גליל ים) אינם גבוהים כפי שאפשר היה לצפות מאוכלוסייה כה חזקה. בלימודי העברית ממוקמים תלמידי כיתות ב' ביישוב בעשירון השביעי ובציון 80 - רק 3 נקודות מעל הממוצע הכלל ארצי, שעומד על 77; בכיתות ה' ממוקם בית הספר בעשירון השמיני, ארבע נקודות בלבד מעל הממוצע הכלל הארצי, שעומד על 71. במתמטיקה ממוקמים ילדי כיתות ה' בעשירון השביעי, חמש נקודות מעל הממוצע הכלל ארצי ונקודה אחת בלבד מעל הממוצע בבתי הספר דוברי העברית.
במקצועות המיצ"ב, עברית ומתמטיקה, לא פחות מ־72 אחוזים מתלמידי כיתות ה'-ו' בכפר שמריהו נעזרו בשיעורים פרטיים, כשהממוצע הכלל ארצי עומד על 33 אחוזים, והממוצע בקרב ילדים משכבה סוציו־אקונומית גבוהה עומד על 37 אחוזים. אלוני אומר ש"הישגי התלמידים הם מעל לממוצע, ואותי זה מספק", אבל מוסיף מייד: "מנהל בית הספר צריך לבצע יותר בקרה על המורים".
עם זאת, מבחינת האקלים הבית־ספרי והתחושה הטובה הכללית של הילדים בבית ספרם, נמצאים ילדי בית הספר של כפר שמריהו הרבה מעל לממוצע. למשל, ביחסים שבין התלמידים, 91 אחוזים מתלמידי כיתות ה' דיווחו על יחסים טובים, כשהממוצע הארצי עומד על 73 אחוזים. תחושת המוגנות, ההתנהגות הנאותה בכיתה, מידת שביעות הרצון של המורים ומידת הסיפוק מבית הספר - בכל אלה ילדי בית הספר של כפר שמריהו מובילים. אלה הפרמטרים שאלוני אומר שהכי חשובים לו.
ד"ר אלכס שניידר, שמנהל את בית הספר היסודי ביישוב ב־17 השנים האחרונות, טוען ש"אצלנו אין אלימות. יש ריבים, יש ויכוחים, אבל אין שפה אלימה, והילדים לא מרגישים מאוימים". הוא מציג את כיתת המחשבים של בית הספר, שמכוונת לילדים מאותגרי קשב וריכוז. קירות הכיתה צבועים בכחול, כדי למנוע הסחות קשב, הילדים ישובים סביב שולחן אובלי, כשהמורה ניצב באמצע ויכול להביט ולגעת בכל תלמיד. לתלמידים שמתקשים בישיבה ממושכת יש שולחנות עמידה, ובכיתה פזורות "פיתות" - כריות גומי דמויות קיפוד, שעליהן יכולים לעמוד הילדים ולנסות לשמור על שיווי המשקל במהלך השיעור, מה שמסייע לריכוז ולמיקוד הקשב. ילדים המעוניינים בכך יכולים לקבל פלסטלינה טיפולית, שבה הם יכולים לכלות את ההיפראקטיביות. שניידר מתגאה בכך שהחדר נבנה בשליש מהעלות המקובלת במשרד החינוך, בזכות תשתית אלחוטית חכמה. עם זאת, לכל ילדי כיתות ד'-ו' בכפר שמריהו מחשבים אישיים, במימון ההורים.
"חבל שהמודל נכשל"
פתיחת הגנים נעשתה בתזמון טוב עבור אלוני. בקיץ האחרון נסגר פרויקט שנברא בצלמו, ושבו האמין בכל כולו: התיכון הפרטי "חברותא", שנפתח ב־2009 סמוך למכללת רופין. היו שם 12 ילדים בכיתה, והם הועשרו בתכנים החורגים מתוכנית הלימודים הפורמלית - כדי ליצור מצוינות ולפתח מנהיגות צעירה. שכר הלימוד עמד על 35 אלף שקלים בשנה, אבל אלוני ממהר להדגיש שעם הזמן, כמחצית מהתלמידים זכו לקבל מלגות, שמומנו מתרומות שגייס.
אבל משהו לא עבד שם. מורים עזבו, תלמידים נטשו, ההישגים לא הרקיעו שחקים, וחלומו הגדול של אלוני נגוז לנגד עיניו. גלעד עדין שמתגורר בהרצליה ושבתו למדה בחברותא בכיתות י' וי"א, מספר: "היא שמעה על בית הספר, ומשהו קסם לה בצורת הלימוד. תמכנו בה, וחשבנו שהילדים באמת מועשרים מבחינת רקע וידע חברתי. אבל אחרי שנתיים, כשהיא נוכחה שציוני הבגרות שלה לא גבוהים כפי שציפתה, היא החליטה לעזוב. היא הגיעה למסקנה שבית הספר לא היה מספיק קשוב לילדים ולא הביא להישגים בתוצאות הבסיסיות של בחינות הבגרות.
"לתיכון הזה הגיעו ילדים שהיו מצטיינים בחטיבת הביניים, אבל בחברותא לא הכינו אותם מספיק טוב לבגרויות, כי שמו דגש בעיקר על תרבות ומורשת, למשל, כשתעודת הבגרות היא הכלי שיקבע לבני הנוער לאיזה חוג יתקבלו באוניברסיטה. אני לא חושב שחברותא נכשל בגלל המודל שבו הוקם ולא בגלל התפיסה האידיאולוגית. אני דווקא מתחבר לאידיאולוגיה שאומרת שאליטה אינטלקטואלית לא תבוא על חשבון השאר, אלא תמשוך למעלה את כולם. ואני מעריך את דרור אלוני כיזם חינוכי, שלא משלים עם המצב הקיים וחושב איך להעניק חינוך טוב יותר ולגדל ילדים משכילים ומעורבים יותר בחברה. יש לי ביקורת על איך שחברותא התנהל, ובה בעת אני מצטער שהמודל נכשל, כי זה יכול להביא למצב שלא יהיו יותר ניסיונות לחשוב מחוץ לקופסה מבחינת חינוך לילדים שלנו".
אלוני שואף אוויר מלוא ריאותיו ונאנח בקול. "חברותא היה אמור להיות מגדלור למערכת החינוך הממלכתית, שרלוונטית רק למחצית מהאוכלוסייה. ומה עם הילדים שמחפשים אתגרים, שחושבים אחרת, או שלא יכולים לשבת בין ארבעה קירות? מהם לא נוכל לפתח מנהיגים? היו בחברותא מורים מדהימים וילדים מאושרים, שחלקם היו נפלטים מהמערכת במקומות אחרים. יש לי מכתבי תודה מהורים ויש מורות שלימדו בו ולא מסוגלות עכשיו לחזור למערכת החינוך הציבורית. כי בחברותא היתה רוח".
אז מה קרה?
"נגמר לנו הכסף. כל שנה קיבלנו את הרישיון לבית הספר אחרי שהילדים היו ניגשים לבגרויות, מה שחייב אותם לעשות בגרויות אקסטרניות, וזה פגע בהם. לגדעון סער כשר חינוך היה נוח פוליטית לעמוד על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן ולתקוף את העשירים. אבל זה לא עשירים. המורים שלי הלכו לשכונות מצוקה להביא משם ילדים.
"חינוך טוב עולה המון כסף. הריאלי בחיפה עובד על אותו עיקרון, ואם היו לנו אלפי תלמידים כמו להם, היינו יכולים לגבות פחות. גם התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים גובה המון כסף. אבל לנו לא איפשרו לחיות. סער השקיע מיליארדים בחרדים ומיליארדים ביו"ש. מיליארדים. בכסף הזה אפשר היה לבנות הרבה גנים כמו אלה שבנינו עכשיו. הוא הונע משיקולים פוליטיים ומשרד החינוך הוציא לנו את הנשמה בכפית".
יועצת התקשורת של סער מסרה בתגובה: "מצער שפעם אחר פעם משתמש מר אלוני בטענות שקריות. בתפקידו כשר החינוך פעל השר גדעון סער בנחישות לחזק את החינוך הציבורי ועמד על מדיניותו זו, גם מול לחצים של חזקים ומקושרים, שביקשו לקדם חינוך פרטי באמצעות כספי ציבור".
ד"ר שמשון שושני, לשעבר מנכ"ל משרד החינוך, שם את האצבע על האשמים מבחינתו. "אני מעריך מאוד את דרור אלוני, אבל אי הצלחת חברותא לא נבעה מהכשלתו על ידי משרד החינוך, אלא מתפיסת הפעלתו מלכתחילה. חברותא לא נפתח לדעתי בדרך הנכונה. אם היה נפתח כחטיבה עליונה בלבד, משרד החינוך לא היה מתנגד לפתיחתו ואף מבטיח את יכולתו להתקיים".
לטענתו של ד"ר שושני, חברותא לא היה חינוך פרטי. "חינוך פרטי הוא על חשבון מקבל החינוך. אלוני ביקש הכרה מהמדינה וסבסוד מהמדינה, ובנוסף לגבות כספים מההורים. הבעיה שאם אתה רוצה כסף מהמדינה, אתה לא יכול להכתיב לה איך היא מארגנת את מערכת החינוך, ואיפה ילמדו התלמידים, ומי התלמידים שתקבל ומי שלא".
אני שואלת את אלוני מה אמו אומרת על אשכול הגנים החדש. "מה היא היתה אומרת", משיב אלוני ומתעכב על המילה 'היתה'. "היא לא יכולה להגיד עכשיו הרבה, אבל כמו שאני מכיר אותה, היא היתה משתגעת מהערכה ומקנאה. כשהקמתי את חברותא היא אמרה לי: 'כל הכבוד, איזו יוזמה מקסימה'. חברותא נוצר בגלל הוואקום שמערכת החינוך הממלכתית יצרה. זה שבמקום אחד טוב, לא אומר שבמקום אחר לא יכול להיות טוב. הפערים לא נוצרים בגלל שהטוב הוא טוב, אלא לפעמים בגלל שהרע הוא רע. האם בגלל עקרון השוויון אני צריך לרדת ממה שאני מסוגל לו? איפה נקודת האיזון הנכונה? עקרון השוויון אמור למשוך את כולם למטה, או שהוא אמור למשוך אותם למעלה?"
סייעה בהכנת הכתבה: בת-חן אפשטיין אליאס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו