מדע לא סותר את הדת – בתנאי אחד חשוב

במשך שנים רבות נהוג היה לטעון שאנשים דתיים נוטים להכחיש עובדות מדעיות, אך מחקר חדש מצביע על כך שהכחשת מדע אינה נובעת מדתיות, אלא מתכונה אחרת שפשוט בולטת יותר בקרב אנשים דתיים. בעזרת Claude ננסה להסביר את הניואנסים.

המחקר, שפורסם בכתב העת היוקרתי PNAS Nexus, אחד מפרסומי האקדמיה הלאומית למדעים של אוניברסיטת אוקספורד (Proceedings of the Natinal Academy of Science), מצא שמגוון דתי בתוך קהילות תואם לפתיחות לקבלת מדע. הדבר הוביל את המחברים להציע תיאוריה לפיה דתיות לכשעצמה אינה מתנגשת עם קבלת מדע, אלא הפתיחות לדתות ותפישות אחרות. לדבריהם, היעדר חשיפה לאמונות אחרות מוליד מנטליות של "אנחנו נגד הם" כלפי אמונות כאלו, וביניהן גם המדע.

כדי לבדוק את התיאוריה, הצוות השתמש בנתוני מיקום של טלפונים סלולריים, שהראו כי מחוזות מגוונים יותר מבחינה דתית בארה"ב התאפיינו בשיעורי ריחוק חברתי והתחסנות גבוהים יותר במהלך מגיפת הקורונה, ללא קשר לאחוז הדתיים מול הלא דתיים. גם ברמה הלאומית, מדינות עם גיוון דתי גדול יותר קיבלו ציון גבוה יותר בהערכה מדעית בינלאומית של סטודנטים, ונטו פחות לראות בדת "מדריך לאמת" טוב יותר מאשר מדע.

בהמשך, סקרים בקרב נוצרים בארה"ב, הינדים בהודו ומוסלמים בפקיסטן גילו כי אלה שמתארים את עצמם כחסרי סובלנות כלפי דתות אחרות הביעו גם רמות גבוהות יותר של הכחשת מדע. המחברים מציינים כי הדבר מסביר מדוע מאז ומעולם, כמה מגדולי החוקרים המדעיים היו אנשים דתיים, בעוד דתיים אחרים סירבו לקבל תגליות מדעיות – החוקרים נוטים להיות מקרב מיעוטים דתיים באזורם, שנחשפים לדתות אחרות ולומדים לקבל את קיומן של אמונות שונות, בעוד מי ש"חי בבועה" נוטה לעמדה לפיה יש אמת אחת מוחלטת ואין בילתה.

המחקר מצביע על חוסר סובלנות דתית כגורם סיכון מרכזי להכחשת מדע, עם השלכות על חינוך מדעי ואסטרטגיות תקשורת. קידום סובלנות בין קבוצות עשוי, לפי החוקרים, ‘לפתוח את הראש’ לעובדות מדעיות.