כבר לא רק האמא והבת מ"המירוץ למיליון"

אם יש רגע שדבי ברוך היתה מעדיפה למחוק מהזיכרון הקולקטיבי, הרי זה בוודאי הרגע ההוא, שבו היא מצהירה מול כל האומה שאילו יכלה לבחור את הבת שלה, היא היתה בוחרת אחרת. המשפט הזה, שנבחר על ידי "רשת" לככב בקדימונים של "המירוץ למיליון", רודף את דבי עד היום. ולא רק בגלל הטוקבקים הזועמים.

"לא התכוונתי לשום מילה שאמרתי", היא מסבירה בעיניים דומעות ובטון משכנע. "כל מי שמכיר אותי יודע שדנה היא הנסיכה שלי, היא החיים שלי. אין דברים כאלה. לא התכוונתי לשום מילה שאמרתי. לא שופטים אדם כשהוא בעצבים. זה נאמר אחרי יום איום, שבו דנה קצת עיצבנה אותי, ויצאתי עליה ביציאה שלא היתה לעניין. לפני זה היה קטע לא נעים, שלא הראו אותו בתוכנית, וזה גרם להכל להיראות כאילו אני רעה".

איך דנה הרגישה?

דבי: "דנה לא התרגשה כי היא יודעת מה אני חושבת עליה. אנחנו בכלל לא התעכבנו על זה, והשלמנו מייד. מבחינת הצופים בבית, חשוב שיידעו שלא התכוונתי, ועכשיו אני אומרת חד וחלק, שאם הייתי צריכה לבחור ילדה - הייתי בוחרת בה".

מה קרה כשהפרומואים שודרו?

"שבוע שלם לא תיפקדתי. הפרומואים האלה עשו לי לינץ', הרגשתי רע מאוד. רציתי להגיד לאנשים, 'אני לא אמא כזאת', אבל תדע לך שיש לא מעט אמהות שבשעת עצבים אומרות משפטים בסגנון הזה. רק שאצלנו זה היה מול המצלמות".

דנה: "אמא, רק את אומרת דברים כאלה". 

דבי: "אני לא אומרת שזה בסדר, אבל בשעת עצבים כולם אומרים". 

דנה: "זה היה מאוד פוגע, לא היה לי קל לשמוע את זה. אבל היה לי קל להבין מאיפה זה נבע, ולכן לא ייחסתי לזה חשיבות וזה לא נכנס לי ללב. גם אני לא שלטתי בפה שלי". 

דבי: "גם היא אמרה לי דברים לא נעימים ולא התייחסתי, כי היינו בלחץ אטומי".

דנה: "כשאתה מתחרה ב'מירוץ למיליון' אתה בכלל לא מתכוון למה שאתה אומר, כי אתה כל הזמן בלחץ". 

"אני ומשימות זה צפון ודרום"

דנה ודבי הן הליהוק המושלם לתוכנית כמו "המירוץ למיליון". לא במקרה כשהן הגיעו לאודישנים, המלהקים לא רצו שהן יעזבו את החדר: אמא ובת, שמוכיחות כי התפוח יכול לפעמים ליפול הרחק מהעץ. האחת מוחצנת, קולנית וצבעונית; השנייה מופנמת, סולידית ושקטה. יחד הן ניסו להתגבר על משקעים מן העבר, להתמודד עם חילוקי דעות בלתי פוסקים ולקוות לעתיד ורוד יותר.

דבי ברוך בת 47, אבל נראית צעירה לפחות בעשר שנים. היא מתגוררת בירושלים ומנהלת חברה מצליחה לתיווך נדל"ן, גרושה ואם לשלושה - דנה (25) והתאומים אדם ואווה (על משקל אדם וחווה) בני ה־20, שמשרתים בצה"ל. אגב, שלושת הילדים נולדו בדיוק באותו התאריך, מה שחסך לאם בחגיגות ימי ההולדת ("פעם בשנה אני חוגגת יום הולדת לשלושה ילדים יחד").

דנה נישאה לפני שנתיים לדקל דהרי, איש יחסי ציבור, מתגוררת בראשל"צ ומנהלת זה חודשיים את המשרד של "אסו בר" בעיר. "מה, יש לך עבודה חדשה?" שואלת דבי בתדהמה.

אל "המירוץ" הגיעה דבי בזכות המנתח הפלסטי ד"ר דב קליין, שדווקא המליץ עליה ל"מעושרות". "לא רציתי ללכת לתוכנית ההיא, אבל דרך 'מעושרות' השם שלי התחיל להתגלגל למלהקים של הרבה תוכניות, וכולם פנו אלי. כשהתקשרו מ'המירוץ למיליון' בכלל לא התכוונתי ללכת, אבל דנה בדיוק היתה לידי ואמרה לי פתאום: 'אמא, אנחנו חייבות!'"

דנה: "זה היה החלום שלי".

דבי: "מייד הסברתי לה שאני ומשימות זה צפון ודרום".

דנה: "היא אמרה לי, 'אין בעיה, נלך'. אני הייתי בטוחה שלא נעבור, והיא אמרה שנעבור". 

דבי: "היינו באודישן, וברגע שנכנסנו לא נתנו לנו לצאת מהחדר. כמובן, דנה הפסידה בהתערבות. אמרו לנו שהתקבלנו, ואז דנה התחילה לעשות לי מסע שכנועים שנצטרף, עד שהסכמתי. אני לא מתחרטת לדקה. זו היתה חוויה של פעם בחיים".

מצטער על השטחיות, אבל מה עשית אצל ד"ר קליין?

"רק הגדלת חזה. כל מה שאתה רואה חוץ מזה, הכל טבעי. והחזה בינגו". 

אני דווקא רואה אותך משתלבת נהדר ב"מעושרות".

"לא, חד־משמעית לא. זה לא בשבילי. אני לא אוהבת את כל מה שקורה שם, זה לא בשבילי. אני גם לא מספיק עשירה בשביל הסידרה הזאת. ב'מירוץ' רואים עולם ויש תחרות, זו תוכנית ברמה אחרת. עד היום, כשאני צופה בתוכנית, אני לא מאמינה שאני עושה את המשימות האלו". 

דנה: "זאת הבעיה, שאת לא עושה, אז מה בדיוק את רואה?" 

דבי: "כשהגענו לתוכנית סיכמנו שדנה אחראית על המשימות, ואני על הרייטינג. זה גם מיוחד שאמא כמוני - אמא שונה, שמסרבת להתבגר - מגיעה עם ילדה טובה לתוכנית כזאת".

למה הכוונה?

דבי: "אני אמא שנותנת הכל לילדים שלי, מעל ומעבר, אבל מסרבת להתבגר. את הלבלב שלי אני אתן להם. אני אפילו יוצאת עם הילדים לבלות".

דנה: "אבל היא גם מפונקת".

דבי: "הם עוזרים לי בכל דבר. אני רק עובדת ומפרנסת. דברים אחרים אני לא עושה. עושים לי קניות, עושים בשבילי הכל".

מי עושה לך את הקניות?

דבי: "בן אדם מיוחד שעושה לי קניות ואני משלמת לו. זה התפקיד שלו". 

דנה: "כשאני מגיעה אליה מאוד כיף. להיות אצלה זה כמו לחיות בבית מלון, הכל מתנהל מעצמו". 

דבי: "דנה, אמא גם מבשלת, אל תשכחי". 

דנה: "איזה מבשלת? רק ביום שישי". 

היא תמיד היתה אמא שונה?

"ידענו תמיד שהיא שם בשבילנו ודואגת לנו, אבל היא עשתה את זה אחרת מאמהות רגילות. היא לא ידעה להיות אמא ששואלת למה לא חזרנו בזמן או להתעניין כמה קיבלנו במבחן. היא הראתה את הדאגה בדרכים אחרות". 

דבי: "נתתי להם חופש, כי לא רציתי לעשות להם מה שעשו לי. דנה צודקת במה שהיא אומרת, אבל אם היתה חריגה מדאיגה, אז כן הייתי בודקת. נתתי להם את כל החופש שבעולם, ועובדה שיצאו לי פרחים. הם יודעים שיש להם אמא שתעשה עבורם הכל".

דנה: "היא היתה יותר חברה ופחות אמא שלפעמים מטיפה או כועסת. בשלב מסוים זה מאוד הציק לי, בעיקר בסביבות גיל 17, כשהיא יצאה איתי למסיבות. עם השנים הבנתי שזה אחלה דבר. למדתי לנצל את זה בשביל הדברים הטובים". 

דבי: "אבל תמיד הכל היה מתוקתק".

[image gallery]

תיבת הפנדורה של דנה

לבעיות גיל ההתבגרות של דנה התווסף יום אחד גם משבר משפחתי גדול. כשהיתה בת 17, ואחרי שנים של התלבטויות, הודיעה לפתע דבי לשלושת ילדיה על החלטתה להתגרש מאביהם דיוויד. השניים הכירו עוד כשהיו בתיכון, והיו זוג שלא נפרד לרגע. היום דיוויד נשוי בשנית ומתגורר בתל אביב.

הבת הבכורה לקחה קשה את גירושי ההורים. היא עזבה את הבית ועברה להתגורר עם סבתא שלה לתקופה ממושכת של חמש שנים. בד בבד, דבי ארזה את חפציה ונסעה בעקבות אהבה למיאמי. התאומים נשארו עם אביהם ובאו לבקר אותה שם. "אלו היו ימים שלא יכולתי להיות בארץ יותר", היא אומרת.

בהתחלה הנתק בין דבי לבתה היה מוחלט. אבל אחרי שמונה חודשים התרצתה דנה ובאה לארה"ב. היא התגוררה עם אמה במיאמי במשך חודשיים, ואז נסעה ללפלנד. דבי חזרה לישראל. 

דבי: "זו היתה טעות לנסוע. לא הבנתי מה אני עושה, רק רציתי לברוח. היה לי גרוע שם. עצוב. זה לא היה זה. בשלב מסוים דנה באה אלי עם אמא שלי, חגגנו, טיילנו והבנתי שאני רוצה לחזור לארץ".

דנה: "כשהוריי התגרשו, החלטתי שהעולם אכזרי והאשמתי את כולם. בשלב הזה של חיי הדמות האמהית שלי היתה סבתא, כי כעסתי על אמא שלי בגלל ההחלטה שקיבלה". 

התגובה שלך, לנתק לחלוטין את הקשר עם אמא, לא היתה קצת קיצונית?

"אלו היו גירושים לא יפים שנמשכים עד היום", מבהירה דנה. ואמה מוסיפה: "אותי אל תשאל עליו, כי הוא לא מדבר איתי. הוא כועס שפירקתי את הבית. אנחנו לא מדברים ואין בינינו קשר".

במחשבה לאחור, היית מגדלת את הילדים אחרת?

דבי: "שום דבר לא הייתי עושה אחרת, כי אני מאוד מרוצה מהתוצאה. לא הייתי משנה כלום. בגלל הילדים נשארתי נשואה, וזה לא היה נכון לי ולא נכון להם. כשזה לא עובד, הילדים סובלים. לא רציתי להישאר בבית כי לא היה לי טוב. אם היינו נפרדים מוקדם יותר, היה הרבה יותר טוב. אני בכלל רציתי להתגרש מזמן". 

דנה: "לפעמים הורים חושבים שלהישאר יחד זה מועיל, אבל יש לזה השלכות גרועות. אם הוריי היו מתגרשים כשהייתי צעירה יותר, ההשלכות והנזקים היו פחות קשים. הגירושים האלה מאחוריי, במידה מסוימת, למרות שעד היום אני לא יודעת איך להתייחס לדבר הזה. יש תיבת פנדורה שאני מפחדת לפתוח אותה". 

דבי: "את כבר סגרת אותה".

מה אבא שלך חושב על התוכנית?

דנה: "אבא מפרגן. אין לו הרבה מה להגיד". 

דבי: "אף פעם אין לו מה להגיד".

"אמא מחפשת את האחד"

לא צריך להיות צופה אדוק כדי להבין שדבי ודנה הן מהזוגות הפחות אהודים בקרב יתר המתחרים העונה. הנוכחות והקולניות של דבי הפכו, כבר מהיום הראשון, לסוג של איום בעיני יריביהן, ולראיה - כמויות כרטיסי ה"פרסה", שעיכבו את האם ובתה כמעט בכל הזדמנות במהלך העונה.

לאירוע השקת העונה, שנערך בלונה פארק, הגיעה דבי בשמלת ערב אדומה שלא היתה מביישת את ויקטוריה בקהאם בטקס הפתיחה של האולימפיאדה. לראיון איתנו היא הגיעה באיחור של כמעט חצי שעה, אחרי שכבר דחתה אותו בשעה מהמועד שנקבע. אבל מרגע שנכנסה, היא מייד משכה את כל תשומת הלב. אישה נאה, דקת גיזרה, טיפוס צבעוני ולבבי. "אני לא יודעת למה התייחסו אלינו כאל איום", היא מתגוננת, "אנחנו זוג חלש, אבל משום מה לא התחברנו עם האחרים בהתחלה. היו זוגות שפשוט לא התחברנו אליהם, ונוצר קרע. לא היתה לזה סיבה". 

דנה: "כשאתה בתחרות, אתה לא חושב עם מי להתחבר ועם מי לא. אתה רואה שכולם שמים לך פרסות כל הזמן, ואוטומטית הם הופכים לאויבים שלך". 

דבי: "הגענו למצב שכל מי שהיה חבר שלנו הודח. לא יודעת למה חששו מאיתנו. אולי אמרו, 'שתי הטיזריות האלו חזקות. הן משחקות אותה לא יכולות, ובעצם הן חזקות'. תמיד שרדנו במשימות. הזוגות איכזבו ואמרו שלא ישימו לנו פרסה, ובסוף שמו. זה מאוד כואב, ורק מי שמקבל את זה יודע מה זה. מבחינה אסטרטגית לא היו צריכים לעשות לנו את זה, כי היו זוגות חזקים יותר".

בתחילת העונה היתה לכן תקרית לא נעימה עם הזוג המבוגר, רוני ואנדריאה. דבי, את לעגת להם כדי לגרום להם לפרוש.

דבי: "אני אוהבת ומכבדת מבוגרים, ואותם בפרט, אבל תחשוב שאתה במקומי. מה אתה רוצה שאעשה? שאהיה נחמדה ואעזור להם להישאר במירוץ? התשובה היא לא. רציתי להישאר במירוץ. לא התכוונתי שהם באמת ייפלו, כי אני בעצמי הייתי על הקצה. זה לא היה בקטע אישי. אני מאוד אוהבת את רוני ואנדריאה, וממש בכיתי כשהם הלכו. כאב לי עליהם מאוד. זה נאמר בגלל התחרות, ולא שום דבר מעבר". 

דנה: "אולי היא היתה צריכה להיות עדינה יותר, אבל אנשים צריכים לזכור שזה עדיין משחק". 

עם איזה זוג הכי הסתכסכתן?

דבי: "האמת היא שעם כולם. אולי מור וליאור, וגם סכי ושטי (מעיין ובתאל). אבל היום אני אוהבת את סכי ושטי ברמות קשות. אנחנו שומרות על קשר".

דנה: "ב'מירוץ' ראינו אנשים אחרים. תוך כדי התחרות אתה לא מחפש אישיות. אבל כשאנחנו צופות בהן בטלוויזיה, אנחנו הרבה יותר אוהבות אותן".

דבי: "אין כמוהן. אני אוהבת אותן מהלב. כשאני רואה אותן בתוכנית אני בוכה מרוב שאני אוהבת אותן. אני מאוד מסתדרת עם אנשים. פשוט צריך להכיר אותי באופן אישי. אולי המראה שלי מטעה, אבל ברגע שיושבים איתי מגלים שאני נפש של ציפור. אני מאוד רגשנית". 

דנה: "או שמתים עליה או שלא יכולים לסבול אותה. אין לה אמצע. או ששונאים אותה פחד, או שאוהבים אותה למות". 

דבי: "לא שונאים אותי פחד, אולי לא מתחברים אלי. למה שונאים? היום כל הזוגות אומרים לי שאני אחרת במציאות". 

אחד הדברים שאולי גרמו לאנטגוניזם הוא שחלק מהמשתתפים טענו שאת לא צריכה את הכסף.

דבי: "באתי בשביל החוויה. זה לא נכון שאני לא צריכה כסף, כי תמיד צריכים, אבל לא באתי בשביל המיליון. באתי בשביל להיות עם הבת שלי. כמובן לא אכפת לי לנצח, כי אני ווינרית בנשמה, אבל לא בשביל זה באתי".

איך התוכנית השפיעה על הקשר ביניכן?

דנה: "היא לא השפיעה על הקשר האישי, אבל השלימה לי חתיכות חסרות בפאזל. היו דברים שלא הבנתי עד אז, ורק תוך כדי 'המירוץ' גיליתי אותם. כל יום היה גילוי אחר. התקרבנו לסליחה אמיתית, מכל הנשמה. עכשיו אני אומרת בלב שלם שהנשמה שלי נקייה. אמא באה וסיפרה לי סוף סוף למה קרו הגירושים, מה היא הרגישה ומה עבר עליה". 

דבי: "היא פירגנה לי ב'מירוץ' כמו שהיא לא פירגנה לי בחיים. מאוד אהבתי את זה, כי זה תמיד חסר לי".

דנה: "כי כשאתה מקבל תשובות שחיפשת, זה יוצא אוטומטית". 

דבי: "זה היה שווה לי מאה מיליון".

דנה: "המילים האלו לא היו נאמרות אם הפצע הזה לא היה מחלים, וזה מה ש'המירוץ' עשה".

למה לא ניסיתן לטפל בפצע לפני כן?

דנה: "בשום סיטואציה אחרת בעולם לא היה מצב שנהיה חודש שלם יחד, עם כל רגש אפשרי, בלי שום יכולת לברוח. אם משהו מרגיז אותך, אתה נשאר לשמוע ואין לך לאן לברוח".

דבי: "סוף סוף פתחתי לה דברים שלא הסכמתי אף פעם לספר, והצטערתי שלא סיפרתי לה קודם. היה לנו הרבה זמן איכות, שגם אחרי יום של קשיים יושבים במלון ופותחים הכל". 

מה הלאה?

דנה: "אמא מחפשת את האחד".

דבי: "אל תדברי בשמי. אני לא מחפשת בן זוג, ואם זה יקרה - זה יקרה. אם אפגוש מישהו נחמד שמתאים לי, אז אין סיבה שלא אנסה. העבודה שלי היא הדבר שהכי מעניין אותי. בינתיים נכנסתי לתחום חדש שקשור לייבוא, ואני נהנית מכל רגע". 

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו