כלבים מאומנים ונורות מנצנצות: המלחמה על הצלת הציפורים הנודדות

בסתיו הקרוב יעברו אצלנו שוב מאות אלפי חסידות בדרכן מאירופה להעביר את החורף באפריקה החמה. למרבה הצער, לא כולן יצליחו להגיע ליעדן. סכנות לא מעטות מחכות להן בדרך, ואחת מהן היא התנגשות בקווי מתח גבוה. מספר מקרי ההתנגשות הקטלניים של עופות בקווי מתח בישראל עומד על אלפי מקרים מדי שנה, בייחוד באזורים שנחשבים רגישים מבחינת כמויות העופות שעוברים בהם.

למרות זאת, עד כה כמעט שלא בוצעו פעולות בשטח לצמצום הפגיעות האלה. מחקר שנערך לאחרונה מצביע על שיטה עם יעילות גבוהה בהפחתת ההתנגשויות.

"בשונה מהתחשמלויות של עופות שמתנגשים בחוטי ובעמודי חשמל, אירועי ההתנגשויות בקווי המתח הם פחות מוכרים, ובעיקר פחות מטופלים", אומר ד"ר אשל אופיר, שהוביל את המחקר. "וזו לא בעיה זניחה, בלשון המעטה״. אופיר מסביר שבמובנים מסוימים היא אף יותר חמורה מהם, כיוון שבניגוד להתחשמלות מחוטים ומעמודי חשמל, שפוגעת בעיקר בעופות גדולים, ההתנגשות בקווי המתח פוגעת בציפורים בכל הגדלים.

ההערכות העולמיות היום מדברות על יותר מ-100 מיליון עופות ברחבי העולם שנפגעים בכל שנה מהתנגשויות בקווי מתח. גם אם קשה להעריך במדויק את המספרים, הרי שהמידע שמצטבר עם השנים מצליח להצביע על גורמי הסיכון העיקריים: המיקום הגיאוגרפי, השפעות של תנאי שטח ושימושי קרקע ומינים שמועדים יותר להתנגשויות.

כ-500 מיליון עופות נודדים חולפים בשמי ישראל פעמיים בשנה, בדרך מאפריקה לאירופה ובחזרה. בחודש אפריל 2025, לדוגמה, נמצאו מעל 30 פגרים של חסידות שנפגעו משני קווי מתח בצפון בעיצומה של עונת הנדידה, לצד חסידות רבות נוספות שהגיעו כשהן פצועות קשה אל מרכז האקלום לחיות בר באגמון החולה.

"מבחינה גיאוגרפית, אנחנו נמצאים במיקום קריטי", אומר אופיר. "מסות גדולות מאוד של ציפורים נודדות כאן ביום ובלילה, במה שנחשב כערוץ הנדידה העיקרי בין אירו-אסיה לאפריקה. כל מה שקורה כאן בישראל משפיע על אוכלוסיות שמקננות וחורפות באירופה ובאפריקה".

רחפנים וכלבים בשירות הציפורים

במסגרת המחקר, שיוצג בוועידה השנתית ה-53 למדע ולסביבה שתיערך ב-8–9 ביולי באוניברסיטת תל אביב, נבחרו 30 מקטעים על פני שטח של 800 מטר, בין עמק יזרעאל לעמק בית שאן. שלושה סוגים של אמצעי סימון הותקנו על קווי המתח באמצעות רחפנים, ואיתור פגרי העופות מתחת לקווי המתח נעשה בעזרת כלבים מאומנים, ש"יודעים לזהות לגבי כל נוצה אם היא שריד לעוף חי או מת", לדברי אופיר. שניים מאמצעי הסימון מוגדרים אמצעים פסיביים: הם מהודקים לכבלים, חלקם צבועים בצבעים זרחניים ומבוססים על טכניקה טבעית של החזרת אור (בדומה לכדורים הכתומים שניתן לראות על לא מעט כבלי חשמל). לעומתם, האמצעי השלישי מוגדר אמצעי אקטיבי: פאנל סולארי עם נורות לד שמנצנצות מדי מספר שניות. "באמצעים הפסיביים יש החזרת אור, וגם תנועה ורעש מסוימים שיכולים להשפיע", מסביר אופיר. "האימפקט של האור האקטיבי הוא בעיקר בשעות הלילה - אז הוא נראה למרחוק״.

תוצאות המחקר, שהתבססו על בחינת הממצאים על ידי אוהד הצופה, אקולוג העופות של רשות הטבע והגנים, יחד עם אנשי מוזיאון הטבע ע״ש שטיינהרדט של אוניברסיטת תל אביב, מצביעות על כך שהשימוש בשלושת האמצעים הפחית משמעותית את היקפי ההתנגשויות של העופות בקווי המתח. במקטע המסומן עמדו שיעורי ההפחתה על 51 אחוז בהשוואה למקטעים שבהם לא הותקנו כלל אמצעי סימון. נוסף על כך, האמצעי האקטיבי, היקר יותר מבחינת עלויות ההתקנה והתפעול שלו, הוכח כיעיל ביותר, עם הפחתה של 84 אחוז. במינים מסוימים היעילות אף גדלה. בקרב חוויאים, למשל, מין של עוף דורס שנוטה להתנגשויות רבות, הפחית האמצעי האקטיבי את מקרי ההתנגשויות ב-100 אחוז.

מעבר ליעילות השימוש באמצעי הסימון, גם פעולות ההתקנה והניטור היו אפקטיביות. כך, למשל, השימוש ברחפנים אפשר התקנה מהירה וזולה יותר ביחס למה שהיה נהוג עד כה (התקנה ידנית באמצעות סולמות). "אם בעבר כל התקנה כזו דרשה הפסקות חשמל באותם שטחים שבהם נעשו העבודות, הרחפנים מאפשרים להמשיך ולהפעיל את החשמל כרגיל״, אומר אופיר. ״כך גם ביחס לפעולות הניטור. הכלבים הראו יעילות של כמעט 100 אחוזי גילוי - הרבה יותר יעיל ביחס לצפר שהולך ובודק בשטח. לצערנו, במהלך המחקר נקלענו למלחמה, ששיבשה במידה רבה את המהלך הכרונולוגי שלו - הייתה הפסקה של כמה חודשים בין בדיקה לבדיקה, ובנוסף כל הכלבים שלנו גויסו בצו 8 - ועד היום רובם פועלים ברצועת עזה".

המחקר נערך בשיתוף פעולה של החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים וחברת החשמל, ובסיוע הקרן לשמירה על שטחים פתוחים. "המחקר הנוכחי משלים עשר שנים של תהליך שמטרתו לרתום את כלל הגופים לפעול לצמצום ההתנגשויות", מספר אלון רוטשילד, מנהל תחום המגוון הביולוגי בחברה להגנת הטבע. "התחלנו לעסוק בזה בשנת 2015, בשלב שבו לא הייתה שום הכרה בארץ בכך שבכלל יש איזושהי בעיה. פנינו לחברת החשמל וביצענו יחד פיילוט, שהתבצע במימון הקרן לשמירה על שטחים פתוחים. עקבנו אחר קו מתח אחד מסוים, וראינו שאחוזי הפגיעה גדולים. הממצא הראשוני הזה אפשר לנו להתקדם הלאה ולטפל בזה באופן רציני יותר. בהמשך ייצרנו מפת רגישות ארצית לתיעדוף של אזורים, כדי להבין איפה הכי דחוף לפעול".

במדינות אירופיות רבות כבר מתמודדים עם הבעיה בדרכים מגוונות ומתקדמות. לדוגמה, בחלק מהן עברו להטמנה של קווי מתח מתחת לאדמה, וכל הקווים החדשים מותקנים כך. במדינות אחרות הרגולציה מחייבת לבצע סימון של הקו בכל האזורים הרגישים. בישראל זכה הנושא עד כה לבחינה מועטה, וטרם התקבלו החלטות ליישום גישות מקובלות בעולם לצמצום הבעיה. "בעניין הזה אנחנו מאוד מפגרים", מציין אופיר. "כאמור, יש אצלנו רגישות מבחינת מספרי בעלי הכנף שעוברים כאן, ועדיין הקצב שבו הדברים נעשים איטי מאוד, גם ביישום וגם במחקר".

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה