30 שנה אחרי מותו של רב־אלוף דוד (דדו) אלעזר יוצא בנו, יאיר אלעזר, למסע בעקבותיו. יאיר, שהתייתם מאביו בגיל 10, מנסה להתמודד עם חוויית הנטישה שחווה כשאביו הקדיש את חייו לצבא על חשבון המשפחה. בניסיון להשתחרר מדמותו המיתולוגית של האב יוצא הבן בעקבות המסלול הצבאי של אביו, מעלייתו המטאורית ועד התפטרותו הכואבת כשנה לאחר המלחמה. התוצאה בסרט התיעודי "געגועים לאבא", שישודר ב־22:30 במוצאי השבת בערוץ הראשון.
"מדובר בסיפור לא פתור שסחבתי איתי כל החיים", מספר אלעזר על הרעיון ליצור את הסרט, "תמיד ידעתי שאצטרך להתמודד עם הנושא הזה, עד שנאלצתי לקפוץ למים ולעשות את זה".
איך היה המפגש עם החומרים על אביך?
"זה היה תהליך ארוך מאוד של כמעט חמש שנים ולא יכולתי לעשות אותו בלי עזרה מצד אשתי, טל אלעזר, שכתבה את התסריט והיתה שותפה ליצירה, כי היה לי מאוד קשה להתמודד עם החומרים האישיים. במבט לאחור אני יכול להגיד שזה באמת היה שווה את המאמץ. זה מאמץ ששינה את חיי".
ברמה האישית, מה בעצם ניסית להשיג בעבודה על הסרט הזה?
"המוטיבציה העיקרית שלי היתה להיות עוד קצת עם אבא שלי. איבדתי אותו בגיל 10 וכל החיים הרגשתי שלא קיבלתי ממנו מספיק. אני עורך סרטים במקצועי, והיתה לי ההזדמנות לקבל את אבא שלי לחדר העריכה, להסתכל עליו שוב ושוב ולתקן אותו בפוטושופ. נפגשתי עם אנשים שיכלו להאיר לי את הדמות שלו ולענות על שאלות שניסיתי אולי להתחמק מהן בעבר".
נראה שגם ניסית להבין את הבחירה שלו להשקיע אולי יותר במדינה מאשר במשפחה.
"נכון, להיות בן של איש צבא זה דבר שגובה מחיר אישי שאתה לא בוחר בו. אני לא אגיד שהייתי מרוצה. היו לי הרבה טענות כלפיו, ואחת מהן היא לשים את טובת המדינה לפני המשפחה. זה מאוד הכעיס אותי, ואחרי העוול שנעשה לו בוועדת אגרנט שאלתי את עצמי לא אחת למה הוא בחר להיות כזה פראייר במדינה שלא ידעה להעריך. אבל במהלך השנים הצלחתי להבין את החשיבות הזאת, כי הוא באמת עשה דברים בעלי משמעות עמוקה שנשארים הרבה אחרי שהוא מת. הוא מת בן 50 ובמשך 35 שנים הוא השתתף בצמתים הכי חשובים של המדינה והטביע את חותמו, והיום אני יותר מעריך ומבין את זה".
בעקבות העבודה על הסרט, הכעס שלך על המדינה התגבר?
"מעולם לא ייחסתי את העוול שנעשה לאבא שלי למדינה כולה. האזרחים של מדינת ישראל הבהירו לו עוד בחייו שהם מאמינים בו ותומכים בו. קבוצה קטנה של פוליטיקאים היא שעשתה לו עוול, כך שאין לי חשבון פתוח עם המדינה. את הפגיעה אי אפשר לרפא, אבל גם אותם פוליטיקאים אינם בין החיים עוד. בכל מקרה לא נשכח את זה".