X

זו ‘תופעת הלוואי’ המצערת שהורגת את הקשישים

לא פחות ממחלות, בדידות פוגעת מאוד בתוחלת החיים ואיכותם בגיל מבוגר. מחקר חדש מראה עד כמה התופעה רחבה, ומציע דרכים להתמודד עם המשבר החברתי

אישה זקנה יושבת לבד ומסתכלת החוצה דרך החלון. צילום: מערכת feedy באמצעות הבינה המלאכותית ideogram

שנות הזיקנה נראות לרבים מהצעירים יותר כאידיליות, בלי צורך לעבוד ועם יכולת לטייל ולראות את הנכדים. אבל במציאות, עבור קשישים רבים שנות הפנסיה נראות אחרת לחלוטין. Claude עוזרת לנו להסביר למה.

מחקר חדש, שנערך על ידי מדענים מאוניברסיטת Northwestern באילינוי ופורסם ב- Psychological Science, בחן נתונים על למעלה מ-25,000 בגירים על פני תשעה מחקרים ארוכי טווח במדינות כמו בריטניה, אוסטרליה, גרמניה ושוודיה. מה שהם חשפו היה דפוס עקבי בצורת U של בדידות לאורך תוחלת החיים הממוצעת. כלומר, היא היתה גבוהה מאוד מייד לאחר גיל ההתבגרות, בזמן המעבר לאוניברסיטאות ומכללות והתרחקות מהמשפחה ומחברי הילדות, ירדה באופן חד למשך שנות ה-30 עד ה-50 של אנשים, ואז, בגילי 60 ומעלה, המריאה שוב בחדות.

איילין גראהם, המחברת הראשית של המחקר, מסבירה כי "יש שפע של ראיות לכך שבדידות קשורה לבריאות לקויה – אז רצינו להבין טוב יותר מי בודד ומדוע אנשים הופכים בודדים יותר ככל שהם מזדקנים". היא הוסיפה כי "המחקר שלנו ייחודי, מכיוון שהוא רתם את הכוח של כל מערכי הנתונים הללו כדי לענות על אותה שאלה – 'כיצד משתנה הבדידות לאורך תוחלת החיים, ואילו גורמים תורמים להפחתת או הגברת הבדידות לאורך זמן?'".

הגורמים לבדידות בקרב קשישים רבים, אך לרוב כוללים אובדן בן/בת זוג, הידלדלות המעגלים החברתיים עקב מקרי מוות, נכות או מחלה שמפריעה לתנועה, מרחק (פיזי או חברתי) מהילדים, ובאופן כללי פחות מערכות יחסים בהשוואה למצב באמצע החיים. החוקרים זיהו גם גורמי סיכון כלליים כמו גירושין, עוני, בריאות לקויה וחוסר מעורבות בקהילה כמנבאים בדידות בכל גיל.

אמנם, מדובר בחלק טבעי מהמצב האנושי, אך ההשלכות של בדידות מתמשכת בקרב קשישים הן הרסניות ומעלות צורך בפעולה מצד החברה. בדידות כרונית מגבירה את הסיכון לדיכאון, ירידה קוגניטיבית ותמותה מוקדמת ממש כמו השמנת יתר או עישון של 15 סיגריות ביום, על פי רשויות הבריאות בארה”ב.

"אתה יכול לקיים הרבה אינטראקציה חברתית ועדיין להיות בודד או, לחילופין, להיות מבודד יחסית ולא להרגיש בודד", הזהירה גראהם. "יש לנו הוכחות לכך שאנשים נשואים נוטים להיות פחות בודדים, כך שעבור מבוגרים שאינם נשואים, מציאת נקודות מתמשכות של מגע חברתי משמעותי יעזור להפחית את הסיכון לבדידות מתמשכת".

החוקרים קוראים להתערבויות ולשינויי מדיניות כדי להתמודד עם פערים חברתיים בולטים והיעדר משאבים קהילתיים, שמותירים מיליוני קשישים בודדים בעיקר בשל סטיגמות. "צריך להיות שינוי תרבותי בתעדוף שיטות ארגוניות, תכנון קהילתיות ואפילו תכנון עירוני, מתוך מבט לקידום אינטראקציות המטפחות קישוריות חברתית מתמשכת בכל הגילאים", אמרה גראהם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר