ערב יום הכיפורים באבו-רודס היה שלו ורגוע מאד.
למחרת, בשבת לקראת הצהריים, התחילו להגיע שמועות על יום קרב גדול בתעלה. דובר גם על התקפת מסוקים מצריים שצפויה להיות על אבו רודס.
לפנות ערב נסע הקמב"ץ מהמחנה הצבאי הסמוך לכיוון הקידוחים הימיים וחוות המיכלים, שהם קילומטרים אחדים דרומית לאבו-רודס. בנסיעתו לשם הוא התנגש עם כורה שנסע מולו והקמב"ץ נהרג בתאונה.
בשעות הדמדומים הכורים, שהיו גם בעלי משפחות וגרו בישוב שלהבת הסמוך, ניסו לנסוע צפונה לכיוון התעלה וטנק של צה"ל עצר אותם והחזירם לאבו-רודס. בינתיים פרצנו לחדר הנשק ואני, כמומחה למאג, העמסתי על הג'יפ שנסעתי בו עם עוד חבר מאג + שני ארגזי פעולה. קשרתי את המאג (מקלע בינוני) לקשת של הג'יפ.
עלינו על תל עפר וחול שהיה בסמוך לבוטקה של הכניסה לאבו רודס עם הפנים לכיוון הים. מאחר שהחשש העיקרי היה מהתקפת מסוקים, חשבתי שטוב יהיה אם ארה צרורות קצרים שיש בהם גם כדורים נותבים לעבר השמיים ולכיוון הים. כשהתחלתי לירות הצטרף אלי גם מי שירה מצד המחנה הצבאי.
אכן ששה מסוקי מיל מצריים עם 39 לוחמים מצויידים היטב טסו לכיוונינו. שמענו את רעשם. המסוקים התפצלו לשני כוחות: כוח אחד תקף מדרום וכוח שני מצפון.
המסוק הראשון נחת סמוך להנגר נפט בחוות המיכלים שמדרום, פיצץ אותו ולהבותיו נצפו על ידנו. כשהמסוק התרומם, הרוטר האחורי שלו נתפס בכבל חשמל מצרי שנמתח וקרע לו את הרוטר. המסוק צלל לאדמה וכל יושביו מאחור נהרגו. אלה מלפנים ברחו להרים.
בבוקר מוקדם נסעתי עם חבר וראיתי זאת במו עיניי. המסוק המצרי השני נחת לתוך בריכת נפט סמוכה להנגר אחר, כנראה שהטייס חשב שזה משטח אספלט ואילץ את הלוחמים לצלוח את בריכת הנפט. נפט עד צוואר מבטל לחלוטין כושר לחימה. כולם ברחו להרים. המסוק השלישי טס לכיוון שארם א-שייח והופל על ידי חיל האוויר.
בצד הצפוני אחד המסוקים ניסה לנחות על קו המים ,שהיה תלול ומשופע ומלא בולדרים. בנחיתה הוא שבר את קן הנחיתה, אז עלה למעלה והכריח את הלוחמים לקפוץ מגבוה הלוחמים שברו רגליים וברחו להרים. מסוק שני נתקל במקרה בטנק שעצר את שיירת הכורים. מפקד הטנק ירה מספר כדורים מהמק"ח (מקלע כבד) לעבר המסוק. אחד הכדורים פגע בטייס והרגו אותו. טייס המשנה הנחית את המסוק וכל לוחמיו ברחו להרים.
רק המסוק השלישי חזר למצרים.
למחרת ביום א', טסתי לתל אביב בהרקולס ומשם נסעתי למחנה פילון. דרך יחידת המעבר עליתי לגולן והצטרפתי לגדוד מרגמות 120 על זחל"מים ואיתם לחמתי עד שהשתחררתי ביוני 1974.
* הטקסט נשלח על ידי הכותב/ת למערכת "ישראל היום" ומובא כלשונו, למעט תיקונים לשוניים קלים. הוא מבוסס על חוויות וזיכרונות אישיים, ואין המערכת אחראית לתוכנו או לפרטים ההיסטוריים הנזכרים בו.